האם הם ישנאו את הורים שלהם שהכריחו אותם ללכת לישון ב8 בערב כדי להיות מרוכזים מחר בלימודים?
יכול להיות שבכיתה א' הם מעט יתעצבנו אבל כשאותו ילד יגיע לגיל בגרות או לשלב בחיים שהוא ההורה הוא יבין שההורים שלו עשו משהו מאוד חשוב!

אותו דבר עם מדריכים
לפעמים הם עושים משהו ואנחנו הקטנים לא מבינים ואפילו כועסים עליהם
אבל כשגודלים זה משתנה כי אנחנו כן מבינים למה כחולבן זה חובה ואסור לוותר על זה!
וודאי תפילה שהיא חשובה עוד יותר.

אנחנו גם שנאנו את המדריכות האלה,אבל כשאנחנו היינו מדריכות
פעלנו באותה דרך והסכמנו עם דרכן.

תחשבי איזה מעוות זה שכ"כ הרבה מדריכים נלחמים על כחולבן,על מפקד בזמן
ותפילת ערבית היא רשות??זה חינוך שגוי ממש..

זה לא נכון להכריח אותם להתפלל ולא להכניס אותם אם הם לא יכנסו לערבית..

וזה גם תלוי בנות כמה הם.. צריך לנסות לדבר איתם ולעשות על זה פעולות.. ועדיף שזה יבוא מהם..

אני אישית זוכרת שפעם המדריכה שלי העיפה אותי כי אחרתי וממש נפגעתי מזה..

בכל מקרה תמיד כדאי לברר למה הם לא באות לערבית.. מן הסתם יש סיבה..

בהצלחה!

בכל ההדרכה שלי רק פעם אחת העפתי חניך, וזה היה בגלל שהוא הרביץ ממש חזק לילד אחר... ואח"כ גם באתי אליו לבית ודיברתי איתו.

לא מעיפים על כל דבר קטן, רק אם הם ממש מגזימים, כי אחרת הם לא יקחו את זה ברצינות כ"כ כשאתה כן מעיף....

אנחנו כן מחנכים שיותר חשוב להתייחס יפה לאחר, מאשר להסתגר בד' אמות עם צדיקות יתר נסוכה על הפרצוף, ולהתפלל.

עבודת ה' מתחילה ביחסי אנוש. והצדיקות החיצונית לא שווה כלום בלעדיה.

אין הכוונה לוותר על תפילה - אבל כן יש כוונה לא ללחוץ, ולהשקיע הרבה יותר באלימות, בחברה, בהתחשבות, בקבלה של השונה.

ולפעמים באמת עדיף אדם שמשקיע ב"בין אדם לחברו" על פני אדם שאכפת לו רק מהקשר שלו עם ה' (כי לרוב זה רק חיצוני).

את אולי צודקת באופן תיאורטי, אבל מעשית - כן. דרך ארץ קדמה לתורה (ואם תשימי לב, שכוונתי ב"תורה" היתה לבין אדם למקום).

א. כל אחד שמוצא את דרכו - יעשה ממילא "בין אדם למקום". מה שלא מובן מאליו (כי לצערי, רבים האנשים שזורקים את החברה, כי ה' יותר חשוב - בלי להבין שזה בא ביחד, וצריך אולי קצת פחות להחמיר, בשביל לא לפגוע באחר) הוא ה"בין אדם לחברו".

ב. חניך קטן, עוד לפני גיל ההתבגרות - הדבר שהכי יכנס לו למח, זה ה"בין אדם לחברו". בלי להמעיט מחשיבות התפילה (שבוודאי היא חשובה, אבל המינון של ההקפדה צריך להיות על חברה - אם אי אפשר להקפיד על שניהם). יותר מאוחר, הוא יתחיל לשאול שאלות על הכל - ואם יכריחו אותו בתפילה, הוא יכנס לבירור על התפילה (ועל אמונה) מנקודת מבט שלילית. לעומת זאת- "בין אדם לחברו" ומוסר, אלו דברים שלרוב לא מבוררים אלא ברורים מאליו. יש יותר סיכוי שמה שקיבל בבנ"ע ישאר...

[מצאתי על מה להתווכח איתך]

ילד שמרביץ, אפשר לומר שלא ראוי שיהיה איתנו, לפחות לפעולה הזאת. אבל תפילה זה משהו שביני לבין הקב"ה ואני לא עומד לקשר את זה גם עם הבין אדם לחברו שלו. זה לא קשור בכלל ללהיות בפעולה. צריך להראות שזה חשוב לנו, אבל ע"י קירבה, לא הרחקה.

אסור לנו לדבר על דרך ארץ מחוץ לתורה
אלא דרך ארץ היא חלק בלתי נפרד מהתורה.

בחומש במדבר נראה לי
יש 10 פסוקים איך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"
וזה על רגל אחת כל הדרך ארץ וההקמת חבר'ה הדדית.

