הקטן שלי בן שנה וארבע, כולה תינוק פצפון, מהרגע שנולד לא מפסיק לבכות. אבל לא בכי רציני אלא פשוט יללות. ביום, בלילה, בכל רגע, מיילל. הוא אף פעם לא היה תינוק שישן ועד עכשיו מתעורר 5 פעמים בלילה, רוב הזמן למוצץ אבל לפעמים לבקבוק.
ואני. לא. יכולה. יותר!
כל פעם שהוא מתעורר בלילה הוא לא קורא, או צוחק, או עושה איזה רעש, פשוט מיילל. ובמשך היום- רעב? מיילל. צמא? מיילל. מישהו לקח לו צעצוע? מיילל. מישהו בטעות נגע בו בקטנה ילא מצא חן בעיניו? מיילל. לא רואה אותי? מיילל. כן רואה אותי? מיילל. הנחתי אותו בטעות מהידיים ללא הסכמתו? מיילל. הוצאתי מהמקלחת ללא הסכמתו? מיילל. סתם חי??? מיילל!!!
אני פשוט לא מסוגלת יותר. בלילות בעלי קם אליו רוב הזמן, אבל לפחות פעם פעמיים אני קמה אליו, והפתיל שלי כ"כ קצר שאני אומרת לו: די! תשתוק! תשתוק כבר! תהיה בשקט!
כמובן שזה לא עוזר ולא אמור לעזור אבל ברגעים האלה של שבירה אני לא יכולה. הגעתי למצב שהוא רק מתחיל ליילל על משהו אני מרגישה כל הגוף חם כאילו אפס סבלנות! אפס!!
לא האמנתי שיהיה לי תינוק בן שנה וארבע עדיין עם מנטליות של בכי ושינה של בן חודשיים!
הבוס שלי שאל אותי פעם אם אני מתכננת עוד אחד ואמרתי לו בכנות שהילד הזה דואג לעצמו שלא יהיו לו אחים קטנים. השתגעתי!
וניסינו הכל לשינה.. לתת עוד בקבוק, לא לתת בקבוק, אינהלציות, שמן כזה שפותח את האף, ורמוקס לתולעים, לשים לו אור קטן, לשבת לידו כשמתעורר, לשים לו תהילים מתחת למזרון. הילד לא ישן. ולא אכפת לי שיתעורר, רק שלא יעשה את זה בייללה!
מה אפשר לעשות? איך אפשר לתקשר איתו שילמד להפסיק לילל? שיעבור לאיזה "דה דה דה" כשהוא רוצה משהו?
הפכתי למפלצת, כשהוא זוחל לעברי ביללות אני פשוט בורחת לפעמים ואני ממש עצובה מזה.
פס חלש זה בד"כ הריון.
. מתלבטת אם לסמוך עליה בעניין הזה...