אבל גם כל מיקרה לגופו,הוא לא יונק סביב השעון, זה לא נשמע נורא

ככל שההבנה של תינוק מתפתחת. כי בגיל שנה התינוק מכור כבר, אין מה לעשות... אז לכן עדיף לחכות לגיל גדול יותר, שאפשר קצת להסביר לו יותר ולקבוע לו כללים - הוא אמנם עלול להתנגד, אבל בסוף להבין...

(אני גמלתי בגיל גדול יותר: קודם מהנקת לילה מגיל שנה ושמונה חודשים, ולאט לאט לגמרי מהנקה - הפסיקה בגיל שנתיים.

היה לילה אחד שהיא בכתה הרבה, וכבר ניסיתי להיכנע ולתת לה לינוק, והיא בעצמה אמרה כשהצעתי לה: "לא! ל(י)לה!" קשה לי להאמין שבגיל צעיר יותר זה היה חודר עד כדי כך...)

בהצלחה!

דרך אגב, גמלתי פעם מהנקה עקב היריון גם בגיל שנה (הייתי חודש שלישי) - אבל זה היה קל יותר, כי היא שתתה בקבוק, ופשוט עברה להתמכר אליו...

גם בהבנה של התינוק וגם בצורך שלו בהנקה

אני ממליצה לעשות את זה הדרגתי, להוריד הנקה, שתיים ואז לאפס

לא לעשות שינוי דרסטי, שעלול לענ"ד לפגוע בתינוק

אני גמלתי כך לאחרונה תינוק בן שנה ושמונה, אבל הלוגיקה דומה בגיל שנה ורבע (עשיתי גם את זה בעבר)

והרבה יותר קל לגמול בהדרגה.
וגם ברור שיש הבדל בין שנה לשנה ורבע. הם משתנים המון בחודשים האלה. ואוכלים הרבה יותר מוצקים.
הנקתי שלושה ילדים במהלך ההריון וב"ה גמלתי לקראת הלידה בגילאי שנה וחצי-שנתיים
ברור שזה די מתיש ואם קשה אז כדאי ללכת לכיוון הגמילה. אבל מצד שני גם התינוק הנוכחי נתרם מזה.
בכל מקרה לא חושבת שיש עניין להכנס ללחץ והעיקר זה לעשות את זה בהדרגה...

הכי טוב מה טוב לו ולך!!

אני גמלתי בגיל שנה וחצי במהירות כי הייתי בהריון ואמא שלי לחצה והיה מאוד קשה. היא בכתה בכי מר שהיה קשה לעמוד בו.

אחרי שבוע הרופא אמר לי שאין בעיה להמשיך וחזרתי.

ממליצה לגמול מאוד בהדרגה לאט לאט ועדיף בשלשב שהוא כבר מבין את ההסברים שלך לגבי ההנקה והחלב.

גמלתי את הבכורה שלי מהנקה בגיל שנה

לאט לאט הורדתי כל ארוחה

היתי בהריון שני 

היתי עיפה מאוד

והיה לי שווה 

הנקתי עד שליש שני 

והרגשתי הקלה גדולה והרבה פחות עיפות

עכשיו גומלת את הקטנה שלי בת שנה וכמעט חודשיים מהנקות לילה בהדרגה

וחושבת שבטח שכל חודש הם יבינו יותר ויוותרו על הנקה יותר בקלות

גם יותר מתעסקים בדברים וככה אפשר לעשות הסחת דעת

וכןם הם הרבה יותר מבינים כל חודש גדלים

אומגה 3 ויטמינים ומינרלים זה מאוד עוזר

אצלי למדו שכמו שצריך לעצור בשביל פיפי ולא עושים באוטו גם הנקה. אם חייבים עוצרים ומניקים. לא מוציאה ילד מהכסא בשעת נסיעה לשום צורך.

ועל זה נאמר

עדיף שהוא יבכה משאנחנו נבכה.

