פשוט מאוד

"יביא אותו" - קרובי הנזיר, או הכהן העורך את הטקס, יביאו את הנזיר לטקס רב רושם בבית המקדש, כי יום חשוב הוא יום זה עבור הנזיר,  ואין זה מכבודו של הנזיר ביום זה לבוא לבד, רק "יביא אותו" יביאוהו אחרים, קרוביו ואוהביו והכהנים יביאו אותו אל פתח אוהל מועד. ופשוט.

"יביא אותו" זה לשון כללית, "יביא המביא" ולשון יחיד חלה גם על רבים, וגם מן הסתם יש אדם אחד שאחראי על טקס ההבאה למקדש ועליו נאמר שהוא - האחראי - "יביא אותו", אבל המלווים הם רבים, והלשון המפורשת מתייחסת רק לאדם שבראש החבורה

הואל נא והסבר מה הקשר בין דבריי לבין דברי הראב"ע?

יש כאן שתי שאלות

א. מי מביא אותו

ב. האם יש סיבה שמישהו אחר יביא אותו

לגבי א. אז באמת גם לפי הפירוש שהבאת מהראב"ע וגם לפי הפירוש שלי התשובה דומה (אם כי לא זהה) - מישהו אחר מביא אותו (דומה ולא זהה, כי לפי הפירוש שלי זה גם קרוביו ואוהביו ועיין סעיף ב')

לגבי ב. זה מה שעושה את ההבדל, וההבדל הזה הוא משמעותי בהחלט -

לפי הראב"ע השאלה היא עד כמה הנזיר יכול או רוצה להשתתף בטקס, וכיצד אנו מגיבים על כך (בכל מקרה אנו מגיבים, השאלה רק איך). 

לעומת זאת לפי הפירוש שלי, יש כאן אמירה על חשיבות הטקס - שהוא כל כך חשוב עד שאין זה נאה שהנזיר יבוא לבד, אלא אנחנו מלווים אותו "מביאים אותו" (תחשוב על רב חשוב שבא לתת שיעור בישיבה, אז נכון "מישהו מביא אותו" כלומר מסיע אותו ומארגן בשבילו את כל מה שצריך, ונמצא לידו כל הזמן. כך נוהגים בכל מקרה שבו רוצים לכבד באירוע את "חתן האירוע". וגם כאן הנזיר הוא "חתן האירוע", ולכן הוא לא בא לבד, אלא "מביאים אותו")

א. מי אמר שלא עושים? גם בנזיר זה כתוב רק בדרך אגב, 

ב. אולי בכהן זה ברור שעושים ולכן לא צריך אפילו רמז לכך שמלווים אותו

ג. ייתכן שלהפך - כהן לא צריך את זה כי כהן עצם העבודה במקדש נותנת את הרגשת החשיבות והכבוד,

ד. כהן הוא חלק ממשפחת כהונה ויש פחות ייחוד בחשיבותו - גם מצד שהוא ככל אחיו הכהנים וגם מצד שזה לא בא מבחירתו ומהתנדבותו, ובנזיר הוא טרח לקדש את עצמו במה שלא התחייב ומעבר למקובל בשבטו.

ה. דין כבוד בנזירות - הרי נאמר "כי נזר אלוקיו על ראשו"

וכן הוא אומר "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים"

תשובה - צעירים מעל עשרים

א. בוא נתחיל מזה ש"פשט" אינו תלוי במה שאתה חושב שצריכה להיות התייחסות, אלא במה שהכתובים עצמם מוכיחים שיש להתייחס אליו

ב. הסברתי כאן בפיסקה האחרונה ובכן - צעירים מעל עשרים למה צריכה להיות התייחסות. וכמובן שלא "צריכה" להיות התייחסות, אבל יש הרבה הגיון בכך שתהיה לזה התייחסות.

ג. כמו שהסברתי בא', הפירוש תלוי במה שכתוב ובמשמעות הסבירה של מה שכתוב, ולא במה שאנו חושבים שצריך להיות כתוב. להגיד שהתורה התכוונה למשהו שבכלל לא הוזכר - וגם זה בכלל לא מסגנון התנ"ך, וגם לא מסגנון שפת ימינו להזכיר דברים כאלו אלא אם כן אומרים במפורש "יביא את הקדושה ואת הט.הרה" שזה כמובן גם כן משפט מטאפורי ולא רגיל לחלוטין, שאם לא מפרשים את הכוונה אז זה הופך למוזר ובלתי ומובן, וכמובן שזה בלתי שייך להגיד על זה לשון "יביא" כי זה לא דבר ש"מביאים" זה דבר שאו שהוא קיים או שלא. זה לא דבר שאפשר להזיז אותו ממקום למקום. ואין כאן לשון "אותו", כי אין כאן לא "מישהו" וגם לא "משהו" - אין כאן תפיסת חפץ ביד. 

ד. "יביא" אינו חיוב על קרוביו דווקא אלא דרך ארץ של החברה בסביבתו שתכבד אותו בטקס, בדיוק כמו שעושים סיום מסכת, אז באים הקרובים והחברים לכבד את האדם, זהו דבר מובן ומקובל בכל חברה ובכל מקום, זה דבר בסיסי שהרבה יותר סביר שהתורה תציין אותו, בפרט שכוונת התורה איננה לתת נזירות של פרישות והתנתקות קיצונית מהחברה - אלא שהנזירות של האדם הפרטי מכבדת את החברה שהוא חי בה, ודווקא לשיטתך שנזיר חוטא היית צריך להבין זאת, שהנזיר בנזירותו מכבד את החברה, ועל כן גם היא אמורה להכיר בו כבעל הישג התורם לחברה, כי נזיר שחוטא בהתרחקות בעלמא הוא באמת חוטא, אבל אם הוא מקדש את החברה בנזירותו - אז תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וודאי שראוי שיכבדו אותו בטקס רב-הרושם.

נכון וזה בדיוק העניין

אדם ששומר כשרות רק באופן חיצוני, ולא מתחבר לייעודי התורה לנפש, אין בזה את העומק של הקדושה, את הנפשיות של הקדושה, 

שניהם חשובים, הקדושה צריכה שתהיה לה פנימיות, ולמעשה השמירה על החיצוניות היא הביטוי של הפנימיות

אני חושב שלא מסתבר כלל לומר שזו מחלוקת במובן הרגיל.

כולם מסיכימים (וכמו שכל אחד מאיתנו מבין) שמצד אחד יש מעלה להיות פרוש מגשמיות העוה"ז וזה מרומם את האדם,

ומצד שני גם יש בזה חיסרון, כי הוא מפסיד סוג של מפגש עם רבש"ע דרך ההנאה מטובו הגשמי.

כל אחד מדגיש צד אחר.

וכך זה בהרבה 'מחלוקות' בענייני מחשבה בחז"ל. כמו שכל אחד מאיתנו מבין את ההיגיון שבשתי האמירות, כך גם הם הבינו. כל אחד הדגיש צד אחר (ואולי בהדגשה יש מחלוקת, אבל זה כבר ניואנס).

הנאה גשמית לא בהכרח מקרבת את האדם למעלה, אבל אם הוא יודע לנהוג בזה נכון, אז כן.

ויש להאריך בזה ואכ"מ.

וממאמר חז"ל עתיד אדם ליתן את הדין וכו' - נראה שלזה כוונתו (ולא כתירוץ המסילת ישרים, שקצת דחוק במאמר חז"ל הזה).

@חסדי הים@קרוקס@ארץ השוקולד

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים