אני עומדת בכל הצפירות

ביום הזיכרון כל הכיתה שלנו עומדת

ביום השואה למי שיש כח()

 

גם איזה מורה מלמדת אתכן מחר?

 

מה המורה שלכן אמרה לכן?

 

אני עושה מה שבאלי כמו שאת שמה לב ואני עומדת

המורה שושי אמרה שממש לא עומדים בצפירה. וכולן צריכות לשעות את המנהג של בי"ס שזה לשבת בלי יוצא מן הכלל.

ואז כשהתווכחתי איתה היא אמרה שנדבר על זה (מיותר לציין שלא דיברנו על כך )

לפי מה שאת אומרת אז אני כן אעמוד. פשוט לא רציתי שזה יצא כאילו אני "המרדנית הראשית שעומדת בצפירה"

אאלט המורה שרי סבבה עם זה

 

כה אמרה המורה שושי. חלק מהבית ספר בטוח עומד.

(כמה מפתיע)

אם אפחת לא עומדת וממש חשוב לך פשוט תצאי החוצה.

 

לי לא איכפפת לצאת כזאת, אז אני תמיד עומדת. אבל אני לא רוצה שתצאי כזאת בגללי

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/370402

 

קודם כל הסרטון למטה ואז את הלמעלה

בבית יושבים

ואצלנו אומרים משניות בע"פ תוך כדי.

זה בטוח עושה לנשמה טוב יותר מלעמוד לכבודה, שזה מנהג גויי לגמרי.

תראי את התגובה שלי פה בשרשור.

לא אני אמרתי כלום.

 

אם כי אני מסכים שאין טעם לעמוד סתם ככה.

אתה לא יכול להכחיש את זה שמקור המנהג הוא בכנסיות, שהיו מצלצלים בפעמונים בשביל לכבד את המתים.

מה יותר גויי מלהניח שבלעמוד ולא לעשות כלום יכבד את המת?
הא?
להיפך! עשייה, במיוחד דברים שבקדושה,
זה מה שיכבד אותם.

לעמוד ולא לעשות כלום זה לעג לרש, כי זה בדיוק מה שהם כעת- לא יכולים לעשות דבר.
אז אתה תעשה בשבילם, ובזה תכבד את זכרם!

כמובן שאני עומדת כשאני במרחב הציבורי, אם בגלל שזה חילול השם מטורף ואם בגלל שאני לא רוצה להעליב את משפחות הנספים (ואני בתוכם, אגב) אבל ממש לא בשקט! אומרים משניות!

ואני אומר תהילים. 

משניות נשמע אחלה, אבל תהילים מרגיש לי יותר מכבד את המעמד.

 

תראי בבקשה את הסרטונים ששלחתי.

זה.. משנה את המחשבה..

אני מסכימה עם שניהם, בחלקם.

אגב, הם מדברים על חללי צה"ל, לאו דווקא על השואה.
יום השואה זה סיפור אחר, שאסור להתאבל בניסן.. עוד בעיה. שתהיה בריאה המדינה הזו.

ולגבי חללי צה"ל, הם מתו על קידוש ה'. ברור שיש לכבד אותם.

יום השואה זה עשרה בטבת... יום הקדיש הכללי..

 

גם חללי השואה מתו על קידוש ה.

אדם שנהרג כי הוא יהודי הוא מת על קידוש ה

ברור. בוודאי.

ואלו שנצלו, חיים על קידוש השם. הנקמה הכי גדולה.

נושא ארוך. חשוב.

ונראלי שאת מכירה אם הזכרת את זה אז אין טעם להתחיל לחפור למה זה ככ חשוב

מזכיר לי את הבדיחה על האלו שבמקום לספר בדיחות אמרו את המספר שלהן.
34! וכולם צוחקים.

אז גם פה, אפשר לעשות קטלוג.

למשל לעשות פמיניזם מספר 2,
ואז אומרים מספר 2 וריעות אומרת נכון, ואחיתופל אומר לכו למטבח, וזהו. לא חייבים לדון כל הזמן ולפתוח שרשוריפלצת.

אז קדושת החיים, 56.
נכון

איך יודעים מה המספר של כל בדיחה?

אבל מי שלא עומד בציבור נאצי ובאלי להרוג אותו!!

המשיכה ללמד באמצע הצפירה. וצעקה על בנות, ואז אמרה שאין לצפירה שום משמעות ואפשר גם להגיד מחר תהילים בשבע בבוקר וזה אותו דבר.

 

וסימה הייתה יותר נוראית.

 

גאד. נמאס לי

כי עכשיו מלא אנשים עושים את זה.

וברוב עם הדרת מלך.

 

ואמנם זה תאריך לא טוב ליום השואה. אבל הוא נקבע. ודבר בעיתו מה טוב.

אז לא להתאבל. אבל תהילים.

אבל המורות בבית ספר שלי באות להעביר את המקצוע וללכת. לא אכפת לה אם אני מסכימה או לא. 

וכשהתחלתי לדבר היא אמרה לי פשוט להיות בשקט כי זה לא נושא השיעור. 

הספיק לי

אשכרה.