לא ניסיתי שוב 

יעצו כאן בעבר לתת משהו מאוד טעים עוד לפני הבכי 

נגיד ממתק או גמדים

תחליף ישר שאת רואה אותו 

תראה מה אמא הביאה לך

שלוןם

ומלא חיבוקים ונשיקות לכיוון ההפוך מההנקה

שלא תתבלבלו בטעות

עד כמה שידוע לי החשש מהנקה בהריון הוא לנשים עם היסטוריה של בעיות בתחילת הריון, אם עברת את השליש הראשון בשלום וההנקה לא גרמה בעיות להריון אז רוב הסיכויים שגם בסוף ההריון זה לא ישפיע

אני לא רואה בעיה בלהניק שניים זה לא שהגדול חי על ההנקה זה אולי ממלא לו צורך יותר רגשי מאשר תזונתי אבל זה ממש לא פחות חשוב. בל נשכח שה"גדול" לא באמת כזה גדול... 

בהמשך החלב משתנה ומתאים את עצמו לתינוק החדש והרבה פעמים הטעם שלו משתנה, יכול להיות שהיונק שלך כבר לא יאהב את הטעם ויגמל מעצמו ואם לא אז לא. מה הבעיה בעצם? להפך, לדעתי זה רק יקל עליך ועליו את ההסתגלות לאח החדש. 

אם תפסיקי לו את ההנקה קרוב מדי ללידה הוא ירגיש שהתינוק החדש לקח לו גם את זה. אם את ממשיכה להניק אותו מדי פעם תהיה לו דרך להתנחם אחרי הלידה.

הנקה 3 פעמים ביום זה די בקטנה, לא משהו שאמור לגמור לך את כל הכוחות

אבל כן תקפידי לטפל בעצמך כמו שצריך. לאכול טוב, לשתות הרבה ולקחת ברזל וויטמינים כל הזמן וגם אחרי הלידה להמשיך. פרנטל להמשיך כל תקופת ההנקה.

אני אף פעם לא גמלתי ילד מהנקה, כל ילד נגמל מעצמו בשלב אחר. בדר"כ כשכבר לא מספיק השביע אותם והתחלתי לתת תוספות - מוצקים או מטרנה תלוי בגיל היונק. לאט או מהר הם עברו לאוכל אחר בלבד וההנקה התמוססה איכשהוא

עם ילדים ושני בני זוג שנמצאים במרוץ החיים הבלתי נגמר.  

אבל למזלנו, הדתיים, יש את השבתות לדברים האלה, למלא את המצברים הזוגיים ולהינות מאינטימיות מספקת.

(כתבתי "למזלינו הדתיים", כי מקולגות חילוניים אני שומעת על היציאות בשבת עם הילדים, ופשוט אין להם טיפת מנוחה, גם לא בסופי שבוע).

זה לא המקום להאריך ולפרט - אך מתוך האפשרויות של לילות שבת, בוקר מוקדם שבת, מנוחת צהריים בשבת, מוצאי שבת (בפרט בשעון חורף), אפשר למצוא זמן זוגי בנעימים, גם עם ילדים קטנים בבית.  

לקבוע יום בשבוע (שבת זה נוח אבל לא חייב) שבו לא משנה מה נמצאים ביחד, גם אם עייפים גם אם אין כוח מתאמצים בשביל זה

אינטימיות נועדה כדי להינות. לא כדי לעשות ☑️

אי אפשר להינות כשזה מאולץ, כשזה בזמן לא נוח ובתנאים לא נוחים.  

(מזכיר את מה שקורה כאשר מנסים להכנס להריון.  שזה נעשה טכני ומשימתי סביב חלון הפוריות ולא למען הכייף והעונג) 

ולהינות

הרבה פעמים קשה להיכנס לזה כי עייפים

ואם עושים מאמץ בכל זאת בסוף כן זורם ונהנים

ואם נחכה שיהיה ספונטני זה יקרה פעם במיליון

אבל כמו שבליל טבילה מתאמצים לפנות זמן, כוח, ולעשות אווירה

אז אפשר להתאמץ גם בסתם יום

שחשוב למצוא זמן.

לכן כיוונתי לשבתות. שיש תנאים נלווים של אוירה רגועה, ושעות רבות מאוד ביחד, ובלי לחצים של התארגנות הבוקר / עבודה/ בישולים/קניות/מטלות/מחשבות מטרידות מה עוד מחכה לי לעשות … 

מה לא הסכמת עם מתיכון ועד מעון

מה ההבדל אם שבת או יום אחר שקובעים מראש?

