תינוקת בת 1.4, לאחרונה כל דבר שהיא לא מרוצה ממנו מתבטא בצרחות. ובכללי היא התחילה לבכות נורא בקלות מכל דבר וממש להכנס להיסטריה לפעמים מדברים פשוטים.
אנחנו מנסים להכיל את הקושי שלה(גם אם הוא מגוחך בעיננו) ולתת לו התייחסות ומצד שני להגיד לה שלצרוח זה לא הפתרון ושלא ככה היא תקבל את מה שהיא רוצה, אבל מרגיש לי שזה ממש לא מגיע אליה(בעיקר עקב הגיל הצעיר.). זה יכול להגיע גם למצב שהיא מרביצה/זורקת את מה שיש לה ביד כשהיא מתעצבנת ולא מקבלת מענה.
יש למישהו רעיון מה אפשר לעשות עם זה בכזה גיל?
אנחנו מנסים להכיל את הקושי שלה(גם אם הוא מגוחך בעיננו) ולתת לו התייחסות ומצד שני להגיד לה שלצרוח זה לא הפתרון ושלא ככה היא תקבל את מה שהיא רוצה, אבל מרגיש לי שזה ממש לא מגיע אליה(בעיקר עקב הגיל הצעיר.). זה יכול להגיע גם למצב שהיא מרביצה/זורקת את מה שיש לה ביד כשהיא מתעצבנת ולא מקבלת מענה.
יש למישהו רעיון מה אפשר לעשות עם זה בכזה גיל?
), אבל תנסי לחבק חזק חזק, ולהסיח את דעתה עם משהו שהיא אוהבת. אצלנו היינו מרימים למול המראה כשיוצאים מהאמבטיה וזה הצחיק אותם, או מתיישבים במיטה עם ספר ומלבישים תוך כדי סיפור בספר. אפשר סתם לעשות פרצופים מצחיקים, "להתבלבל" כשמלבישים פיז'מה (כאילו לנסות להלביש את המכנסיים על הראש וכו').
ו"דיי" , השתכלל בכך היתה צורחת עלי בגיל 9 חודשים באופן קבוע "מיגמהה . כבה מיגמההה " (כבר נגמר) ומנסה להחטיף כאפות כשהייתי מלבישה / מחתלת אותה . בגיל 10 חודשים הצטרף ה"נו כבה " בצירוף ניסיונות לאלימות פיזית מתונה מצידה כדי לזרז את מי שלא עושה כמצוותה. בגיל שנה וקצת צרחה על כל מה שלא התאים לה , העיפה זרקה פירקה זה אופי של ילדים עם שכל שהם לא "פרייארים" , זו היתה הנחמה שלי כי לא היה קל לגדל שד טזמני קטן וחמוד.. מצד שני היא נורא מתוקה חכמה ומצחיקונת וכיף איתה .. לקראת גיל שנתיים היתה כבר הבוסית של הקבוצה במעון .. ניהלה לגננת את המפגש .. ניהלה עניינים ביד רמה .. עד גיל שנה וחצי באמת שאין יותר מידי מה .. אפשר להגיד "לא צועקים " בשקט , ולהסיח את דעתה .. תראי ציפור.. רוצה עוגיה? בואי נשחק בצעצוע הזה .. רוצה שנספר סיפור עם תמונות ?