לידה בחופש הגדול, איך עושים את זה?הריון ולידה

חברות יקרות,

אני אמורה ללדת באמצע החופש, די מתי שנגמרות הקייטנות.

איך עושים את זה?

ברוך ה' הרבה ילדים, כולם בבית,

בעלי יהיה בחופש בערך בשבוע של הלידה (נס)

אני חוששת, איך אסתדר עם כולם?

אני חוששת שיהיו בבית רעש ועומס שלא יאפשרו לי מנוחה, שלא אתן לעצמי לנוח נורמלי, ואחזור לתפקד מהר מידי,

כי ארחם על הילדים שזה החופש שלהם והם צריכים פעילות,

ובאמת מן הסתם הם יהיו משועממים, כולם כל היום בבית, אחד על השני, בלי תעסוקה.

לא אמורות להיות קייטנות בזמן הזה (אב אלול), נסיעות איתם וטיולים, מבחינתי לא בא בחשבון, ובעלי עובד.

 

איך אני אתפקד בלי שינה סבירה בלילה, קימה להנקות, ובבוקר להיות עם כל הילדים?

גם מהצד הרגשי, איפה הפרטיות שלי, הרוגע, הזמן לעכל את הלידה והשינוי?

 

שנת הלימודים מתחילה בכ"ב אלול, איך אסתדר עם בישולים לחגים, ילדים בבית ותינוק חדש (ואני בלי כח)?

ואחר כך, שבוע אחרי התחלת הלימודים, שהוא שבוע עמוס רגשית, שוב חופשים של החגים.

ולחזור לעבודה ולימודים אחרי החגים, איך???

 

אני חוששת שאהפוך לסמרטוט, שאהיה עיפה ומדוכדכת, ואעשה יותר מהכוחות שלי.

 

ואיך להכיל את הפרידה מהילדים הגדולים שיוצאים לפנימיה פעם ראשונה, וכל זה כמה שבועות אחרי הלידה?

 

ואיך מתמודדים עם כל ים ההוצאות של החופש והלידה? ברית, עגלה, ספרי לימוד, קניות ליוצאים לאולפנה/ ישיבה, יציאות ופעילויות לחופש, בריכה, בגדים לחגים, בישול לחגים, איך נסתדר עם כל זה?

 

ואיך לתת לכל ילד את הצומי שלו שהוא ראוי לה בתוך כל הסלט הזה?

 

האם יהיה לנו שמח וטוב בתוך הקושי?

 

יהיו לבעלי ולי כמה דקות ביום להחליף מילה ולזכור שאנחנו קיימים?

 

ולגבי עזרה, כל כך לא בא לי שהבית יהפוך ל'תחנת רכבת' , שעוזרים יכנסו ויצאו כמו שהיה בלידות קודמות (ואני מודה להם כמובן)

אבל, הפרטיות שלי, איפה היא?

 

בקיצור, עצות, כיווני חשיבה והבנה יתקבלו בברכה ,

תודה יקרות על המקום.

 

שיהיה בשעה טובה ובקלותבתי 123

גם לי יש ילד אחד שנולד בסוף החופש הגדול זה לא קל ואין ברירה חייבים עזרה אפילו שזה פוגע בפרטיות...

ממש מבינה אותך אמרת שיש לך ילדים גדולים ב"ה נסי לדבר איתם לקראת הלידה להגיד להם איך את מרגישה לחלק לכל אחד איזשהו תפקיד קטן. אולי משהו מהם יכול לדאוג לקטנים בבוקר לתת קורנפלקס או פעילות קטנה ולתת לך להשלים קצת שעות שינה.

בקשר לצומי שרשמת.. לכלנו יש את המצפון הזה  אבל באמת אי אפשר הכל לפני לידה ואני תמיד מזכירה לעצמי שכמו לגדולים היה את כל הצומי שבעולם הנקה מלאה וכו גם לתינוק הקטן מגיע בדיוק כמו שהם קיבלו אולי יהיה לילדים שלך פחות זמן ממך אבל זה בטוח ישפיע לטובה על החינוך שלהם 

שיהיה בהצלחה ובקלות!

קצת כיווני חשיבהברכת ה
קודם כל בשעה טובה!
הצפת הרבה תהיות... אנסה להתייחס לחלקם.
א. לגבי הילדים- אני חושבת שלערב אותם כמה שיותר יכול להשפיע לטובה גם עלייך וגם עליהם. כמובן בהתאמה לכל גיל. ממש מראש עוד לפני החופש הגדול לערב אותם בשמחה הצפויה, ובהשלכות הצפויות. לבקש את עזרתם בתפעול הבית, האחים הקטנים, עצמם.. אולי הגדולים יכולים לעשות קייטנה לקטנים, להוציא אותם לשעתיים לגינה או לפעילות אחרת, להכין ביחד ארוחת צהרים באופן חווייתי וכו.
כל אחד בהתאם לגילו מקבל אחריות על מטלה בבית, קבועה או בסבב.
להסביר שיהיו פחות יציאות וטיולים משפחתיים בשל הלידה.
את הגדולים אפשר גם לשתף בצורך לצמצום כלכלי בשל הוצאות הלידה.
ב. מבחינה כלכלית- לנסות כבר מעכשיו לחסוך, לחשוב על מה אפשר לוותר, גם בקיץ לצמצם בפעילויות שעולות כסף. במידת האפשר דווקא לנסות לגייס אפילו ממתנות אולי 3 ימי הבראה בשבילך או משהו כזה, יכול מאוד לחזק לפני החזרה הביתה, או אחרי הברית.
בנוסף או לחילופין וכדי שלא תרגישי תחנת רכבת, אולי למצוא בחורה שתבוא בקביעות כל יום שעתיים או משהו כזה אם זה לבייביסיטר או לעבודות בית קלות וכו.
לגבי הצומי- אני כן משתדלת תוך כדי הנקות להיות מרוכזת דווקא בילד אחר- לשחק או לדבר. אפשר כל פעם ילד אחר.
שיהיה בהצלחה ורק בשמחות!!!

הייתי שם לפני שנה! בסופו של דבר בגלל שיש גדולים בביתחמסה עלינו
אני דווקא ממליצה.
לא הייתי צריכה לקום בבוקר לתקתק לבי"ס גנים וכו'.. קמתי בנחת וגם הם התארגנו כל א. בוקר קטנה לבד.
בשבוע הראשון שבעלי היה בבית הוא יצא אתם יום טיול יום לגינה.. ככה היו לי כמה שעות שקט למנוחה. הגדולים פחות הפריעו לי כי הם העסיקו ת'צמם. שלחתי לחברים מידי פעם.
הראשון לספטמבר היה לי קשה. לקום, לפזר את הקטנים לדאוג שיצאו בזמן.
לקראת סוף החופש יצאנו ליום פעילות שלא דרש ממני תזוזה גדולה יום אחד חמותי התגייסה ולריה את הקטנים ( אפילו לגינה)
אוכל-הכנתי ראש מנות במקפיא, נעזרנו בגמ"ח ארוחות ליולדת ב"ה.

והכל תוך כדי ארגון בר מצווה מייד אחרי סוכות...
הערכתי חל"ד בחודש כדי באמת לנוח עוד קצת.
היה כיף חבל שנגמר..

סתם עצה לחייםאם יהודיה
את חושבת כמה חודשים קדימה ומוצפת חששות בגלל כל העומס והמטלות שמצפות לך
אבל כל זה לא קורה ביום אחד, לא בשבוע אחד ואפילו לא בחודש אחד!
הכל נראה כמו אוורסט גבוה ובלתי עביר.
כשיש לי תקופות כאלו אני מחלקת את העומס למנות ומתמודדת כל פעם עם מה שצריך.
"מחר נחשוב על כך וכך ", "שבוע הבא נחליט אם כך וכך".
פרה פרה!
קודם כל, שהלידה תעבור בעז"ה בשלום ובבריאות.
אחר כך לדאוג לברית ולכל הקניות.
כל דבר בזמנו.
גם כל הילדים בבית בחופש- תעברי כל יום וכל שבוע בלי לחשוב קדימה. יש גם ילדים גדולים שיכולים לעזור, יהיה בסדר!
אל תחשבי עכשיו על הבישולים לחגים, יש עוד ארבעה חודשים!
ככה תפרקי לך את העומסים ותמודדי כל פעם עם מה שיש. את לא לבד במערכה! יש בעל וילדים גדולים.
גילוי נאות- את החמישית ואת השישי שלי ילדתי בחופש הגדול. היתרון- כל העול של בית הספר יורד.
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה!
וכמובן תתפללי לקב"ה...
לא לגמרי מסכימה איתךגו
אומנם אני כן מסכימה שצריך לחלק ל"פרה פרה" ושכשמסתכלים עכשיו על הכל ביחד זה נראה מפחיד. מסכימה גם שכשהיא תהייה שם אחרי הלידה כדאי לחשוב על דבר דבר.

אבל עכשיו דווקא כן הייתי חושבת על המכלול ומתחילה להיערך.

למשל-
ספרי לימוד, מחברות קלמרים וכו'- אפשר לדאוג לזה כבר בתחילת החופש.
כנ"ל לגבי הדברים שצריכים לפנימיה.
אפשר לתאם אולי אם יש בני דודים בגילאים מתאימים שילד נוסע אליהם ללילה או שניים.
אפשר ללכת למקסטוק ולקנות כל מיני הפתעות/יצירות לשעות קשות שפתאום תוכלי לשלוף לילדים ולהעסיק אותם עם זה.
אפשר לשבת עם הבעל ולהתכונן כלכלית, לעשות סדרי עדיפויות, לחשוב איך מצמצמים הוצאות - דברים מיד 2 וכו' וגם לדבר על זה עם הילדים הגדולים.
בגדול הערכות מראש חוסכת המון כסף כי כשאת חייבת עכשיו טיטולים/בקבוקים/בגדים את קונה ישר את מה שיש, וכשמתארגנים מראש אפשר לחפש מבצעים וכו'. זה נכון גם לגבי ההערכות לשאר ההוצאות ולא רק לתינוק.

אפשר לבשל הרבה אוכל ולהקפיא.

אפשר לקבוע שבראשון לספטמבר את ובעלך שמים את הילדים במסגרות ויוצאים לבוקר של כיף זוגי אחרי כל הטירוף.
ממש ממליצה לך לשבת ולכתוב דבר דבר ולראות למה את מוצאת פתרונות.
ומה שלא- תדחיקי כמו שאם יהודיה אמרה ;)

אה וגם דבר אחרון, למרות שאני שונאת- אפשר להיעזר בקצת סרטים לקטנים בשעות הקשות. נכון רובנו נגד מסכים אבל אנחנו גם בעד תינוק חדש ואמא שפויה. החופש ייגמר ואז תחזרו לשגרה.

בהצלחה ולידה קלה!!
וואי את אני?ברוכה
רק שהילדים אצלי קטנים ולבעלי אין חופש...
לא יודעת מה אני אעשה! ממש אובדת עצות...
זו תקופה כבר בלי קיטנות. מקווה שאלד לפחות כמה ימים לפני שיסתיימו כדי שיהיו לי כמה ימי שלווה.