לבין שבת

לפחות איך שזה אצלנו, וכנראה בהרבה בתים אחרים.  בסתם ערב באמצע השבוע - יכולים לקבוע ולסגור ערב זוגי, אבל לא פשוט להתמיד בזה באופן מתמשך. כי החיים מלאים באילוצים ובלת"מים והמון פעמים זה עשוי להיות בסופו של דבר לא נוח מכל מיני סיבות - ואז נכנסים למיטה עם פחות התלהבות.  

ליל טבילה הוא פעם בחודש. לא פעם בשבוע.  

ובשבת - ממש יש נשמה יתרה.  משהו באווירה האופפת, בנינוחות, ברוגע, בתנאים, בניתוק…   

אבל בפועל גיליתי שאפילו כששבת מוקדם

אני תמיד תמיד גמורה מעייפות אחרי יום שישי של בישולים

הצטברות של עייפות של כל השבוע

תמיד נרדמת על הספה כבר

ודווקא יש ימים בשבוע שפחות עמוסים לנו באופן קבוע

אז זה כן משתנה בין זוגות...

אצלי הבישולים העיקריים בחמישי בערב. שישי להשלמות של המנה הראשונה (דג), מרק ועוגה.

וניקיונות - בעלי שיחי'!

וסלטים מבושלים מגוונים קונים במעדנייה לשבתות. לא משקיעה בזה בעצמי 🙃 

גם אנחנו דווקא פחות אוהבים את שבת לקטע הזה...

אנחנו אחרי ארוחה כבדה, לא מיד אחרי מקלחת...

עייפים תמיד תמיד

בלילות שבת של חורף בעלי נשאר ללמוד ואני קורסת למיטה..

הרבה פעמים מתארחים...

בקיצור, גם לנו יותר כיף ומוצלח במהלך השבוע

אבל אין ספק שעם ילדים וחיים עמוסים צריך לפנות זמן

לי מאוד מפריע שבדכ כשאנחנו יחד אני מאוד עייפה, אז אנחנו מקפידים שפעם בשבוע אני הולכת לישון עם הילדים, וקמה בערב רעננה
ככה אני גם מרוויחה ערב של איפוס עייפות, וצוברת 10-12 שעות שינה ביום הזה...

ללכת לישון עם הילדים

אולי נאמץ

ובעיני היא נכונה מאוד.

הכותבת מציינת שהם לא נמצאים ביחד ושזה חסר במרוצת החיים.

גם שקובעים זמן זה בכלל לא בשביל לסמן וי אלא כדי לדאוג שהאינטימיות לא תתפספס ולא תדחק בתחתית רשימת המטלות.

וגם ההגדרה מאולץ היא נקודת מבט, זה לא אילוץ זה מציאת זמן בשטף החיים לדבר החשוב מהכל, אחרת הוא מתמסמס.

לא צריך לבחור כמובן את היום הכי לחוץ שחוזרים מאוחר ומגיעים על הלשון בחוץ, כדאי לבחור יום נינוח יותר, יום חופשי אם יש או שבת אבל חשוב לקבוע להכניס ללו"ז

אני לא יודעת כמה שנים את נשואה אבל יש שלב בחיים שאם לא קובעים זמן זה פחות קורה וזה חבל מאוד מאוד

לקבוע זמן זוגי

שזה לומר "הזוגיות הזו חשובה לנו"

לבין לקיים יחסים כדי להרות.

ובדייט זוגי לא חייבים תמיד לקיים יחסים

יש גם שבועיים שאסורים ממילא.

זה פשוט זמן הטענה זוגי.

זה עניין של תיעדוף.

החיים תמיד יכולים להיות עמוסים יותר ועמוסים פחות.

תראי איזה יופי שיש גורם חיצוני שכאילו מכריח אתכם להתייחס ללילה אחד כמשהו שאי אפשר להתנהל בו כמו כל יום.

אם היה ליל טבילה כל שבוע, כנראה שהייתם מוצאים פתרון.

זה לא אומר שאתם לא בסדר, זה אומר שכשאין משהו חיצוני, החיים בורחים אחרי השגרה.

צריך להפנים שהכל מתחיל ונגמר בתיעדוף בחיים.

אם אני לא טועה את יחסית אחרי לידה? ואתם גם אחרי/ תוך כדי סבבי מילואים,

עומס מבורך, אבל עומס.

אפשר להחליט שכרגע לא מתאים לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות ברור שזה מתוך החלטה ולא מחוסר ברירה.

ולתכנן מתי כן אפשר לווסת את העומס כדי להגיע לכל מה שחשוב לנו בחיים ושלא נתעורר יום אחד לגלות שלא השקענו מספיק בדברים שחשובים לנו בחיים .

האם טוב לנו (ל2 הצדדים)

כי זה פשוט לא רלוונטי מה קורה אצל אחרים.

השאלה היא האם לנו נעים טוב ומספק.

ונשמע מדבריך שאותך זה לא מספק

אז אתם צריכים לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה.

באמת כולם עמוסים. וגם עייפים.

העייפות בעיני יותר חמורה מעומס כי היא מקשה על ההנאה..

אגב חיזור לא חייב לבוא לידי ביטוי דוקא ביחסי אישות.

אני הסברתי לבעלי שאני צריכה את התיווך שלו שמה שהוא עושה הוא חיזור

למשל, כשהוא מנקה ומסדר יפה את החדר שינה.

מחליף מצעים.

שאם הוא רק יגיד 'הכנתי לנו מיטה מפנקת' עם נשיקה- זה אחלה מחווה.

ובלי זה- זה סתם מטלה טכנית שהוא עשה בבית.

מה עושים בשביל לשנות את זה?

תקשורת.

אם כשהוא מנסה את עייפה, או אם הוא ניסה הרבה והיית עייפה- דחיה זה דבר מאד מרחיק.

אני אחרי שקיבלתי דחיה לקח לי כמה זמן, כמה חודשים- ליזום שוב בעצמי.

להביע את הרצון שלך, לדבר על עצמך

(לא איך לא חסר לך אלא יעשה לי הרגשה ממש טובה אם..)

אני באמונה מאד חזקה שמיניות טובה היא אחד מיסודות הבית שלנו.

לכן בשבילי, זה צורך.

אם ילד שלך יצטרך קלינאית תקשורת- תמצאו לזה זמן?

אז גם לזה מוצאים זמן.

למשל, אחת לחודש אנחנו עושים בוקר (חצי יום) זוגי, כי למדנו על עצמינו שבבוקר, אחרי לילה,

היחסים הרבה יותר טובים בפער.

זה לא אומר שאין תשוקה טבעית, זה לא אומר שלפעמים החשק כבוי בדיוק כשפינינו את הזמן,

זה לא אומר שאין חיזור וספונטניות אבל זה כן אומר שזה חשוב.

לקח לי זמן לעשות את הסוויצ' הזה במח ולהבין

שלקבוע זמן, לתכנן אותו, להתכונן אליו-

זה רומנטי לא פחות אם כי בצורה שונה...

א) לבדוק למה זה באמת לא זורם

ב) עם כל העומס אי-אפשר לחכות לערב חופשי , לעשות משהו רומנטי כי זה יקרה ממש פעם באף פעם אלא לנצל זמן . נגיד ילדים נרדמו אז לעשות .

ג) לגבי חיזור. גם גבר צריך להרגיש שחושקים בו. אם זה בנוי בצורה כזאת שהוא צריך לחזר כל פעם ועוד לא בטוח שזה יקרה אז ברור שהוא לא רוצה. 

לפעמים גבר שלא מרגיש צורך לאשתו בגלל שהוא עייף או מכל סיבה אחרת, מוצא את הצורך שלו במקומות אחרים כמו אתרים לא ראויים. ואז זה גלגל שמזין את עצמו, כי אין כוח אז הולכים לפתרון הקל שלא דורש מאמץ ואז הפתרון הזה גורם לזה שכבר אין לו חשק לאשתו אז הוא לא רוצה להתאמץ עבורה וחוזר חלילה.

אם יש ביניכם שיח פתוח שווה לשאול על זה ישירות.

ולחשוב איך אפשר לזמן ימים בהם אתם עירניים

צריך להשקיע בזה

תעשו תורנות שינה, תוותרו על כמה שעות עבודה, תעשו פחות בשישי כדי לשנוץ, מוצש תשכיבו ילדים מוקדם ותישנו צהריים בתורות

גם ליל טבילה לא תמיד מצליחים.

אני מניקה הנקה מלאה תינוק בן כמה חודשים  אז מבחינתי כל הקונספט של מקווה בזמן של הנקה הוא סוג של פייק

יש שלב כזה בחיים.

האם זה מבאס? מאוד.

