אוף זה כל כך עצוב.. 

מה נאמר לך.

אני לא הייתי מסוגלת

אולי תתייעץ עם רב גדול שיגיד לך מה לעשות..

זה נשמע ממש כאילו אתה אנוס, אם אתה אומר שבאמת ניסית הכל. ומצד שני...

אתה צריך ללכת לאיזה אי למשך תקופה להתנתק מכל הטכנולוגיה והמדיה. משהו שובר שגרה וקיצוני במיוחד...

ט..

 

אבל לא הזכרת את זה בתגובה הראשונה 

בכל מקרה יישר כוח!

כי יש מלא בנות שלא נבהלות מדברים זניחים, אבל אם זאת התמכרות זה קצת יותר מחשיש.

בכל אופן, אתה תמצא, אל תדאג

וכדי לאזן בין המגדרים מניח את זה פה:

מרצה לחינוך מיני: "נערות דתיות באולפנה מתמכרות לפורנו ומקיימות יחסים"

סינון הרמטי וחפירה בריאה בנפש יכולים להועיל המון

בס"ד

האחוזים שונים בפער גדול מאד מכדי שיהיה אפשר להשוות.

ברור לכולם שאצל גברים זה חמור יותר וגם סתם טכנית כי זה גורם אצליהם ליותר דברים פיזיים.

בס"ד

ואז הבנתי שזה הטרול החביב עלי, אם כי הפעם הסכמת איתי שזה מרשים. 

לא אטרח להגיב על החצי השני של השורה.

בס"ד

אני ניסיתי להבהיר ולחזור ולהבהיר שאני לא רואה בזה משהו רגשי בכלל. כמובן שהתכוונתי שלאחר ריב או בזמן איסור מטבע הדברים יש יותר ריחוק ולפעמים גם בעקבות זה יותר ריקנות. אתה צודק לגמרי שבזמן איסור בהחלט אפשר לעמוד בזה אם היחסים טובים, אבל זה לא אומר בהכרח שלא ייפלו בזה אפילו שהיחסים טובים. מותר לפעמים לקבל את זה שזה פשוט יצר ושיש אנשים שקשה להם, לא חייבים להדביק לזה תילי תילים של ריקנות. 

[כמובן שיכול להיות זמן איסור שלא ייפלו בו וזמן היתר שכן, אבל לדעתי בזמן ריב או בעת ריחוק זה עלול לקרות יותר סתם כי זה כן מהווה פורקן מסוים של יצר, לא של רגש]

בס"ד

והקפצתי את השרשור בלי להתכוון, מתנצלת

מחלוקת עם הפשט (כמובן שיש לזה מקרים יוצאי דופן).

בטח שזה סותר. אנשים טועים לחשוב שלא מביאים הלכות ממדרשי אגדה, זאת טעות. יש כלל שלא פוסקים במדרשי אגדה ע"פ הכללים של הגמרא (או אם האגדה סותרת את הגמרא, וגם בזה יש לדון), וזה עניין אחר.

אבל כל מדרשי האגדה שמביאים דברים, חובה לקיים בהם את דברי חכמים, גם אם הם לא נאמרו כהלכה.

יש גם הלכות כאלה בגמרא שלא נפסקו בכמעט אף אחד מהפוסקים מעמודי ההוראה, ואין עליהם שום מחלוקת ושום סיבה שלא יפסקו ככה, ולא ברור בכלל למה זה קרה.

ועדיין הפוסקים האחרונים בדורנו עמדו על זה והביאו את ההלכות האלה בפשטות.

גם הגמרא היא לא "ספר הלכה". ספרי הלכות נכתבו רק בתקופת הראשונים והלאה.

קשה לדון עם אדם ששולף אמירות מהמותן לא נכונות סתם ככה

המעשה הוא ברבי יוסי הגלילי, וברוריה הייתה דור אחריו, ככה שהמעשה הזה לא מעיד על דרך ארץ בהכרח.

כל העניין של ריחוק מהעריות זה פרקים שלמים בהלכה, להגיד מזה שזה לא נפסק?

אמיתית ובריאה עם בחורה, ורק אחרי שזה כבר יציב לספר לה,

כי רק בחורה שתכיר את כמות הטוב שבך תסכים גם לקבל

שתהיה עזר כנגדך בתהליך הזה,

אני מאמין שאם באמת תאהבו אחד את השני ולא תפחדו מלהתמודד

עם החיים זה יפחית ממך בהרבה את הרצון להיות שם, ויתן לך את הכח להתמודד מאהבה

צריך לעשות זאת ממקום אוהב של שניכם,

בהצלחה.

אתה צודק אבל למרות זאת אני לא מסכים איתך,

אין ברירה אחרת יהיה קשה להרבה אנשים להתחתן

אז מתי לספר? אחרי החתונה ?

אני מקווה שההבדל ברור לך..

אם היית מתחתן עם מישהי ואחרי החתונה מגלה שהיא מכורה לסמים?

אני הייתי קמה והולכת מניחה שגם אתה היית שוקל ..

את הזעזוע העמוק שאני חשה מזה שיש אנשים בעולם שחושבים שמותר להם להסתיר דבר כזה..

זאת גישה שלא רואה בכלל את הצד השני

ויותר מזה את האדם עצמו.

מכור זה אדם (אני לא מגדירה )שהדבר הזה הופך להיות מקום המפלט שלו וחסר כלים להתמודד עם אתגרי החיים...

איך אפשר לכלוא אדם אחר בחור שחור כזה בלי לידע אותו?

למה בכלל יש מחשבה שהחתונה תפתור בעיות של אדם כזה?

הדבר האחרון שאדם כזה צריך זה שיזדעזעו ממנו ויאשימו אותו במרמה והונאה כי הוא צריך טיפול, עזרה ותמיכה

וכאן הוא מעמיד את עצמו במצב שרק יפיל אותו (ועוד קורבן נוסף) לתהומות יותר עמוקים..אלא אם הוא זכה בפיס של החיים (בן/בת זוג סלחני, תומך. מקבל)

למה אחרי החתונה יש הרבה אנשים מאוכזבים, ממורמרים? כי חתונה זה לא שם קוד לאושר ושמחה.

אושר ושמחה יכולים  להגיע כתוצאה מתמיכה וקבלה הדדית וזה לא משיגים דרך הונאה ומרמה..

מי שחושב לעשות את זה שיתעורר על החיים שלו לטובת כל הצדדים..

נגיד אני, מכור ממש לא היה רוצה להתחתן איתי.אני פשוט גרועה, 

למה לעשות לעצמו דבר כזה??

צרם לי מאוד הביטוי "בחור שחור כזה".

רח"ל! כל בחור או בחורה שמתמודדים עם יצר הרע, בכל תחום שהוא, הם לא שחורים ולא רעים.

צורת המחשבה הזאת היא זאת שדוחפת אותם לעבר ההתמכרות

כל יהודי הוא יהלום, כל עוד הוא לא מאותם שלא מעלין... וכו'.

המציאות של ההתמכרות כן.

קראתי בחוּר במקום בחוֹר, והיה נראה לי שחסרה שם מילה.

מתנצל

מה כן היית מסכימה שיסתירו ממך?

משהו שלא נחשב כזה חור שחור ונוראי בעינייך?

מהו?

אני לא אוהבת את הנושא הזה ומעדיפה כמה שפחות לדון בו,  רק רציתי להאיר נק' חשובה שהייתה לי...

לשאלתך,בודאי שיש דברים שהייתי כנראה מעדיפה לא לדעת אם כי המגמה בקשר נפשי עמוק צריכה להיות כמה שיותר גילוי,אמת ושיתוף..

דוג'?

נניח עוברת מישהי שמוצאת חו בעיני מי שאתחתן איתו(בטעות כמובן, הוא יהיה שומר עיניים..)- לא הייתי רוצה לדעת כמה הוא מתפעל ממנה...

ראה טינופת או עשה מעשה לא צנוע בעבר וחזר  בתשובה -עדיף שילחם ביצר הרע לבדו.(במצב לא התמכרותי).

דבר שמפריע לו בי שאין ביכולתי לשנות שיקשה עלי ממש ממש לקום ממנו וכו' וכו'

מדוע כבודו שואל?

א. לא כתבתי שחתונה היא הפתרון להתמכרות, ברור שלא.

ב. לגבי מי שמכור באופן רציני אני מסכים איתך אולי (לכן כתבתי "לא יודע"), שיעשה שאלת רב.

(אגב, ההגדרה של מכור לנפילות האלה הגיע כנראה משיטת 12 הצעדים, וחלק מהרבנים יצאו בחריפות נגדה.)

בס"ד

במיוחד אם זאת ממש התמודדות שלו. באופן כללי מומלץ שבני זוג יידעו על התמודדויות אחד\ת של השני\ה לדעתי]

ויש לזה סמוכות מדעיות, שצפיה בדברים כאלה לא מושכת את האדם מצד חוסר הצניעות שבהם אלא מהצד ה"אלים" והטראומתי שבהם.

גברים יותר רגישים לזה. למה? אולי כי בעצם הם חווים את זה יותר.

לדעתי זה פשוט בגלל גיל החשיפה. על גברים יש הרבה פחותה השגחה לגבי צניעות, והם נחשפים לדברים לא טובים בגילאים מוקדמים יותר.

למה זה מזעזע פחות גברים בגיל מבוגר? מאותה סיבה בדיוק.

ההלך רוח המחשבתי פה, לדעתי, לא נכון.

בקבוצות (12 צעדים) אומרים "שלום. קוראים לי פלמוני ואני מכור" הם מתכוונים שזה מה שמגדיר אותם. יש אנשים שזה מועיל להם.
היום, אסירות תודה גדולה לא-לוהים, אני יודע שאני פלמוני ואני בן אהוב של אבא המתוק שבשמיים, ואני גם מכור.

אני מנסה להפסיק בראש ובראשונה כי זה רע לי.
כי כל פעם שאני עושה את זה גורמת לי להרגשה רעה.

כי אני אוהב את ה' יתברך ורוצה להתקרב אליו ולא לעשות דברים שמרחיקים אותי ממנו.

וכן, גם בגלל שאני יודע שזה גורם מפריע בקשר זוגי.
וגם בגלל שאני רוצה לשפר את הסיכוי שלי להתקבל על ידי בחורה תורנית. (אני מניח שיש יותר שיקבלו "צפיתי בפורנו" מאשר "אני צופה בפורנו")

נכון, יכול להיות שאם סתם הייתי צופה לא היה מה לספר.

אבל התמכרות היא הרבה יותר מאשר הביטוי המעשי שלה.

זה חור שחור שבולע אותי. הרגשה שאין לי קיום בעולם. כל מפגש עם אחרים מלווה בחרדה. כל פעולה שלי נבחנת בשבע עיניים. כל מצב לחץ מוציא אותי מאיזון. החיים כבדים עלי והסיבה היחידה שאני לא מסיים אותם היא האמונה העמוקה בחיים שאחרי המוות - ואז המוות הוא לא פתרון.
ואז, כשהלחץ והחרדה עולים ומתגברים, ואין מוצא. אז אני בורח. בורח מעצמי. גם פגיעה עצמית עזרה לי בעבר. כשאני דופק את הראש בקיר, הכאב הפיזי משקיט את הכאב הנפשי. או כשאני נושך או שורט את עצמי. 
וגם הפורנוגרפיה היא בריחה לעולם אחר. שמביא סיפוק בדרכו המעוותת. גם משחרר חומרים במוח שנותנים הרגשה טובה וממסכים את הקושי והכאב.

ואווו.. איזה דרך ארוכה עברתי מאז. 

תודה רבה וגדולה לה' יתברך.
היום יש לי משענת. יש לי קיום בעולם. ה' אוהב אותי. אני רוקד משמחה. אני מעז להיפתח אל אחרים. כבר לא פוגע בעצמי. אני עובד במשרה מלאה (היו תקופות ששכבתי במיטה רוב היום). יש לי תקווה והעולם נראה ורוד. אני כבר לא רוצה למות!! (יורדות לי דמעות מהתרגשות כשאני כותב את זה). אני יודע לבטא את הקשיים שלי במילים במקום להעמיס אותם עוד ועוד על הנפש. מרגיש במידה מסוימת שהגעתי הביתה.

והפורנוגרפיה נשארה. המטפל שלי אומר שלא הבשלתי מספיק כדי לוותר על הביטחון שבשימוש. אני מתפלל על זה. אני עובד ומנסה ומתקדם.

לכן, אני מרגיש שאני חייב לספר את זה לפני החתונה, כי זה לא רק "סתם צפייה בפורנו". זו דרך ארוכה שהלכתי ואני עדיין הולך יד ביד עם א-לוהים, גם אם לא תמיד ידעתי זאת, והיא עיצבה חלק ניכר מהאישיות שלי.
הדרך שלי לא נגמרה, ואני ממשיך ללכת בה ומקווה ומייחל שגם כשאפסיק לצפות בפורנו אמשיך להתקדם. (כמו דרך שיוצאת מהתהום וממשיכה אל פסגת ההר)

אז כן, אני מאמין בה' מאז ומתמיד, והיום אני מאמין גם בעצמי. מחפש מישהי שתכיל את המורכבות שלי ואת העובדה שאני עדיין באמצע הדרך. 

כפי שכבר הסברתי ותיארתי, זה תהליך עמוק שהשפיע ומשפיע על כל האישיות שלי.
מי שלא תדע על זה, לא תכיר אותי באמת.
זה בסדר, אתה לא חייב להסכים.
כנראה שלא אתחתן אתך..

ויש כבוד 

השרשור הזה לא צריך להיות כאן אלא בפורום גברים בלבד

לפותח השרשור-

אני אומר,אם אתה רוצה אתה תצליח

וסליחה שאני אומר אבל כנראה אתה לא רוצה מספיק.

לדעתי השיח כאן בשרשור הזה מוריד מחומרת הדברים של עצם החטא המדובר.

אתם נכנסים כאן לשאלות של מה היא תגיד אחרי החתונה אם יסתירו ממנה ואם אישה תסכים להתחתן במקרה כזה.

ככה רבותי מתקררים,תחשבו על זה.

יש את נקודת האמצע,לא להטיף ולהפחיד זה נכון

אבל גם לא לקרר.

דיבורים כמו כאן (נכון שזו לא הכוונה לכתחילה) גורמים לקירור וככה מגיעים לחולשה

ובמקום לסייע לו להתגבר על החטא מתחילים לעשות פעולה הפוכה, כי ברגע שאתה תופס שיש דברים "חשובים יותר" כמו מה האישה תגיד ומי תקבל אותי ככה , אז אתה ממעיט אוטומטית בחומרה של הדבר במוח של הבחור וככה גורם לאותו אחד שיש לו גם ככה קשיים בזה ליפול יותר חזק. כי עכשיו הוא לא חושב איך להתגבר על זה הוא חושב איך לחיות עם זה.

צריך למצוא את נקודת האמצע,מה שכתבתי לו שכח הרצון זו לא קלישאה, 

ואני אומר לכל מי שיש לו ניסיון ולא רק כזה שהכל זה רצון . רצון רצון רצון . אף אחד ושום דבר,לא יכול להפיל אותך

אם לא תרצה . לא תאווה ולא כלום. זה כל מה שאמרתי ,לא הפחדות ולא נעליים.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה