הרבה מעלות אחרות שיש לו ,זה שלא בקש סליחה לא בסדר וצריך לבקש אבל אפשר להעביר ולהתרכז בחיובי בהצלחה כל הכבוד כמו שאמרו שת דואגת להביא אוכל ושיאכל בריא 

לגבי מה שלא מבקש סליחה - את אומרת שאחרי שהיית אומרת שנעלבת או כד' - היה שקט. יש כאלה שהיו מתווכחים, צריכים להראות שהם צודקים. הוא לא. כנראה מבחינתו כך היא ה"סליחה" שלו - שתיקה כהודאה.

אפשר מאד להבין אותך - אבל יש גם אנשים וגם נשים כאלה. באמת מוזר, כאילו לא יכולים להוציא את המילה הפשוטה הזו מפיהם.

זה נושא שבשעת רגיעה, היה ניתן לדבר עליו. היית יכולה לומר לו: אני מבינה שלפעמים השתיקה שלך אחרי היעלבות שלי, היא בבחינת שתיקה כהודאה. אבל לי מאד חשוב שאם אתב באמת מרגיש שהיה משהו לא בסדר - אז גם תבקש סליחה. לא כדי שארגיש "למעלה", אלא זה מנקה לי את השטח (כמובן, את צריכה להביא בחשבון שלפעמים אולי הוא צודק בויכוח ביניכם... ויתכן שכדי לא להבעיר יותר - מעדיף לשתוק ולא לענות שחושב שבכלל את צריכה לבקש סליחה... כמו כן, לבדוק האם קורה שאת מבקשת סליחה - או שמא לדעתך תמיד את זו שצודקת).

בנוגע לענין השני: תארי לך שבעלך היה אומר לך בהודעה: אני לא יכול ליותר להרגיש סמרטוט ואם את... (לא משנה מה היה כותב) כבר עשר שנים - אז אולי כבר כדאי לגמור עם הסיפור...

את כמובן היית נפגעת עד עמקי נשמתך, וכותבת כאן שאת כבר שלושה לילות לא ישנה, ואיך יכל לומר כך בגלל איזשהו נושא - וגם, יש להניח, שענית לו שאם  הוא לא אוהב אותך, אז הוא יכול ללכת לרבנות ואת מוכנה לחתום...

נו, אז זה מה שהוא עשה....  את כתבת לו, בעצם, שמבחינתך אפשר לסגור את העסק. מה הוא ענה לך? אני לא אוהב אותך ומוכן כעת?  לא. הוא נפגע מאד. אמר לך: אם את לא אוהבת אותי - את יכולה ללכת לרבנות (מה שאת איימת בעצם, ברגע של עצבנות..) ואני מוכן לחתום.

זו תגובה של גבר שנפגע. דווקא כי מבחינתו יש אהבה ביניכם. הוא לא מוכן להיות זה ש"יתחנן". את מאיימת ב"רבנות", אז בסדר...

ושימי לב: את כלל לא רואה את זה. את רק נפגעת עד עמקי נשמתך שהוא "הסכים" בעצם.... למה שאת כתבת..  לא רואה שאת זו שכתבת את זה - אלא איך הוא מסכים ולא רץ להתחנן שאשאר?...  נו..

אל תיבהלי מידי - זה די אופייני ללא-מעט נשים. שמצפות שהאיש יבין שהן פוגעות כדי שהוא ירַצה אותן, ולא מבינות שגם לו יש אישיות, גם הוא נעלב מה"קלות" שאשתו - שחשב שאוהבת אותו - מוכנה כביכול "להיפטר" ממנו, ולוקח את זה "ברצינות". כלומר, לא מבין - ולא רוצה להבין "שפה" כזו של אשה: אני אומַר לך שמבחינתי אפשר לפרק, ואתה תרוץ לפייס אותי... והאמת, למה שיעשה את זה?...

אז, עשית טעות בצורה הזו - אם לא רצית לקבל תגובה כזו. צפויה לגמרי. אם כי לא ידעת שהיא צפויה. כנראה, יש לכם קצת "קשיי הבנת השפה", בין איש לאשה, אבל כנראה שגם יש אהבה - לכן שניכם נפגעתם זה מזה.... וזו התקוה.

אז תהפכי את הדמעות לשמחה. הוא לא כתב כך כי אינו אוהב אותך, אלא ההיפך - וחושב שגם את אוהבת אותו. לכן נדהם ממה שכתבת, לכן הגיב כגבר שמגיב על דבר כזה.

מציע לך: תגשי אליו. בנחת. בלי בכיות. תגידי לו: לא התכוונתי בכלל למה שכתבתי. רציתי רק להפנות תשומת לב למה שמאד מכאיב לי כבר הרבה זמן. לא הבאתי בחשבון שזו לא אותה שפה - ואתה תחשוב שאני מתכוונת כפשוטו. 

אז סליחה שכתבתי כך (כן, גם לך טוב לבקש לפעמים סליחה..). תמחק את הביטוי - בוודאי שאני אוהבת אותך.

אבל כעת אשאל בשפה פשוטה, בלי רמזים: למה אתה לא מבקש ממני סליחה כאשר אני נפגעת? אני מבינה שלפעמים אתה חושב שאני לא צודקת, ולא רוצה להתווכח. את זה אני דווקא מעריכה. אבל קורה בוודאי לפעמים שאתה מסכים שנעלבתי ממשהו בצדק - זה ממש יעזור לי אם תגיד לי פשוט סליחה במקום לשתוק. זה כאילו "מנקה את השטח"..

ותבקשי שאם זה קשה לו, שיסביר לך את הקושי. אולי כך תעלו את התקשורת ביניכם לרמה טובה יותר...

הצלחה..

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת