האחד - שלמרות שאת מבינה שזה ממש "לא בסדר" שאת מרגישה כך, את מרגישה משהו כזה; אם כי זה לא מבטל את העיקר של היחס וההגשה וההערכה החיוביים אליו.
הדבר השני - שאת מרגישה לא בסדר עם עצמך. איך את "מעיזה" בכלל להרגיש משהו במישור הזה שאינו בשליטתו כמעט, והוא כ"כ חיצוני, בפרט שהוא כזה אדם טוב ואת עצמך יותר ויותר מעריכה ומכבדת ואוהבת עם השנים.
והדבר השלישי - זה שהוא נראה כך.... מבחוץ.
אז,
מצד האמת אני חושב שאת צודקת: זה שטויות לגמרי, טוטאלית-טוטאלית. שקר החן והבל החתיך - העיקר האישיות, הטוב, יראת שמים, מידות, זה שהוא איש טוב ובעל טוב ואבא טוב. אשרייך שזכית.
וגם את צודקת שאת מרגישה לא טוב עם עצמך, עם זה שבכלל משהו כזה יכול "להעיב" כהו-זה בהרגשה, מול עצם האדם, הרי העיקר האדם. איך זה בכלל תופס אצלי מקום.. סימן טוב. סימן שיש לך תפיסת עולם נכונה, וגם מציאות טובה ליָדך, שקשה לך עם זה שבכלל עולה משהו כזה..
אלא מה? שיש גם כח הדמיון... והצד של הדמיון, הוא חיצוני, ולפעמים משפיע על ההרגשה.
לכן, את לא צריכה רק ש"יסבירו" לך שזה לא משנה.. כי את יודעת את זה. אם כי טוב שמקבלים פידבק כזה גם מבחוץ. לפעמים זה קצת "מנער" גם את ההרגשה.
אבל את צריכה אולי גם "פטנט", איך הפנימיות העיקרית תצליח לנטרל את ההרגשה של הדמיון. אולי אפילו להשתמש בה.
אז ראשית, צריך להזכיר שזה דבר מצוי לגמרי. אנשים מתבגרים, נשים עוברות הריונות. מי שלא יתפוס את המראה ההתחלי כ"קרש קפיצה" למה שמעבר לכך - עלול להיתקל בבעיה.
אנחנו רואים אנשים בעולם - גברים - שעושים מאמצים מאד גדולים "לשמור על המראה", כולל דברים שאופיניים בדרך כלל לנשים (צביעת שיער וכד'). דומני שבכללי, הדבר הזה בא על חשבון משהו מהאישיות העצמית שלהם. זה לא כמו נשים שמטבען צד הדמיון וההתייפות - והקשר של זה להשפעה על התחושה הפנימית - חזק יותר. לא סתם עפ"י ההלכה יש בכך "לא ילבש".
זה לא סותר השתדלות סבירה להיראות/להתלבש בצורה שתהיה ככל האפשר נעימה גם לאשה.
על כן, לדעתי הדבר הכי טוב, זה לשבת עם עצמך מפעם לפעם - להתבונן, בנחת, בצורה מורגשת, בטוב שיש בו מצד אישיותו. ממש להתבונן ולהרגיש. אע"פ שאת יודעת את זה גם בלי זה.
להתבונן בכך, שאם בחתונה הוא היה "חתיך" בלי האישיות שלו (יש הרבה כאלה, נראים יפה ותוכן דל), זה לא היה שווה כלום. כל המראה - מצד מה שהוא מבטא מהפנימיות. היה לך את קשר הקפיצה הראשוני הזה, להסתגל להתקרבות אל האישיות הפנימית, בלי שהצד החיצוני ירתיע מכך.
וכעת, הזמן שתוכלי לראות את הטוב שבו גם דרך המראה הנוכחי. לחייך מזה. כלומר, תוך הזמנים שאת מתבוננת בטוב שבאישיות שלו, תנסי לדמיין איפה זה ניכר. נניח, על החיוך, על צורת התנועה וכד'. תמצאי דברים, גם בחיצוניות, ששם את מרגישה את הצד של הטוב העיקרי. כך גם לדמיון יהיה במה להיאחז.
ותשתדלי "לראות" את זה. להתמקד בזה. תנסי כמה זמן "לא לראות" שום דבר אחר. יתכן, שהשתחררות זמנית מעיסוק בכך - ביחד עם מה שהצענו מקודם, תגרום לבעיה הזו להיעלם/לתפוס מקום צדדי לגמרי.
הצלחה רבה.
תגובה נפלאה