גם אני בכל העייפות שלי אסכם.
בסוף לא נסעתי לבויאן. (מצד שני- שנה העברה הייתי אמנם לא בבויאן אבל אורות לא קבלתי, לא היו לי כלים) ככה זה כשלא נמצאים בישיבה.
ל"ב בעומר- אימונים בגיטרה לפני המדורות.
לילה- ערבית אמרתי למדריך של אחי שיעדכן מה מדורה מי מדורה איפה כמה מתי. הפיצה סגורה היישוב עדיין מתבחבש אם כן מדליקים מדורות או לאץ וכמה ובלה בלה בלה מילים מבאסות של מבוגרים חסרי חיים.
מדליקים. אבל לא סגורים על זה.
אחי עולה לגבעה מוקדם יחסית והמדריך שלהם מנפנף כדי שיהיה להם אוכל... מתוק. מסתבר שהוא גם ניגן לה בגיטרה.
אני בינתיים מכניס את עצמי לשמחה עם שירים (ניגונים, לאו דוקא ואמרתם כה לחי) ומחפש אקורדים. עוד מעט אלך עוד מעט. הפיצה סגורה בכלל אופס. ארוחת רווקים מאולתרת מיקרוגלית במיוחד.
23:00- אחי חוזר! איזה סאחים! טוב אני הולך מסתובב ביישוב, על איזו סחורה אפשר לעבוד?
מסתובב פה ושם בניםבנות וכו'
עולה לגבעה, החבר'ה של אחי עדיין שם בלי מדריך רק הורים.
ואני מתחיל את העבודה.
מנגנים קצת.
מספר להם על הסיפור מהמדרש של ר' שמעון והולד אחרי 10 שנים (הזו עם סעודת הגירושין) ומסר ולקיחה לחיים ולעמ"י והקב"ה.
מספר להם סוגשל צ'יזבאט רק אני שונא את השם הזה. כמובן בתדמית של סיפור אמיתי.
הפגזתי להם סיפור מימי מרד בר כוכבא ודחפתי להם מלא מלא עניינים ביהדות ודת. סיפור מפחיד באמת.
בסוף אני מגלה להם שזה לא באמת היה וממשיך את זה לקטע מצחיק מינוס.
מנגנים שרים
בין שם לפה ההורים משאירים אותי וכו'.
מדבר איתם על רשב"י ותורה ואש ו24 אלף תלמידים, והירושלמי שצוטטתי בנוג"ה.
אחרי המואזין השני רפסודה אחרונה "אמר ר' עקיבא" אני רוקד לבד כי לא 'כפת לי שיסתכלו.
מדברים קצת.
מכבים את האש עם פראנויה שלי מכל היובש והרוחות וכו' אז שפכנו איזה קוב ככה.
נקודות-
אחי אולי יתבאס.
באמצע היה אחד שהיה צריך ללכת ואני זרזתי את הסיפור כדי שיספיק בפועל הייתי שלשה משפטים לפני הסוף אבל הוא קם והלך כי זה היה הזמן שהוא צריך ללכת. זה היה שיעור בשבילי.
החבר'ה נהנו, מקוה שלא עשו שטויות בין המדורה לשינה, אני אמרתי להם את דעתי.
מי שהלך באמצע- תזכירו לי להבהיר לו שהסיפור עצמו הוא בלוף.
היה נחמד הם נהנו ההורים ישנו קצת ואני סה"כ הצלחתי לעשות משהו בל"ג בעומר.
ועכשיו אחרי תפילה ושפספסתי את הנסיעה לטקס הצה"לי ציויני של אחי- אני כותב את כל זה.
היה נחמד.
נראלי.
- לקראת נישואין וזוגיות