כמדומני:
אם זה [התשובה] מאהבה - נהפך לזכויות.
אם מיראה - זה נמחק.

האאא...אדם שנסע בכביש על 200 קמ"ש. תפס אותו שוטר -
"אדון , רשיונות והחוצה".
אחרי שלושה חודשים הוא חושב - "רגע , מה אני אהבל , היה לי קנס.
קבלתי כבר עונש. אני צריך לשלם עכשיו 500 ש"ח. טוב. עכשיו אני שם
"רייס" - 230 קמ"ש. שיחפשו אותי בסיבוב. הרי כבר נענשתי"

עוד משו - הוא הולך לבית משפט - "לא משלם. מה אתם מפגרים?! 500? אני צריך
לצאת לעבוד בשביל זה". "אם לא תשלם הסכום יוכפל" - אומר השופט.
"שיוכפל" - עונה הצעיר.

מה היית אומרת לו?

בא נגיד שמישי היום מתחתנת. היא באה עם השמלת כלה - מוכנה עלייה. שמלה לבנה ו...
מרהיבה ביופיה. אך ש - פתאום - היא מרגישה כאב ברגל. אוווך. דווקא עכשיו?!
היא מורידה את הנעליים ו...רואה שנכנס לך לנעל נעץ וזה פגע לה קצת ברגל. איי. זה כואב.
באים אלייה - ואומרים לך - תקשיבי , שני אפשרויות עומדות מולך:
א) אנחנו מוצאים לך את הנעץ עכשיו - שמים תחבושת עם חומר מחטה - ו...הופ! תוך שבועיים את כמו חדשה!
אבל - את לא תוכלי לרקוד היום! מצטערים. אבל...זה המצב.
ב) או ש...אנחנו מוצאים את הנצץ - ו...לא חובשים את המקום - אבל - תדעי לך - אם לא חובשים את
המקום עכשיו - הזיהום תוך כמה שעות מתפתח ו - הואיל והנעץ היה מלוכלך ומזוהם - יתכן ויצטרכו לכרות לך את הרגל.

מה היא תעדיף?
לסבול עכשיו - ובהמשך יהיה לה טוב - או שיהיה לה טוב עכשיו - אבל אחר כך....??

אדם נכנס לניתוח - "האאא?" הוא צועק.
"מה אתם משוגעים?! אתם רוצים לחתוך לי את הבטן?!?"
"כן". אומרים לו - "יעיוני - אם לא נחתוך...המחלה תגמור עלייך סופית".

יכאב עכשיו - רק בשביל שאחר תהיה - ב-ר-י-א.

ו...על הדרך - אגיד דבר תורה קטן - סבבה?
למה מברכים בראש השנה - "שיהיה לך שנה טובה ומתוקה"?
מספיק - או טובה , או מתוקה...אז , למה להאריך?
ועל זה עונים תשובה שגם תסביר את שאלתך -
יש דברים טובים - אך לא מתוקים. כמו: ניתוח...
יש דברים מתוקים - אך לא טובים. כמו: שוקולד...
לכן > שתהיה לך שנה גם טובה - ו...גם מתוקה!!


מקוה שהובנתי.
בהצלחה!!

בס"ד

מה זה בעצם תשובה? תשובה זה לחזור למקום שבו היינו. זה לשוב.
אם סטינו קצת מן הדרך, עשינו טעות, עברה, אדם רוצה לחזור בו. אז איך הוא יחזור?
תארי לך לא היה מושג כזה הנקרא "תשובה" מה היינו עושים?
הקב"ה מנהל את העולם, הוא גם מסתכל טוב טוב עלייך. אם ח"ו עשית עברה או משו,
לא צריך להיות ראש קטן ולהגיד "שלא צריך, ממילא ה' זוכר את העברה הזאת!"
דווקא מתוך זה את צריכה להגיד, שהינה עכשיו- עם כל העברות את תחזרי בתשובה.
ככל שהתשובה שלך תהיי יותר אמיתית, (קראי הלכות הרמב"ם לדרכי תשובה) כך ה' סולח ו"מוחק" את העברות שעשית.
לכן נכון להגיד שהבנאדם יענש על זה אפילו אם עשה תשובה.

מה עדיף?
שהוא יקבל עונש חזק , או שיקלו עליו בגלל שחזר בתשובה?
בתשובה ברורה.

חוץ מזה - [ו..זה בעצם העיקר] >
לעניות דעתי , אם התשובה היא אמיתית ומלאה - הוא לא יקבל שום עונש.
כן , מידתו של ה' , לא כמידת בשר ודם - ה' , אם הולכים איתו באמת - הוא מוחל על הכל.
העיקר שזה יגיע מהנקודה הפנימית שבלב האדם.

ט  [ד] אף על פי שהתשובה מכפרת על הכול, ועצמו של יום הכיפורים מכפר--יש עבירות שהן מתכפרין בשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרין אלא לאחר זמן.  כיצד:  עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת, ועשה תשובה--אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד, ובאלו נאמר "שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג,כב).

י  עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה--תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, ובאלו נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז,ל).

יא  עבר על כרתות ומיתות בית דין, ועשה תשובה--תשובה ויום הכיפורים תולין, וייסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה, עד שיבואו עליו ייסורין; ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט, פשעם; ובנגעים עוונם" (תהילים פט,לג).

יב  במה דברים אמורים, בשלא חילל את השם בעת שעבר.  אבל המחלל את השם--אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכיפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו ייסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכיפורים וייסורין שלושתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר "ונגלה באוזניי, ה' צבאות:  אם יכופר העוון הזה לכם, עד תמותון" (ישעיהו כב,יד).

שימי לב >>> השלב האחרון של הכפרה , של ה"יסורים" אם האדם באמת חוזר בתשובה מלאה הוא -
"המוות". פירוש: בעולם הזה. ז"א שהאדם נכנס לעולם הבא , אם הוא עשה תשובה מלאה - נ-ק-י.
[ככה נראה לעניות דעתי מהרמב"ם הכתוב.]

ב  ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה--אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא.  אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו--כל עוונותיו נמחלין:  שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש" (קוהלת יב,ב), שהוא יום המיתה--מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.

[רמב"ם , הלכות תשובה]

אי אי אי - כמה שה' רחמן.
ישתבח שמו...
[סתם מחשבה שעברה לי עכשיו בלב.]

מקוה שהובנתי.
בשורות טובות!

בס"ד

לקרוא. ממש משמח אותי! עשה חייל.

אני ממש מעריכה שאת שואלת כל הזמן. שנזכה כולנו.

שאת שואלת כל הזמן שאלות בפורום הזה. לא תמיד זה קל לשאול, וגם לחשוב ולהגיע לשאלה זה לא קל [:

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור