יש לי בעיה ואתם תיהיו הפסיכולוגים שלי,סבבה?
נניח שנשמה כלשהיא בעמישראל עצובה.
ויש עוד נשמה אחת עצובה,(אבל קצת פחות)והנשמה שקצת פחות עצובה-הופכת למאוד מאוד עצובה אם היא פוגשת בנשמה עצובה.
ושתיהן נפגשות.
הנשמה הראשונה רוצה לשמוח אבל מאוד קשה לה,וזה הופך אותה למאוד עצובה.
והנשמה השנייה, מאוד אוהבת לשמוח ומנסה תמיד להשתמח ולשמח (זו שעצובה קצת פחות)
הנשמה ששמחה(וקצת עצובה) מנסה לשמח את הנשמה העצובה,אבל לא הלך לה.
ואז הנשמה השמחה(והקצת עצובה)הפכה לעוד יותר עצובה בגלל זה.
הנשמה השמחה שהפכה לעצובה דיברה עם בנאדם כלשהו.
והוא סיפר לה סיפור-
על עני שלא יכול לתת צדקה,למה?
כי אין לו כסף,אז הוא לא יכול לעזור.
והוא אמר לה שהנשמה העצובה ממש לא משתמחת כי לה(לנשמה השמחה שהפכה לעצובה-זו שהוא מדבר איתה) אין שמחה לתת לה.
עבר זמן,עברו זמניים(מין סוג של זמן שהומצא בשנייה זו),
והנשמה השמחה(שהפכה לכמעט ממש שמחה בינתיים) דיברה עם עוד בנאדם(אחר).
והוא סיפר לה עוד משהו- ששמחה זה לא כמו כסף,ושעצם הרצון לתת משמח וגורם לתזוזה כלשהיא בנשמה העצובה,גם אם היא לא שמה לב לזה.
הנשמה השמחה התבלבלה מאוד,אז היא הצליחה לשמח את הנשמה העצובה?או שלא? מי צודק? האדם עם הסיפור על העני או האדם השני?
עוד משו-הנשמה העצובה כועסת על הנשמה השמחה,והנשמה השמחה לא יודעת למה.
מה דעתכם?
