ולפעמים זה ממש מרגיש ככה.

זו מין הרגשה כזאת שנוצרה.

אין לי הסבר, זאת תחושה.

ככה לא תדבר עם בנות..

וגם לא אמרתי שזה רע..

פשוט כל דבר שאני אגיד עליכן לא ישמע טוב.

למה לעזאזל? כי אני גבר.

"אמר רב יוסף קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן"

שבת סב

ההקשר הוא דיני הוצאה בשבת, שלנשים יש מנהגים מיוחדים.

(קצת עייף בשביל להסביר טוב)

מה נשמע?

מממ. רק אם אני אכיר אותך באמת.

אני לא אתחיל להתווכח על הגדרות.

אבל מכנים אותי 'דוס' ונראה לי שאני כן אגיד לך שלום.

זה מוציא אותי מדעתי.

וזה מה שנוצר.

צריך להיזהר מגברים זרים= גברים זרים מטרידים.

זהירות צריך, תמיד.

אבל אמיתי, אני שמעתי על כמה בנות שכל דבר קטן שקורה זה ישר מעלה להם בראש סיטואציה של הטרדה.

וגם אני מכיר גברים כאלה.

נכון, זה לא קורה המון פעמים, אבל זה קורה.

והכל בגלל-

על זה מדברים כל היום. אלו הכותרות!

לכן זה קורה.

ולא, מצטער. כמו שאתן לא  יכולות לחיות ככה אז גם אנחנו.

אני לא מקטין את זה, אני מודע לזה מאוד.

אבל ראבק, זה עבר כל גבול.

ומילא המניעים היו טובים. אבל הם לא.

המניע שלהם זה שיוויון מוחלט, מחיקת ההבדלים בין הגברים לנשים טוטאלית.

וזה פסיכי! צריך להילחם בזה.

נכון, צריך להילחם בהטרדות ובהפיכת האישה לקרבן כי היא אישה.

ולא אמרתי לשכוח את זה.

אבל הי, אל תשכחו אותנו.

בס"ד

יש חפיפה בין פעילות פמיניסטיות לפעילות נגד הטרדות אבל זה לא אומר שזה אותו דבר

כשאני נלחמת בתופעה הזאת המטרה שלי היא לא שוויון אלא השגת תחושת ביטחון בסיסית

כי אין שום סיבה שאני אפחד להסתובב לבד ברחוב 

לא לשכוח אתכם? מתי שכחנו? 

שלך המטרה היא לא להשיג שיוויון, ותאמיני לי שאם המטרה של כולן הייתה כזאת אז הכל היה טוב.

את אמרת שעדיף ככה. ואין מה לעשות. אני חולק. זה לא צריך להיות ככה. כמו שנלחמים בהטרדה, ככה צריך להילחם בהשמצות שגבר הוא יצור פוגעני שמחפש למלא את התאוות שלו.

מתי שכחתם? כשהפכתם את כל הגברים לפוגעניים. שכחתם שיש עוד גברים בעולם. ולא הרוב פוגעניים.

(אני מדבר בלשון כללית, אני לא מתכוון שאת עשית את זה).

מי לדעתך מכניס לצה''ל את השטות של גיוס נשים? מה, צה''ל צבא מטומטם? לא! הם מבינים טוב מאוד שזה רק דופק לנו את הצבא, אבל יש ארגונים פמיניסטיים שלוחצים על צה''ל ויושבים לו על הוריד. ולא חסרים ארגונים כאלה.

נכון, אי אפשר להתעלם, אבל בגלל זה להשמיץ את כל הגברים? לא בא בחשבון.

את אומרת עובדות. וזה עצוב שזה ככה. ממש. 

'אני חושב שקודם כל הנקודת מבט של כולם צריכה להיות נקייה. להיאבק בהטרדות, מתוך מקום אמיתי שזה מצב בלתי אפשרי שכל אחד עושה מה שהוא רוצה על חשבון אנשים אחרים, ולא להיאבק מתוך ערכי שיוויון מונפצים.'

ופשוט להילחם בתופעת ההטרדות.

אין לי כרגע מושג איך בדיוק, אבל בטוח שיש דרך אחרת.

לא אמרתי להזניח.

וצודקת, אין לנו כרגע דרך אחרת. אבל זה מרגיז ממש.

אתם מתמם.

רוב הפגיעות הן של גברים. (גם גברים בגברים).

ולא מדברים על זה בכלל במערכת החינוך.

אם אני אשה- לא הייתי מתחתן מרוב פחד.

ומאיפה הוצאת את זה שאמרתי שרוב הפגיעות הן לא של גברים?

ברור שמדברים. אולי אתה לא שם לב.

כדאי לך לקרוא את כל השרשור במלואו. שלא תפספס כמה פרטים כי הוצאת ממני דברים שבכלל לא אמרתי...

אכן פוגעים בנשים. זאת דעתי.

אתה תמים. וטוב שכך.

בהצלחה בחיים.

תסתכל על כולם כאילו הם רעים.

על עצמך.

בדבר הזה- רובם.

אני לא יודע איזה אנשים אתה מכיר...

מדברים, אבל לא מספיק.

ושמעתי על עוד הרבה מקומות שכן.

אבל בכללי, שצריך להיזהר מאנשים אחרים, ואם מישהו פוגע בך אז לשתף.

וגם דיברו איתנו על היחס לנשים.

אבל אתה צודק, בקושי דיברו איתנו על גברים שמטרידים נשים. דיברו, אבל קצת.

אבל זה הופך להיות רע כשזה גורם ההיפך.

בס"ד

ההבדל העיקרי הוא שעכשיו אתם מודעים לזה שככה אנחנו מרגישות

(והלוואי ואי הנוחות שלכם מנקודת המוצא הזאת תגרור שינוי)

ואלה שלא פוגעים? נכון, הם צריכים לדעת מה קורה כדי להילחם בתופעה. אבל יש הרבה(הרוב) שיודעים את זה כבר.

אני חושב שקודם כל הנקודת מבט של כולם צריכה להיות נקייה. להיאבק בהטרדות, מתוך מקום אמיתי שזה מצב בלתי אפשרי שכל אחד עושה מה שהוא רוצה על חשבון אנשים אחרים, ולא להיאבק מתוך ערכי שיוויון מונפצים.

הם נכנסים לכלא. הם סובלים.

מי שבא לעשות את זה יודע שהוא עומד לחטוף על זה. וזה לא מעניין אותו.

אני רק אומר שמה שבאמת ישנה לאנשים זה המודעות הציבורית. 

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים