אנחנו נשואים שלוש שנים ועדיין אין לנו ילדים.
הבעיה היא לא רפואית, אלא אשתי שדוחה ודוחה ודוחה.
אבל לא על זה באתי לדבר, זו רק אחת הסיבות שהרחיקו אותי מאשתי- בין היתר גם שינוי כיוון שלה בדרך החיים שלנו, בעיות משפחתיות מהצד שלה שדוחקות אותי לוויתורים קשים ועוד רשימה לא כ"כ קצרה.
שלא תבינו לא נכון- אני עדיין אוהב אותה יותר מכל אדם אחר ובטח מכל אישה אחרת, יש לנו דיבור יחסית טוב ופתוח ולא מעט דברים טובים גם.
אז מה הבעיה?
יש מישהי אחרת, הבוסית שלי, שעושה לי פרפרים.
נכון, היא פחות יפה מאשתי, מבוגרת בהרבה (גם ממני), באופן בסיסי מתאימה לי פחות ובכלל לא נראה שהיה לנו הרבה סיכויים גם בגלגול אחר.
אבל אני מעריץ אותה- היא אחד האנשים הכי חכמים ומעניינים שאני מכיר (לצערי אשתי ואני לא מתעניינים כמעט בתחומים דומים ובכלל השיח האינטלקטואלי איתה ירוד בהרבה), אני עובד אצלה עוד מלפני החתונה כשבכלל לא חשבתי עליה בקטע כזה אבל תמיד היא ואני הסתדרנו טוב יותר מכל שאר העובדים.
אתם מבינים? זה לא משהו שטחי- הייתי מעדיף אישה פחות יפה ויותר מבוגרת ובלבד שנשוחח ונקדם דברים על רמה, נתעסק תמיד בכל נושא בפן העמוק ביותר שלו.
אממה? מרמז של חבר לעבודה הבנתי שהיא התעניינה בי בעבר (כמובן שהיום הוא מכחיש), ולאחרונה אני והיא משוחחים הרבה לתוך הלילה (בגלל העומס), בענייני עבודה כמובן, מפה לשם גלשנו לסתם דיבורים וכל פעם שזה ירד ממש לעניינים אישיים וששנינו קלטנו שזה גולש ממש למשהו שיכול להתפרש כרמיזה רומנטית כלשהי ישר אמרנו לילה טוב.. אבל אי אפשר היה שלא להרגיש את החשמל בצד השני.
זהו, אין פה שאלה. אני יודע שאני חייב לשקם את הקשר עם אשתי שאני אוהב יותר ולא לשגות באשליות.
אבל הייתי חייב לפרוק- אתם בכיף יכולים להגיב אם באלכם, ממש לא חייבים. אולי אראה לנכון גם להגיב.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.