אני מודה לה' אלף פעמים כל יום ובכלל לא מסתכלת על אחרים ובטח שלא משווה

אבל שלא תחשבי שזה הוקוס פוקוס שזכיתי בבעל מושלם והכל דבש 

השנים הראשונות היו קשות מנשוא ולאט לאט עבדנו ובנינו בדם, יזע ודמעות. זה לא קרה מעצמו ולא בא לבד. הזוגיות היפה ב"ה זה תוצאה של עבודה קשה והמון תפילות ודמעות

ומדי פעם יש קשיים שצצים ועולים, ההתמודדות נעשית קלה יותר כי המיומנות בהתמודדות עם קשיים גבוהה יותר. ולפעמים יש קושי שמציף ופונים לחכמת ההמונים...

הנקודה היא המשקל הגדול מדי שאת מייחסת לחיצוניות.

החיצוניות צריכה להיות נעימה לעין.

אבל עם השנים משהו מבפנים נעשה רך יותר, אם יש באמת אהבה גדולה והערכה

מסוגל לראות בשינויים הגופניים אותות גבורה של החיים.

הקמטים והשיער הלבן והכרס "נרכשו" בהרבה עמל למען אנשים שאהב 

את בודאי לא מבינה בכלל על אני מדברת.

אחרי ההריון הראשון היה לי קשה לקבל את סימני המתיחה בעור שלא יעלמו לנצח - וכשרזיתי שוב הם ממש הפריעו לי אסטטית

שאלתי את היקר וממה שענה ניסיתי להסביר.

מרגישה שזה לא ידבר אליך אז תנסי את העצה של ד. להאחז במה שמוצא חן בעיניך.

מה שאני מנסה להגיד שזה כמו לנסות להאחז בעלי כותרת בסוף הפריחה ולפספס את הפרי.

וזה נכון, זה סוג של תהליך של פרידה מחלום, להשלים עם ההתבגרות והשינויים, לשחרר את עלי הכותרת ולתפוס את הפרי בשתי ידים. 

אולי לא מדויק להגיד פרידה מחלום, כי זו היתה מציאות - היינו צעירים וחתיכים והיום אנחנו כבר לא צעירים כל כך והמראה הבוגר משקף את זה אבל כמו שאת אומרת - אותות גבורה של החיים שנרכשו בהרבה עמל למען אנשים שאנחנו אוהבים.

זה תהליך של השלמה עם השינוי, קבלה ולבסוף שמחה.

תודה

עצות שנותנים לך כמה הכל אהבה ולא צריך להסתכל על חיצוניות. זה יותר מידי ורוד יותר מידי לסרטים

הכי לא ממש ככה.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות. וזה ברור כשמיהוא נראה טוב יותר אוהבים אותו יותר

זה לגבי בן זוג. זה לגבי חברה בעבודה שנראת יפה יותר נעים לדבר איתה וזה לגבי ילדים נכון שמאוד אוהבים אותם גם עם נזלת אבל אני שמה לב כשהם יוצאים מהאמבטיה ובדיוק גם יש פיזמה חדשה זה יכול לגרום לך לעוד יותר אהבה לילד שהוא מריח ונקי. נכון שאני גם אוהבת כשאני מחליפה טיטול אבל ההרגשה של יופי זה מרחיב את הלב

אז אין סיבה שהלב לא ירחב גם מבן זוג

אולי חסר לך ריגושים?...... אז זה יותר מפריע לך

כשמדובר בטיפוח את צודקת - ברור שכשמישהו מטופח, נקי, מסודר הוא נראה יותר טוב וזה יותר נעים

אבל כאן אני לא מדבר על חוסר טיפוח אלא על שינויים שקורים עם השנים - קמטים, שיער לבן, מראה מבוגר. לא משהו שאפשר לשלוט בו, גבר בן ארבעים לא נראה כמו גבר בן עשרים

לכן זה לא עניין של ריגושים אלא עניין של לשנות גישה, להשלים עם זה שאנחנו מתבגרים ולהתאהב במראה החדש. 

לא נראה לי שזה חוסר בריגושים, אנחנו מקפידים על זמן איכות זוגי, זה חשוב לשנינו. אפילו אם זה רק לצאת להליכה משותפת בלי טלפונים ובלי ילדים זה כבר נותן המון

אני לא מרגישה שחסרים לי ריגושים

זה באסה וזהו. אבל בתכלס גם אני מזדקנת. אני לא רוצה שבעלי יסתכל על בחורה בת 20 ברחוב ויגיד אוף למה אישתי לא ככה.

מצד שני אני אומרת ב"ה ב"ה שאנחנו מגיעים לגיל הזה ועד 120 .

יש הרבה שנשארים צעירים לנצח השם ירחם,

האמת זה מה שמחזק אותי. שב"ה שזוכים להזדקן יחד

אני לא הטיפוס של להגיד באסה וזהו. 

ב"ה שזוכים להזדקן יחד ואפשר גם ללמוד לאהוב את השינוי

אני באופן אישי השרשור הזה שפתחתי פה ובשני הפורומוים השכנים ממש עזר לי להתפטר מתחושת הבאסה, מאתמול שהתחלתי לקבל תגובות - גם מכילות וגם עם כיווני מחשבה אחרים ותובנות אחרות - אני מרגישה יותר השלמה, משהו בי נרגע, ממש.

אני אוהבת את בעלי בכל מקרה, אהבתי אותו גם לפני שכתבתי פה אבל ה"צל" הזה שהעיב עלי - הולך ומתפוגג.

גם לי יש כל מיני "צל" שמעיק עלי. לדעתי זה גם תלוי תקופות...

הרי אנחנו יודעים שבן הזוג הוא מראה. האם יגכול להיות שכשאת מסתכלת עליו ורואה איך שהוא הזדקן - את למעשה רואה את עצמך?

יכול להיות שמה שמפריע לך זה לא בעלך - אלא דברים אצלך?

תחשבי על זה.

לגבי המשקל - אין פשוט מזה. תציעי הצעה שמהיום שניכם נכנסים לכושר ואת רוצה לשנות את הרגלי התזונה של שניכם וכמובן להתחיל ללכת לחדר כושר ביחד, בתור בילוי זוגי.

אם תרצי, אשמח לבנות לכם תוכנית.

טל.

זווית הסתכלות מעולה, לא חשבתי על זה. נתת לי חומר רציני למחשבה.. נשמע לי כיוון מאד נכון.

הרגלי התזונה שלנו בגדול הם בריאים גם ככה. 

וחדר כושר מעורב לחלוטין לא רלוונטי לנו מבחינה דתית

לחדר כושר ביחד? בילוי זוגי?

חדר כושר מעורב?!

זה כמו מסעדה מעורבת - אם כי אני מכיר מקומות שאליהם גברים יוצאים לבד, בלי הנשים.

אני אישית מעדיף לבלות זמן עם אישתי - עושה פלאים לזוגיות.

בחדר כושר לא יושבים כמו במסעדה.

יש שם עוד גברים ונשים. וזה לא צנוע - לא שהיא תעשה "כושר" בפני גברים אחרים, ולא נשים אחרים היכן שהוא רואה.

כמובן, לבלות ביחד בדברים כשרים - זה מצוין.

ראשית, מה שיש מקומות עבודה נפרדים - יפה מאד. "אין אתה מוצא קדושה אלא במקום שיש בו גדר ערוה". אבל אם התנאים לא מאפשרים, אז שומרים על גדרי צניעות מתבקשים. 

ואם מישהו עושה אולם אירועים עם קומות נפרדות, ענין שלו. בדרך כלל מי שעושה אירוע בהפרדה, מסתפק במחיצה באותה קומה..

זו שיטת דיון לא נכונה, לקחת דוגמאות מוקצנות, כדי "להראות" שגם מה שמתחייב מצד הדין הוא כאילו איזו "החמרה" קיצונית.

ללכת לחדר כושר מעורב, זה לא כמו מקום עבודה. והאיסור על זה אינו "כמו" לעשות אירוע בקומות נפרדות...

עצם הפעילות הגופנית בפני אחרים, היא לא צנועה. הן של האשה בפני גברים אחרים - הן של נשים אחרות בפני האיש.

לכן, אם אתם הולכים לדבר כזה, אולי אתם שמחים, זו כבר תחושה שלכם. אבל זה לא "בקדושה". קדושה - זה לא מה שכל אחד ממציא ולא מתחיל מהאדם. ומה שעפ"י ההלכה אסור, אין בו שמץ קדושה. 

ומכל מקום, הדיון לא היה לגביכם, ואין לי כל ענין לעסוק במה שאתם ספציפית עושים. ההתייחסות היתה לעצם הענין. וחדר כושר מעורב, כשיש בו גם אנשים וגם נשים מתאמנים, בפשטות נראה שזה איסור.

אבל בהיות שדברים נכתבו כאן - חשוב להבהיר:

ראשית, חבל לומר "אין לכם מושג מה זה חדר כושר".. יש מושג. זה לא דבר כ"כ נדיר. ויש גם חדרי כושר עם שעות נפרדות לגברים ונשים.

דבר שני, הלכה זו הלכה. זה לא הומצא היום, ולא "נעשָה" מרצון ה' שום דבר.. לפחות לא במה שמקובל על הפוסקים. כי רצון ה' מתבטא על ידי פסיקת ההלכה עפ"י הדרך המסורה והמקובלת כולל הנהגות הצניעות המקובלות בעם ישראל. אנחנו לא קראים. לא כל אחד יכול להמציא דרכים חדשות בתורה. כלומר, "יכול", גם הרפורמים עושים כך - אבל זו כמובן לא תורה. ומכל מקום, אפילו בתחומים פחותים בהרבה בערכם, נניח השקעות של כספים, הרי שצריך להיות קצת "מומחה" בדבר כדי להביע דעה ברורה. קל וחומר בדברי תורה, צריך ללמוד הרבה כדי להסביר איך פוסקים הלכה. לא יתכן שבתחום הזה, הכי מהותי לחיים, כל אחד יביע סברות כרצונו (שוב - הכל "יתכן", אבל אין לכך ערך גדול).

ולגבי מה שכתבת בהמשך על "חוף מעורב". אם זו היתה התחכמות, להסביר לגבי התנהלותכם בפני עצמכם במקום שאין אף אחד אחר, אינני נכנס לזה. אם הכוונה היתה כפשוטו, הרי ברור שדבר כזה הוא מתועב גם עפ"י התורה, וגם עפ"י המוסר האנושי לפני שאיבד את הצפון. הרב קוק כותב על כך שזה "איבוד גדרי הבושה האנושית".

חז"ל אומרים, בגמרא, על ההולך ליד הנהר במקום שנשים מכבסות - ויש דרך אחרת ללכת בה - שנקרא רשע. אי אפשר להמציא גמרא חדשה.

ואגב, גם לתת לילדים שיודעים לשחות, לשחות היכן שאין מציל, בפשטות זו עבירה על "ונשמרתם לנפשותיכם", אם לא שמדובר כשאתה איתם, ויודע להבחין היטב במצבו של הים.

כי לא אוהב להקליד. אשמח להפגש באחת מהדמנויות - או בעולם הבא - וללבן דברים.

דהיינו, מגיע למערת המכפלה, אז אתה מוזמן לביקור בקרבת מקום...

הרעיון פה שזה גם חדר אחד קטן עם נשים שעושות פעילות

כי בתכלס היום הולכים ברחוב, מלא נשים עושות ריצה לידך.

אבל חדר כושר .זה פעיליות בחדר קטן לכן לדעתי זה פחות צנוע. גם הרעיון שזה נהפך למקום מפגש עם אותם נשים/גברים זה לא אנשים מזדמנים ברחוב

אלא אם כן אפשר, שעה לשכור את החדר כושר שזה אחלה רעיון לבילוי.

מצד שני ,בכל המכשירים בפארקים הפתוחים ,אני כן יכולה לעשות עם בעלי, כמובן זה ביגוד מלא זה וזה לא ממש פעילות קצת להרים משקולות או אופנים. שאני גם יכולה לרכב ברחוב..

