בעיה רצינית שככה זה כאב

אל תוסיפי לעצמך נקיפות מצפון. כל אמא חווה את התחושות האלו מדי פעם

תשקלי לקחת הפוגה מהעבודה - יומיים יכולים להרגיע אותך, אפילו עזרה בנקיון או משהו כזה או ביביסיטר שתאפשר לך לנוח כשאת חוזרת מהעבודה

את באמת בשלב יותר קשה, עדיין לא גדולים ממש.

תכף הילדים יגדלו ויהיה לך קל יותר, הגדולים יוכלו לשמור על הקטנה ותוכלי לנוח בצהריים

וגם-

לשים לב לדברים היפים בגידול הילדים, ולשתף בעל/ הורים וכו'. זה מכניס שמחה והתלהבות בהתנהלות היומיומית. 

בהצלחה!

גינה מוצלת/משחקי מים או אמבטיה משותפת לכולם מעביר שעה בכיף והבלאגן מאוד ממוקד.

ויש כל כך הרבה דרכים שאפשר לעזור, וגם להתבונן ולצמוח מהקושי.

לא מכריזים על סוף שלב הילודה בגלל קשיים כמו שתיארה הפותחת, ככל שהם עצומים לפעמים.

צריך מצב קיצוני כדי להכריז הכרזות כאלה.

תני קרדיט לאנשים בציבור שהם מביאים ילדים נוספים לעולם לא לפי תכתיב ומה שמקובל.

לא קראתי את הספר אבל הספיק לי להבין באופן כללי את השיטה

כדי לעשות שינוי משמעותי בבית

להוציא מה שמיותר (התפלאתי לגלות בכמה דברים שחשבתי שהם יעילים

אני לא באמת משתמשת) ולנטרל עבודה ובלאגן (למשל, להוציא רהיטים שנוטים

להפוך לפינות בלאגן)

בעיה רצינית שככה זה כאב

אמא שלי תמיד אומרת שהתקופה הכי קשה בחיים שלה הייתה עם ארבעה קטנים. 

הגדול לא מספיק גדול וכולם זקוקים להשגחה כל הזמן.

זו באמת תקופה מאתגרת שתעבור ויהיה יותר קל.

האיבוד שליטה על המציאות הוא מפחיד, מטלטל, מה קורה פה? איפה האמא שהייתי שידעה להקשיב ולשמוח עם הילדים?

התחושות שלך ממש מובנות.

אני מציעה להרפות. 

לא נורא אם הקטנה מבלגנת, אז יהיה מבולגן. לא נורא אם את לא מתלהבת מכל פיפס, יש תקופות של חוסר כוחות.

נסי לקבל את המצב כמו שהוא ותראי שהוא ישתפר!

ואני מזה מבינה אותך ורק עם שתיים

כתבת שאת עובדת במשרה מלאה.

בתור מי שכל החיים עבדה במשרה חלקית מאד ורק בשנים האחרונות אחרי שהילדים גדלו, הגדלתי באופן משמעותי את המשרה,

אני יכולה להגיד שהעבודה מעייפת ושוחקת אותי מבחינת התפקוד ההורי.

לצערי הרב, כיום אני יכולה להזדהות עם חלק מהדברים שכתבת,

ובעבר כשהייתי יותר בבית, היה לי הרבה יותר כוח וסבלנות לילדים,

למרות שאז היו יותר קטנים וצפופים, ומבחינה אובייקטבית גידול הילדים אז היה יותר עמוס.

אם יש לך דרך הצמצם את המשרה (וככה גם לצמצם את הוצאות המעון והמטפלות)

לדעתי זה שווה זהב!

מרוויחים את הילדים, את הנחת, ואת השמחה.

במיוחד את המשימות שהכי השתוקקנו להן הקשורות בלהיות אמא. חייבת להקשיב, חייבת לסרק ולקלוע צמות , חייבת לקרוא סיפור, חייבת לבשל, חייבת לחבק ולנשק, חייבת לאהוב. אני נותנת מתוך רגש חובה. וזה מאוד- מאוד מתיש! איך אנחנו מגיעות לזה?

זה בא מתוך גישה ביקורתית על עצמינו. אני לא מספיק טובה, עלי להיות ככה- וככה.

האמת היא הפוכה. אני טובה מאוד! אני אמא טובה שאוהבת ורוצה לעשות את כל אותן הדברים הקטנים יום-יום. אני נהנית וזה מצחיק אותי לשכב על הריצפה ולהקשיב לילדיי שמתרפקים עלי, אני נהנית לשלוח את ידי לתוך רעמת השיער של ילדי לעסות את הקרקפת ולהריח את הריח המתוק של הראש. אני אוהבת לקרוא בקולות מצחיקים את הסיפור התינוקי האהוב על כולנו ולהרגיש את כולם כל כך קרובים אחד לשני. אני אוהבת לבשל ביצה קשה ולתת לכל אחד לקלף אותה, אני אוהבת להרגיש את הזרועות סביב צווארי וללחוש אני אוהבת... כי זה באמת מה שאת רוצה לעשות. אז תני לעצמך לעשות מה שאת רוצה. כי את לא חייבת לעשות את מה שאת לא רוצה.

בעיה רצינית שככה זה כאב

אוהבת, משתדלת ומודעת לעצמך.

את גם הקשבת לשיעורים של הרבנית ד"ר חנה קטן שמעודדת אמהות לבנות משפחות ברוכות ילדים. (היא בעצמה יש לה 13 )

היא גם אשתו של הרב קטן, תלמיד חכם.

ובאמת בנושא הזה, האם להביא ילדים לעולם, ומתי, צריך לשמוע לתלמידי חכמים, אנשי תורה.

להביא בן ובת זו מצווה עשה דאורייתא. להביא ילדים נוספים זו מצוות עשה מדרבנן.

מה יכול להיות יותר גדול מלהביא בן אדם לעולם ולגדל אותו לתורה ולמצוות?

אז נכון שזה דורש המון כוחות, אבל נשים שונות ביכולות שלהן, במצב המשפחתי שלהן, במצב הכלכלי שלהן.

לכן  יש לא מעט נשים דתיות יראות שמיים שלא מחליטות החלטה כזאת האם להביא ילד לעולם, לבד.

הן מתייעצות עם תלמיד חכם שהוא איש תורה האם למנוע הריון ולכמה זמן. 

ובאמת איך נחליט איזה ילד אמור להיוולד ואיזה לא?

הרבה פוסקים גם ממליצים על הפסקה מסוימת אם  יש צורך אמיתי, כדי להחזיר כוחות, ולא כדי להפסיק לגמרי להביא ילדים.

שלושה שותפים באדם: אביו, אמו והקב"ה. אנחנו לא לבד. יש סייעתא דשמייא בגידול הילדים.

הרבה בהצלחה!

היא העלתה את העניין של משפחות ברוכות ילדים למודעות,

ואמרה שמצד אחד נכון שזו מצווה גדולה, 

אך זו לא מצוות עשה דאורייתא, וצריך להיוועץ בחכמי תורה

אם למנוע או לא.

אנחנו באמת מתייעצים וב"ה הרב התיר לנו למנוע לשנה נוספת.

אני משתפת אתכן במשהו די אישי,

והוא שאני שמחה מאוד,

כי הקושי בהריונות אצלי, גורם לי לרעוד ממחשבה על ילד נוסף.

תודה @עדידי1990 ו@אדל35 על הדאגה הגדולה,

ועל הראש הישר והבריא שאומר שלפעמים צריך להנמיך ציפיות.

זה באמת קשה! תוכלו ללמד אותי איך אתן מצליחות?

אם אני לא מפקסת את הבית בערב, אני מרגישה ממש רע!

שתזכו כולכן לנחת ושמחה מכל הילדים,

המון המון סיעתא דישמיא וכוחות!

לא הייתה לי שום כוונה לפגוע.  כתבתי על נושא של הולדת ילדים מנקודת מבט של תורה ושזו מצווה גדולה.

לגבי הורדת ציפיות, לדעתי צריך להבדיל בין עיקר לטפל.

גם לי חשוב לנקות ולסדר בסוף היו, אבל נראה לי במשך היום לא נורא אם לא הכל מתוקתק.

חינוך טוב וסובלני ואווירה טובה יותר חשובים.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...