וגם אצלנו בע"ה ברית. נצטרך רכב גדול. צריך עגלה וסלקל חדשים שאין (עם עגלה אולי נוכל לחכות מעט).
אנחנו גם ככה בהוצאות כלכיות גבוהות עכשיו וצריכים לחסוך ככה שלא יודעת מאיפה נחסוך
את העוד כסף לתקופה הזאת...

די חוששת מהתקופה הזאת, ולצערי גם על עזרה משפחתית קשה לבנות.
מניחה שאכן יבשלו לי ארוחות לשבוע בערך אבל החופש עוד ארוךךךךך
הי חייבת להגיב לגבי העגלהסימן שאלה?
כנסי לאתר אגורה, יש שם הרבה עגלות משומשות במצב טוב...
ואם יש לך בסביבות ה500 שקלים אז יש בפייסבוק קבוצות של מכירת עגלות יד 2 בהצלחה!
כמה טיפים שעוד לא נכתבו. מצטרפת לכל הטיפים הקודמים!מהלחוצות קצת

מעכשיו יש לשתיכן  זמן לחפש ציוד לתינוק וגם לבוגרים שיוצאים לפנימיה במצב חדש או מצוין באתר יד 2 וכו' יש שם ממש מציאות! צריך רק ליפול על היום המתאים ולכן עוד יש זמן.

לגבי צומי תוך כדי הנקה כדאי מאוד לספר סיפור לילד אחר או לכל הילדים יחד. ילדים קטנים יותר יכולים להנות מלהדביק מדבקות על הגב של התינוק. שמעתי שילדים מאוד אוהבים לעשות את זה. תחפשי לפני הלידה  מדבקות שלא משאירות סימנים על בגדי תינוקות. עם הגדולים אפשר לשוחח תוך כדי הנקה על כל הפרידות וגם על הקשיים שלך. כן. אל תתפלאי. זה מצוין. זה נותן להם הרגשה של אנשים בוגרים. גורם להם יותר לשאת בעול. עוזר גם לך כי יש כאלה שינחמו ויעודדו ובכלל זה לא גרוע שהגדולים יבינו את החיים קצת. שהבנים ידעו שאחרי לידה זו תקופה לא קלה ואישה צריכה עזרה והגדולות קצת ידעו לקראת מה הן הולכות. יש לי חברה שילדה בזרוז ובסוף גם עברה ניתוח, כשהיא חזרה מבית החלמה אחרי כמה ימים, יולדת של פחות מחודש, בעלה שאל אותה "למה לא בישלת? יכלת להספיק חזרת כבר ב12 בצהריים!" ולא בגלל שהוא בן אדם רע הוא פשוט לא הכיר את המציאות. אצל ההורים שלו מחביאים מהילדים כל קושי אפשרי כולל קושי כזה. כמובן הכל בגבול המתאים ולכל ילד יש גבול אחר! השיחה עם הגדולים רלונטית גם בזמנים אחרים לא רק הנקה. כמובן.

אם את מרגישה לחץ גדול מידי יש להשיג טיפות רסקיו שיעזרו לך להרגע. יש לי נסיון עם זה ומותר בהנקה. לא להתבייש.

תנסי להקל על עצמך בכל מה שאפשר, לשתף את הילדים בנקיון ע"י מגבונים, חד פעמי, אוכל מוכן, אוכל שקל לבשל כמו קוסקוס מחבילה ופתיתים, כל מה שיכול להקל עלייך. תפתחי שרשור קרוב יותר ללידה ותראי שתקבלי עוד מלא רעיונות להקל על עצמך בעבודות הבית.

חוץ מזה תחשבי יותר על נקיון בסיסי ופחות על סדר מוקפד. למשל אל תקפלי כביסה תשמשי  בשיטת הסלסלות וכל הסגנון הזה. את יכולה לתת לקטנים להסתבן לבד אל תתכופפי אליהם זה יקל עלייך.

מעכשיו או קרוב יותר ללידה תלמדי את הקטנים להסתדר בעצמם במה שאפשר. להסתרק, להתלבש, להכין אוכל בסיסי כמו סנדביץ וכל זה. למדי אותם להסתדר עם מה שיש. דוגמה "משעמם  לך? אני מבינה. מה אפשר לעשות כדי שיהיה לך תעסוקה נחמדה? בואי נראה ביחד, את רוצה לצייר? הנה הארון של הצבעים! את צריכה גם דף, נכון? את יודעת איפה הדפים? בואי נראה לך כדי שפעם הבאה תוכלי לקחת לבד. יופי. את מרוצה? לא? אז בוא נראה איזה משחקים יש לנו בבית. נלך לארון המשחקים ותבחרי לך מה שהכי מענין אותך ואולי תשחקי עם אחיך הקטן. תלמדי איך משחקים בזה, מה דעתך? עדיין לא מרוצה? מה יכול להשביע את רצונך? אולי יש לך רעיון מתאים? כי הרבה פעמים אני רואה שיש לך כאלה רעיונות טובים שאף אחד לא חשב עליהם" תוך כדי שידור כיוון של "מה שיש בבית הוא בגדר האפשר לא מה שיש בחנות ואפשר אולי לקנות...

תחליטי על חדר אחד בבית אפשר הכי מבולגן או הכי פחות מבולגן, מה שאת מעדיפה. ותלמדי את הקטנים (והגדולים) לשמור על הסדר בחדר הזה. לדוגמה: מטבח "סיימתם לאכול? יופי! אני שמחה ששבעתם ומקווה שהיה לכם טעים! מי זוכר מה עושים כשגומרים לאכול? נכון! שמים את הצלחת והמזלג בכיור או בפח תלוי אם חד פעמי! כל הכבוד! בא נראה מי יזכור פעם הבאה לבד...". הרגילי אותם לנקיון וסדר שקשורים בחדר הזה. לאסוף פרורים שליד הצלחת, אם נשפך או השפריץ מנגבים מיד (צריך חבילת מגבונים זמינה בלי לקום מהשולחן). אם תרצי אתן לך דוגמאות לחדר אחר בבית.

תלמדי את הגדולים יותר איך מבשלים דברים פשוטים לכל בני הבית כך הם יוכלו לעזור לך עם הארוחות. גם להעמיד מכונת כביסה זה לא קשה.

מה שאפשר לעשות עכשיו או בכלל לפני הלידה לא לדחות לאחרי  הלידה. לדוגמא: אוכל שאפשר להכין בכמויות ולהקפיא. ציוד שצריכים הגדולים לישיבה ולאולפנה. אני חרדית ולא מכירה את הסגנון אבל אצלינו מקובל לשלוח לפנימיה עוגות או עוגיות מאפה בית ואם גם אצלכם זה מקובל לא כדאי לוותר על זה כי זה הרגשה של בית. אחרי הלידה יהיה לך קשה אבל לפני את יכולה להכין ולהקפיא.

תקני לפני הלידה תעסוקה לילדים תוך שיתוף הילדים: "מה אתה חושב שיעסיק אותך?" את לא חייבת לקחת אותם איתך לחנות אם הם ינדנדו לך וישגעו אותך. אבל אם אפשר ולא יהיה לך קשה אז כן כדאי כי יש חנויות יצירה שיש רעיונות שאת לא יכולה להציע להם בבית ולקנות לבד אבל אם הם יראו אותם יכול להיות שיאהבו ויתעסקו. חוברות צביעה ועבודות גם מצוין. לכי לחנות לא יקרה כדי שלא תתקמצני על כל דבר. אם את קונה גואש שלא יורד מהבגדים בכביסה תקני מיד גם סינרים ומפות שולחן. הילדים לא יכולים להתגרות מגואש שנמצא בארון. אם הגואש עושה לך מתח אל תקני כי זה הדבר האחרון שיהיה חסר לך. חוץ מזה לקטנים תקני משחקים של אמבטיה ותני להם לשחק בתוך גיגית בחצר או במרפסת( זה החדר שהכי קל לנקות לא צריך להזיז רהיטיםלשטיפה) שימי מראש סמרטוטים בפתח כדי למנוע רצפה שחורה ומגעילה. את יכולה מראש ללמד אותם איך משחקים: "הבובה הזו הרביצה, אסור להרביץ! מה עושים למי שמרביץ? הוא הולך לפינה!" תגווני לפי הגילאים. את תראי שיש להם דמיון מפותח והם נהנים עד הגג! צריך רק לכוון אותם. המים גם מוסיפים נופך לחויה! המשחקים ישמשו אותם גם באמבטיה (הבת שלי מתעסקת עם הברוזים האלה שעה כל יום וזה מקל עלי מאוד כי אני בתחילת הריון) אם הברוזים מתחילים להריח לא נעים שימי אותם במכונת כביסה עם חומץ במקום אבקת כביסה עם סחיטה טובה אבל מעלות לא גבוהות. באותה קניה תקני גם מדבקות כמו בטיפ של הצומי.בכל מה שכתבתי דוגמאות חשוב שתדעו שהעיקר זה הטו והמנגינה! לא מנגינה של יאוש או מתח מנגינה רגועה ובטוחה שנותנת אמון בילד. מנגינה שמחה ועליזה.

על החגים אל תחשבי כי זה רחוק עוד ועד אז יכולים לקרות הרבה דברים שישנו את המצב לטובתך.

תרפי את רק אישה אחת ומה שאת יכולה את עושה ועוד מעט יהיה קל יותר. מה שאת לא יכולה לעשות כנראה שה' רוצה שלא יעשה כי ככה עדיף. חויה אישית שלי הייתי פעמיים רצופות בהריון בבין הזמנים ובעלי שמאוד רצה לצאת עם חברים לא יכל. אבל לא נורא העיקר להנות ממה שאפשר ויש. ובעזרת ה' עוד נצא פעם אחרת.

ב"ה הכל מסיבות שמחות!! תרגישי טוב! מקווה שעזרתי לשתיכן.

וואי את מדהימה כל הכבוד על ההשקעה בתגובהאמא לגוזלים
אהבתי..
תודה רבה על ההודעה המושקעת והעצות הנפלאותברוכה
בגלל שאנחנו כל כך עמוסים גם ככה מצב הנקיון כרגע לא מזהיר...
אבל אני באמת לוקחת לי את הרעיון של להרגיל את הילדים לעשות לבד כמה שיותר דברים כבר מעכשיו.

ואני באמת רוצה גם להצטייד בדברים בשביל החופש.
בעבר הבנתי שניתן לקנות בחול דברים כאלה כדי להעסיק את הילדים
האם יש כאן מישהי שמבינה בזה ותוכל לתת לי הפניה לאתר?
(אני לא מספיקה להגיע לקניות בכלל... זה מצד אחד חסכוני ומצד שני....)

המון תודה!
רעיונות כל כך יפים!!אם כל חי

אהבתי במיוחד את הרעיון ללמד את הילדים לסדר חדר אחד.

