בע"ה יעבור..

והוא יגיע כבר וישמח אותך

מהרבה סיפורים ששמעתי מחברים, וגם אצלי כמה מקרים, זה לא כזה נכון, פשוט כשפוגעים בבנות עושים מזה סיפור, ואצל בנים לא עושים סיפור, או כי זה לא כזה מפריע להם או שזה מאוד פוגע בהם, אבל כגברים מצופה מהם לשתוק ולא להיפגע. ודווקא בגלל שאנחנו כאילו פחות נפגעים, לפעמים בנות יותר מרשות לעצמן וגברים יותר נזהרים. ואני מדבר על בסיס עובדות, שמעתי הרבה סיפורים. 

כשמישהו פגוע ממשהו, זה לא המקום לומר לו שהוא "עושה מעכבר הר".

הפגיעה היא סוביקטיבית ומשתנה.

אם אין לך משהו שיעשה טוב לשומע, עדיף שלא תאמר. לא תמיד חייבים להגיב

את חמודה ויש משו בדברייך, וכמובן כמובן שלא נראה לי שמישהו חושב שהוא התכוון לפגוע. הוא התכוון לעזור ועל כך התודה.

אבל שימי לב

הוא החליט בשבילי שהחוויה שעברתי היא דבר פעוט, כנתון. ושעשיתי מעכבר הר.

אני פתחתי את השרשור הזה על בסיס רגש וחוויה אמיתיים. שנובעים מאמונות הבסיס שלי, מהחוויה נרטיבית שלי את העולם, מישותי ומהווייתי. לבוא ולהניח אחרת זה זכותו המלאה אבל זאת לא אמפטיה.

ואת צודקת שצריך לפתח יכולת למידה מה לעשות עם פגיעות- הדרך לכך היא לשקף את החוויה והקושי ולנסות להציג עוד צדדים, לתת פרשנויות חילופיות. לא לעקר את הבעיה מהשורש ולטעון ש'הכל בראש'. 

הנפש שלנו מדהימה, מותר לה להרגיש שלל רגשות ולעבד אותם. לא מתים מלהיפגע קצת. 

התגובות היו מבולבלות אצלי במחשב ולא עקבתי נכון...(חשבתי שחידוש הגיב לצהריים..)

ראשית אני מודה לך על תגובתך ובטוחה שהתכוונת לעזור לי. אבל אני מרשה לעצמי לנתח את התגובה שלך יחד עם הרגשות שלי כדי שתראה איך אנחנו מדברים בשתי שפות שונות. 

"בואי לא נעשה מעכבר הר"

האם אמרתי שזה הדבר הכי מזעזע שקרה אי פעם? האם השוויתי את זה לפוגרומים או למסעי צלב או לרצח אופי? תיארתי דברים כהוויתם יחד עם התחושות הנלוות שלי לסיטואציה. תחושות ורגשות שקרו לי במציאות. לא עשיתי אותם, לא ניפחתי אותם, אלו היו התחושות והרגשות האוטומטיים שלי אחרי החוויה. 

"אנשים עושים דברים הרבה יותר גרועים"

נכון. אנשים רוצחים, אונסים, גונבים, משפילים, דורכים, ועוד ועוד. 

אז מה? אז לכן נשללת לכל אדם שקרה לו משהו מבאס 'קטן' הזכות לבכות על כך? 

וחוץ מזה, מה אתה יודע איפה פוגשת אותי התחושה הזאת של דחיה. של ייאוש קטן, של לבדיות. מה אתה יודע על איך המנגנונים שלי עובדים ולמה? יכול להיות שבחוויה שלי הדחיה ה'קטנה' הזו היא כמו בשבילך לקבל דחייה מטורפת מאמא שלך או מחבר קרוב או רב נערץ.

"לא כדאי לקחת דבר פעוט שכזה ללב"

אתה שכלי. אני דיברתי רגשית. לא כדאי הרבה דברים. בשבילי כאדם רגשי לא כדאי לשמור דברים בבטן. בשבילי כאדם רגשי, וורבלי ומביע כדאי להוציא דברים החוצה וככה אני מוחלת ומעבדת ועוברת הלאה. ככה אני עובדת. ושוב, ההשערה שלך היא שזה דבר פעוט. זו החוויה שלך. זה נחמד מאד ואני שמחה בשבילך (באמת!) שדברים פעוטים מעין אלו לא פוגעים בך, אבל אין כאן שום ניסיון לאמפטיה.

