היא מדברת הרבה על הנקודות האלה ונותנת ארגז כלים מעשיים להתמודדות עם הילדים במיוחד כשבאים מנקודת מוצא של דימוי עצמי נמוך, בין היתר כי כך גידלו אותנו.

וכיוון שכתבת שאת לא מאמינה למחמאות שנותנים לך, זה התחבר לי עם סוג טיפול שיכול לעזור, אם תרצי, את יכולה לפנות באישי.

בעיה רצינית שככה זה כאב

נהניתי גם אני לקרוא 

אני בשלבי קריאה 

מתרגת דומעת מעמיקה

תודהה

בלי רווח

למרות היותי צעירה ורווקה, אני משערת שבניגוד לכל מי שהגיב לך פה, אני מאוד מאוד מזדהה אתך, 

דמעות עלו בעיניי כשקראתי את  מה שכתבת.

יש לי אחות, שהיא הבכורה, שהיא סבלה בהרבה הרבה יותר ממני ומכל יתר אחיי. אני סבלתי הכי פחות. ועדיין, אני קראתי את מה שכתבת וזה פשוט מדהים איך תיארת בדיוק את מה שאני מרגישה וחווה. 

בדיוק מה שכתבת על ההורים, שהם באמת ניסו לתת הכל, ואת הטוב ביותר, אבל שכחו קצת לפרגן, מילה טובה ועל חום ואהבה אני לא מדברת. 

אבא שלי דוגל בשיטת חינוך מאוד מוזרה, שכל פעם שהוא מדבר על זה בגאווה עולה לי החום בגוף- אסור לתת לילד להרגיש שאתה אוהב אותו. אסור לחבק או לנשק, מותר רק בלילה כשהוא ישן. אין לדבר על רגשות, ואני עכשיו בתקופת שידוכים אז תארי לעצמך את ההשלכות.. 

אני לא אפרט יותר מידי, 

עצתי אלייך, יש ספר של מרים אדאהן, שאני לא זוכרת איך קוראים לו, אני אברר וארשום לך בפרטי אם תרצי, 

אבל אחותי, היא נשואה כבר ויש לה ב"ה ילדים כבר גדולים יחסית, והיא התחילה את השינוי שלה בדיוק בעקבות מה שאת תיארת, היא רצתה לגדל אותם לתוך מציאות אחרת. היא חוותה גם אלימות פיזית וגם מילולית בהיותה ילדה, נערה, בחורה. אז אצלה הצלקות הרבה יותר גדולות משלי, והיא פנתה לרב שהוא מבין בנפש האדם, והיא טיפלה בעצמה, זה היה ועדיין מאבק קשה ביותר, ואחותי הי עקשנית בטרוף, במובן הטוב של התכונה ב"ה, והיא לא תרפה עד שהיא תגיע למה שהיא רוצה, והשינוי מ ד ה י ם !!!! 

אין לי מילים לתאר את השינוי שהיא עברה בגישה שלה עם הילדים, עם ההורים שלי, 

במקום לבוא ופשוט להעלים אותם מחייה (שבשאלת רב שהיא עשתה, אמרו לה שבעקבות העבר שלה, יש לה את כל הסיבות פשוט לא לדבר אתם, לא לבקר ולא כלום) היא בחרה בגישה אחרת, היא בחרה לפתוח את כל זה בפניהם, מעבר להרגשות שלה, היא בתור אחות בכורה הרגישה מחויבות ואחריות כלפיי יתר האחים על מנת שהתנהגות כמו שהיא חוותה לא תחזור על עצמה לעולם, היא פשוט פרקה את כל מה שהיה לה על הלב, לא בצורה בוטה ומתחצפת אלא באמת באה ושפכה את כל מה שישב לה על הלב. מה שלעולם לעולם לא העזנו לעשות עם ההורים שלנו, הכל נורא טכני, בפרט עם אבא, כמו שתיארת שגם אצלך. 

בעקבות התהליך הארוך והקשה שאחותי עברה, תהליך שלקח כמעט 5-6 שנים, הבירור העצמי העמוק, היא מייעצת גם לנשים אחרות איך לעשות את השינוי ובכלל בתהליך. 

אז אם תהיי מעוניינת אני אעביר לך את המס' שלה ואולי תמצאו את הדרך יחד.

סליחה שהארכתי, מקווה שיהיה לתועלת. 

בהצלחה רבה אהובה, 

אני בטוחה שה' שם אותך בבית כזה כדי שאת תבחרי אחרת. וב"ה הרגשות עולים וצפים וכל זה לא סתם, אלא ה' בוחר בך, הוא רוצה שתגדלי ותתעצמי. וזה יקרה בע"ה. הרבה תפילות ואמונה. 

גם אותי זה מעניין.

תודה

שווה שהגעת מהראשי

הרווחנו

תודה ...אחלה תגובה!

מקווה שהשיתוף שלי יתרום לך במשהו.

הייתי במקום דומה לשלך - גדלתי עם אמא קשה, מאד ביקורתית ושלילית. כלפי חוץ אף אחד לא היה מאמין, היא אישה מוכרת ומוערכת בקהילה. כנראה שדרכתי לה על יבלות רגשיות (כילדה קטנה מאד, כן? כמובן באופן לא מודע לחלוטין) והקשיים שלה עם עצמה יצאו עלי ובגדול. 

רוב שנות ילדותי ונערותי הייתי בשולי החברה, חסרת בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך וסובלת מדכאון קל ושקט שליווה אותי תמיד כצל.

אני מפרטת את זה בכוונה כדי שתביני עד כמה אפשר לצאת מזה.

התחתנתי עם בעל מדהים, נס אמיתי של בורא עולם ונולדו לי ילדים ואז הגיעה נקודת השבירה שהבנתי שאני חייבת לטפל בעצמי בכל מה שעברתי כי מצאתי את עצמי פוגעת בילדים שלי, פוגעת רגשית. מתפרצת עליהם כמו אמא שלי ואחרי כל סיטואציה כזאת הייתי שונאת את עצמי איך יכולתי כך להתנהג לילדים האהובים שלי ומהר מאד ידעתי שאני חייבת את זה להם, מגיע להם אמא בריאה בנפשה וילדות ביראה, לא יכולתי לעשות להם את זה.

הלכתי לטיפול פסיכולוגי שנמשך כמה שנים, היחס שלי כלפי הילדים השתנה די מיד, ברגע שנכנסתי למוד של טיפול כבר נרגעתי כי ידעתי שאני בדרך לצאת מזה אז ממילא יכולתי להיות סבלנית יותר.. עברתי תהליך ארוך ולא קל, שדרש המון אומץ ורצון חזק

אבל היום, ב"ה ב"ה כבר כמה וכמה שנים אחרי ועוד כמה ילדים שנולדו במהלך השנים - יצאתי מזה לגמרי - אין לי דיכאון, יש לי בטחון עצמי, הדימוי העצמי שלי חיובי, ומעל הכל - אני מצליחה להיות אמא שלווה, רגועה, מכילה. מצליחה להעניק לילדים חום ואהבה ואת הצרכים הרגשיים שלהם.

המסע תמיד נמשך, החיים דינמיים, ככל שהילדים גדלים גם מגיעות לפעמים סיטואציות חדשות שלפעמים פותחות פצעים שהיו כנראה עוד יותר ישנים ומודחקים אבל כיום כבר יש לי יותר כלים להתמודד איתם, ועם המון תפילה לה' הוא שולח כל פעם את השליחים הטובים, אם זה בדמות ספר/מאמר בעיתון/שרשור בפורום או כל דבר אחר שנוגע בדיוק בנקודה ומביא לי מזור.

בקשר לבעלך - אולי באמת עדיף שתחכי עם לשתף אותו, אצלי למשל זה לא היה שאלה, מהרגע שהתחתנו היא התייחסה אליו בצורה איומה לא פחות ממה שאלי כך שהוא פגוע ממנה ברמות קשות. זו נקודה כואבת שעוד אין לה הפי אנד כי בעלי פחות פתוח לשמוע על טיפול וכדומה, הוא מאד מאד כועס עליה ואני אפילו לא מנסה לסנגר עליה כי אין איך וזה גם לא יעזור, הוא צודק, היא באמת פגעה בו אנושות והמעט שאני יכולה לעשות בשבילו זה לקבל את הכעס שלו ולהכיל אותו באהבה. עדיין מתפללת על זה. 

תשקלי את צעדיך בתבונה, חכמת נשים בנתה ביתה.

המון הצלחה והמון כוחות

ולפני הכל ולאורך כל הדרך - תפילה, תפילה, תפילה.

בעיה רצינית שככה זה כאב

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...