תמיד מרגישה שאני במרדפים אחריהם מה צריך לעשות ולשים איפה... בכל רחבי ההבית

תודה!

תודה אני באמתברוכה
חשבתי רק על יד 2 במצב הנוכחי 😏
וגם כמה מאות זו כרגע עוד הוצאה...

מה הכוונה קבוצות של מכירות לעגלות? איך הן נקראות?
זה ניקרא פשפש שוק לתינוק ולילדסימן שאלה?אחרונה
כבר כתבתי טיפים אבל עכשיו הבנה...מהלחוצות קצת

גם אני, בלי כל מה שאת מתארת, כי אני אלד בחשון שזה זמן ממש מוצלח. (למרות שזה יכול להדפק עם לידה של עוד מישהי או סתם שפעת של מישהו שבניתי עליו... פעם קודמת שני אחיי התארסו והלכתי לשבירת צלחת שבוע אחרי לידה. כמובן שאף אחד לא פינק אותי...)

מפחדת!! אני לא יודעת איך אתמודד עם החולשה והצורך הקריטי בנקיון ובאוכל שיחזק אותי. ועוד כל מיני... כנראה שזה הורמונים שגם אשמים בפחדים האלה... לא שאני מזלזלת בקושי שלך או שלי (אמורה ללדת בניתוח מתוכנן פעם ראשונה) אבל כדאי שנקבל את עצמנו שאנחנו פוחדות מהעתיד שקצת לוט בערפל, ונרגיע את עצמנו שבסוף הכל עובר ואנחנו נצמח מזה ונצחק על עצמנו שפחדנו ונחשוב שאם נפחד ונדאג זה לא באמת יעזור למצב להיות בשליטה ויותר חכם לעשות מה שכתבה גו ושכתבו כולן ובעזרת ה יהיה בסדר. אם עברנו את פרעה...

תתעודדי. ה ישלח לך כוחות לכל השלבים הקלים יותר ופחות...

תרגעי כי זה עדיף...

.,.bula
לא קראתי את כל התגובות אז אולי כבר כתבו את זה
רק לגבי תעסוקה לילדים- אף אחד לא קבע שחייבים לבדר את הילדים בחופש.
שיהנו מהזמן החופשי בבית וימצאו איך לרענן את עצמם. יש לילדים מספיק רעיונות!
גם אני צריכה ללדת בדיוק כשנגמרות הקייטנותבשביל שאלות

עוקבת לתובנות

הפותחת: תודה מעומק הלב לכולן, אין כמוכן באמתהריון ולידה

זה כל כך מרגש האכפתיות והשקעה של כולכן,

הארתם לי הרבה, והעצות שלכן נפלאות.

אני לוקחת איתי את הדברים, וממש טוב לי שכתבתם דברים שונים, זה מאזן אותי.

אני מרגישה שבאמת זה עניין של בטחון והשתדלות, 

מצד אחד להשתדל ולהתכונן מה שאני יכולה, ומצד שני, ללמוד להרפות ולבטוח שיהיה טוב, ולהתמודד עם מה שיבוא/ לא יבוא בעיתו ובזמנו.

תודה תודה תודה לכולכן,

כל אחת ואחת מכן!

לא מובן מאליו הזמן שהקדשתן לענות ולכתוב ולפרט ולהבין.

חיזקתן אותי פרח

 

וכמובן, אם עוד נשים מוכנות להוסיף אני אשמח מאוד

תתפללי על זה בשבועותגתיתא
עבר עריכה על ידי גתיתא בתאריך ב' בסיון תשע"ח 13:15

שבועות זה יום הדין כמה רוחניות נקבל לכל השנה. מה זה התורה והרוחניות של אמא יהודיה?

הכח לטפל בילדים, לאהוב אותם ולתת להם את הרוחניות של הבית.

בתכלס, מה שנותן לנו באמת את הכח להתמודד ולהרים את הראש גבוה מעל המציאות כשקשה לפעמים זה הכוחות הרוחניים הפנימיים שלנו.

את לא סתם אישה, את אמא יהודיה בתפקיד, ובעז"ה יהיה לך הרבה סיעתא דשמיא. תכוונני את הלב למקום של עשיה מתוך אהבה, מתוך גודל, מתוך הכרה בעוצמה של מה שאת עושה.

אני לא אומרת שאסור להרגיש שקשה, רק מזכירה מה נותן לנו באמת כח.

 

חוץ מזה, שההורמונים לשרותך... תמיד מדברים לרעה על ההורמונים של אחרי לידה, ושוכחים שיש גם הורמונים טובים, שעוזרים לנו,. אחרי הלידה בעז"ה יהיו לך הורמונים שידחפו אותך לטפל, לאהוב, להגן, לשמור על התינוק, לקום אליו כשהוא בוכה.

יש הורמון (לא זוכרת איך קוראים לו) שמופרש בגוף כשאמא שומעת בכי של תינוק וגורם לה לרצות להרגיע אותו, יש הורמון (אוקסיטוצין?) שמופרש בהנקה וגורם לתחושות של רוגע ואהבה.

עכשיו את מנתחת בשכל מה צריך להיות בחופש, כשתהיי שם, תוכלי לעבוד יותר מהבטן, מאהבה.

 

וגם הדברים שאת מתכוננת עכשיו, כדאי לעשות אותם לא בתור 'משימות' ברשימה שצריך לעשות עליהן V, אלא לנסות להתחבר למהות שלהן, לעשות אותן מאהבה, זה יתן לך יותר שמחה ונינוחות בהתכוננות.

למשל, קניות של בגדים, לחשוב באהבה על הילד, ואיך זה יהיה יפה לו, וכמה את שמחה שזכית להיות אמא שלו.

לברך את הכסף, לשמוח שמוציאים אותו על דברים טובים, להודות על כל מה שיש.

להאמין שאת האמא הכי טובה לילדים שלך, שה' שלח אותך, והוא איתך, בהחלטות, בהכנות.

ה' הוא השותף השלישי ביצירה של כל ילד. ואצלך זכית שה' יהיה השותף שלך הרבה פעמים. כמה שאת עשירה! כמה שאת מבורכת!

אני בטוחה שה' שלח לך ילדים מדהימים, תני להם את ההזדמנות לגלות את עצמם ולעזור לך, תני להם לגדול, להרגיש שזקוקים להם והם חשובים ומשמעותיים, שהם חלק מהמשפחה, שהלידה הזאת לא רק שלך, אלא של כולם. שכולכם 'רקמה אנושית אחת חיה...'.

את לא לבד, ה' איתך, בעלך עובד למענכם, הילדים איתך. אל תתמודדי לבד, הרשי לעצמך להיות מקבלת, לא להיות במיטבך ובשליטה תמיד, לא לתפקד 100%, לתת לעצמך להיות. זה גם מקום של כנות, להיות מי שאת באמת, בלי לנסות להיות משהו שאת לא מסוגלת. (זה גם קשור להוצאות, להוציא בכנות רק מה שאתם יכולים).

שה' יתן לך כוח, ילדת כבר כמה וכמה פעמים, ואת חיה... תראי שיהיה טוב, רק תני לעצמך לחיות, להיות, לאהוב, תני מקום לאחרים ותהיי פשוטה.

להיות פשוטה- לקבל את זה שהעולם והחיים לא בידים שלך תמיד. אז החופש הזה יהיה אחר, ככה ה' רוצה. אז לא יהיו טיולים ונסיעות, בסדר. אז הבישולים לא יהיו מתוקתקים, אולי יהיה בכי וקושי ולחץ, בסדר. יהיה בסדר. מותר לחיות, לרדת, לעלות, להיות.

 

(גילוי נאות... ילדתי פעמיים בחופש, והשנה אני הולכת ללדת בחופש פעם שלישית.. אני בהחלט סוברת שזה שטות ללדת בחופש, אבל מתברר שהמחשבה האלוקית היא שזה מה שהכי טוב לנו, אז בעז"ה מתפללת לזרום, וכל מה שכתבתי זה כמובן גם בשבילי).

איזה תגובה יפה.אבי גיל
תבורכי חיזקת גם אותי.
בריאות לכולנו ולידה קלה קלה ובידיים מלאות בעזרת ה'.
רעיון לחופש הגדולאמאשוני
אם אפשרי שלא תהיי בבית,
נניח אחרי האשפוז ללכת לבית החלמה, אח"כ לשהות עם התינוקי ואם יש לך שם עזרה אז לקחת איתך עוד ילד קטן...

כמו יולדת צעירה 😅

הגדולים ובעלך יסתדרו עם האמצעיים והבית יהיה תחנת רכבת מה אכפת לך...
אולי אפשר לקחת חוץ מהתינוק והקטן גם אחד בינוני ולהחליף בינהם...

סתם לדוגמה, עם בן ה6 שלי לא הייתה לי שום בעיה להיות איתו אבל דווקא בת ה4 היה יותר קשה כי היא פחות עצמאית,
וגם ביחד זה מריבות אינסופיות.

נגיד אחד בינוני יכול לעזור לך עם אחד בן שנתיים- כי אין להם תחרות בינהם על המקום בבית וכו'
ואם אצל ההורים יש עוד יד עוזרת בבישולים, מקלחות והכנסת מכונה
זה יהיה לך יותר קל מהרבה ידיים קטנות עוזרות אבל הרבה יותר בלאגן.

והטיפים הקבועים שלי: אף אחד מהילדים לא יפתח בעיות תזונה משבועיים שחיים על לחם עם גבינה, קרונפלקס וחלב
ולצהריים פתיתים עם שניצל תירס.

כל אוכל מעבר לזה- רווח נקי.



הטיפ השני זה לבשל מראש ולהקפיא.
אם אפשר לאחסן אצל השכנות ולהכין רשימה לבעל/ הגדולים שידעו ממי לקחת ומתי
ילדים מפונקים-גיל 5אובדת חצות

נניח שאני קולטת,

שהילדים שלי המקסימים גם מפונקים ותובעניים (התרגלו שאמא חותכת פירות, שאני נותנת 2 ממתקים או משהו טעים ביום, שיש טלויזיה ולא הורגלו לאסוף או לעזור בבית)-איך אפשר לשנות את זה?

בכללי הם גם בכיינים ודרמטיים ומשגעים אותנו וגם חסרי סבלנות.

 

הם מלאים בדרישות: לממתקים, לגלידה, לטלוויזיה, לפה ולשם אבל שמתי לב שלא הרגלנו אותם לעזור בבית כ"כ, בטח לא כמו שנשים אחרות מספרות כאן. הבעיות המרכזיות שלי שטלוויזיה לפעמים עוזרת לי איתם ולפעמים אני נגד אז אני לא קוהרנטית בזה ומשתמשת בזה לפי הצורך, ואז כשאני מונעת מהם הם מנדנדים.

 

הרגלתי אותם שאני איתם אחה"צ ולא עושה שומדבר במקביל בעבודות הבית או בבישול,  לא לבד ולא איתם אני רק שלהם שזה דפוק אבל ממילא הם שובבים וצריך לרדוף אחריהם ולראות מה הם עושים (לא למדו להעסיק את עצמם כשאמא נחה\עובדת\עושה משהו אחר).

 

מדי פעם הם עוזרים לי בהכנת עוגות (סקרנים ונלהבים) ובלשים כלים במדיח בשישי בערב אבל לא מעניין אותם לקפל או למיין גרביים כמו שהאמהות כותבות כאן.

 

האם לא כל הילדים חוזרים הביתה ומחפשים להתפרק? לנוח? לעשות משהו כיף? לרצות דברים טעימים? ואתם רק נתונים לגחמותיהם?

 

מתי ואיזה תפקידים נותנים לגיל 5?

מודה שאנחנו מפנקים יחסית והאשם בנו.

 

כן נתנו להם להתלבש לבד, לאחרונה אחד מהם שהיה מפונק ורצה שאנגב לו-התחלתי להגיד שזהו שאם הוא לא מנגב לעעצמו שישאר ככה כי הגיע הזמן שאמא כבר לא יכולה לנגב לו-ובאמת הוא התחיל לנגב לבד.....

 

אבל עדיין הם באים אלינו למיטה (מצפצפים על הכלל) ועושים מה שהם רוצים, יש גבולות בבית אבל הם מאד מובילים אותנו.

ובכללי-עוד משהו חשובאובדת חצות

היינו באיז אירוע משפחתי בצד שלי וההתנהגות שלהם ממש אכזבה אותי,

הם נרתעו מעומס האנשים, כל אחד עשה פוזות, בכה, נלחץ, לא רצה לגשת, כל מיני דרמות, במקום להיות ילדים חמודים בפשטות.

הם גם לא ממושמעים או לא תמיד מקשיבים וגם בלילות קשה לנו-ענייני פיפי, ובאים אלינו למיטה.

 

 

מרגיש לי שאפשר לנהל את אחה"צ ואת יחסי הילדים-הורים באופן יותר קל ופחות מרוקן.

אשמח לדעת איך?

אני חושבת שעיקר הריקוןoo

נובע מציפיות לא מותאמות לגיל


הבן שלי בן 6 לא 'עוזר' בשום דבר

יש לו מלא בקשות כרימון

אני לא מצפה שהוא ינגב לעצמו

ולפעמים הוא רוצה שאעזור לו להתלבש


ועדיין אני לא חושבת שיש בעיה איתו או פינוק יתר

נראה לי תואם גיל לגמרי

לא מסכימה עם זהפילה

ברור שילד רגיל בגיל שש אמור להתלבש ולהתנגב לבד.

וגם לאסוף משחק שלו. בגן הם גם מנגבים שולחנות, עוזרים לסייעת לפנות אשפה .  

לא ברור בכללoo

הוא יכול

זה לא ברור שהוא עושה את זה בהכרח

ובפרט כשהוא עייף/ עצבני/ טרוד

וכןoo

הוא יכול לסדר/ לנקות

ואפילו להכין חביתה (בהשגחה)

זה לא עזרה ע"פ בקשה

ולא הייתי מצפה שזה יתרחש ע"פ בקשה

..דיאט ספרייט

קראתי את ההבהרה שלך אח"כ ומסכימה איתך, אז ערכתי. 

 

 

אמoo

זה ילד שלישי שלי שאני מנגבת כל עוד הוא מבקש


רק ילד אחד ביקש בגיל 5 לנגב לבד


התנהלות בבית ספר/ בגן שונה מהתנהלות בבית

וגם יש לא מעט ילדים שעושים קקי בעיקר בבית


ראיתי שערכת באמצע

אבל אני אשאיר את התגובה

אולי תועיל למישהו

שימי לב מה את כותבתהשקט הזה

"הם נרתעו מעומס האנשים"

ואז את מתאכזבת שהם לא היו פשוט ילדים חמודים.


הם חוו איזשהו קושי, עומס אנשים, בטח אם את חלקם לא מכירים זה מציף רגשית. זה הכי טבעי בעולם שיעשו פוזות, לא ירצו לגשת. התפקיד שלהם זה לא להיות חמודים, הם לא בובות.


אני חושבת שלפעמים הציפיות שלנו הן אלה שיוצרות את האכזבה.


יש לי את הילדות הכי מתוקות בעולם! (ואני אובייקטיבית😜), כשאני מגיעה איתן לאירועים וכו' אני יודעת שהן יהיו דבק, יצמדו אליי, לא ירצו לדבר עם אנשים.. זה הכי טבעי לי. מי שרוצה לראות כמה הן חמודות שיבוא למקום הטבעי שלהן- הבית וגם שם כנראה שייקח להן זמן להפתח.


אני חושבת שצריך להבין מה הגיוני לצפות מילדים בגיל הזה ולהתנהל לפי זה

התכוונתי שבכללי- הם מאד דרמטייםאובדת חצות

גם כשמגיעים לשבת אצל משפחה במקום להנות צריך להרגיע אותם, להיות איתם וכו כשמדובר גם לא על אנשים חדשים אלא מוכרים.

אחד בוכה, השני לא מרוצה. ותחשבי שזה שניים במקביל שרגשית דורשים את שלהם וזה מקשה.

מה עשית עד עכשיו ?המקורית

התייעצת עם גורמי מקצוע?

מסכימה עם התגובותנעמי28

לציפייה לא תואמת מציאות מהם.


זה באמת מבאס שילדים לא מנהגים איך שאנחנו מצפים. (קרה לי הבוקר, עצבים)


אני חושבת שאת צריכה לרדת לגבוה העיניים שלהם.

גם פיזית וגם נפשית.

הם ילדים, חוו קושי נפשי, עומס מהרבה אנשים, ובנוסף לזה הם חווים אכזבה מאמא על זה שקשה להם עם הסיטואציה.


נסי לראות את העולם מהמבט שלהם.

לראות את מכלול היום שלהם, הם חוו יום שלם בגן עם כללים די נוקשים, די מובן שהם רוצים רגע להתפרק, להשתולל, צומי מאמא.


אני חושבת שברגע שתקבלי את זה שהם ילדים, ילדים שדואגים לעצמם, ועקשנים, ובודקי גבולות ושובבים ומותשים מהיום יום העומס שלהם - ולא כי ככה לך יצאו, כי ככה זה ילדים, של כולן.


מזל שהם לא מרצים, ממושמעים וחיילים - ילד מרצה זה אולי נח אבל ממש ממש לא סימן טוב.

שוב-אובדת חצות

גם המשפחה שלי טוענת שהם סוחטים אותנו ותובעניים אז זה לא רק המבט שלנו,

לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום עם המשפחה, לא לדבר עם אנשים, היינו רק סביבם וזה היה מאד מתסכל.

ביקור שלם שרק איתם וסביבם ומנחמים אותם כי לוקח להם זמן להתרגל גם עם אנשים שהם מכירים וגם כי הם משתוללים וגם אחד יורד כמעט לכביש ולא ממושמע כשאחותי לקחה אותו וגם רבים ביניהם, לא הצלחתי להחליף מילה עם אף אחד והייתי רק סביבם וזה לא סביר. גידלתי אחיינים אני מכירה ילדים ומרגיש לי ששלי תובעניים בהרבה (גם חכמים ב"ה).

אבל זה היה מתיש וגם קבלתי הערות וזה ברור שאנחנו לא מעמידים להם גבול.

 

לגבי הניגוב דווקא גאה בעצמי, הנטייה שלי לעזור לפנק ולעשות בשבילם וכשהילד בכה וצעק ודרש שאנגב לו אמרתי לו שהוא כבר גדול וצריך לדעת לנגב לעצמו, אני רק אבוא לבדוק לו אח"כ, כשראה שלא התרגשתי- התחיל באמת לנגב לעצמו ולקרוא לי רק בסוף.

זו הייתה תחושת הישג, חשוב לי שידעו דברים בעצמם ושמידת העצמאות תגדל.

 

לגבי עזרה בבית לא הבנתי מה אתן אומרות....

כי באמת יש פה בעיהooאחרונה

בעיניי הבעיה היא לא הילדים אלא זה


'לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום עם המשפחה, לא לדבר עם אנשים, היינו רק סביבם'


חוסר היכולת שלך להתמודד עם רצונות והתנהגויות של ילדים


זה בסדר שהם רוצים/ מנדנדים

לא צריך להתייחס לכל מה שילד רוצה

צריך ליצור באלאנס בין הורה וילד

להתייחס רק לדברים חשובים והשאר לתת לילד להתמודד לבד

נסי לקרוא קצת על ילד רגיש מאודמתואמת

ילדים רגישים באמת לא מסוגלים להתנהל בצורה "נורמלית" במצבים של הצפה...

(אגב, גם מסכים וממתקים עלולים להיות גורם מציף... לא שאני מתיימרת לתת עצות בנושא, כי אני בעצמי נופלת בזה לא מעט, אבל זו כן נקודה שיש לתת עליה את הדעת...)

גם לבוא אליכם בלילה יכול לנבוע מרגישות גבוהה.

ואולי גם את עצמך אדם רגיש מאוד, כי נראה שאת לוקחת ללב את כל הקשיים איתם❤️

נראה לי שיש פה הרבה נקודות שונותכורסא ירוקה

קודם כל מבין השורות שלך איזשהו חוסר ביטחון שלך מולם, זו תחושה פנימית של אולי אני לא בסדר והם "צודקים", בין אם כי את לא עקבית או כי הרגלת אותם ובין אם מסיבות אחרות. וכשהם קולטים את זה אז קל להם להוציא את מה שהם רוצים ולהתיש אותך.

כשהם עושים את זה הם לא מנסים להתיש אותך הם פשוט בודקים מה הם יכולים לקבל, שזה דבר די נורמלי. לשאלתך, כן כל הילדים (אולי למעט יחידי סגולה חריגים) מחפשים לעשות כיף, לנוח ולהתפרק ולקבל כמה שיותר שהם יכולים. פה נכנס המקום שלך כהורה..

הדבר הכי חשוב זה לדעת שגם אם הם בוכים או כועסים את עושה את הדבר הכי נכון בשבילם - מחנכת אותם. אולי הנקודה הספציפית שאת מתעקשת עליה כרגע היא לא הדבר הכי חשוב שיש בעולם, אבל היא חשובה באמת, לא כי לאסוף את הצבעים זה חשוב, אלא כי שותפות בבית זה חשוב. לא כי את צריכה את ה"בבקשה" ו"תודה" אלא כי אם הם לא ילמדו בבית להיות אנשים נעימים, הם לא ילמדו את זה בכלל.


