בני דודים יושבים בבריכה ולילדים אסור, ילדה צריכה לשמוע שחצאית לא יפה לה. בגיל ההתבגרות זה מאוד פוגע גם אם זה לא נכון.

סבתא יכולה לא להסכים רק שיש גבול כמה הערות אפשר לספוג. עדיף להסביר שיש עוד נושא  לשיחה אחרת באמת מגיעים למצב שמתקשרים פעם בחודש וזהו. 

אבל אם הם כבר קצת גדולים הגיוני להוריד קצת את תדירות הביקורים. לא חייבים לעשות זאת  רישמית אלא פשוט להוריד בהדרגה.
אולי גם לנסות לבוא לא בפעמים שהאחים האחרים מתארחים, שרק אתם אצלה. ככה יהיו פחות הסחות אולי.
ואפשר גם להגיע יותר בימי חול.

שזאת התמודדות קשה, 

אבל נשמע שאת ובעלך יודעים בדיוק מה אתם רוצים ואין התפשרויות. 

לדעתי, רצוי לדבר עם אמך, להסביר כמו שכתבו למעלה. 

ואם זה לא יעזור, 

לא להגיע שבתות, אלא אחת לשבועיים שלושה להגיע לארוחת ערב משפחתית אצלם או אפילו לארח אותם על מנת למנוע גירויים. 

וכך מצד אחד, הם יראו שהפסקתם להגיע שבתות, כלומר משהו מפריע, 

ומצד שני, אין התרחקות קיצונית. 

הסבא והסבתא נהנים מהנכדים והנכדים מהם, 

ובימי חול המפגשים הם נראה לי יותר עניינים, יש פחות מקום להערות ביניים..

בהצלחה רבה, 

וכל הכבוד!

וואו. זה ממש לא קל. 

נשמע שאת ממש מנסה לגונן על ילדייך שלא יחשפו לעולם שאת התקדמת ממנו למקום קדוש יותר ונכון יותר. 

מאידך, הילדים שלך הם לא טיפשים ולא באמת אפשר לצנזר אותם וגם לא באמת אפשר לחנך את אמא. לכן, גם אם אמא שלך לא תאמר כלום המסר והמחשבות שלה יעברו.  

אז מה לעשות? לחזק את הילדים שלך. לשתף אותם בהתמודדות ובבחירה  של לחיות בחיים של צניעות וקדושה. המשימה הזו היא לא רק שלכם כהורים. זו ההזדמנות שלכם להעניק חינוך גם לילדים שלכם. יש לכם הזדמנות להקנות את הבחירה  שאת עשית בזמנו, גם להם. 

מותר לחלוק בצורה עניינית בלי לפגוע בכלל בכבודה של סבתא: 

"סבתא היא מקסימה והיא עוזרת לנו המון המון אבל יש נושאים שהם אנחנו חלוקים עליה. אנחנו יותר מקפידים על ההלכה הזו" וכיו"ב.  

נדמה לי שברגע שהילדים יהיו מגוייסים גם תהיה להם שמחה שמשתפים אותם וסומכים עליהם, גם גאוות יחידה וגם הבנה של מה שקורה סביבם ומעליהם.  וגם -  ההתמודדות שלכם כבר תהיה יותר נמוכה כי נשמע שמה שמפחיד אותך זה שהילדים "ייתקלו" בזה. אבל אם את יודעת שבכל מקרה הם יתקלו בזה (וזה קורה גם לנכדים של דוסים ממש. באמת , אז הכח שלך הוא להעביר אליהם את האחריות, החוסן וגם השמחה הרבה שיש בחיים של קדושה וצניעות.

כשהמקום הקדוש יהיה שמח ורגוע ובוטח בילדים ובכח שלהם יהיה הרבה יותר קשה להכניס השפעות מבחוץ... 

חיבוקים גדולים... 

טענות מטופשות לחלוטין.

הילדים שלכם מקבלים מכם, לפי מה שנראה, יופי של חינוך. במקום שההורים יבינו שהם אינם מבינים כלל על מה מדובר, מנסים לשכנע שההבלים של הטלביזיה, זה ה"אישו". אחד הדברים היותר מזיקים שיש לילדים לעשות, מכל בחינה.

כך גם הדברים האחרים, רדידות גמורה. לעשות "יפה" מחוסר צניעות וכו'.

את צודקת לגמרי, שמה שהם מנסים לחשוף את הילדים לכך - ישירות או בעקיפין, זה דבר מזיק ואין לו שמץ הצדקה או לגיטימיות.

הילדים ילדים שלכם - ההורים צריכים לקבל את זה שאתם המחנכים שלהם, ולא לנסות לקלקל. יש להם שאלות? יכולים לשאול אתכם בפני עצמכם - וגם זה מתוך התענינות ולא מתוך רצון להכתיב לכם את חינוך הילדים.

מאד יפה, היחס האוהב והמכבד, שאת מתבטאת בו כלפי משפחתך ואימך, למרות ההתנהלויות הללו.

לדעתי, את צריכה לדבר עם אימך לא בתוך אירוע - אולי שיחה טלפונית כשאתם לא שם. לחזור על כך שאת מאד אוהבת אותה ומכירה לה טובה - אבל אתם לא יכולים לקבל את ההתערבות בחינוך של הילדים נגד הדרך שבחרתם בה. שאתם מצפים שהם יקבלו את זה שאתם אלו שבוחרים את דרך חייכם ודרך חינוך הילדים ולא יעסקו בכך כלל.  אם יש הצעות - שיציעו לא כשהילדים נמצאים, כולל לא בדרך של כאילו "בצחוק". שחייב שהם יקבלו את זה שהנושא כלל לא שייך אליהם. אתם בחרתם דרך, הם אמורים ללכת עם זה. יכולים להוסיף טוב  בדברים שאינם סותרים את הדרך שלכם.

תגידי שאתם מאד אוהבים אותם - אבל לא יכולים להקריב את מה שבעיניכם קריטי לחינוך הילדים. על כן אתם מבקשים, כדי שתוכלו להגיע אליהם, ובאוירה טובה, שיותר לא יהיה שמץ דיבור או רמז בכל כיוון שהוא לא כדרככם. לקבל שזה כך, לשמוח שבחרתם בדרך הזו שהבנתם שהיא ערכית ונכונה - ולמצוא דברים אחרים לעסוק בהם עם הילדים ובשיחות איתכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....