מה המכה הכי כואבת שקיבלתם?Masterpiece
מכת בכורותסלט מקולף
נכחת בה?! חווית אותה על בשרך?Masterpiece
אני בכורה. אז כן. זה נחת עליסלט מקולף
דלת של אוטו שנסגרה לי על הראשMasterpiece
כן זה היה כואבMasterpiece
עליתי על עץאודה ה'

הענף בלט מקצה של טרסא. הוא נשבר 

נפלתי איזה 4 מטר 

אם כבר הקפיצו.. נראה לי שלך יש משהו חדש...נושם ובועט

דרכתי על גחל.שעות של אמת.
או שעפתי מקורקינט פעם. לא זוכרת כבר מה יותר כאב.
גמני דרכתי על גחל!! בכיתה ה'Masterpiece
אבל זה לא היה ההכי כואב שלי
אני גם נראלי משו כזה.שעות של אמת.
נקעתי גם את הרגל. אני לא מקבלת מכות כואבות.
...ביחד ננצח

ארבע קרעי עור מנעלי אחלה קרח 

מוכשרת שכמותי.חושף שיניים

נפלתי מאופניים*אור קטן*

ופתחתי ת'מצח ות'סנטר.

לא יכלתי לאכול כלום שבוע

גלגל של רכב שדרס אותיזמרת מיוחדת
הייי גם אותי. בכיתה א'!!Masterpiece
אבל זה לא כואב בכלל. יעני כן.. אבל לא כזה!!
כל הזריקות שקיבלתי אחרי זה היו יותר כואבות
חח..אבל אצלי זה היה פעמיים.. והשנהזמרת מיוחדת
דוד שלי נסע קדימה נשאר לי על הרגל הרבה זמן ועד שקלו והלחץ נסע רוורס
תכלס כשחושבים על זה.. אולי אני חתולה?!Masterpiece
יש לי 9 נשמות
נפלה לי כעבה על הראשמתיישב בנשמה

מֶכָּה...

למה ההקפצה הזאת? מאיפה זה בא?מיתרי זהב
ממ פטל וזה*אור קטן*
לא יצא לי לקבל מכות כואבותחנונית גאה
אבל הכאב הכי חד שחויתי היה דלקת אוזניים חמורה שאחרי שלוש אופטלגין חלמתי שכורתים לי את האוזן בלי הרדמה (למרבה האירוניה)
האמת?אלפאחורס.
נראלי לתקוע את הזרת בלילה באיזה רהיט הכי כואב
וגם צריך לחנוק את זעקת השבר. נורא.
מה נסגר עם ההקפצות מלפני קום המדינה?Masterpiece
...*אור קטן*
@פטל. אנחנו דורשים הסבר
ואיך זה מתאפשר טכנית?זיויק
אי אפשר להקפיץ עתיקים
פיגוע פורומים תאמין ליזיויק
זרת בשפיץ של הארוניתבימאית דמיונות


בברך.פשוט אמת.
כששברתי אותה.
אכןאכן.. לא ממליצה לאף אחד.פשוט אמת.אחרונה
אויש זה נשמע נורא!! כולי צמרמורת*אור קטן*
באוזן13544

כשקרעתי אותה

למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך