הבחור הגיע מחוץ לעיר, ותיאר לי כמה הוא מזיע ואף הוסיף: "באופן כללי אני טיפוס מאד מזיע". בהצטרף לעובדה שהוא גם היה ממש מלא. זה לא הוסיף לו כבוד המשפט הזה.

אפשר לקרוא לזה דייט דביק

ואולי גם מסריח

ולכן יכול להרתיע חלק מהאנשים..

שאלו מה היה הדייט הכי הזוי, לי לא היה משהו יותר הזוי (נפגשתי עם 17 בחורים)

הכי הזוי:

(אין לי) אבל ננסה- הבחור כל כך לא היה מעוניין שאפילו בהליכה למקום המפגש ביחד הוא התקדם והשאיר אותי מאחור (ולא בקטע של צניעות).. כנ"ל גם בחזור..מזל שזה היה הדדי.. 

הכי כייפי: 

נפגשנו בחצר הבית של המדוייט עם אייס קפה (שווה חח ), הכי טבעי הכי קלאסי..

אכלנו פיצה טעימה במיוחד, ואח"כ כותל .. אני חושבת שזה השיא שלי חח 

ששתק כל הזמן. ובאמצע  אחרי כמה דקות של שתיקה ארוכה, הוא שאל: "אז מי המחותנים שלכם" התחלתי למנות לו את שמות המחותנים אחד לאחד, אחרי שלוש שמות הרגשתי מטופשת כל כך, כי הוא הקשיב בשקט לרשימת השמות, לא ניסה לפתח מזה שיחה, לא באמת עניין אותו שמות המחותנים שלנו (את מי זה באמת אמור לעניין) אז אחרי שלוש שמות הפסקתי (אפילו שיש לנו הרבה יותר משלושה נשואים). לשאלות שלי הוא ענה בכן ולא, והמשיך בשתיקתו. וואו זה היה סיוטטטטטטטט, אני זוכרת איך מוללתי ביד את הקצה של המפה שהייתה על השולחן, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. (דווקא הוא רצה להמשיך)

בטח לא למד בישיבה שחורה הלא כן? שלי כן

לא יודע אם לקרוא לזה הזוי, אבל היה מצחיק...

שהילדה של בעל הבית שנפגשתי בו החליטה לשחק בצעצועים דווקא על השולחן שבינינו.

והבחורה מנסה לעשות איתה משא ומתן שתשחק במקום אחר.. לא הולך

הבחורה: אם תשחקי במקום אחר אני אתן לך סוכריה

הילדה: אני לא צריכה, כבר יש לי.

הבחורה: באמת? וואי, תראי לי אותה.

הילדה:  לא רוצה, את תקחי לי

בקיצור, נתקענו איתה 

אז, כחוזר בתשובה מתחיל, ראיתי שהרבה חרדים עושים ככה חשבתי שרק ככה צריך. 

כאילו, אי אפשר סתם לשבת כמו גולם ולא להגיד כלום. מה גם  שאני מרגיש כל רגע שמסתכלים עלי 

כשהולכים זה לא ככה, יש משהו שמסיח את הדעת, וגם מוצאים תוך כדי על מה לדבר.

די שמחתי ממה שקרה עם ילדת הצעצועים 

יותר נכון, החרדים שאני הכרתי... (שאגב, גם הם היו בעצם חוזרים בתשובה חח)

זתומרת, רוב הפעמים הם או השדכניות רצו להפגיש בבתים.   אמרו שזה הכי צנוע וזה..

ומתברר שגם הבחורות החוזרות בתשובה הבינו ככה כי גם הם רצו. 

הבחור בדייט הראשון אמר לבחורה "אני אוהב אותך!"

בחור אחד פעם אמר לי בסוף את המשפט הזה..ניסה להציע את עצמו וכשראה שלא הולך בסוף פלט את המשפט הזה..אותי זה הצחיק מרוב שזה הזוי ...

כמו האיי לוב יו האמריקאי החלול..

וצחקתי לגבי ההוא שישן כל הלילה..

הפגישה. ובדרך חזרה היא לא הלכה איתי בקו שווה אלא השאירה אותי מאחורה עד שהגיעו לנקודה לצומת ונפרדנו.

בלב יותר צחקתי על הסיטואציה מאשר נפגעתי.

ומה שמעניין זה שאחרי חצי שנה+ היא שלחה אלי הודעת התנצלות על שהתנהגה בילדותיות כזו...

ועוד אחד - נתנו לי את המספר של הדודה של הבחורה, והתקשרתי:

"שלום, את הדודה של רבקה"?

אני רבקה.

מה גם לך קוראים רבקה?

לא, זו רבקה רבקה...

*גמגום גמגום גמגום* 

"טוב באמת נראה לי שעדיף לדבר עם המקור מאשר עם חברות מתווכות"...