וכדאי להפנים את זה כהכנה לחיי נישואין, מר@בסדר גמור

לגבי הציטוט הראשון - עצם העלאת הנושא מזיזה את המנעד של הדברים שמרגשים אותנו מספיק כדי לשתף אנשים אחרים או את חברי הפורום שהם גם סוג של אנשים, ולכן מה שהתכוונתי שאת מייחסת חשיבות למשהו שיכול לפגוע אם בוחרים להיפגע אבל ביחס לדברים אחרים מצויים לא פחות שאנשים עושים בדרך, לדעתי זה מהדברים היותר שוליים שאפשר להתעלם.

לגבי הציטוט השני - כשקראתי לראשונה זה היה נשמע שאת מוחה על תופעה של אנשים לא החלטיים ששוברים לבבות על ימין ושמאל ואיך? על ידי שהם משנים את דעתם. ולדעתי המחאה הזאת היתה לגיטימית אילו הרף היה יותר גבוה אבל הוא לא ולכן ציינתי שיש אנשים שעושים גרוע מכך ומורידים את הרף.

אני באמת מאד שמחה שאתה מגיב כאן, ואשמח לשמוע את הצד השני של הסיפור.

אין כמו לשמוע עוד תפיסות עולם כדי לראות את העולם על מגוון צבעיו.

בתפיסה שלי גם אם מגלים עוד דברים על ההצעה- בין אם מגלים שאובייקטיבית זה לא נשמע מתאים, ובין אם מגלים שהאופי או תכונות הן יותר שליליות, חייבים לצאת. כי קודם כל מילה זו מילה. ושנית בצד השני עומד אדם שלא יודע למה אתה מחליט שזה בסוף לא מתאים והוא יכול מאד להיפגע. וגם אם אומרים לו 'הסגנון נשמע מדי שונה', זה תמיד יכול להיות אצטלא נחמדה של כיבוסי מילים. 

מה הבעיה לצאת עם משהי דייט אחד כדי לא לפגוע?

אני באמת שואלת כדי להבין.

ועכשיו אני אתן את הצד שלי בסיפור כי זה כנראה באמת היה שונה מהצד שלך:

האמא של הבחור ביררה עלי הרבה זמן. וגם ביקשה תמונה. וסוף סוף אמרה כן. תודה רבה. ואז פתאום אחרי כמה ימים היא אמרה לא. שזה בסוף לא נשמע מתאים הסגנון. וזה גרם לי לתחושה מאד לא נעימה. אחרי שהיא נברה בקרביים שלי ימים רבים וחקרה את תמונתי ונעתרה סוף סוף לשדכנית המפצירה ואמרה כן, היא חוזרת בה.

כאילו לא מספיק שכל תהליך הבירורים גרם לי לתחושות לא נעימות בעליל, והחלטתי בשביל ההשתדלות וכי אני לא מתחתנת עם האמא כן לצאת איתו,  בסוף היא עושה גם את האקט האחרון. 

במיוחד אחרי מה שהאמא עשתה לך, ודווקא בגלל שהיא אישה מצופה שהיא יותר תבין את העניין הזה.. מבין אותך לגמרי גם לי זה קרה פעמיים שהבחורה ביטלה עוד לפני הפגישה..

תודה לך על ההזדהות

נשמע חוויה לא פשוטה. 

בהצלחה!

אני לא הייתי נפגשת עם מישהו שאמא שלו מבררת בשבילו..

או שאני חיה בללנד...

אני חרדית. זה קצת שונה אצלינו. לטוב ולמוטב. 

גם לי זה מוזר לפעמים

בכלל בירורים זה דבר חופר ומוזר.

בעיקרון אני לא סובלת לתת תמונה

אבל לפעמים אני משכנעת את עצמי שזו ההשתדלות המצופה ממני בצוק העיתים.

זה מעניין מה שאתה כותב ותודה על התשובה המפורטת

אני צריכה לחשוב על הדברים אבל זה לחלוטין נותן עוד פרספקטיבה הגיונית. 