בקיצור הסתבכתי עם התשובה. חחח

לפי התגובות - אין לכם מושג מה זה חדר כושר.

אצלנו בו זמנית מתאמנים כמה מאות אנשים - זה בהחלט לא חדר אחד - זה כמה אולמות.

באזור המשקולות אין נשים כמעט - זה לא ספורט פופולארי לנשים.

וגם אם יש - אין מה לעשות.

מבחינת ערבוב בין המינים - אין שום הבדל בין חדר כושר לרחוב, מסעדה או מקום עבודה. לכל אחד מאלו מגיעים מסיבה ולמטרה מסויימת - וכך גם חדר כושר.

חוף מעורב - בוודאי שהולכים ביחד. גם עם הילדים.

אתם הולכים יחד לחוף מעורב!! אז מה זה חדר כושר לעומת חוף מעורב..

אצלינו אין מצב ללכת יחד לחוף מעורב

טוב, ב"ה תזכו להגיע גם לחוף כלשהו.

חבל על הנשמות של הבנים. כל הלימוד תורה הולך לטמיון

אל תדאגי!

סכנה רוחנית לא פחותה מפיזית

זה כמו שאני לא נכנסת במקום שאין מציל ואין מצב שאפילו הילדים יכניסו רק כפות רגלים במקום בלי מציל,

הסכנה הנפשית מלראות נשים לא צנועות לא פחותה מכך.

אישה לא צנועה זה סכנה? אז אפשר להכניס את הילדים לחדר בלי חלונות עד גיל 100. אפשר גם להכנס ביחד איתם לשם.

הדרך להתמודד עם כל סכנה היא על ידי חינוך. אנחנו לא מחפשים סכנות כמובן - אבל אנחנו יודעים להתמודד עם מצבים כי אנחנו מודעים למציאות.

הילדים שלי שוחים בים מגיל שלוש. בלי מציל.

והולכים לחינוך תורני - נפרד.

אנחנו רואים נשים לא  צנועות ברחוב. בבתי מלון שהולכים וכו

אבל להכניס אותם למקום לכמה שעות כשמכל צד שתסתכל זה מה שתראה. זה לא

אני מוזעעזעזת!!!!!! חוסר אחריות מינימלית ובגידה בתקפיד שלך כהורה לתת לילדים להיכנס במקום שאין מציל!

גם פיזית גם רוחנית

בניסוח יותר עדין המסר גם יהיה מובן

כי אם כך, אז אני אומר שאני הולך לפי דעת תורה וכל השאר לא.

כנראת לא קראת בין השורות - אז לא רק שאני שומר על ילדי, אלא אף הרבה מעבר - אני מכין אותם לחיים האמייתיים.

ימים יגידו ותישבי יתרץ.

יש עוד כמה ניקים שאשמח לשמוע את דעתכם, מנסה לתייג

@פאז

@בת 30

@ד.

@I666

מודה מראש אם תוכלו להגיב לי

האחד - שלמרות שאת מבינה שזה ממש "לא בסדר" שאת מרגישה כך, את מרגישה משהו כזה; אם כי זה לא מבטל את  העיקר של היחס וההגשה וההערכה החיוביים אליו.

הדבר השני - שאת מרגישה לא בסדר עם עצמך. איך את "מעיזה" בכלל להרגיש משהו במישור הזה שאינו בשליטתו כמעט, והוא כ"כ חיצוני, בפרט שהוא כזה אדם טוב ואת עצמך יותר ויותר מעריכה ומכבדת ואוהבת עם השנים.

והדבר השלישי - זה שהוא נראה כך.... מבחוץ.

אז,

מצד האמת אני חושב שאת צודקת: זה שטויות לגמרי, טוטאלית-טוטאלית. שקר החן והבל החתיך - העיקר האישיות, הטוב, יראת שמים, מידות, זה שהוא איש טוב ובעל טוב ואבא טוב. אשרייך שזכית.

וגם את צודקת שאת מרגישה לא טוב עם עצמך, עם זה שבכלל משהו כזה יכול "להעיב" כהו-זה בהרגשה, מול עצם האדם, הרי העיקר האדם. איך זה בכלל תופס אצלי מקום..  סימן טוב. סימן שיש לך תפיסת עולם נכונה, וגם מציאות טובה ליָדך, שקשה לך עם זה שבכלל עולה משהו כזה..

אלא מה? שיש גם כח הדמיון... והצד של הדמיון, הוא חיצוני, ולפעמים משפיע על ההרגשה. 

לכן, את לא צריכה רק ש"יסבירו" לך שזה לא משנה.. כי את יודעת את זה. אם כי טוב שמקבלים פידבק כזה גם מבחוץ. לפעמים זה קצת "מנער" גם את ההרגשה.

אבל את צריכה אולי גם "פטנט", איך הפנימיות העיקרית תצליח לנטרל את ההרגשה של הדמיון. אולי אפילו להשתמש בה.

אז ראשית, צריך להזכיר שזה דבר מצוי לגמרי. אנשים מתבגרים, נשים עוברות הריונות. מי שלא יתפוס את המראה ההתחלי כ"קרש קפיצה" למה שמעבר לכך - עלול להיתקל בבעיה.

אנחנו רואים אנשים בעולם - גברים - שעושים מאמצים מאד גדולים "לשמור על המראה", כולל דברים שאופיניים בדרך כלל לנשים (צביעת שיער וכד'). דומני שבכללי, הדבר הזה בא על חשבון משהו מהאישיות העצמית שלהם. זה לא כמו נשים שמטבען צד הדמיון וההתייפות - והקשר של זה להשפעה על התחושה הפנימית - חזק יותר. לא סתם עפ"י ההלכה יש בכך "לא ילבש".

זה לא סותר השתדלות סבירה להיראות/להתלבש בצורה שתהיה ככל האפשר נעימה גם לאשה.

על כן, לדעתי הדבר הכי טוב, זה לשבת עם עצמך מפעם לפעם - להתבונן, בנחת, בצורה מורגשת, בטוב שיש בו מצד אישיותו. ממש להתבונן ולהרגיש. אע"פ שאת יודעת את זה גם בלי זה. 

להתבונן בכך, שאם בחתונה הוא היה "חתיך" בלי האישיות שלו (יש הרבה כאלה, נראים יפה ותוכן דל), זה לא היה שווה כלום. כל המראה - מצד מה שהוא מבטא מהפנימיות. היה לך את קשר הקפיצה הראשוני הזה, להסתגל להתקרבות אל האישיות הפנימית, בלי שהצד החיצוני ירתיע מכך.

וכעת, הזמן שתוכלי לראות את הטוב שבו גם דרך המראה הנוכחי. לחייך מזה. כלומר, תוך הזמנים שאת מתבוננת בטוב שבאישיות שלו, תנסי לדמיין איפה זה ניכר. נניח, על החיוך, על צורת התנועה וכד'. תמצאי דברים, גם בחיצוניות, ששם את מרגישה את הצד של הטוב העיקרי. כך גם לדמיון יהיה במה להיאחז.

ותשתדלי "לראות" את זה. להתמקד בזה. תנסי כמה זמן "לא לראות" שום דבר אחר. יתכן, שהשתחררות זמנית מעיסוק בכך - ביחד עם מה שהצענו מקודם, תגרום לבעיה הזו להיעלם/לתפוס מקום צדדי לגמרי.

הצלחה רבה.

העלית נקודות מאד חשובות.

קודם כל למרות שחזרת על דברים שאני כביכול יודעת אותם, לשמוע את זה מבחוץ באמת "מנער" את ההרגשה וזה לבד כבר עוזר.

ועוד התחברתי לרעיון של ההתבוננות הזאת - וכעת, הזמן שתוכלי לראות את הטוב שבו גם דרך המראה הנוכחי. לחייך מזה. כלומר, תוך הזמנים שאת מתבוננת בטוב שבאישיות שלו, תנסי לדמיין איפה זה ניכר

תודה.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.