האכפתיות החברתית הזאתי היא חלק מהתורה.
ולא משהו אחר ממנה ויותר גבוה ממנה.
ותורה זה לא בן אדם למקום,אלא כל החיים שלנו.
ז"א גם בין אדם למקום גם בין אדם לחברו.
ולכן כשאת מחנכת לתפילה ובאותו זמן גם למציאות חברתית תקינה
את מגדלת בני תורה ולא סתם אנשי מוסר שלא מסתמכים על התורה ובסופו של דבר לא ישארו כאלה.

אם משהו לא יוצא מהתורה סופו ליפול.
זה מה שאמר הרב זצ"ל על הציונות החילונית.
לכן דרך ארץ לא קדמה לתורה,דרך ארץ היא חלק גדול וחשוב מהתורה.

וצריך לחנך חניכים גם בכיתות ד' (כי מגיל 0 זה מתחיל) להיות בני תורה ולא בני מוסר.

אגב חינוך לא חייב להיות בצורה של הסבר אלא בצורה של הקניית הרגל
אם ילד בנבטים מבין יותר בצורה הסברתית את בין אדם לחברו אז תעשי לו 70 פעולות על בן אדם לחברו,אבל אל תרשי לעצמך להקל ראש בתפילות.
גם אם תכרחי אותו להתפלל בלי להסביר לו את מהות התפילה,עצם החינוך וההקניית הרגל מביא לו להבין שזה משהו חשוב!

אני יכולה לומר לך על עצמי שמהיום שאני זוכרת את עצמי הוריי נטלו לי ידיים בבוקר,וזה משהו שעשיתי כל חיי בלי שום הסבר והבנה.
אבל ידעתי שאם הורים שלי כ"כ מקפידים על זה ודאי שזה חשוב.
אם היית אומרת לי בכיתה א' מה יותר חשוב שבת או נטילת ידיים בבוקר יש מצב שהייתי אומרת לך ששניהם חשובים באותה מידה.
וזה רק בגלל שהוריי הקנו לי את ההרגל הזה ומתוך כך הבנתי בעצמי שזה משהו חשוב.

שבת שלום

אבל עם זה את מסכימה איתי.

ואני מסכימה שדרך ארץ נובעת מהתורה...

מה שמפריע לי, זאת ההקפדה היתרה על "בין אדם למקום" וזלזול ב"בין אדם לחברו". וכשמקפידים עם חניך על תפילה (למרות שזה לא מדבר אליו, והוא בכלל מבית חילוני), אבל אז אין סבלנות לטפל באלימות שלו בצורה רצינית - יש כאן פספוס רציני. אם לילד אין יחסי אנוש טובים, איך הוא יברר למה התפילה חשובה?

בפועל, קשה יותר לטפל במקרים של "בין אדם לחברו" (הרבה יותר קשה לעשות פעולות, הרבה יתר קשה להשקיע בזה בעצמנו), ומכיון שכמעט ולא אפשרי "להלחם" (בעדינות) בשתי חזיתות, מעדיפים מצוות חיצוניות שביננו לבין ה'. יותר נוח לעשות פעולה על תפילה, מאשר על התחשבות...

שבת שלום!

בתור מדריכת נבטים,שחניכות שלי לא כ"כ נכנסות לערבית,חלקן באות בשבת עם כחול לבן..

אני חושבת שברגע שאומרים לה כבר מספר פעמים לבוא כחול לבן,להיכנס לערבית כי זה חלק מהמסגרת ,והן לא הכי מקשיבות אז בשלב מסויים כן צריך להעיר,ואם צריך אז להעיף..

בדיוק בשבת האחרונה היה לנו מקרה,לפני פעולה עושים מורל הודעות וכ'ו..

אז בהודעות הזכרנו לבנות שצריך לבוא כחול לבן בשת זה מסגרת וכ'ו..ומי שלא באה בשבוע הבא רוב הסיכויי שלא תכנס לפעולה.ולהפתעתינו חניכה אחת אמרה אתן רק מאיימות ובכלל לא מקיימות..

זה רק אומר שאם המדריכים לא עומדים על שלהם וברגע שאומרים לבו כחול לבן או כל דבר אחר וזה לא משנה מה,והם לא עומדים בזה..החניך שם לב ורואה שהמדריך שלו לא עומד במה שהוא אומר,במסגרת, בכללים..

אז לפעמים כן צריך להעיף,כמובן אחרי שאומרים כמה וכמה פעמים לפני שמעיפים.

לגבי תפילת ערבית,אנחנו עדיין בנסיון לפתור את הבעיה..אם יש לכם עצות אשמח לשמוע..

שבת שלום=]

א. את צודקת שמדריכות צריכות לעמוד בדיבורן.

ב. אני לא חושבת שצריך להעיף מהסניף על אי כניסה לתפילת ערבית, ביחוד בשבט נבטים, וביחוד שהן בנות.

יש דרכים אחרות, נכונות יותר, להבהיר שתפילה היא חובה. אולי תסבירי להם כמה תפילה חשובה?

ובכל מקרה, גם אם העניין לא מובן - יש כ"כ הרבה דברים חשובים לקבל מהסניף, שחבל לעזוב אותו בגלל קושי להתפלל תפילת ערבית בשבט נבטים...