איך משנים דברים? פשוט אומרים להם בנחת, יש דברים שאנחנו עושים בשביל ילדים קטנים, ככל שגדלים מצופה מכם לדעת לעשות דברים בעצמכם. עד היום לא ציפינו מכם לאסוף, אבל עכשיו אתם גדולים ואני רוצה שתאספו את המשחקים אחריכם. אפשר להתחיל מזה שאת אוספת איתם, או שיאספו משחק אחד, אבל בעיקר שיתחילו להיות שותפים. ולחשוב איך את מגיבה אם זה לא קורה. נגיד שהם בוכים שהם לא יודעים לא יכולים ולא רוצים, מה את עושה? כי נגיד הגישה שלי היא שלא מוציאים משחק חדש עד שהכל אסוף. זה יכול להיות גם אין טלוויזיה עד שהכל אסוף או כל דבר אחר.

ואם הם מתעקשים ומוותרים על הכל - אין בעיה, אבל אני הייתי משאירה מפוזר, וזה יחכה להם. אם את תוותרי ותאספי הם יבינו שכל מה שצריך זה להתעקש איתך מספיק... שזה נשמע פחות או יותר כמו מה שקורה עכשיו.


חוץ מזה לא לפחד מהמילה "לא". גם הילדים שלי הכי אוהבים בעולם ממתקים ומבקשים בכל הזדמנות ולפעמים מחליטים שזה הזמן המושלם להפגנה כי הם לא קיבלו, או כי אבא באותו מצב כן נותן ממתק, או שממש מגיע להם כי (יום שישי/הם עזרו בבית/שיחקו יפה/השמש זורחת מחקי את המיותר). ואז אני פשוט אומרת, מצטערת, ממתקים זה לא חובה, זה בונוס נחמד שמקבלים לפעמים. היום לא. כי ככה החלטתי. ואם הרגלתי אותם אחרת, נגיד שיש קינוח גלידה אחרי כל ארוחת צהריים, אז אני אודיע מראש שהחלטתי להפחית בממתקים ומהיום קינוח זה רק בשבת למשל. ואעמוד מאחורי זה. זהו.. ברור שזה יהיה קשה בהתחלה והם ינסו כל דרך להוריד אותי מההחלטה, אבל אם זה מה שהוחלט זה מה שיהיה..


לגבי לעשות דברים במקביל לזה שהם בבית - זה מאד תלוי בציפיות שלך. אני גם לא עושה דברים *בהגדרה* כשאני עם הילדים בבית. כשאני איתם אני איתם. אני לאצמשחקת איתם אבל אני שם, ומבחינתי אני זמינה להם ופנויה להם. אם יוצא לי כמה דקות שהם עסוקים במשחק או יצירה או אוכלים יפה אז כן אני אכניס מדיח או אפעיל מכונה ואולי אפילו אקפל כביסה. אבל זה דברים משניים. בהגדרה אני פנויה להם, כי הם עוד קטנים ואני חושבת שזה הדבר הנכון.

בעלי לעומת זאת ממש מנסה לעשות משימות תוך כדי שהוא איתם וכל פעם יוצא מתוסכל, כי זה קשה עד בלתי אפשרי. אז בעיניי עדיף להתאים ציפיות למציאות.

כן, זה אומר שמשימות בית אני עושה כשאני מותשת מאד אחרי שהם ישנים או בשישי. זה מבאס, אבל אותי יותר יתיש לנסות איתם. אם היה לי יותר חשוב הייתי מביאה בייביסיטר להיות איתם ועושה את משימותיי בזמן הזה.


דווקא לגבי מה שכתבת בהודעה השניה שהם נלחצו ועשו פוזות - אני חושבת שזה ממש תואם גיל ונורמטיבי ולא ענין של התנהגות "לא טובה". פשוט צריכים להיות לך גבולות אדומים ברורים של - גם אם אתה לחוץ אתה לא X (בורח לכביש, הורס חפצים, וואטאבר). אבל מעבר לזה לתת להם למצוא פינה שקטה, דווקא הכי סבבה בעיניי.


אני הייתי ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים שיכולה לעשות סדר.

לא לקחתי אותם כמדריכים אבל נחשפת לתכנים של מיכל אופנהיימר (אגב בדיוק ראיתי סרטון שלה על ילדים שבאים למיטה) ורן בראון ואהבתי מאד את הגישה של שניהם. כדאי לך לנסות להציץ ולראות אם התחברת

אני גם לא חושבתכורסא ירוקה
שכל דבר צריך להיות החלטה אחת עקבית וזהו. נגיד ממתקים או טלוויזיה, זה דברים שהם מבחינתי אקסטרה. אז זה בדיוק הקטע שלהם - הם באים מדי פעם כפינוק ולא צריך להיות עקביים עם זה. היום מתאים לי אז אני מרשה, בדרך כלל לא. כלומר נקודת המוצא היא שזה דבר מיוחד מבחינתי והתשובה לבקשה היא "לא". מדי פעם אני ארשה, ואני לא צריכה חוקיות או הסברים מיוחדים בשביל הפעמים של הפינוק. 
תודה רבה על התגובה כתבת יפה.אובדת חצות
זה לא גחמות והם לא דרמטייםאמאשוני

הם ילדים. אי אפשר להתייחס ליחסי הורים-ילדים

כמו ליחסים בין מבוגרים.

אין הדדיות.

דחיית סיפוקים עדיין לא מפותחת מספיק.

ברור שאם יש תרחיש שהם יקבלו ממתק- הם יבקשו את זה.

למה את חושבת שהבקשה שלהם לא הגיונית?

אני לא מקלפת פרי לבן ה5 שלי, לא כי אני לא רוצה, כי אני לא מגיעה לזה, והוא למד לקלף לעצמו אז כבר לא מבקש.

אם אני לא עושה משהו כי אני לא רוצה, ויש פוטניצאל לשינוי ההחלטה שלי- ברור שהוא ינדנד.

לגבי לנקות בשירותים, אם אין מאבק כוח- של מי מנהל את הסיטואציה, זה מתקבל בטבעיות.

למשל אם אני באמצע לעשות משהו (כמו להניק, לרחוץ כלים וכד')

אני משקפת את זה, עם אמפטיה והבנה למצבו, בלי להתנצל או להיבהל, ומפה זה בחירה שלו אם לחכות לי או לנסות להסתדר לבד.

ומה שהוא יחליט זה בסדר גמור, כי אנחנו לא במאבק אנחנו ביחד בהתמודדויות.

אנחנו הולכים לבחור תחפושת- אפשר לשים גבולות (מחיר, סגנון)

ועדיין להתנהל בתוך הסיטואציה ואם ילד מתאכזב זה לגמרי מובן גם בגיל הרבה יותר גדול.

בגיל 5 לא נתונים תפקידים בבית, אלא פועלים יחד מתוך שיתוף פעולה, כל ילד מה שבא לו, כמה שבא לו, כן יש דרבון אבל לא לחץ ולא ציפייה מוגזמת.

בהחלט יכול להיות שילד מסדר גרביים ויום אחד לא בא לו יותר וזה בסדר גמור, החיים דינמיים כל הזמן.

ובכלל בהסתכלות כוללתאמאשוני

הילדים הם לא חיילים על לוח שחמט שצריכים למלא תפקיד מסויים כמו להיות מנומסים,

להיות רגועים

להעריך מה שעושעם עבורם

לקחת חלק במטלות הבית.


הם גם לא ניצבים בהצגה של איך נראים החיים עם ילדים והם צריכים להתאים את עצמם לסיטואציה.


הם שחקן דומיננטי, אולי לא שחקנים ראשיים שהכל סובב רק סביבם,

אבל ההעדפות, הרצונות, הקשיים, ההתמודדויות,

הם חלק משמעותי בכתיבת הסיפור המשפחתי.


תארי לך ילד שובר רגל לפני חופשה משפחתית, את לא תצפי ממנו להתנהג בטיול כמו ילד שהולך על שני רגליים, גם אם זה מה שתכננת כשסגרתם את החופשה.

אז אותו דבר אם הם מתביישים באירוע, או לא נוח להם החליפה שקנית, או שהם צריכים לשירותים שניה אחרי שסיימת לחגור אותם, וכמה דקות לפני שהסופר נסגר ואת חסרת אונים למה דווקא עכשיו??? למה לא לפני 5 דקות או עוד רבע שעה?

למה? ככה, כי הם ילדים. הם לא אוחזים בלוז כמו מבוגר, וזה לא כי הם לא מחונכים או שיש איתם בעיה.

להיפך, הם ילדים שמתנהגים כמו ילדים וזה מעיד על נפש בריאה.

הפותחת ממש לא מתייחסת לילדיה כחייליםפילה

על לוח שחמט. דווקא הפוך . היא חיילת בלוח שחמט שלהם. ילדים בגיל חמש לא אמורים להרוס את הבית בשניה שלא משחקים איתם , לא אמורים לא לתת לאמא שניה לדבר עם אחות ודודה.

ולגבי שירותים. מעירים את הילדים מספיק מוקדם בבוקר ומזכירים עוד פעם ללכת כמה דקות לפני יציאה. כל עוד אין ווירוס בטן , ילד יכול לחכות כמה דקות.

פותחת לוקחת קשה כל דבר , אז ילדים שלה מפעילים אותה בכוונה . כל עוד אין אחים קטנים או אילוצים אחרים , הרבה אמהות לא מצליחות להבין שהתינוק שלהם גדל , הוא לא תינוק ולא אמור להתנהג כמו תינוק . וזה לא טוב לו כשמתייחסים אליו כמו תינוק.

הוא מתרגל לדפוס שבו הוא עושה משהו אסור ואמא קופצת למלא כל רצונותיו. לא חברים ולא מורה ולא דודה לא יתייחסו אליו ככה. ופה נוצר דיסוננס. כי אמא משדרת לו שהתנהגות שלו בסדר .

הציפייה היא שהם יתנהגו לפי תוכנית מסויימתאמאשוני

בפועל זה לא קורה, מה שגורם לכך שהיא נגררת אחרי האירועים ורוצה חזרה את תפקיד הבמאית.

כדי להגיע לשיתוף פעולה ולא לוח שחמט, זה תפקיד האמא לשנות את הדינמיקה,

והיא צריכה להשתנות ע"י שיתוף פעולה, הקשבה, גמישות, לשים לב לצרכים שלהם ולקחת אותם בחשבון ולא לצפות ליותר ממה שהם יכולים, ולקבל הרבה פחות ממה שהם יכולים ובפועל הם עושים מה שבא להם.

ילד שלא מצפים ממנו לישון במיטה שלו ויהי מה,

לא ינסה להגיע כל לילה למיטה של הוריו.


זאת חלק מהבעיה בציפייה גבוהה, שהיא גורמת לתגובת נגד ואז לא רק שהציפייה לא מתממשת, בפועל נהיה יותר גרוע.

כשקשובים לילד ולוקחים בחשבון את הצרכים שלו, יש שיתוף פעולה ואז יש עצמאות ואז גם להורה יותר קל כל ההתנהלות.

כשילד מרגיש חוסר נוחות באירוע, ומצפים ממנו לשחרר, ברור שהוא עוד יותר נדבק.

כשיש מרגיש ויודע שכשקשה לו, ההורה מכיל את הקושי ולא כועס ולא רואה בו ילד תלותי,

יהיה לו הרבה יותר ביטחון להעז להתנתק.

