"והלילה הולך בשדות..."
מחפש תשובות
אבודות.
וואי, התחלה רומנטית!
מתאים לשיר פואטי
על רווקות ולילה,
ושדות הומים
המחכים לגשם,
וטפיפות רחוקות וקרובות.
ורוח
המביאה בשורות,
וכל הד שקרב מרחיק את שכנו.
הלילה עצמו הולך-
מקור הפחד
נע ומחפש את עצמו, בתוכו.
אוקי, את הקונספט הראשוני הבנו.
קלאסה של מטאפורה.
מקסים,
הקהל משולהב.
עכשיו יש להמשיך עם טוויסט בעלילה (מתברר שהלילה הולך בשדות מלאים מוקשים ממלחמת ששת הימים?), או מסר קלישאתי (אל תלכו לרעות בשדות זרים?), ובצוק העיתים עם מטפורה מנוגדת (היום רץ בשבילים?)
אז איך השיר שלנו ממשיך?
וואי, יש כל מיני דרכים יפות. דוגמאות? בבקשה.
הלילה הולך בשדות
ו-----
נוגה עריפי גאולה
מפציעים קמעא
מבין ערפילי אשמורת שלישית.
אתא בוקר. אור גדול.
בערב ילין ומחרתו רינה.
נגמרה מערכה ראשונה.
בעצם יש רק מערכה ראשונה.
היא נגמרת במילים ' באושר ועושר עד עצם היום הזה'.
או לחילופין (לא לבעלי לב חלש)----
הלילה הולך בשדות,
אבוד בחשכת מהותו,
שומע זאבים, אותם יצר בדמיונו, משחרים.
אורב הוא לפתח אובדנו...
וכאן הקהל מתעלף מאימה.
השיר מאבד מומנטום.
וגם----
הלילה הולך בשדות
ושואל את עצמו מדוע בחורה רווקה
כותבת כאלו הגיגים מוזרים
במיוחד לאור העובדה המצערת שהיא סובלת מחרדת חריגות
והטקסט הזה די מזמין את זה...