בקיצור אני מהזורמים, התחלנו לדבר והייתה דווקא שיחה מצויינת, היא אפילו הקריאה לי דרך הטלפון שיר שכתבה...

אמרתי לה שהייתי רוצה להפגש איתה.

אח"כ היא בררה עלי ואחרי כמה ימים נפגשנו

בקיצור השדכן נתן לי בטעות את המספר של הבחורה... איך הוא התנצל אח''כ! 

אולי לא הכי הרבה טאקט.. אבל לא כזה ביג דיל לדעתי..

הדייט הכי הזוי-

שוחחנו בדייט על דא ועל הא ופתאום ראיתי שני אנשים מוזרים בצד שהתנהגו ממש מוזר, אז אמרתי "איזה מוזר". הוא מסתכל עלי ואומר לי: זו ממש בעיה. כתוב הוי דן כל אדם לכף זכות. 

טוב.

הרגשתי שיצאתי עם אדם ממש צדיק.

אחרי כמה דקות שוב שוחחנו על משו ואמרתי לתומי איזו דעה שלי והוא שוב אמר: זה לא כל כך פשוט, הרי כתוב 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. ואחר כך הוא שוב צוטט לי פסוק ואמר: הרי כתוב הוכח תוכיח את עמיתך.

בשלב הזה הרגשתי שאני יוצאת עם אחד מל"ו הצדיקים אממה שחסר לו קצת טקט כי מה הוא בא לחנך אותי ואפשר לחשוב מה כבר אמרתי?

ואז פתאום השיחה עברה תפנית חדה והוא התחיל לדבר איתי על בחורות והמראה החיצוני שלהן בצורה די מוזרה. שלא עלתה בקנה אחד עם החסידות הגדולה שלו....

בקיצור- אני עד היום מבולבלת מזה....

ודייט מצחיק-

טיילנו על דשא והבחור אומר לי 'תיזהרי לא לדרוך על הרמשים'. אמרתי לו: 'רמשים???? למה התכוון המשורר?' אז הוא עונה לי: 'אני גם רוצה לדבר במילים גבוהות כמוך.....'

בדרך חזור במונית, ביקש מהנהג מונית לכבות את הרדיו בזו הלשון: "אולי בכל זאת תכבה את הרדיו" כאילו ביקש ממנו כבר מספר פעמים. הבקשה וצורת הבקשה היו הזויים לי ביותר, אז מה אם מפריע לך לשמוע רדיו, מי מבקש מנהג לכבות רדיו? (אמנם אנחנו חרדים, אבל זו לא סיבה מוצדקת)

יושב בדייט ראשון, כבר מבין שלא קשור. 
מדברים בשביל הנימוס.
מפה לשם, "אני בכלל לא רוצה לצאת לדייטים. אמא שלי לחצה עלי"

כיף
הבאתי לדייט עוגה ענקית שאחותי אפתה לאיזה ערב כיתה (בסוף התבטל או משהו)
חילקנו לכל מי שעבר.

אמרתי לו שהוא יכל לתקוע גרעפס בשביל להוכיח לה כמה הוא גבר גבר. מאז כל פעם שמישהו מאיתנו תוקע גרעפס חוזרת הבדיחה האישית "כל הכבוד! אתה גברי! אתה תוכל להתחתן!!"

חבר שלי הציע לבחורה לצאת איתו דרך שליש גן עדן. בהתכתבות שלפני הדייט היא שואלת אם הוא אלרגי למשהו. אמרתי לו שאני הייתי עונה שאני אלרגי לשאלות מטומטמות...

ועוד אחד, אותו דבר רק שהבחורה בצ'אט כתבה לו מילה אחת: "תמונה" במקום "אפשר בבקשה לראות תמונה שלך" כמו בן אדם. כמובן שהוא בכלל לא ענה...

אגב כל הסיפורים הם מאותו אחד שמרוב הזויות שהוא פוגש (זה רק קצה המזלג...) הוא ממש מיואש ומוכן לצאת עם כל הבא ליד... זה יכל להיות מצחיק אם זה לא היה מצער...

דייט ראשון, כן? (ואחרון...)

הבחור מקריב את ראשו עד לפרצוף שלי, ממש תוקע את פרצופו ואומר לי: אני עם עדשות פעם ראשונה ושורפות לי העינים.

העינים שלי אדומות??

הרגשתי מטפשת, בשבילו...

רץ אליו ואמר שהוא ממהר הביתה והשאיר את הבחורה בלילה חשוך וגשום לחפש את האוטובוס שלה

אבל חוששת מאאוטינג.. אז מי שרוצה באישי, בכיף

מה שכן, פגישות ליד הים ועם פק"לי קפה.. זה באמת נחת וכיף.. (משהו שלא הכרתי לפני שנכנסתי לעולם הזה של הפגישות)

אם אתה שואל.. כנראה שלא

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך