אני חושב שבגדול באמת ציניות היא בריחה מתוך תחושת איום, אבל היא יותר כוללנית ממה שכתבת (תשובה צינית לשאלה כלשהי) - יש אנשים ציניים באורח חייהם, כמעט כל דיבור שלהם יהיה ציני ולי התקשורת איתם מרגישה כמו חומה ענקית שאין לי סיכוי לעבור, חומה שהם בונים סביב עצמם (לפעמים אני מנסה בתת מודע לשבור את החומה הזו וזה מתיש ואני לא כ"כ טוב בזה אז אני מתייאש ופשוט משתדל להמעיט בתקשורת איתם). אז זה עניין של אופי - בהרבה אמירות, אפילו לא אישיות ועמוקות במיוחד, אתה צריך לחשוף חלק ממך, להראות לעולם את עצמך. ויש אנשים שמפחדים מזה מכל מיני סיבות, אז הם בוחרים בדרך הציניות כדי לגונן על עצמם מההיחשפות.
אגב, אני חושב שבגלל זה אפשר לראות את אותם צינים מדופלמים יושבים ודנים ברצינות תהומית באיזו סוגיה בגמרא, או בנושאים שברומו של עולם או בפוליטיקה או בהרבה דברים אחרים שהמשותף לכולם שהם נושאים חיצוניים (או לפחות נתפסים אצל הדוברים ככאלה), ולכן האנשים לא צריכים לחשוף מעצמם אפילו טפח כדי לדבר עליהם, ולכן גם אין להם סיבה להתגונן.