ערב שבת.
כהרגלי בקודש אני יוצאת עם חברות שלי לסיבוביישין, דיבוריישין וכל מה שבינהם. בדרך פוגשת את גיסתי, עוזרת לה להוריד את העגלה ונפרדת ממנה ב: "יאללה בהצלחה, נפגשה עוד מעט".

אחרי בערך רבע שעה אני חוזרת הביתה, מקווה שלא חיכו לי יותר מידי..
כבר בבלוק אני רואה את גיסתי רצה וצורחת: "תצילו את הילד שלי, הילד שלייי".
אני מתקרבת לאזור הבית וכך זה נראה בערך: שני אמבולנסים, אחיות שלי בוכות, שתי אחייניות שלי בנות חמש ושש מתחבקות, אמא שלי בוכה; מה שאומר שבאמת קרה משהו. והרצפה מלאה בפסיעות של דם.
אעע. אלף תסריטים עוברים לי בראש. שה' ישמור איזה דמיון פורה יש לי

כמה דקות התאוששות, תהלים וכוו וכו.
מסתבר שזה מה שקרה: אמא שלי הדליקה נרות שבת בצלוחית זכוכית באופן חד'פ. לא יודעת איך זה קרה בדיוק אבל הנרות פוצצו את הצלוחית ונדלקה להבה בגובה של 15 סמ לפחות. בדיוק אבא שלי חזר להביא משהו אז הוא הניח אותה בגינה עד שתכבה מאליה.
אחיין שלי, בן שנה וחצי, נסע באופניים בגינה והתהפך ישירות על הצלוחית. על הפנים.
חתך ענק ועמוק בסנטר (הוא היה חצי בחוץ, בלי להגזים), חתך בלחי, ועוד חתך בין העיניים. א"א להתכחש לנס שקרה כאן.
אחרי חמש שעות הם חזרו, חולצות מוכתמות בדם, חצי מעולפים. כאילו חזרו מאיזו זירת קרב מתישה.
גיסתי אחכ טענה שאחים שלי רגישים יותר מבנות; מה שנכון.


טאטעע. חוויה קצת לא קלה.
הייתי חייבת להוציא אתזה איפשהו ואתם בטעות הקרבן הכי נגיש אז אנא קבלו בהבנה