אל תחשבי על זה בכלל כעת. 

תתמקדי סתם בבין אדם לחבירו שלך. גם איש שמתחתנים איתו, זה סוג של בין אדם לחבירו. חבל לדמיין מי יודע מה זה "בנים".

כשיגיע הזמן, תכירי אדם מתאים, אז ממילא גם תיווצר קרבה נפשית ראויה.

אבא שלך אדם טוב, יופי. אז תניחי לתקשורת בין הורייך. זה מצער, אבל לא נוגע אלייך. תדעי שאת רוצה שיהיה אחרת, תבחרי בצורה מתונה עם מי לבנות את ביתך - ותחילי את הבין אדם לחבירו והמידות הטובות שלך, שם. 

תתעלמי לחלוטין (כמה שאפשר..) ממה שבין הורייך. זה משהו ספציפי ביניהם. לא שייך לבנים-בנות בדווקא. כמה שאת תהיי יותר טובה, יותר נוחה לזולת, ככה יהיה בעז"ה יותר טוב בביתך, עם מישהו מקביל. זה מה שאת יכולה לעבוד עליו כעת. את השוני המסויים ב"שפה" בין גברים לנשים, תלמדי לקראת שתתחתני.

לא צריך לחשוש יותר מידי מראש, שמי שתתחתני איתו לא יהיה רגיש למה שעברת. תחפשי אדם רגיש וטוב. יש הרבה כאלה.

לגבי "הצד הגופני", זה לא בהכרח בגלל מה שבבית. אולי גם זה משפיע, אולי לא. 

את בחורה מאד צעירה, יש משהו בריא בכך שאת "לא מדמיינת את עצמך".. טוב מאד. את לא אמורה כרגע "לדמיין את עצמך". בינתיים כל דמיון אינו על בעלך, כי את עוד לא נשואה ועוד לא עומדת להתחתן. תרגיעי את עצמך, אל תעסקי בכך, תתקדמי אישית - וכשתרגישי מוכנה לנישואין, תראי אם ההיכרות עם מישהו טוב, גורמת גם למושגים שלך על "תקשורת" להירגע.

אם עוד תהיינה חששות - תלכי אז ליעוץ. אלו דברים שאפשר לעזור בהם.

ואיש טוב גם יבין אותך - ותהפכו את הקללה לברכה, ליותר רצון והשתדלות לבנות ביחד משהו טוב ונעים.

הצלחה רבה.

בוודאי שיש אמת בדברייך.

אלא שבנידון המדובר, אני חושב שהכיוון הנכון הוא לחזק את התפיסה שעיקר הענין זה הפיתוח של ה"בין אדם לחבירו" שלה, והאמון שבאופן יסודי הדברים תלויים בה, יש בכחה. וגם הרושם של דברים טובים שבאופן אישי אצל הקרובים לה, אפשר לקחת ממנו טוב - גם אם בהתנהלות ביחד כשלו. וכמה שלא תחיל מה שבין הוריה, על "בנים", יהיה לה טוב יותר. וזה תלוי הרבה בבידוד הנתון של היחס שביניהם ספציפית. אלו דברים שנתונים לבחירה. אדרבה, כך היא הסתכלות בריאה.

אכן, גם אני כתבתי שמתוך שתכיר מישהו מתאים על הבסיס הזה, באמון בטוב שבה, אז תלמד לפני נישואין על השפה השונה - וממילא גם על איך בונים היטב.

בהקשר המדובר, שהוא לא תיאורטי, היה נראה לי שזה מה שנכון לומר לה. 

לגבי הדבר השני. יש הבדל בין "יצר" באופן בסיסי, כמו כל כח, לבין כל מיני ציורים לגביו. גם צניעות ובושה וסלידה מדברים שהם בהמיים כשאינם במקומם, בצורתם ובזמנם - זה חלק טבעי ובריא מהאדם. לפחות אדם מישראל. וכשהצד הזה דומיננטי וגורם לרתיעה/לאי עיסוק טרם עת, זה בסדר גמור ומעלה. בוודאי בגילה. הבעיה לא פעם היא בההיפך, למרות אידיאליזציה של כל מיני תרבויות היום בענין זה. ולא כל "טבעי" הוא גם בריא. תלוי עד כמה. שוב, בניגוד לכל מיני תיאוריות.

אבל בוודאי, שוב, נכון שבהקשר הנוכחי, תיתכן השפעה של מה שחוותה על הענין. אלא שכנ"ל, השאלה כאן אינה "מדעית", אלא איך עוזרים לבחורה הזו. ואני חושב, שאם היא תיגש כך - ובאם מתוך שתתחיל להכיר כשיגיע זמנה, תחוש בעיה ותתייעץ - זה יהיה לה טוב יותר ומועיל יותר, מאשר לתלות כעת הכל בבעיה הספציפית שלה, ולהתחיל להתייעץ על דברים כאלו טרם השלב שבאמת מעוניינת ומתאים להתחיל להכיר.

[אני מניח שמה ש"התלבטת אם להתייחס", זה בדיוק מסיבה זו. כי הבנת שהדיון אינו תיאורטי, והשאלה מה טוב לה.. אז ענ"ד כמו שכתבתי, אבל איני אומר קבלו דברי; אפשר בהחלט לחשוב גם אחרת. יש צדדים לכאן ולכאן]

[כולל ה"מישהו שתאהב" - שהסגנון שכתבתי לה, נועד גם לאפשר פתיחות לכך שדבר כזה יקרה...]

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....