זה באמת דבר מאוד מעצבן.

אני לא חושבת שיש דרך לגרום לו לרצות ללמוד.

אני חושבת שכדאי להשלים עם עצם העובדה שהוא שונא את זה ולא רוצה את זה.

ומכאן שאלה אליכם כהורים - האם לימודים נכללים בתחום הדברים שבבחירתו לעשות כרצונו, או בתחום הדברים שבהם אתם המחליטים? יש מחירים לכל אחת מהבחירות, זה לשיקולכם באיזה צד המחירים כבדים יותר לדעתכם.

אולי תגיעו למסקנה שהיא משהו באמצע - נגיד שמבחינתכם אתם מחייבים אותו לעשות תרגיל אחד ביום, והשאר הוא חופשי לבחור אם הוא עושה או לא.

אבל להציג את זה מולו ככה, ביושר. לא בפיתויים ובשכנועים, אלא - אנחנו יודעים שאתה לא רוצה לעשות את זה. אתה לא חייב לרצות. החלטנו כהוריך כן לחייב אותך. אנחנו מאמינים שזוהי טובתך, ובשלב הזה של חייך אנחנו הקובעים. עליך לשבת עכשיו ולעשות תרגילים. אם אתה רוצה ממנו עזרה - בשמחה.

כאמור, אפשר גם להחליט להניח לו, ושלא יעשה אם לא בא לו. זה מה שההורים שלי בחרו, ואני די מרוצה היום מהבחירה. הרווחתי הרבה שעות חופשיות שהייתי מאוד זקוקה להן, שבנו את אישיותי ואת מי שאני היום. (אם כי אני בהחלט מבינה את המחירים שאת חוששת מהם. בחירה שלכם.)

סביר להניח שמשהו קשה לו.

בין אם זה קושי טכני אובייקטיבי - ראיה נניח, או קושי להתרכז,

ובין אם זה קושי רגשי סובייקטיבי כמו תחושת חוסר ערך או חוסר ביטחון וכו'.

בדרך כלל הדברים משולבים.

יפה ומרגש האופן שאת נחלצת לעזור לו, אל תתייאשי.

אולי אפשר להקל עליו (ועלייך )? לומר למורה שאתם עונים על תרגיל אחד מתוך שלושה, על שתי שאלות מתוך שמונה..

ושאת כותבת במקומו את התשובות.

במקביל לנסות לאבחן, לבקש בשבילו הקלות ואולי גם שעות שילוב.

ואם אתם בגישה של אלטרנטיבי, אפשר כרגע לחכות עם האיבחון ופשוט לטפל בקושי.

קרוב לוודאי שיש קושי. אולי הוא מסתכם בקושי רגשי.

ילדים שמשתעממים, ברגע שרותמים אותם להכנת שיעורי הבית או ברגע שמחייבים אותם, עושים זאת בקלות יחסית.

עצם העובדה שהוא צריך ליווי צמוד אומרת משהו.

בסיטואציות שהפותחת מתארת נראה שהם נגררו למאבקי כח מול הילד והילד מביע את התסכול שלו ככה

זה מאד הגיוני וממש לא מצביע לדעתי על קושי רגשי

ילדים שמשתעממים, ברגע שרותמים אותם להכנת שיעורי הבית או ברגע שמחייבים אותם, עושים זאת בקלות יחסית.

ממש לא מחייב

יש ילדים שימשיכו להתנגד ולהתעצבן, תלוי מאד בדינמיקה שנוצרת בין הילד להורה.

הורה שיודע להציב גבולות בצורה נכונה - הילד אכן יכול להכנע ולעבוד כמו שצריך

אבל אם לא, והילד יודע שבסופו של המאבק הוא יתיש את ההורה עד שההורה יכנע לו - ימשיך להתנגד בכל דרך שנראית לו

עצם העובדה שהוא צריך ליווי צמוד אולי אומרת משהו על הצורה שבה האמא מתנהלת עם הילד, צורה לא כל כך מוצלחת כנראה

יש חוסר מוטיבציה ויש לה סיבה כלשהי.

אבל לקראת סוף שנה אני באמת מותשת מהמצב וגם לא רואה איך זה ישתנה שנה הבאה... 

בעלי לפעמים אומר לי שהגישה שלי לא נכונה, אז הוא מנסה ללמוד איתו ואחרי זמן מה גם מרים ידיים ואומר שלמבחן הבא הוא ילמד יותר טוב. בקיצור לא מצליח יותר ממני לצערי.

כשאיינשטיין היה ילד, הוא העביר שעות במשחק עם מצפן ביתי פשוט. מהצד הוא בטח נראה סתם מעביר את הזמן, ובאסה שלא עושה בזמן הזה משימות לימודיות וכיו"ב - בפועל הוא סיפר שהמנגנון של המצפן הלהיב וריתק אותו ופתח את ההתעניינות שלו בעולם הפיזיקה, שהביאה אותו בהמשך לתגליותיו העצומות.

