נסעתי לישוב חביב בצפון הארץ לבנות דודות שלי, שמקבילות אלי בגיל.
בערב שבת הלכנו לתפילת ליל שבת קרליבך בסניף של בת דודה שלי, שהייתה קצת מגוחכת אבל בסדר.
לאחר התפילה הבנים הגיעו להגיד שבת שלום לבנות, ובהתחלה הובכתי ממש, כי כל חיי הייתי בחברה נפרדת ולא דיברתי "סתם" עם בנים. אחרי השני עבר התרגלתי והיה סבבה.
אחרי הסעודה שאגב הייתה מעולה אז הלכנו למפגש חב"ב שרב הישוב דיבר על השיטפון שהיה.. ובסוף השיחה הם הלכו כל השבט (50) לבית ריק של מישהי, וישבנו ודיברנו עד שתיים לפנות בוקר, ואז הלכנו הבייתה.
עכשיו זה העלה בי המון תהיות-
לא היה במעורב הזה *שום* חוסר צניעות, סתם אנשים וחברים נחמדים שגדלו יחד מגיל אפס ונפגשים ומדברים, בדיוק כמו שאני מדברת עם חברות.
והאמת- זה שהיה מעורב הפך את השיחה למעניינת ומגוונת יותר.
ופתאום חשבתי, שאנחנו, האנשים הדוגלים בפירוד, הופכים כל דבר למיני, זה שבן יגיד לי שבת שלום= מיני, נדבר יחד= מיני.
ודווקא אני חושבת שחבל שאנחנו כ"כ נגד זה, לא יודעת- זה נתן לי זווית אחרת על נושא שהטלתי עליו וטו גמור עד לשבת הזאת.
ועד כאן נושא המעורב.
עכשיו לנושא הדתיים לייט,
מה שקורה שם בישוב מבחינה דתית הוא עצוב, אף אחד כמעט מהבנים לא הולך לתפילה, וברור שהבנות לא.
יותר מרבע מהנוער יוצא בשאלה\ יצא.
ונגיד בשיחה אז בן אחד אמר שאם השעון מעורר מפריע לו בשבתאז הוא מכבה אותו= מחלל שבת.
ובתכל'ס ישוב זה אחד הדברים הכיפים והנחמדים, במיוחד ישוב דתי לייט שהכל זורם ובקליל כזה, והייתי ממש רוצה לגור ביישוב וגם להיות דתית לייט, אבל את שתיהם אני לא באמת עומדת לעשות ובסופו של דבר בפנים בפנים אני לא באמת רוצה את זה.
טוב-
לא יצא מעניין כמו שחשבתי כי אין לי כישרון כתיבה בכלל, אבל תסתדרו.
@נוצת זהב
@גלידת לימון
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר