קצת ארוך אז מודה מראש למי שטורח לקרוא.
הבכור שלי בן חמש ושלושה חודשים, יליד פברואר.
נמצא כרגע בגן חובה דו שנתי. כשעובדים בקבוצות יש את הקבוצה של הכנה לכתה א (שהוא לא נמצא בה) והקבוצה השניה, שגם עובדת על הכנה לכתה א אבל משמעותית פחות אינטנסיבית.
אנחנו חיים בישוב מעורב ואין כאן בתי ספר דתיים. הוא מיועד להישלח לבית ספר בישוב קרוב.
היום פתאום גילינו שבשנה הבאה עולים לאותו בית הספר שמונה בנים מהישוב שלנו. מתוכם חמישה חברים דיי טובים שלו מהגן ועוד שלושה מגנים אחרים.
שנה אחר כך, כשהוא יעלה, הוא יעלה רק עם ילד אחד שהוא לא מכיר.
אציין שפחות מטריד אותי הקטע ההתחלתי שהוא לא מכיר כי הוא ימצא חברים חדשים, יותר מטריד אותי שאין כמעט בנים מהישוב שלנו שעולים יחד איתו ולדעתי יש חשיבות להיפגש עם החברים לכתה גם אחה"צ- זה נותן בטחון בכתה. וזו תהיה הכתה שלו בע"ה ל12 השנים הבאות.
דבר נוסף- לבכור יש ב"ה אח מקסים שקטן ממנו בשנה וקצת. שנה הבאה הם עתידים להיות באותו גן, דבר שלדעתי לא בריא בכלל בכלל לשניהם (אין לי ברירה, גן דתי יחיד בישוב).
היום פתאום עלה הרעיון להעלות אותו שנה הבאה לכתה א.
שאלתי את הגננת, היא אומרת שלדעתה יש עוד על מה לעבוד אבל סהכ הוא דיי מוכן, היא תתיעץ בע"ה עם הפסיכולוגית של הגן ביום ראשון.
היום ישבתי איתו כאילו במקרה על צליל פותח צליל סוגר, אות פותחת אות סוגרת וכד' והופתעתי ממש מהיכולות שלו.
מבחינה מנטלית הוא מאוד בוגר ואחראי (נראה מגולם בעצם היותו בכור). האמת היא שדווקא בגלל שהוא לוקח על עצמו כל כל אחריות הייתי מעדיפה להשאיר אותו עוד שנה בגן, להשאיר לו את חווית הילדות. מצד שני שנה הבאה בגן הוא סביר להניח פשוט יקח אחריות על אח שלו (זה מה שקורה כשהם יחד בצהרון), דבר שלא בריא לא לו ולא לאח שלו (לא נותן לו להתמודד עם שום דבר לבד).
ההתלבטות העיקרית שלי היא בין לתת לו חוויה חזקה יותר חברתית בבית הספר, עם קבוצת חברים גדולה מהישוב שהם נפגשים באופן תדיר אחה"צ, בשבתות וכו', לבין לתת לו את חווית הילדות ולא להאיץ בו לעלות לכתה א, גם במחיר של מעט בידוד חברתי אחר כך.
בהנחה שהילד מוכן, אשמח לשמוע את דעתכם.
תודה, שבת שלום
עריכה: מוסיפה שמשיחה עם מנהלת בית הספר עלה כי הדבר בגדול אפשרי ותלוי בילד..
תודה לעונים!
הבכור שלי בן חמש ושלושה חודשים, יליד פברואר.
נמצא כרגע בגן חובה דו שנתי. כשעובדים בקבוצות יש את הקבוצה של הכנה לכתה א (שהוא לא נמצא בה) והקבוצה השניה, שגם עובדת על הכנה לכתה א אבל משמעותית פחות אינטנסיבית.
אנחנו חיים בישוב מעורב ואין כאן בתי ספר דתיים. הוא מיועד להישלח לבית ספר בישוב קרוב.
היום פתאום גילינו שבשנה הבאה עולים לאותו בית הספר שמונה בנים מהישוב שלנו. מתוכם חמישה חברים דיי טובים שלו מהגן ועוד שלושה מגנים אחרים.
שנה אחר כך, כשהוא יעלה, הוא יעלה רק עם ילד אחד שהוא לא מכיר.
אציין שפחות מטריד אותי הקטע ההתחלתי שהוא לא מכיר כי הוא ימצא חברים חדשים, יותר מטריד אותי שאין כמעט בנים מהישוב שלנו שעולים יחד איתו ולדעתי יש חשיבות להיפגש עם החברים לכתה גם אחה"צ- זה נותן בטחון בכתה. וזו תהיה הכתה שלו בע"ה ל12 השנים הבאות.
דבר נוסף- לבכור יש ב"ה אח מקסים שקטן ממנו בשנה וקצת. שנה הבאה הם עתידים להיות באותו גן, דבר שלדעתי לא בריא בכלל בכלל לשניהם (אין לי ברירה, גן דתי יחיד בישוב).
היום פתאום עלה הרעיון להעלות אותו שנה הבאה לכתה א.
שאלתי את הגננת, היא אומרת שלדעתה יש עוד על מה לעבוד אבל סהכ הוא דיי מוכן, היא תתיעץ בע"ה עם הפסיכולוגית של הגן ביום ראשון.
היום ישבתי איתו כאילו במקרה על צליל פותח צליל סוגר, אות פותחת אות סוגרת וכד' והופתעתי ממש מהיכולות שלו.
מבחינה מנטלית הוא מאוד בוגר ואחראי (נראה מגולם בעצם היותו בכור). האמת היא שדווקא בגלל שהוא לוקח על עצמו כל כל אחריות הייתי מעדיפה להשאיר אותו עוד שנה בגן, להשאיר לו את חווית הילדות. מצד שני שנה הבאה בגן הוא סביר להניח פשוט יקח אחריות על אח שלו (זה מה שקורה כשהם יחד בצהרון), דבר שלא בריא לא לו ולא לאח שלו (לא נותן לו להתמודד עם שום דבר לבד).
ההתלבטות העיקרית שלי היא בין לתת לו חוויה חזקה יותר חברתית בבית הספר, עם קבוצת חברים גדולה מהישוב שהם נפגשים באופן תדיר אחה"צ, בשבתות וכו', לבין לתת לו את חווית הילדות ולא להאיץ בו לעלות לכתה א, גם במחיר של מעט בידוד חברתי אחר כך.
בהנחה שהילד מוכן, אשמח לשמוע את דעתכם.
תודה, שבת שלום
עריכה: מוסיפה שמשיחה עם מנהלת בית הספר עלה כי הדבר בגדול אפשרי ותלוי בילד..
תודה לעונים!