לא מסכימה עם הכל, כי אני חושבת שמילה זו מילה זה דבר מאד מאד חזק. זה אמון. זה כבוד. זו דרך חיים. ואתה יודע מה, בגלל שהשיקולים שכתבת לבטל את הפגישה הם חזקים, אז לפחות שזה יבוא עם התנצלות כנה והסבר מכבד.

אני אנסה להבהיר לך עם מה אני לא מסכימה

אתה השווית להגיד לבחורה לא אחרי פגישה ראשונה כמו להגיד לבחורה לא אחרי שנתת תשובה חיובית לצאת איתה.

אבל זה לא אותו דבר.

למה? כי שום בחורה או בחור לא מעלים בדעתם שהתשובה החיובית אותה קיבלו ממדוייט יכולה להשתנות לשלילית עוד לפני הפגישה הראשונה, לעומת בחור או בחורה שלוקחים בחשבון שהמדוייט לא ירצה להמשיך לצאת איתם אחרי פגישה אחת. זה אולי לא תמיד נעים או נחמד, אבל זה לגיטימי לחלוטין ומתקבל על הדעת.

אתה גם משווה ביטול אירוסין לביטול פגישה כי בשניהם היתה הסכמה שהתבטלה. אבל זה כל כך שונה. ההשלכה של נישואין לאדם הלא מתאים אינה דומה כלל ועיקר להשלכה של פגישה אחת עם בן אדם. 

ואתה כותב שאתה צריך לשמור על הכוחות שלך. ולכן לפעמים זה מוצדק לחזור בך מתשובה חיובית. אני מציעה עוד דרך- לפני שאתה נותן תשובה חיובית תעשה את הבירורים בצורה מיטבית ואחראית ותבין שלהגיד כן להצעה זה דבר משמעותי שיש לו השלכות. ואולי אחת ההשלכות תהיה לצאת לדייט כדי לא לפגוע בבחורה באופן שלא היה אמור לקרות על פי השכל הישר. 

ובגלל שאי אפשר לחשב באופן גורף מה יותר פוגע כי הכל כל כך אינדווידואלי ותלוי נתונים- האם להוריד אחרי פגישה אחת או להוריד לפני שיוצאים בכלל. אז לדעתי צריך לעשות את מה שנכון ולשאת באופן בוגר בהשלכות של מתן התשובה החיובית ולהיפגש. אנחנו גם לא נביאים ולרוב לא יכולים לדעת באופן מוחלט וסופי שההצעה בטוח לא מתאימה.

וכמובן שכל מקרה לגופו ובמקרים חריגים אולי אפשר לבטל, אבל זה מאד ברור לי שצריך להתנצל ולהסביר את המהלך המפר אמון הזה והפוגע הזה. 

זה כמו ההבדל בין

לקבל כדור (רגל או סל) בבטן כשאתה לא מוכן,

לעומת כשאתה מוכן, ומפעיל שרירי בטן.

@שמשועננים,

הבנתי נכון...?

אם שני אנשים רצו לצאת אחד עם השני כי שניהם חשבו שזה מתאים

ושניהם אמרו כן

ופתאום אחד אומר לא,

אז הבן אדם השני נותר עם פה פעור וסימני שאלה ועלבון. 

לא ככה?

על המטאפורה,

סה"כ אני מסביר לו אותך,

ולא לך את עצמך

אני עדיין חושב שפחות פוגע להתחרט מאשר לחתוך אחרי פעם אחת..

ברור שלא באמת השוואתי בין המקרים לגמרי, רק לענין זה שלפעמים עושים טעויות ואפילו גדולות, שצריך לתקן אותן ע"י חרטה וביטול.

מסכים איתך שצריך לקחת את הבירורים ברצינות, ולחשוב טוב טוב על כל דבר שעושים..

ולא נראה לי ש"לא מעלים בדעתם שהתשובה החיובית תשתנה", אנשים מבינים שלפעמים עושים טעויות..

בקיצור אני מסכים איתך בגדול. אני ממש לא אומר עכשיו לאנשים להתחיל לשנות את דעתם. רק אומר שאם יש סיבה אוביקטיבית ברורה שאין מצב שאתה ממשיך לקשר עם הבחורה, עדיף לבטל ולא להפגש בכלל. וזה מקרה חריג בעיני, שגם את כתבת שיש כאלו.

מה שחוית. אבל גם בהחלט לא נעים לשמוע שזה המסר איתו יצאת..

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך