שלום,
בשירות לאומי כרגע..
מאוד מייחלת ליום הזה שבעז"ה אתחתן
אבל החששות שלי רבים.
בקטע הנפשי, רוצה מאוד,
בקטע הגופני, כ"כ לא מרגישה מוכנה ורוצה.
אני מפחדת מזה כ"כ,
לצערי הקשר בין ההורים שלי כבר הרבה שנים לא טוב,
(לא ישנים באותו חדר, ויש "חדר לאמא", "חדר לאבא") כואב מאוד.
קשה לי עם זה. אני לא חווה זוגיות תקינה. תקשורות טובה.
בשבילי בנים זה משהו כ"כ מורכב.
מציינת שאבא שלי הוא אדם טוב, לא מתכוון לעשות רע. והמשפחה דוסית.
לא שמעתי שהיה בין ההורים משהו טראומתי.. ב"ה.
אבל.. מריבות, ויכוחים, אי תקשורות, באופן שבועי.. ותקופות של יום יום.
מה אני יכולה לעשות?
איך אני יכולה לקדם את עצמי מהמקום הזה?
אני יודעת שיש (המון) בנים טובים, צדיקים, איכותיים,
אבל בגלל החוסר בתקשורות החששות שלי גדולים.
אני פשוט לא מדמיינת את עצמי באה במגע כזה.
אני אברח, אני אצרח. נכון, זה אמור לבוא מאהבה ברור! לא בכוח חס וחלילה.
אבל מפחדת.. לשתף את בעלי לעתיד במה שעבר עליי,
וצריך בזה המון טקט וזהירות באיך שאומרים את זה.
אני כ"כ מפחדת.
מפחדת שבעלי לא ידע להכיל אותי. את מה שעברתי.
שהוא לא יהיה רגיש מספיק לכל מה שעברתי.
מתחזקת בתפילה..
ועושה השתדלות..
אשמח לעצות הנבונות שלכם.
תודה.