כל הלילה חשבתי מחשבות ..ועכשיו אני ממש צריכה לשפוך אותם על דף . ומה טוב אם הדף הזה יהיה מול עוד מוחות..אחכים יותר
אז ככהה. מצאתי את עצמי מתגעגעת לאנשים מהילדות , ונכנסתי לפייסבוק ופשוט דפדפתי על כל אחד ואחד מה קורה איתם במשך 10 שנים שלא ראיתי אותם. ופתאום קיבלתי שוק. כולם כל כך הזדקנו ..ואז מצאתי את עצמי הולכת למראה וחושבת זה רק אני שנשארתי אותו דבר? או שגם אני הזדקנתי?! אני בת 26 ומרגישה כמו 17.
אני לא מבינה ; בטוח שגמאני השתניתי, אז למה אני לא רואה את זה על עצמי?
אוף. שונאת להזדקן. שונאת שהחיים כל כך בוגדניים . למה אי אפשר להיראות כמו הפנימיות?!!!
אבל..רגע. אני ניראית בת 18. ובאמת חושבים שאני 18. אזאין לי מה לפחד.. אבל אז אני מקבלת לחץ: מתי יקרה הבום הזה שאראה מבוגרת?? אני לא רוצה אף פעם להיראות מבוגרת

מפה לשם, התחלתי גם להיזכר בכל ההתאהבויות חסרות התועלת שהיו לי בעיר הקטנה הזאת, שמרתי את זה בלב תמיד. ואני נוכחת לדעת ש10 שנים עברו והאהבה נשארה אותו דבר.
איך ייתכן?! ואם זה ככה, מה יהיה?!!
רק ראיתי תמונה של אהוב ליבי לשעבר ( שלא ידע כלל וכלל על אהבתי אליו*)(*הייתי ילדה חרדית )) וכבר קפץ לי הלב בגעגועים עזים.
ואז פתאום אני נדהמת מהמחשבה הנכונה , המסקנה הזאת, שכמו שהתורה נצחית ולעולם לא משתנה, כך גם הנשמה, והזמן שעובר בכלל לא קובע .
מי זה שיקבע לי אם אהיה צעירה או זקנה? הזמן? ואם אני מרגישה בת 17 באופן תמידי? למה אי אפשר לעצור את הזמן....
למי שהגיע לקרוא עד שורה זאת, אני מאושרת וגם מתנצלת ..אךכיתבו לי אם גם אתם מרגישים ככה..