הם באמת לא הורים,אני לא חושבת שיש מישהו שהיה רוצה להיות מחליף של הורה.

מדריכים הם חלק מבנ"ע ובנ"ע היא מסגרת.
האם הייתי מוכנה לאבד חניך כי הם לא בא עם כחול לבן?
לא! אבל אני יודעת שאני לא אאבד אותו אלא ההפך ארוויח אדם גדול יותר!

חניכים צריכים את הסניף!
אנחנו לא צריכים להראות להם שבלעדיהם הסניף נופל,אחרת הם תופסים אותנו ומפחידים אותנו (והיו כאן כבר סיפורים כאלה של איומים של חניכים)
אם חניך רוצה לבוא,אנחנו נקבלו בשמחה!
אבל...בתנאים שראויים לסניף!

אף אחד מאיתנו לא מצווה גם בכחול לבן
אבל בנ"ע כביכול מצווה לכן כמו שמצויים על כחול לבן מצווים גם על ערבית!
וחניך לא ילך לאיבוד בגלל זה גם אם הוא יעשה חרם של כמה חודשים!
ובעיקר בשבט נבטים שהם הכי צמאים ומחכים לבנ"ע.

ואם את תשברי את המסגרת בערבית בסופו של דבר המסגרת תשבר לגמרי.

אבל הדרך של להעיף מהסניף בגלל זה היא לא נכונה לדעתי.

זה שחניך לא מתפלל לא אומר שלא מגיע לו לקבל את כל הדברים הטובים האחרים שיש בסניף. צריך לחשוב על דרך להכניס אותם לתפילה, אבל להעיף מהסניף - זה ממש לא שווה את זה.

זה שרוצים לחנך ילד אחד לא יכול לבוא על חשבון ילדים אחרים...

אבל צריך להיזהר... אמרתי שרק פעם אחת עשיתי את זה! וגם אז באתי אליו לבית אח"כ ודיברתי איתו על זה והוא הסכים לנסות להפסיק....

ום כווולם נכנסים תמיד...

ב''ה.

ברוך ד' כמעט כל הבנות נכנסות לתפילה ב''ה!!! עשיתי להן מן צופר לכל בת שנכנסת ואם יש לה גם ממנחה וגם מערבית הרבה היא מקבלת בסוף השבוע משהו... זה ממש הולך.. תודה רבה!!

וד''א מה אפשר לעשות כדי שיקשיבו לפעולות בלי לריב בניהן? הם מתנהגות לפעמים כמו הבנים בשבט.. זה עצוב

וכל מי שצריך פעולה מכיתה ד' יש לי פעולה אחת הטובות!! אם החניכות שלי הקשיבה אז כולם יכולים!!

בקשר לשאלתך

לחניכים שלי היתה תופעה ארוכת טווח
מסטיקים בתפילה!
עשינו הכל כדי שיפסיקו וזה לא צלח
עד שפעם אחת אני והמדריך שאיתי עשינו הצגה ושנינו היינו עם מסטיקים
וכשדיברנו בהצגה ואחרי זה עם החניכים לעסנו ברעש שיחקנו במסטיק
עד שאיזה חניך אמר לנו "מה יש לכם איך אתם מתנהגים תדברו נורמלי"
ואז הם פשוט קלטו שככה הם נראים כלפי הקב"ה!!

תנסו להראות להן איך הן נראות ביחד עם זה תנסו גם לעשות פעולות מגבשות
לא פעולות על גיבוש (זה באמת כבר לא עוזר) אלא פעולות מגבשות
לדוג' שכל 3 בנות צריכות להעביר פעולה בשבת אחת
ותבחרו 3 בנות שלא כ"כ מסתדרות
הגמד והענק ואתם תבחרו מי עם מי.

וגם צריך להבין ולהכנס לפרופורציה,זה גיל כזה.
שפתאום יש חשיפה לבנים ויש קצת תחרות..בהמשך בטח יהיו לכם כל מיני חרם אחת על השניה..זה באמת גיל כזה.

ותפילות הרבה תפילות.
בהצלוחה.

תודה רבה על הכל, זה ממש ניראה לי, אבל- זה בעיה לגבי המסטיקים, כי כשאנחנו אומרות להן להוציא ת'מסטיק הן ישר מוציאות..

לגבי הדיבורים בתפילה יש לך משהו? אני יודעת שכולם מדברים היום בתפילה, גם אני לא מושלמת אבל- לפחות כשהם איתי אנ'לא מדברת.. מה אפשר לעשות?

הם לא קטנות מדי כדי להעביר פעולת שבת? יומשלישי [מחר] אנחנו עושות להן פעולה.. על מה לדוגמא אפשר? [כדי שזה יהיה שיתוף פעולה?

תודה רבה רבה

תעשו הסכם שאם עומדים יפה במפקד או משהו כזה שקצת קשה להם אז הם לא צכות להכנס לערבית.

אצלנו זה ממש עבד טוב!!

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.