וואי אני ממש אוהבת את הגישה שלך בכללי בפורוםתוהה לעצמי
יש לך ראיה ממש מאוזנת על החיים, זה פשוט מהמם ומאפס.
האמת בגיל דומהנעמי28

אין להם עזרה מיוחדת שעושים בבית או אחריות קבועה.

גם ככה הם חוזרים מותשים מהמסגרות. ועד שהולכים לישון, הזמן קצר.

כן עוזרים פה ושם אבל רק כשזה מלהיב אותם

(ובכנות זה יותר בלאגן בשבילי, לא עושה את זה בשביל העזרה, יותר בשביל העצמאות שלהם)

כמו לחתוך סלט, לעזור לי לקפל כביסה, להכניס מדיח, אבל שום אחריות לא עליהם בכזה גיל. לדעתי זה עוד מוקדם.


וזמן מסך וממתקים - זה הכי נורמלי.

כשהם לא מרגישים שיש גבול, ואת לא חזקה בגבולות שהחלטת מעצמך, הם מנסים כל הזמן לשנות את הגבול.

למשל בשבת אצלי בחיים לא יבכו על זמן מסך - ברור להם שאין.

אבל בימי שישי שאני כן מסכימה, תמיד הם מנסים למשוך את הגבול עוד, לעוד סרט, עוד פרק.

כנ"ל עם ממתקים - כשיש פתח לשבירת הגבול, הם מנסים לשבור. ילדים הם עם מאוד נחוש ועקשן 😅


אם תעמידי גבול חזק ותדבקי בו לפחות שבועיים, הם יתרגלו.


ולשחק עם עצמם - לפעמים צריך להניע אותם לשחק לבד, לכוון, "אולי תשחקו בחיות" "באבא ואמא" "

ולהלהיב אותם עם משחק שמתאים לגיל שלהם.

וגם שם לקבוע גבול "אמא עכשיו מבשלת"


בגדול נשמעים נורמלים ולא "חצופים"

זה התפקיד של הילדים, הם מחפשים אצלנו ביטחון ובודקים גבולות והתפקיד שלנו להציב אותם ולהיות עקביים במידת הצורך.

בגיל הזה אצלנו לא מקובל שיש מטלות,ניגון של הלב

אבל כן יש ציפייה לאחריות על הדברים שלהם. נגיד הם אחראים לאסוף משחקים, לא כעזרה בבית אלא כי הם שיחקו ובילגנו. חד משמעית לא עוזרים במטלות כמו קיפול כביסה או קילוף ירקות אם לא רוצים מרצונם. 

לגבי הפירות והממתקים והטלויזיה- זה עניין של סגנון. זה מפריע לך כי מבחינה חינוכית את חושבת שזה לא נכון, או כי זה לא מקובל סביבך? אמא שלי כל הזמן חותכת פירות וירקות לילדים, גם כאלה ממש גדולים, כי היא רוצה שיאכלו הרבה, לא בהכרח כפינוק. גם לגבי ממתקים וטלויזיה, אצל כל משפחה מקובל משהו אחר ואתם כהורים צריכים להחליט מה יהיה בבית שלכם ולהיות עקביים איתו. אין דבר פסול בלתת לילדים טלויזיה וממתקים אם החלטתם שזה בסדר מבחינתכם.

מעקב זקיקים - אוף לכולם זה כזה קשה??אנונימית בהו"ל

חייבת לפרוק.

 

אוףףףףף

 

כבר קרוב לשנה שמנסים להיקלט להריון ולא מצליחים.

הלכתי לרופא נשים שאמר שנתחיל לעשות מעקב זקיקים.

הוא באמת היה ממש נחמד ונעים.

נתן לי את הוואטספ שלו ואמר שאעדכן אותו כשאקבל מחזור ויגיד לי באיזה יום להגיע לאן והוא יעשה מעקב.

 

השבוע התחיל לי מחזור ואמר לי להגיע היום בבוקר לבית חולים מסוים שהוא נמצא שם בשעות הבוקר.

 

התלבטנו אם אלך לבד או עם בעלי, בסוף בעלי בא איתי.

יצאנו בשמונה מהבית, 40 דקות נסיעה, רבע שעה חיפשנו חניה ורבע שעה הלכנו מהחניה עד הבית חולים.

סה"כ שעה ורבע מאז שיצאנו מהבית עד שהגענו.

 

הגענו, שאלנו את המזכירה איפה הוא, אמרה שלא ראתה אותו היום.

שאלנו עוד עמדת מזכירות ועוד עמדת מזכירות, לא ראו אותו היום.

שלחתי לו וואטספ, התקשרי פעמיים. לא ענה.

חיכינו 20 דקות ואז התייאשנו וחזרנו לאוטו.

 

בדרך חזרה לכיוון העבודה, הוא התקשר. בכלל לא זכר.

כשהזכרתי לו מאוד מאוד התנצל ואמר שהוא לא נמצא היום בבית חולים (ביום שלישי אמר לי להגיע בחמישי)

ושאבוא היום אחה"צ למרכז רפואי אחר - גם בערך 40 דקות מהבית.

 

אז קודם כל אני לא יכולה אחה"צ- אני עם הילדים.

חוץ מזה לא כ"כ ברורה לי ההתנהלות שלו.

 

זה לא אמור להיות שהוא נותן לי הפניה ואני הולכת לטכנאית שתעשה את המעקב?

למה צריך דווקא רופא?

וגם הוא שולח אותי לכל מיני מרכזים רפואיים כשאני בלי הפניה ואין לי תור רשמי אליו.

אז אני אמורה להגיע ולחכות שהוא יתפנה? או להיכנס על חשבון מטופלות אחרות?

 

אשמח לשמוע מבעלות ניסיון איך זה היה אצלם?

אני בקופת חולים מכבי אם זה רלוונטי.

 

 

 

 

קראתי, מקפיצה לךירושלמית במקור
את לא חייבת אצלונעמי28
אפשר לעשות מעקב אצל טכנאית בקופה

ומבאס על הבוקר.

ההתנהלות שלו בעייתיתחושבת בקופסא

ממה שאני מכירה הוא אמור לתת לך הפנייה ואז את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה בקופת חולים לטכנאית.

או שתבקשי ממנו הפניות בצורה מסודרת, או שתעברי לרופא אחר.

איך הגעת אליו? בצורה רשמית דרך הקופה שאו שהוא איזה מכר ממסגרת לא רפואית כלשהי?

רשמית דרך הקופהאנונימית בהו"ל

אין אצלנו כזה הרבה זמינות של רופאי נשים.

נגיד אצלו התור הקרוב הפנוי זה עוד חודשיים.

 

ושאר הרופאים על הפנים! ניסיתי והייתי ממש לא מרוצה.

הוא לפחות בפן האישי ממש נחמד.

אני עשיתי מעקבי זקיקים אצל טכנאית בקופ"חאני וגם אני

היא אלופה ומקצועית ותורים זמינים

את ממש לא צריכה לעשות בבית חןלים

ואת ממש לא צריכה דווקא שרופא יעשה לך

נשמע התנהלות לגמרי מסורבלתSheela
בד"כ הרופא נותן מראש את ההפניות ואת צריכה להגיע לטכנאית. לא אגיד שזה נחמד אבל לא כזה סרבול.. 
מעקב זקיקים זה קשה, נקודה!!! אבל אפשר וצריך לראותאמהלה

במה אפשר להקל.

גם אני הייתי צריכה לנסוע כל פעם שעה+ למרכז הרפואי, ועוד שעה+ בחזור.

לצאת באישון בוקר ולהשאיר את הילדים להתארגן לבד. 

וכמובן על חשבון שעות עבודה, שעקמו לי את הפרצוף בכל יום מחדש.

אבל

לא הגיוני ההתנהלות של הרופא שלך.

את לא צריכה רופא נשים במקום בשביל המעקב

הרופא שהלכת אליו צריך להוציא לך הפניות לאולטרה סאונד ובדיקת דם. הוא מוציא עשרות הפניות בבת אחת.

את עושה במרכז הרפואי שהכי קרוב אלייך, והתשובות- או שאת שולחת אליו, אם הוא רופא של הקופה התשובות אמורות להגיע אליו ישירות.

אני לאורך כל תקופת הטיפולים בכלל לא הייתי בקשר עם הרופא

הכל דרך האחיות פוריות במרכז הרפואי.

הן התקשרו אלי כל פעם אחרי שהגיעו הבדיקות והורו לי מה השלב הבא שעלי לעשות- כמובן שהרופא נתן להן את ההוראות.

זה חייב להיות תיק מסודר ושמישהו ינהל את הכל ולא שיגיד לכם תבואו היום תלכו מחר, חייב פה סדר ודיוק בזמנים

בהצלחה רבה

שתפקדו מהר בזש"ק

תודה לכולן על התגובותאנונימית בהו"ל

עכשיו לא יודעת מה לעשות...

להמשיך איתו בראש שלו?

לנסות לעבור לרופאים אחרים? (לא בא לי.... היו ממש לא נעימים)

 

להמשיך לחכות?

גם ככה חשבתי שאולי רצנו מהר מידי לבירור רפואי.

תבקשי ממנו הפנייהחושבת בקופסא

לא ברור למה הוא נתן לך הפנייה עד עכשיו.

ביקשתי ממנו הפניהאנונימית בהו"ל

בטח היום כבר לא אוכל ללכת.

 

זה קריטי הזמנים?

כמה דברים שעלו ליטרכיאדה

רופא נשים לא מטפל בבעיות פוריות, חבל על הזמן שלכם- לכו לרופא פריון.

ואם פניתם לרופא נשים הוא היה צריך לשלוח אתכם דבר ראשון לסדרה של בדיקות

לא ישר מעקב זקיקים.

פרופיל הורמונלי למשל שזה רק בדיקת דם ועוד- לא זוכרת כרגע, אבל יש פרוטוקול ראשוני של בדיקות, 

מעקב זקיקים עושים לקראת טיפול, אבל קודם צריך לדעת אם יש בעיה, מה הבעיה ואצל מי.

שורה תחתונה- לכו לרופא פוריות.

אם אתם במכבי באזור המרכז יש לי המלצה חמה.

תודהאנונימית בהו"ל

תדעי לך שהייתי פעמיים אצל רופאי נשים ושניהם אמרו לי פרופיל הורמונלי לא רלוונטי

לא יודעת למה, לא מבינה בזה.

 

לי היה נשמע הגיוני מעקב זקיקים, כי המחזורים קצרים וחלק מהחודשים אני לא מזהה  בכלל ביוץ.

 

בדקתי עכשיו באפליקציה על רופאי פיריון באזור שלי (אני לא גרה במרכז), התורים הקרובים הם באפריל, זה סביר?

וחוץ מזה שצריכה לקבל הפניה מהרופא כדי לקבוע אליהם תור.

