מצלצל לי באוזניים.
הסוף.
כל סוף הוא גם התחלה.
אבל אני מעדיף להישאר באותו מקום.
לדחות את הקץ.
אבל הוא בטוח יגיע.
זה מתרוצץ לי בראש
כמו שני עכברים שמחפשים גבינה
אני עצוב או כועס או מאוכזב או מתרגש או לא יודע
אינלי מושג מה אני מרגיש
איך מחר אני הולך להתחיל
איזה פנים יהיה לי
אני רוצה שינוי
אבל העצלות הזו מכלה לי את החיים
כל העולם זה קובץ
החיים זה תקייה
ואני סתם באג
אני חושב שיש אנשים שאני עושה להם טוב בלב
נראלי שאני מזיק לעצמי קצת
אני מתחרט
נחשפתי
כמו שיש לאנשים את הצניעות הטבעית בגוף
יש להם אותו גם בנפש
וזה רגש שאפשר להקהות אותו
לא לחינם אמרו חזל ששפה נקייה היא כמו בגדים של משי
מתלבט אם לנסות לישון שוב
נראלי שזה דבילי
ראש חודש היום
אני אצא להתבודד
מקסימום יהיה לי יום עייף
גם ככה כל החיים זה שינה אחת עמוקה
עם חלומות והזיות
וכן, לפעמים גם סיוטים
אבל צריך תמיד לזכור שזו אשליה, בסך הכל...
לא צריך להתפעל
צריך ללכת ראש בקיר
בלי להסתכל לצדדים
רק ככה מגיעים למטרות בחייים
אבל צריך תמיד לדעת לחייך
ולדעת לעצור בצד ולהסתכל על הדרך
לנסות לקלוט את תוואי השטח מהפינה
לא להיות להוט
צריך הכל לעשות בכובד ראש
אם ה' לא יישמור עיר
יש לנו הלכה
יבש
ויש את רוח ההלכה
שזה הלחלוחית
למי שיש רגש יהודי
קולט גם את הרוח
למי שהולך לפי החוקים הסתמיים
יהיה קשה להיאחז על המסלול
אז אנלא מתפלא שיש ככ הרבה דתלשים
צריך להרגיש גם
נקודה.
וצריך לחזק את הרגש.
צריך ללמוד חסידות
זה החיות של התורה
צריך גם לעשות. לא רק לדבר.
ואם אין מה לעשות עם החרטה
עדיף כבר לא להתחרט
זה יותר גורע מאשר מועיל
את כל הרגשות, גם השליליים
צריך לנתב קדימה
אם שוקעים בהם לא משיגים כלום
רק עוד בוץ לצאת ממנו.
אני יודע שאני נשמע מוגבל
זה פשוט כי המחשבה שלי מהירה מידי.
מתנצל.
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר