לקחת בחשבון שהתקופה הזו זמנית ובעז"ה קצרה.

לכבס רק מה שצריך ליומיים-שלושה הבאים.

אל תכבסי עכשיו בגדי חורף שהצטברו וצריך למיין ולארוז לחורף הבא.

אפשר לוותר על קיפול לפי הכללים.

לא להפוך את הבגד (אם את מכבסת הפוך), לקפל קיפול גס לארבע, להכניס מיד לסלסילה או אפילו שקית בד של סופר - אלה שהחליפו את שקיות הניילון, לכל ילד סלסילה אישית.

הילדים יכולים אפילו להכניס את הסלסילה/שקית בד כמו שהיא לתא שלהם בארון, כל בוקר להוציא ממנה מה שהם צריכים, ולהחזיר אותה חזרה לארון.

כשתרגישי טוב יותר ותחזרי לכוחות שלך בעז"ה, תקפלי ותסדרי להם חזרה את התאים.

לתחילת הריון כמצב זמני.

אחר כך בעז"ה חוזרים הכוחות.

ושוב אחרי לידה, גם מצב זמני.

כל חודש משמעותי. 

מורידים לשם ישר מהחבל

סלסלאות קטנות לגרביים וללבנים

בלי לקפל

ולזרוק כל מה שלא צריך עושה בלאגן או לתת לגמח

5 אנשים.

כל אחד משתתף ועוזר - גם אלו שלא רוצים (כמוני למשל). גם הילדים (בני 6-11). כל אחד אחראי על הכביסה שלו - לקפל ולהחזיר לארון. פעם ב2-3 חודשים עושים מסדר ארונות, עוברים ומוודאים שהכל מסודר. 

יש לי שלושה סלים, כמספר חדרי השינה בבית. אני מוציאה את הבגדים ישירות מהמייבש אל סל הכביסה המתאים (נגיד - חולצה של הבת לסל הכביסה של חדר הבנות, וכו'), ואז מניחה את כל סל בחדר שלו. אמנם בבקרים הלחוצים זה לפעמים קצת קשה למצוא במהירות את הבגדים לכולם, אבל לפחות זה נמצא בהישג יד, ולא עם ערימה של בגדים ששייכת לחדר אחר...

מגבות וסדינים - קצת קל יותר לקפל ישירות מהמייבש, אבל אם לא מצליחה בכ"ז - אז יש לי מדף כזה ליד מכונת הכביסה והמייבש שעליו אני מניחה אותם.

ופעם בשבוע, בערך, אני עושה מבצע קיפול כולל...

בהצלחה, ובשעה טובה!

לאט לאט הם ילמדו איך להכניס בצורה נכונה. את יכולה לקפל גם מבלי להפוך את הבגד. הם יהפכו בזמן הלבוש..

- אם יש נערות אפשר להסביר להן שחצאיות לא צריך כל יום לכבס ועל זו הדרך במכנסיים לנערים וכו'

- רגע לפני שבת, תוכלי לבקש מהם להכניס כביסה למכונה, ובמוצש להפעיל- ולתלות.

- מגבות הם בהחלט יכולים לקפל

- את יכולה להכין לך שני סלי כביסה: צבעוני ולבן, להניח בסלים את הכביסה ופעם בשבוע לקפל נניח במוצ"ש

קניתי כמה סלי כביסה (כמספר החדרים בבית), כל אחד בצבע אחר
יש לי סל לבנות, סל לבנים, סל להורים, סל לגרביים+לבנים
ישר אחרי היבוש אני משתדלת למיין לסלים ומקפלים רק כשיש זמן (או כשיש נערה בתשלום שמקפלת מהר ומסודר...)
זה עוזר לי כי כשזה ממויין ככה אז יותר קל למצוא בגדים ביומיום גם אם זה לא מקופל וככה גם לא תופס מקום על הספה...

ויש לי שבעה ברוך ה'+בעל...

והשיטה ששמעתי מיעל זלץ עזרה לי מאוד.

אני מחלקת את הכביסה ברגע שאני מורידה מהחבל או מוציאה מהמיבש לערימות לפי חדרים- חדר ילדים, חדר גדולים , חדר שינה וכו', ומניחה בחדרים המתאימים, עכשיו- כשאני בחדר ילדים- משכיבה אותם או מחליפה מילים אחרונות לפני השינה- אני פותחת ארון, לוקחת חולצה, מקפלת, מכניסה, מכנס-כנ"ל.

עוברת במקרה בחדר שינה- פותחת ארון ןמכניסה

אני ראיתי שזה ממש פותר לי את הבעיה ואת הקושי. ככה גם לא מצטברים ערימות.

כי אצלי אם אני מתחילה ככה אחכ רק דוחפת עוד בגדים

זה מה שאני הבנתי...

מהחבל.

ולפעמים אני מחלקת לחדרים, מניחה על המיטה וכשיש לי דקה זמן- מקפלת ומכניסה.

זה פשוט מקצר ערימות ענקיות לרבע מהכמות

החזרה לארונות

היא אמרה שמה שהכי חשוב בבית זה אוכל ובגדים

קודם לדאוג לאוכל ולבגדים אחר כך לשאר

לפי דעתי מאוד חשוב שיהיה לבני המשפחה את הבגדים מסודרים

שהבגדים על הספה הם מתקמטים ולא כיף להתלבש ככה

לי מאוד חשוב לשלוח את הילדים בבוקר שהבגד נקי ומסודר כי ככה גם הילדים מרגישים טוב יותר(לדעתי)

אז פעם גם אצלי היו ערימות על הספה והכל היה בלגן אבל החלטתי שאחרי אוכל אני דואגת לכביסה

אני קונה לרוב בגדים שלא מצריכים גיהוץ(אפילו לשבתות לילדים בגדים יפים ומהודרים אבל ללא צורך בגיהוץ)

ודבר נוסף קניתי סלסלה ענקית ויפה שלתוכה אני ישר מעבירה מהחבל את הבגדים של הקטנים כמו בגדי גוף, גופיות,מכנסיים בגדי בית בעיקר ולא מתעסקת בכלל בלקפל בגדי יום יום ובגדים תחתונים של קטנים

ודבר נוסף זו צרת רבים אז תתעודדי ויעל זלץ פעם אמרה שאנחנו מתעסקים בכביסה אז לא לראות בזה מטלה אפורה ומשעממת אלא לומר לעצמנו שאנחנו בעצם הכיבוס והקיפול מבטאים אהבה ודאגה לבני המשפחה וגם לומר תודה וברוך ה' שיש בגדים ללבוש ויש מי שלובש ב"ה מליוןפעם

עצות נוספות שעוזרות לי

לבחור יום בשבוע שמוקדש רק לכביסה, מכבסים כמה מכונות ברצף ומייבשים (אפשר יום לפני)

לדאוג לכמה חבלים שיהיה מקום לכל הכביסה, להשתמש בחומרי כביסה עם ריח טוב שעושה חשק להתעסק בכביסה

ובאותו יום דואגים לארוחות קלות שלא מצריכות הרבה עבודה והרבה כלים, נשארים בבית ולא יוצאים למשחקים אלא משחקים בבית ליד אמא בזמן שהיא מקפלת כביסה

מקווה שעזרתי

כל כך מכירה את הבעיה, עוד מלפני שנים.

הייתי מגיעה בימי שישי עם קערה מלאה כביסה, דוחפת מתחת למיטה ו...במקרה הצורך שולפת...

עד שחברה סיפרה לי שאצלה אין לצבור! תוך כדי הורדה היא מקפלת מה שאפשר, ואז מיד לארונות.

למדתי גם שכשאני עייפה העבודה הכי כייפית לשבת על הספה ולקפל. אפשר בליווי מוסיקה.

גם מותר וכדאי להשאיר בסלון, שיפריע במראה ויזרז את הסידור.

ועוד שני טיפים: כשהילדים היו יותר גדולים, היתה תורנות "שדכני גרבים"- מה שהכי הקשה עלי, הם שידכו ושמו בארונות.(וספרו את הזוגות)

לא הייתי ממליצה עליהם כשדכנים, אבל זה עזר מאד.

וגם, כל זמן שאותם כבסים חוזרים לארון ולכביסה בתכיפות רבה, פחות להקפיד על קיפול מדויק...העיקר שיקל על המציאה ויראה מסודר.

ולהרגיעך, היום כשאני באה לילדיי ולנכדיי, אני בכייף ממינת ומקפלת בגדים.  הסיוט עובר מהר!

                                        בהנאה ובהנעה!

קצת דומה לשל אחרות אבל מה שלי הכי הכי הכי נוח:

יש לי שידת תינוקות שלא בשימוש (אפשר אולי גם מגירות כתר, תלוי בגיל הילדים ובגודל הבגדים...)

ישר כשאני מורידה מהחבל (משתדלת) אני פשוט דוחפת את הבגדים של כל אחד למגירה שלו. רק בגדי יום חול. לא כולל לבנים.

כולה בגדי יום חול, לא ראיתי שהם נראים מקומטים בגלל זה (הילדים שלי עוד קטנים, עד כיתה ג)

היתרונות:

1. זה חוסך המוון!!! קיפול. זה חלק מאוד גדול מהכביסה השוטפת אצלי (כשמכבסת בגדי שבת או מצעים/מגבות משתדלת לקפל מיד).

2. אצלי הילדים עושים מלא בלאגן בארון, וזה תמיד ציער אותי שעד שאני משקיעה ומקפלת - הם מבלגנים. אז ככה כולם מרוצים. והם מוצאים להם בקלי קלות בבוקר את הבגדים, כי במגירה יש רק את מה שהם צריכים לבוקר.

3. ככה בטוח יש לילדים מה ללבוש בבוקר גם אם לא הספקתי לקפל, ואני רגועה בנושא. (מוודאת כמובן שגם מצב הגרביים תקין... יש לי שקית לגרביים ואני מדי פעם שופכת ומזווגת. או שמהכביסה ישר מזווגת).

ואז אפשר כשהסל מתמלא בבגדים האחרים, לקפל בנחת. לי ולבעלי יש מספיק בגדים ככה שזה לא בלחץ. ככה אין הרבה כביסה וזה נראה סביר. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....