בס"ד
תחושות. רגשות. הרהורים.
יום בהחלט לא קל.
רגע אחד אני מוצאת את עצמי על סף הבכי, עצובה, כמעט שבורה
וברגע השני כאילו זה עוד יום רגיל והחיים מתנהלים במסלולם.
הטקס היום היה מאוד עצוב!
אני מתקשה במחשבה שלמעגל הנופלים שלי נוספו עוד אנשים השנה.
אני יושבת שם, בלב כואב, מתקשה להכיל לרגע את הכאב.
דמעות- כי הלילה עוד מותר לנו לבכות.
מחר בעז"ה אני הולכת ללמד את הילדים בגן על משמעות היום.
והיום, היום דיברתי איתם על איך חוגגים את יום העצמאות. המטרה שלי הייתה להדגיש להם שיש לנו מדינה, מדינה עצמאית, מדינה שהיא של העם היהודי, מדינה עם צבא חזק, מדינה שאנו גאים בה ושמחים שאנו חלק ממנה. להסביר להם שיום העצמאות הוא ממש יום חג.
ואז בסוף הטקס, אני נזכרת בזה, במה שלימדתי היום.
שאנחנו פה, חיים, מתפתחים, עובדים את ה'- עם ישראל בארץ ישראל. והחיים ממשיכים ועלינו לקדש אותם!
רגע של תקווה!
[שרים את התקווה]
ואומנם האנשים הללו שאותם אנו זוכרים לא פה איתנו, אבל הם מתו על קידוש ה' גדול, מתו למען ארץ ישראל.
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי
וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי."
(יחזקאל טז, ו)
בתפילה גדולה לבורא העולם שלא עוד. לא עוד מוות ודם, אלא רק חיים!