 

מוזרSheela

נשמע קלאסי להתחיל מפרופיל הורמונלי

לגבי השאלה שלך קודם בעיקרון אפשר להתחיל מעקב זקיקים גם אחרי אבל זה תלוי מה רוצים לבדוק. פרופיל הורמונלי עושים עד יום 5 לווסת. 

בכל מקרה לא עושים שום התערבות טיפוליתטרכיאדה

לפני שעושים את כל הבדיקות. אז את יכולה לקבוע תור לאפריל (זה לא כזה רחוק)

ולבקש מהרופא נשים הפניה לכל הבדיקות שצריך, כדי שתבואי כבר מוכנה לרופא פוריות.

הבדיקות עצמן לוקחות הרבה זמן כי חלקן מבוצעות בכל מיני זמנים של המחזור

ויש בדיקות שהתורים אליהם רחוקים

את יכולה לבדוק על רופאי נשים ספציפיםנעומיתאחרונה

חלק מרופאי הנשים שאפשר לקבוע אליהם תור, הם גם רופאי פריון

את יכולה לראות מה התור הפנוי, ולבדוק בגוגל על הרופא.

וההתנהלות של הרופא ממש מתמיה.

אולי כדאי לבקש הפניות וללכת באופן עצמאי? 

באופן כללי כן זה סיוטפצלושון
אבל ההתנהלות באמת מוזרה
תשאלי אותוטארקו

אם את יכולה לעשות מעקב אצל טכנאית

ולשלוח לו את התוצאות בווצאפ.


הרבה רופאים מאפשרים את זה..

דיני כתמיםאנונימית בהו"ל

קשה לי ממש ממש עם כל הקונספט של להביא לרב כתמים.

אני ב7 נקיים אחרי לידה ויש הרבה מה להביא לו

גרים בישוב, מכירים את הרב טוב ואין פה עוד רבנים בסביבה

בעלי יגיע אליו, אבל אוף אוף אוף. זה פשוט לא נעים.


אני לא מבינה מה כל-כך מסובך שאני אלמד ואפסוק לעצמי.

כדאי לשאול את הרב איזה צבעים שלך שאת מכירהטוענת רבנית
ברור שהם טהורים ורק מה שבאמת את בספק תשלחי לרב.. זה מוריד הרבה מהפכניות לרב..
עיונות איך לחגוג לבעל יום הולדת? קטן... רק אנחנו?פצלשהריון

מחפשת משחק או פעילות לעשות לו. יש עוגה ומתנה. 

טריוויה/ חידוןיעל מהדרום
איך?פצלשהריון

יכולה לפרט?

רגע. זה רק שניכם? או שיש גם ילדים?יעל מהדרום
שנינו. הילדים קטנים. שנה וחצי ו4 חודשים...פצלשהריון

נראלי נעדיף שישנו כדי שהיומולדת יהיה שלו ולא שלהם... 🤦‍♀️

אהה..אז חידון לא יתאיםיעל מהדרום
לק"י

אני לא טובה במשחקים לזוג מבוגרים.


מזל טוב! ותהנו!!

לא מזמן שיתפתי כאן משחקיום שני

שעשיתי ליום נישואים שלנו, אני חושבת שיתאים גם ליום הולדת

מעתיקה לך:


היה לנו יום נישואים ושנינו עמוסים ...


יצאנו למסעדה בערב ומאוד רציתי שקצת נציין את היום.


בנות שיתפו כאן כל מיני משחקים זוגיים אז הכנתי משהו מהרעיונות שקראתי, שתי דקות עבודה והיה נחמד!


הכנתי שתי ערמות של כרטיסים.


אחת - כל מיני משפטים השאלות כמו:


משהו שהיה לי מאתגר


משהו שאני מתגעגע אליו


משהו ששימח אותי


אני רוצה להודות לך על


וכו'


ובערימה השנייה כתבתי כל מיני תחנות שהיו לנו בחיים.


למשל -


בדייטים


בזמן הלימודים


כשגרנו ב...


הלידה של


כל אחד בתורו לקח כרטיס מכל ערימה, והיה צריך לענות.


למשל -


משהו שאני רוצה להודות לך עליו - בלידה של...


משהו שהיה לי מאתגר - בדייטים


היה נחמד ומעורר מחשבה!!

עוד כמה רעיונות:יום שני

* להכין ארוחה חגיגית, אפשר להכין לו הזמנה רשמית במחשב ולשלוח באותו בוקר

 תערכי שולחן עם מפיות והכל.

תכיני תפריט, ותכתבי הערות שמתאימות לו

למשל -

פסטה ברוטב כמו שאכלו בישיבה

סלט שהיה בחתונה שלנו

פיצה שקנינו לפני הלידה ....

אם יש לך זמן תוסיפי לתפריט תמונות ואיחולים ותשמרו למזכרת.


* לקנות מתנות סמליות לפי אותיות השם שלו


* משחק חידות (כמו חפש את המטמון) בבית, המטמון זה המתנה.


* לבקש מחברים / משפחה שישלחו לך איחולים קצרים בשבילו, להדפיס ולפזר בבית


* לצייר ציור או להכין יצירה ביחד.


* לרקוד (:

אהבתי. תודה!!פצלשהריון
אני חושבת שהכי כיף זה לעשות ביחדאמאשוניאחרונה

ולא שאת מכינה לו.

כלומר יש כאלה שטוב להם שמכינים אחד לשני (ואז המכין לא באמת משתתף כי הוא יודע את התשובות)

לדעתי הכי כיף שמופתעים וזורמים יחד.

(ואז אם פחות מוצלח צוחקים על זה יחד במקסימום)

אפשר לקנות משהו מוכן ואז את לא יודעת מה הפרטים בשאלות.

אפשר לעשות עבודת אומנות או בישול משותף.

נובה רינג.מענין

אשמח למעלות וחסרונות מניסיון.

עושה כתמים ? איך זה מבחינה פרקטית, נוח ?

אני חסידה של הענייןאוזן הפיל

מרגישה שיש לי שליטה רבה.

הכנסה והוצאה קלי קלות (אחרי 4 לידות)

השפעה הורמונלית מזערית

לי היו אפס כתמים

מחזור מינימלי

מחברת 2, כי אם חיברתי יותר איבדתי שליטה והיה מופיע מחזור בלתי צפוי. אבל אפשר גם יותר.

לא משפיע לי על המשקל

הבנתי שגם במחיר זה יותר זול מגלולות (לא באופן משמעותי)

לא חרדה כל הזמן שמא שכחתי לקחת גלולה

אם מפריע אפשר להוציא ולהחזיר


אני מקווה שלכולן זה ככה, גלולות גמרו עלי הורמונלית, התקן נחושת גמר עלי פיזית

הוראות השימוש משתנות אם שומרים טהרה ?מענין

מתי מכניסה את הטבעת ?

הרופא אומר ביום הראשון.

אח''כ מישהי אמרה לי ביום האחרון כי אם לא זה עושה כתמים.

יכול להיות ? 

אכן ביום של ההפסק למי ששומרת טהרהנייקיי

ההגנה מתחילה אחרי שבוע.

כך שבסיום של ה-7 נקיים, את מוגנת.

(בבדיקות צריך להוציא ולהכניס שוב - תלוי פסיקה הלכתית.   גם בטבילה).  

אם בתכנון לחבר טבעות - החלפה אחרי 3 שבועות.

אם לעשות הפסקה של שבוע בין טבעות - לפי הנוהל, צריך להוציא אורח 3 שבועות. בפועל אפשר למשוך עוד שבוע, ל-4 שבועות. (למשל להיות טהורה בחופשה או חגים, אם זה בדיוק יוצא בשבוע הרביעי של הטבעת).  

אני עפתי עלצזה בהתחלה ממשאנונימית בהו"ל

זה באמת בקטנה ההתעסקות, ואפשר לחבר ולצמצם מחזורים, זה ממש שווה.

תכלס אחרי 2 שחיברתי התחיל לצרוב לי בנרתיק, בהתחלה חשבתי שזה פטריהצאו משהו אבל בבדיקות הכל היה תקין, תכלס בסוף הוצאתי וזה עבר..

אז באסה אבל ירדתי מזה. מי שלא משפיע עליה- בעיניי אידאלי.

חברה טובה שלי גם התלהבה עד שאחרי כמה חודשים, כשהפסיקה,  קלטה שזה השמין אותה והיא לא הצליחה להוריד את הבטן בכלל כל התקופה הזו והתבאסה עלצזה ממש.

אם מפריע לך עניין ההתעסקותרקלתשוהנ
אפשר לשקול גם מדבקות אוורה
אחלה ממשSeven

לי אישית זה עשה המון המון המון כתמים

אבל לא עברתי כי היה לי נוח...

אבל הבנתי שאני די נדירה ולרוב מי שמשמתשת אין כצמים

לי עשה תופעות הורמונאליותאחת פשוטה

כמעט כמו גלולות.

וגם לא אהבתי את ההתעסקות 

זה מאד אישיתהילה 4
לי זה היה תקופה מצוין ואחרי זה כשחזרתי לזה זה הכניס אותי לדיכי עמוק.

אני עדיין משתמשת בגלולות ואין לי תופעות כאלה. וגם מחליפה מידי פעם. בקיצור- עד שלא תנסי על עצמך. לא תדעי 

מבחינת תופעות לוואי הורמונליות-רוח הרים

יש מחשבה שבגלל שזה בנרתיק אז לא אמורות להיות תופעות לוואי הורמונליות כלליות, אבל זה לא נכון.

הספיגה היא דרך הנרתיק אבל ההורמונים משפיעים על כל הגוף ותופעות לוואי כמו גלולות.

אני רואה שאוזן הפיל כתבה שלה היה תופעות הורמונליות מזעריות אבל זה עניין מאוד אישי וכמו שאחרות כתבו לך פה זה לא חייב שיהיה ככה

מסכימה מאד שזה אישיאוזן הפיל

ואני מניחה שגם לא כולן סבלו כמוני מהאלטרנטיבות.


אני גם מרגישה שינויים הורמונליים, אבל דומים למחזור רגיל, לדוג' תחושת דיכי שמופיעה בערך בזמן שצריך  לקבל.

ומישהי כתבה על גירוד - נזכרתי שסבלתי מזה והיו לי כל מיני דרכים להתמודד, אבל כשהתחלתי דיאטה והורדתי סוכר פתאום קלטתי שזה נעלם לגמרי.

מושלםאהבה.
השתמשתיAvigailh1

רק אחרי הפסקת הנקה

לשלוש שנים בערך ,שימוש קליל

את לא צריכה לזכור כל יום בשונה מגלולות

רק לתזכר ביומן מתי להוציא אחרי 3 שבועות בדיוק

לא זכור לי תופעות לוואי חריגות,לא עשה לי כתמים או דימומים לא ברורים וכו . מסדר את המחזור למי שיש לה חוסר איזון ...

שימוש מעולה. 

לגבי חיבור טבעותAvigailh1

יש כאלה שמצליחות מעבר ל2

אני לא הצלחתי כי הופיעו כתמים ואז מחזור

כלומר הגוף הסכים רק לחבר 2

בהצלחה

מצטרפת לשאלה גםאונמר

אני עם גלולות ולא מתה מההשפעות. קצת יותר עצבנית אבל לא משהו מוגזם.

מתלבטת אם לנסות, כי אם זה גם משפיע הורמונלית אז למה לי.

 

אפילו סוגי גלולות שונים משפיעים שונהאוזן הפיל

אבל יכול להיות שבאמת לא יהיה שינוי.

אני חושבת שבטבעת יש את הפלוס שלא צריך לקחת יום יום. אני לפעמים נכנסתי לחרדות ששכחתי

לי זה עשהנעמי28

חוסר נוחות וצריבה מהרגע הראשון, ניסיתי כמה פעמים בתקופות שונות.

אבל שווה לנסות.

לי זה נח פרקטית. מבחינת תופעות לוואי-אנונימיותאחרונה

פחות מגלולות אצלי אבל-

יכול לעשות כתמים (לא היה לי עם זה בעבר ועכשיו פתאום כן וזה ממש קשה)

בעבר זכור לי שהשמין או הקשה על ירידה...


כרגע מעדיפה את זה על גלולות כל יום וגם לא מזמן החלפתי בכלל אז אולי זה מן הסתגלות... 

אחד הילדים מאושפז וקשה לי ממשאנונימית בהו"ל

זה שלא יודעים ב100% מה יש לו

עשו דיקור מתני אבל לא הצליחו אז סתם דקרו אותו מלא לחינם

נביא אנטיביוטיקה בשביל כיסוי שאם זה חיידקי אז זה יתפתח או לחכות בלי ואם יהיה צורך אז לתת?

מחר שבת מי ישאר בבית עם הילדים ומי יהיה איתו בבית?

מנסה לשחרר

לזרום עם המצב

לקבל הכל מלמעלה

אין עוד מלבדו

אני עייפה ברמות

וקשה לי

בריאות שלמה. 🫂🫂מוריה
אישפוז זה קשוח מאדoo
עברנו פעמיים אשפוז עם ילדמתואמת

שלושה ימים בלבד כל פעם, אבל זה הרגיש כמו נצח...

באחת הפעמים זה היה גם בשבת (התאשפזנו בשבת), והכי קשה היה שלא התארגנו על זה מראש... אתם לפחות יודעים עכשיו מראש שהוא יהיה שם בשבת, אז תנסו לחשוב מי הכי מתאים שיהיה איתו, ותדאגו לכל הדרכים להקל על השהות בשבת... (בגדים להחלפה, חומר קריאה, אוכל ונשנושים...)

מתפללת בשבילכם שבקרוב מאוד יגלו מה יש לו והוא ישוחרר בבריאות שלמה!

ובינתיים תנסו להקל על עצמכם כמה שאפשר - להתחלף ביניכם במשמרות על הילד, אולי גם לגייס בני משפחה נוספים, ולפנק את עצמכם (ואת הילד וגם את אחיו) במה שאפשר...❤️

גם אנחנו היינו מאושפזים עם אחד הילדיםניק חדש2

כמה ימים בגלל הקאות וחשדו בזעזוע מוח כי הוא קיבל מכה בראש.

זה היה סיוט סיוט סיוט.

הקושי שלך הכי מובן.

תנסי להקל על עצמך איפה שניתן.

בית חולים זה מתיש ממש1112אחרונה

רפואה שלמה!!!

(ותקשיבי לתחושות בטן שלך)

מישהי עלתה על השיטה איך יולדים בנות?מאמאמיה 3

כמובן כמובן שהכי חשוב הבריאות

אבל ממש בא לי בת

וההריונות שלי בסיכון, והפזמ דופק

יש דרך לעלות את הסיכויים לבת?

ומה שאת מספרת רק מחזק שבאמת אין כמעט דרך להשפיעפרח חדש

יש לי רק בנים,

גם מפעמים שקיימנו רחוק מהביוץ וגם בזמן הביוץ..

איפה אתן מדליקות נרות שבת?מנגואית

מחפשת רעיונות למדף או ארונית קטנה (יש לי רוחב של 60 סמ)

אנחנו רוצים לקנות ספרייה לסלון , אז רגע לפני זה אני חושבת גם על פינת הדלקת נרות ואולי לשלב אותם יחד או בעיצוב תואם.

אם מישהי רוצה להעלות תמונה בלי פרטים מזהים


כרגע אני מדליקה על השיש. זה סבבה אבל פחות יפה

יש היום פתרונות כמו פמוט-תמונה וכד'אמהלה

תסתכלי פה למשל

https://pamotmuna.co.il/

 

ואפשר לבנות מדף מזכוכית או אבן, פינתי ויפה ועליו להדליק. זה זכוכית למשל:

אני באופן אישי מדליקה על בר קטן וגבוה שיש לי.

 

רק אןמרת- הקירות הזוויתיים מקבלים פיח כל שבוע.נפש חיה.
אני מדליקה על מדף אחר, יותר נוח. 
תודהמנגואית

מדף עץ?

אוהבת את המראה , מתלבטת אם בטיחותי מספיק

בדרכ אני לא יוצאת לתפילה אבל לפעמים כן ואז להשאיר את הבית לבד.. או כשהולכים לישון

אצלי זה מדף זוויתי משיש (שכורה) ובתמונה זה זכוכיתנפש חיה.

אני לא בטוחה כמה זה בטוח, אבל מניחה שיש עוד צורות וויטרינות זכוכית לנרות.

וגם אצלי זה היה בטוח כי הנרות בתוך בית נרות קטן.

אבל בגלל הפיח העברתי למדף אחר שהיה שם

לא, זה גם שיש (כאמור, דירה שכורה)

לי יש פינה זוויתית ואין שום פיחתוהה לעצמי
מדליקה בשמן זית
אז כנראה תלוי מיקום/ שמן/לאיודעת מהנפש חיה.
לא בהכרח, להורים שלי יש מדף כזה בדיוקאמא לאוצר❤

ואין פיח בכלל

כנראה תלוי בכל מיני משתנים 

חמוד מאוד! לא הכרתי את הפמוטתמונהמנגואית
זה ממש מוצלח. יש למישהי במשפחה שלנו כבר מעל 20 שנהאמהלה
לי יש124816

מדף כזה,

קודם היה לי מדף עץ שציפיתי בנייר אלומיניום כי פחדתי שדליק.

וכפתרון זמני היה לי שולחן קטן שגם עליו היה נייר אלומיניום (היה לא אסתטי והתאפשר כי לא היו קטנטנים בסביבה).

מנסה להבין את הקונספט של מדף לנרות משולב בספריה, נשמע לי ממש דליק ומפחיד אבל אולי אני מדי היסטרית כי ראיתי את זה בהרבה בתים.

האמת גם לי נשמע מלחיץ ממשתוהה לעצמי
לנו יש מדף עץ ייעודי שעליו אקווריום זכוכית.מתואמת
יש לי בסלוןDoughnut

ארון נעליים של איקאה שמשמש לאחסון (לא של נעליים), אני מדליקה מעליו. כזה:

BISSA ארון נעליים עם 2 תאים, לבן, ‎49x28x93 ס"מ‏ - IKEA

רעיון חמוד!מנגואית
לא מפחיד אותך להדליק על עץ?אמהלה
לא😊Doughnut
הנר בתוך זכוכית על פמוט, לא ישירות על העץ, מרגיש לי יציב ובטוח.
לא מפחיד אותך הגובה?רקאני

זה ממש בהישג יד

 

לאDoughnut
הקטנה לא מגיעה, והשאר יותר גדולים ולא מתקרבים.
לנו יש מדףהשם שלי
ומעליו מגש מתכת
בגדול מספיק מגש זכוכית או אבן או משהו שהוא לא עץמרגול

שמספיק גדול בשביל שאם חלילה נופל נר, אז הוא נופל עליו.

ואז יש לך יד חופשית.

(מניחה את המגש איפה שבא לך להדליק, עליו פמוטים, וזהו)

יש גם "ביתנים" כאלו לנרות. שזה ממש עם קירות זכוכית וכאלה ופתחים צרים מאוד בשביל החמצן לאש (ודלת נפתח בשביל ההדלקה עצמה)

שגם את זה את יכולה לשים אפילו בכוננית מעץ (כי הנרות עצמם כלואים בחומר שלא נשרף)

אצלינו בדיוק בנינו ספריהשומשומונית
ובתוכה עשינו ויטרינה להדלקה (עם פתח אוורור) ואני מדליקה בפנים. הספריה ממש קרובה לפינת האוכל וכיף לאכול ליד נרות השבת
נשמע טובמנגואית
רוצה להמליץ בפרטי? או כאן לכולן
את יכולה לשלוח תמונה?לפניו ברננה!
או שלך או משהו בסגנון שאבין על מה מדובר?

חשבתי לעשות מדף מובנה בנישה של גבס, קשת כזה. למישהי יש? איך זה מבחינת הפיח?

לנו יש נישה בגבסדרקונית ירוקה

אין פיח (מדליקה בנרות שעווה). יש מרצפת בתחתית הנישה

רק אני מדליקה על שולחן האוכל?שומשומ
אני מדליקה על האיאפרסקה
ולפני שעברנו דירה הדלקתי על השולחן מחשב (המכוסה) חחח
אם אני אדליק על שולחן האוכל -מתואמת
במקרה הטוב הבית יעלה באש רק בזמן הקידוש ולא לפני🤭😅🙈
אני מדליקה על השישרקאני
אבל אז אסור להזיז את הפמוטים כשרוצים לפנות שולחןאורי8
את משאירה אותם שם עד מוצש?
אני שמה מפת ניילון עד למגש של הנרותשומשומ
יש דרך להזיזקמה ש.
בס"ד

נראה לי אם המגש של הנרות הופך לכלי שמלאכתו להיתר (תבדקו אותי). מה שעושים זה שמניחים משהו כמו הכוס של הקידוש על המגש (הכוס של הקידוש צריכה להיות מונחת שם במשך בין השמשות). ואז אפשר להזיז את המגש עם הנרות כשהנרות כבר מכובים. בעלי לא לידי כדי להסביר לי אבל פעם לפני הרבה שנים בדירה הראשונה שלנו ככה היינו עושים.

אפשר גם להניח חפץ חשוב אחר ששייך לסעודה (חלה)נפש חיה.
ואז זה כלי שמלאכתו לאסור ולהיתר= מותר להזיז
חושבת שזה נקרא124816
בסיס לדבר האסור והמותר.

זוכרת כילדה קטנה כשהתארחנו את סבתא מניחה לפני שבת סידור על המגש של הנרות שמונח על השולחן ואת הלחץ של אמא שלי מלשמור עלינו שלא נגע בנרות ולא נמשוך את המפה.


הופתעתי לשמוע פה שיש בתים עם ילדים שעושים בהם את זה 

נכוןנכון! בסיס לדבר האסור והמותר. צודקת!נפש חיה.אחרונה

אולי יעניין אותך