פשוט מאוד

"יביא אותו" - קרובי הנזיר, או הכהן העורך את הטקס, יביאו את הנזיר לטקס רב רושם בבית המקדש, כי יום חשוב הוא יום זה עבור הנזיר,  ואין זה מכבודו של הנזיר ביום זה לבוא לבד, רק "יביא אותו" יביאוהו אחרים, קרוביו ואוהביו והכהנים יביאו אותו אל פתח אוהל מועד. ופשוט.

"יביא אותו" זה לשון כללית, "יביא המביא" ולשון יחיד חלה גם על רבים, וגם מן הסתם יש אדם אחד שאחראי על טקס ההבאה למקדש ועליו נאמר שהוא - האחראי - "יביא אותו", אבל המלווים הם רבים, והלשון המפורשת מתייחסת רק לאדם שבראש החבורה

הואל נא והסבר מה הקשר בין דבריי לבין דברי הראב"ע?

יש כאן שתי שאלות

א. מי מביא אותו

ב. האם יש סיבה שמישהו אחר יביא אותו

לגבי א. אז באמת גם לפי הפירוש שהבאת מהראב"ע וגם לפי הפירוש שלי התשובה דומה (אם כי לא זהה) - מישהו אחר מביא אותו (דומה ולא זהה, כי לפי הפירוש שלי זה גם קרוביו ואוהביו ועיין סעיף ב')

לגבי ב. זה מה שעושה את ההבדל, וההבדל הזה הוא משמעותי בהחלט -

לפי הראב"ע השאלה היא עד כמה הנזיר יכול או רוצה להשתתף בטקס, וכיצד אנו מגיבים על כך (בכל מקרה אנו מגיבים, השאלה רק איך). 

לעומת זאת לפי הפירוש שלי, יש כאן אמירה על חשיבות הטקס - שהוא כל כך חשוב עד שאין זה נאה שהנזיר יבוא לבד, אלא אנחנו מלווים אותו "מביאים אותו" (תחשוב על רב חשוב שבא לתת שיעור בישיבה, אז נכון "מישהו מביא אותו" כלומר מסיע אותו ומארגן בשבילו את כל מה שצריך, ונמצא לידו כל הזמן. כך נוהגים בכל מקרה שבו רוצים לכבד באירוע את "חתן האירוע". וגם כאן הנזיר הוא "חתן האירוע", ולכן הוא לא בא לבד, אלא "מביאים אותו")

א. מי אמר שלא עושים? גם בנזיר זה כתוב רק בדרך אגב, 

ב. אולי בכהן זה ברור שעושים ולכן לא צריך אפילו רמז לכך שמלווים אותו

ג. ייתכן שלהפך - כהן לא צריך את זה כי כהן עצם העבודה במקדש נותנת את הרגשת החשיבות והכבוד,

ד. כהן הוא חלק ממשפחת כהונה ויש פחות ייחוד בחשיבותו - גם מצד שהוא ככל אחיו הכהנים וגם מצד שזה לא בא מבחירתו ומהתנדבותו, ובנזיר הוא טרח לקדש את עצמו במה שלא התחייב ומעבר למקובל בשבטו.

ה. דין כבוד בנזירות - הרי נאמר "כי נזר אלוקיו על ראשו"

וכן הוא אומר "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים"

תשובה - צעירים מעל עשרים

א. בוא נתחיל מזה ש"פשט" אינו תלוי במה שאתה חושב שצריכה להיות התייחסות, אלא במה שהכתובים עצמם מוכיחים שיש להתייחס אליו

ב. הסברתי כאן בפיסקה האחרונה ובכן - צעירים מעל עשרים למה צריכה להיות התייחסות. וכמובן שלא "צריכה" להיות התייחסות, אבל יש הרבה הגיון בכך שתהיה לזה התייחסות.

ג. כמו שהסברתי בא', הפירוש תלוי במה שכתוב ובמשמעות הסבירה של מה שכתוב, ולא במה שאנו חושבים שצריך להיות כתוב. להגיד שהתורה התכוונה למשהו שבכלל לא הוזכר - וגם זה בכלל לא מסגנון התנ"ך, וגם לא מסגנון שפת ימינו להזכיר דברים כאלו אלא אם כן אומרים במפורש "יביא את הקדושה ואת הט.הרה" שזה כמובן גם כן משפט מטאפורי ולא רגיל לחלוטין, שאם לא מפרשים את הכוונה אז זה הופך למוזר ובלתי ומובן, וכמובן שזה בלתי שייך להגיד על זה לשון "יביא" כי זה לא דבר ש"מביאים" זה דבר שאו שהוא קיים או שלא. זה לא דבר שאפשר להזיז אותו ממקום למקום. ואין כאן לשון "אותו", כי אין כאן לא "מישהו" וגם לא "משהו" - אין כאן תפיסת חפץ ביד. 

ד. "יביא" אינו חיוב על קרוביו דווקא אלא דרך ארץ של החברה בסביבתו שתכבד אותו בטקס, בדיוק כמו שעושים סיום מסכת, אז באים הקרובים והחברים לכבד את האדם, זהו דבר מובן ומקובל בכל חברה ובכל מקום, זה דבר בסיסי שהרבה יותר סביר שהתורה תציין אותו, בפרט שכוונת התורה איננה לתת נזירות של פרישות והתנתקות קיצונית מהחברה - אלא שהנזירות של האדם הפרטי מכבדת את החברה שהוא חי בה, ודווקא לשיטתך שנזיר חוטא היית צריך להבין זאת, שהנזיר בנזירותו מכבד את החברה, ועל כן גם היא אמורה להכיר בו כבעל הישג התורם לחברה, כי נזיר שחוטא בהתרחקות בעלמא הוא באמת חוטא, אבל אם הוא מקדש את החברה בנזירותו - אז תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וודאי שראוי שיכבדו אותו בטקס רב-הרושם.

נכון וזה בדיוק העניין

אדם ששומר כשרות רק באופן חיצוני, ולא מתחבר לייעודי התורה לנפש, אין בזה את העומק של הקדושה, את הנפשיות של הקדושה, 

שניהם חשובים, הקדושה צריכה שתהיה לה פנימיות, ולמעשה השמירה על החיצוניות היא הביטוי של הפנימיות

אני חושב שלא מסתבר כלל לומר שזו מחלוקת במובן הרגיל.

כולם מסיכימים (וכמו שכל אחד מאיתנו מבין) שמצד אחד יש מעלה להיות פרוש מגשמיות העוה"ז וזה מרומם את האדם,

ומצד שני גם יש בזה חיסרון, כי הוא מפסיד סוג של מפגש עם רבש"ע דרך ההנאה מטובו הגשמי.

כל אחד מדגיש צד אחר.

וכך זה בהרבה 'מחלוקות' בענייני מחשבה בחז"ל. כמו שכל אחד מאיתנו מבין את ההיגיון שבשתי האמירות, כך גם הם הבינו. כל אחד הדגיש צד אחר (ואולי בהדגשה יש מחלוקת, אבל זה כבר ניואנס).

הנאה גשמית לא בהכרח מקרבת את האדם למעלה, אבל אם הוא יודע לנהוג בזה נכון, אז כן.

ויש להאריך בזה ואכ"מ.

וממאמר חז"ל עתיד אדם ליתן את הדין וכו' - נראה שלזה כוונתו (ולא כתירוץ המסילת ישרים, שקצת דחוק במאמר חז"ל הזה).

@חסדי הים@קרוקס@ארץ השוקולד

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.