מי קובע מה הדרך הנכונה לממש פוטנציאל?

לגבי זה שעוזר אם ההורים מזהים את הקשיים ועוזרים בהם, מסכימה איתך.

זה שהוא יכול להתרכז בספר לא אומר שלא יכולה להיות בעיית קשב.
add בהחלט יכול להיות סוג של חולמנות והתנתקות כזאת למשהו מסויים.
להיות פעיל בפתירת תרגילים זה לא שווה לשקיעה בספר.

 

אתם כבר אחרי שניסיתם כל מני דברים והנושא כולו כבר מדי טעון, זה לא שאתם באים עכשיו עם "דף חלק"

אז אני מציעה קודם כל - עבודה שלך עם עצמך קצת לשחרר ולהרפות את הלחץ והמתח שיש לך סביב הנושא. כדי שיהיה קל יותר לעלות על מסלול של אוירה טובה, שיתוף פעולה. 

ודבר שני במקביל - משהו שעבד אצלינו - לשבת עם הילד ולהציע לו שתעשי ביחד איתו חלק מהתרגילים. הייתי עושה עם הילד שלי תרגיל אני תרגיל הוא (הם מקבלים כל כך הרבה תרגילים שגם ככה יצא שהוא עשה מספיק תרגילים בשביל לשלוט בחומר) 

תוך כדי דברנו צחוקים ובדיחות, התבדחנו על התרגילים. מאד השתדלתי שתהיה לנו אוירה טובה של זמן איכות ולא אוירה של עצבים וביקורת

לקראת הסוף אם כבר לא היה לו כח לכתוב הייתי אומרת לו שיגיד לי את התשובה ואני אכתוב אותה.

בתחתית העמוד הייתי כותבת למורה - X פתר ואני כתבתי כי כבר לא היה לו כח לכתוב... 

זה נתן לו תחושה טובה שהוא לא בודד במערכה, שאני איתו בדבר המעצבן הזה ששמו שיעורי בית. 

כל המשימה נראית יותר אפשרית לביצוע כשהוא מרגיש שאנחנו עושים את זה ביחד. זה לא מרגיש לו כמו הר שאי אפשר לעבור אותו

אחרי כמה ימים שראיתי שהוא זורם עם זה יותר חיובי התחלתי לעשות - אתה שני תרגילים אני אחד, אתה שניים אני אחד

וככה לאט לאט אבל ממש לאט הוא עשה יותר ויותר

כיום הוא תלמיד חרוץ שמסתדר לבד ואני בקושי צריכה לבדוק מה קורה עם השיעורי בית שלו

לא מכינים שיעורי בית בלחץ, רק כשיש לשנינו זמן וכוח. אבל הוא מסתיר ממני דברים, אם המורה לא כתבה במייל והילד תריך לדווח להורה, לא אדע אף פעם. כך שהרבה פעמים במהלך השנה גיליתי הפתעות... הוא יודע שאני ארצה לשבת איתו והוא לא מוכן.

ילד בכתה ד' הפסיק לעשות שיעורים , ואמר לנו שאין, אפילו שהיה.  

המורה ישבה איתו ואיתנו(בנפרד) הכריחה את כל הילדים לכתוב ביומנים את שעורי הבית והיא בדקה שאכן כתבו. וכמובן בדקה גם את הבן.

מה שהקל עליו זה שהיא נתנה לו משימות ממוקדות לדוג' היום אתה עושה מטלה אחת בעברית. זו החובה, שאר הדברים הוא עשה בבית מה שהוא אוהב שזה גאומטריה או חשבון. תורה למשל לא נגע כי לא אוהב לכתוב. היום הרבה יותר קל להושיב אותו לשעורי בית ועדין לא עושה הכל .

גם אצלינו אם המורה מענישה לא לצאת להפסקה הוא יושב וקורא ונהנה מכך מאד.

ודרך אגב הוא לא בכור כך שהתאוריה שלה לא ממש עובדת.

היא כן לא נותנת לצאת בחוץ להפסקה כאשר הוא לא מכין שיעורי בית אבל זה לא מפריע לו. הוא קורא ספר כי הוא אוהב לקרוא וזהו.

מה גם שהתוית הזאת כל כך לא נכונה. מכירה הרבה בכורים חרוצים

נשמע שהמורה בעצמה לא ממש יודעת איך להתנהל איתו

אבל עכשיו כבר סוף שנה אז אולי כבר עדיף לחכות לשנה הבאה ולקוות שתהיה מורה שתדע יותר טוב איך לדרבן ילדים ללמידה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...