אחרי כמעט שבועיים מרגישה צורך לכתוב את הסיפור שלי... קצת ארוך ויש בו חלק קצת מלחיץ אז מזהירה מראש.
הריון ראשון החל משבוע 38 מתחילים צירים בשעות הערב אך לא סדירים...
תאריך משוער 20.4(יום שישי)מגיע וכולם אומרים את בטוח תלדי בשבת.. ואני מתפללת ומבקשת מה' רק לא שבת!! אפילו שכבר קשה ובא לי אותה בחוץ...
אז יום שבת מגיע יש צירים פה ושם לא סדירים ועדין לא מרגישה שזה מספיק. מחכה כבר להרגיש שזה זה!! יוצאת עם בעלי לסיבוב עולים מדרגות מתעייפת ומתפללת שאולי במוצאי שבת יקרה משהו..
יום ראשון מגיע עם צירים והפרשה דמית. 10:00 מחליטה ללכת לבית חולים כי כבר עברתי את התאריך בודקים פתיחה 1.5 ומחיקה 90. שואלים אם אני רוצה סטריפיניג אומרת שכן! הרופאה אומרת שעוד היום אבוא ללדת ואני כבר קטנת אמונה. אחרי מוניטור תקין משחררים. מגיעה הבייתה דימום רציני מהסטריפינג מתבאסת שאנחנו אסורים ולאט לאט מתחילם צירים חזקים וסדירים מסה להעביר אותם באמבטיה, על כדור פיזיו וזה מתחיל להיות בלתי נסבל!!! השעה 21.30 הצירים מתחילים להיות צפופים וארוכים כל חמש דקות במשך דקה אומרת לבעלי זהו אני יולדת היום!! אוספים את אמא ונוסעים 22:00 מגיעים ואני בטוחה שאני כבר בפתיחה של 4 לפחות!! בודקים ואני בפתיחה 2.5 לא מאמינה! מחליטים ליילד מבקשת אפידורל .23:00 מקבלת אפידורל לא מרגישה כלום ומנסה לנוח 00:30 פתיחה של 6 ... ואני מתחילה להרגיש לחץ רציני לדחוף כל כמה דקות. 1:00 פתיחה של 8 וב1:30 פתיחה של 10 אני בשוק!!😨
איך ככה מהר?! מחכים קצת שהיא תתברג למטה 2:00 מתחילה ללחוץ החלק הכי קשה בלידה מתחיל.. והתינוקת שלי נכנסת למצוקה מלחיצים אותי, והמיילדת לא נותנת לי לנוח ואומרת לי או שאני לוחצת או שהיא מביאה וואקום כי הילדה במצוקה! אמא שלי עוזרת לי עם הרגליים ומדרבנת אותי ורק בזכותה אני לא מתייאשת בעלי בצד מחזק אותי..לוחצת ולוחצת 20 דקות כמעט ובלחיצה האחרונה נותנת את כל כולי וכבר לא מאמינה שהיא תצא. והנה 2:20 היא יצאה ב"ה! ואז מחכה שהיא תבכה וינחו אותה עלי כמו בכל לידה אבל זה לא קורה. היא יוצאת כחולה בלי נשימה המיילדת ישר חותכת את חבל טבור ולוקחים לי אותה.. אני מתחילה לבכות מהתסכול רוצה אותה איתי ורוצה אותה נושמת. בעלי הולך איתה ואני נשארת בחדר לידה עם אמא. מנערים אותה, ושמים לה מסכת חמצן ואחרי 5 דקות היא מתחילה לנשום לבד רופא ילדים בודק ואומר שהכל בסדר תודה לאל ה שמר עליה. אחרי חצי שעה מביאים אותה כדי שאראה אותה ומייד לוקחים אותה לאינקובטור. מחכה שעה וחצי בחדר לידה ואח"כ הולכת לראות אותה היא נושמת והיא פה והיא שלי. אז ב"ה היום היא כבר כמעט בת שבועים מתוקה אמיתית!מרגישה עדין קצת טראומה מהחלק האחרון של הלידה אבל מנסה להסתכל על מה שקורה עכשיו...
אז תודה לה' על הניסים בלידה הזאת!
תודה שנתת לי הזכות להיות חלק בדבר המדהים הזה!
תודה שאתה שומר עליה ועלי!
הריון ראשון החל משבוע 38 מתחילים צירים בשעות הערב אך לא סדירים...
תאריך משוער 20.4(יום שישי)מגיע וכולם אומרים את בטוח תלדי בשבת.. ואני מתפללת ומבקשת מה' רק לא שבת!! אפילו שכבר קשה ובא לי אותה בחוץ...
אז יום שבת מגיע יש צירים פה ושם לא סדירים ועדין לא מרגישה שזה מספיק. מחכה כבר להרגיש שזה זה!! יוצאת עם בעלי לסיבוב עולים מדרגות מתעייפת ומתפללת שאולי במוצאי שבת יקרה משהו..
יום ראשון מגיע עם צירים והפרשה דמית. 10:00 מחליטה ללכת לבית חולים כי כבר עברתי את התאריך בודקים פתיחה 1.5 ומחיקה 90. שואלים אם אני רוצה סטריפיניג אומרת שכן! הרופאה אומרת שעוד היום אבוא ללדת ואני כבר קטנת אמונה. אחרי מוניטור תקין משחררים. מגיעה הבייתה דימום רציני מהסטריפינג מתבאסת שאנחנו אסורים ולאט לאט מתחילם צירים חזקים וסדירים מסה להעביר אותם באמבטיה, על כדור פיזיו וזה מתחיל להיות בלתי נסבל!!! השעה 21.30 הצירים מתחילים להיות צפופים וארוכים כל חמש דקות במשך דקה אומרת לבעלי זהו אני יולדת היום!! אוספים את אמא ונוסעים 22:00 מגיעים ואני בטוחה שאני כבר בפתיחה של 4 לפחות!! בודקים ואני בפתיחה 2.5 לא מאמינה! מחליטים ליילד מבקשת אפידורל .23:00 מקבלת אפידורל לא מרגישה כלום ומנסה לנוח 00:30 פתיחה של 6 ... ואני מתחילה להרגיש לחץ רציני לדחוף כל כמה דקות. 1:00 פתיחה של 8 וב1:30 פתיחה של 10 אני בשוק!!😨
איך ככה מהר?! מחכים קצת שהיא תתברג למטה 2:00 מתחילה ללחוץ החלק הכי קשה בלידה מתחיל.. והתינוקת שלי נכנסת למצוקה מלחיצים אותי, והמיילדת לא נותנת לי לנוח ואומרת לי או שאני לוחצת או שהיא מביאה וואקום כי הילדה במצוקה! אמא שלי עוזרת לי עם הרגליים ומדרבנת אותי ורק בזכותה אני לא מתייאשת בעלי בצד מחזק אותי..לוחצת ולוחצת 20 דקות כמעט ובלחיצה האחרונה נותנת את כל כולי וכבר לא מאמינה שהיא תצא. והנה 2:20 היא יצאה ב"ה! ואז מחכה שהיא תבכה וינחו אותה עלי כמו בכל לידה אבל זה לא קורה. היא יוצאת כחולה בלי נשימה המיילדת ישר חותכת את חבל טבור ולוקחים לי אותה.. אני מתחילה לבכות מהתסכול רוצה אותה איתי ורוצה אותה נושמת. בעלי הולך איתה ואני נשארת בחדר לידה עם אמא. מנערים אותה, ושמים לה מסכת חמצן ואחרי 5 דקות היא מתחילה לנשום לבד רופא ילדים בודק ואומר שהכל בסדר תודה לאל ה שמר עליה. אחרי חצי שעה מביאים אותה כדי שאראה אותה ומייד לוקחים אותה לאינקובטור. מחכה שעה וחצי בחדר לידה ואח"כ הולכת לראות אותה היא נושמת והיא פה והיא שלי. אז ב"ה היום היא כבר כמעט בת שבועים מתוקה אמיתית!מרגישה עדין קצת טראומה מהחלק האחרון של הלידה אבל מנסה להסתכל על מה שקורה עכשיו...
אז תודה לה' על הניסים בלידה הזאת!
תודה שנתת לי הזכות להיות חלק בדבר המדהים הזה!
תודה שאתה שומר עליה ועלי!