האם זה נורמלי? אני חושבת שגם מאוד.

לא הייתי הולכת לטיפול בשביל זה. 

שיחווה איך זה בלי כלום, שיענה לשאלות בגן למה לא התחפש, ושירגיש מה זה בשבילו.

אם יהיה לו טוב, מעולה, אם לא יהיה לו טוב שנה הבאה הוא יתחפש.

האמת שלפי התיאורים שלך בשרשורים אחרים זה נשמע כמו להכנס לפינה של "רוצה אבל רוצה שתשכנעו אותי" אל תכנסי לשם בכלל... את רוצה שהם יהיו בוגרים ועצמאיים, נכון? בשביל זה צריך לאפשר להם עצמאות איפה שאפשר, לחוות את ההשלכות של הבחירות שלנו,,ללמוד מה נכון לנו. נשמע לי שזאת הזדמנות מעולה עבורך כאמא לשחרר ועבורו כילד לחוות בחירה עצמאית

וביום של התחפושות תציעי לו ללבוש. ירצה- ירצה

לא ירצה- שימי בתיק למקרה שיתחרט כשיראה את כל הילדים בגן. 

שזה ישכב בבית, שיוכל למדוד לנסות

לפעמים המילה ''תחפושת'' גדולה ומלחיצה, הם לא באמת מצליחים להבין במה מדובר

אולי אם זה יישב בבית הוא יוכל להתרגל לעניין.

זהו, חוץ מזה לעזוב לגמרי את הנושא... 

יש מצב שגם ביום של התחפושות לא ירצה, ואז שייקח רק רובה, או תחפושת בתיק, או שלא יתחפש בכלל.

אם הוא לא רוצה ולא חסר לו אני לא חושבת שיש סיבה לעשות לו תחפושת

ובעיקר בנים, יש לי אחים שכמעט אף פעם לא התחפשו, וגם כשכן זה היה דברים פשוטים עם בגדים נוחים שחקן כדורסל למשל.

מצטרפת להמלצות להציע פעם-פעמיים ואם עדיין לא רוצה לשקף לו מה יכול להיות ההשלכות של זה (אולי תהיה שונה מכל הילדים) ולשחרר, זה באסה לך בתור אמא אבל זה שלו אז לשחרר באמת. מצטרפת גם להמלצה שכן יהיה לך תחפושת בשבילו שאם ירצה ברגע האחרון ובאמת לשלוח לגן שאם ירצה שם כשיראה את כל הילדים אבל ממליצה שזאת תהיה תחפושת פשוטה, עם חולצה ומכנסיים שנוח ללבוש אולי גם כובע אבל לא אוברול או עם כל מיני בדים במרקמים שונים, כמה שיותר דומה לבגדים של היומיום.

הוא נרתע מאד דברים שקשורים למגע? הוא נמנע מסוגי בדים מסויימים? כי אולי זה וויסות חושי..

מה אכפת לך אם הוא מתחפש או לא? תסבירי לו למה את חושבת שכדאי לו וזהו. כן, כן. לא, לא.

באמת כיף לראות את הילדים מחופשים. שכל המשפחה מסתובבת ביחד מחופשת. גם לי היו שנים שקצת התבאסתי שילדים לא רצו להתחפש.

אבל האכזבה היא שלי, וההחלטה אם להתחפש היא של הילד. אז קצת עודדתי, ואם הילד לא רצה אז זרמתי איתו.

אני חושבת שהעריכה לא טובה.

היא לא כתבה שהיא לא הצליחה לעצור אותו, היא כתבה שהוא השתמש בכוח פיזי עם הידיים שלו כדי שלא תוכל לצאת או לברוח. זה הבדל משמעותי.

ממש לא את.

הוא עשה משהו שלא רצית עד שהקאת, ואת עוד זאת שצריכה להתנצל ולהסביר??

גם בין בני זוג שאוהבים מאוד מאוד יש גבולות, והוא חצה גבול ומפיל את זה עלייך...

הוא עשה מעשה לא לגיטימי ואת ממש לא הצד הפוגע כאן.

יכול להיות שהוא כועס על עצמו ומוציא את זה עלייך? או שמרוב בושה הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו?

גבול שלא אמורים לעבור

זה הזמן

לכעוס

לבקש התנצלות והבהרה

ולשים גבול חדש

לא להיכנס לסיטואציה דומה

כי יש לו בעיה

ואף אחד לא צריך לסבול ממנה

וזה שהוא נעלב

זה כבר סימן אזהרה למניפולציה

רופאים פוגשים כל כך הרבה מטופלים ומקרים, וזה לפעמים גורם לאבד את הרגישות ולשכוח שכל מקרה שהם פוגשים זה אנשים אמיתיים שזה משפיע על החיים שלהם באמת...

כמובן שלא כל הרופאים כאלו, אבל גם אני פגשתי מקרים של חוסר רגישות (לא ברמה הזו) וזה ממש קשה לפגוש את זה.

ברור לגמרי שהרופאה לא היתה בסדר. ככה לא נותנים מידע כזה. ובעיני נכון להתלונן (אם יש לך כוח להתעסק בזה).

ובכל מקרה חיבוק גדול לך... ממליצה לדבר עם מכון פוע"ה.

כמובן פנינו למכון פועה, ד"א הם אמרו שאי אפשר לקבוע כזאת קביעה על סמך הנתונים שהיא ראתה שזה עוד יותר קשה!!!

ממש קשה לי להמתין לתור של המומחה.. וגם לא יודעת למה לצפות???

לא מספיק עצם הקושי וחוסר הוודאות - גם חוסר הרגישות הזה! ממש עצוב שיש רופאים כאלה

(גם לאבא שלי רופא אמר במסדרון שהם חושדים שיש לתינוקת תסמונת דאון, ומיד רצה למהר משם לעניין אחר...)

מתפללת איתך לבשורות טובות, לכאן או לכאן! ושתצליחי לעמוד בזמן ההמתנה הנורא הזה...

אני גם בוגרת IVF וראיתי אצלי, וגם סיפרו לי שהרבה פעמים הסבב הראשון פחות מוצלח. עכשיו הרופא אולי יוכל לדייק יותר טוב את המינונים, או אולי להחליף את ההורמונים.

עד כמה שזה קשה ומתיש, כדאי שתעשי

העיכוב של כמה חודשים עד שתוכלי לנסות להיכנס להריון הוא לא כזה גדול, וזו השקעה טובה לעתיד.

בהצלחה!!

ושימור פוריות אפילו יותר קשה כי לא מחכים לתוצאה מיידית אלא זה למשהו בעתיד.. יותר קשה להתמסר כשזה ככ מעורפל.

בדרך כלל סבב ראשון הוא ניסיוני, ולומדים ממנו להמשך.

אבל גם צריך לדעת שרזרבה נמוכה זה באמת ככה.. ולא תמיד יש הרבה מה לעשות.

מה שמשמח זה שאת צעירה ולכן גם עובר אחד זה הרבה ויכול להפוך לילד. אז כל עוד יש לך כוח- מחזקת אותך להמשיך

לקנות לעצמך הרבה פינוקים תוך כדי

לקחת חופשים ולנוח כי מגיע לך. את במסע אחד הקשים!! והוא ייגמר בסוף.

לי מאד עזר גם להסתכל על הילד שכבר יש ולהיזכר מה המטרה של כל זה.. 

ממש אבל.

וגם העובדה שזה כאילו 'רק' לשימור אולי גם מכבידה כי אין לך את המטרה מול העיניים של השגת היריון כרגע.

מצד שני, זה גם יכול להיות יתרון כי גם לבזבז אנרגיות על תהליך של החזרה והציפיה ולפעמים אכזבה... זה גם קשה. אז אולי יותר קל במובן מסוים 'להתמסר' כרגע לתהליך השאיבות ולדעת שמה שלא יהיה כרגע זה מוגבל לארבעה סבבים, וזהו. אני גם הרגשתי שכשהייתי ב'שוונג' כזה של טיפולים היה לי יותר קל, מאשר להפסיק ולחזור. זה כאילו יותר זרם...

מצטרפת למי שכתבה שיש בטיפולים ניסוי וטעייה ויש סיכוי בע"ה לסבבים קרובים מוצלחים יותר.

שורה תחתונה, זה באמת באמת קשה! תפרגני לעצמך, ואם את יכולה בעיני תמשיכי את הסבבים שמציעים לך כרגע, ואחרי זה תעבדי על ההריון.

שתהיה לך דרך מוצלחת וקלה כמה שאפשר עם הרבה ילדים בריאים ומתוקים 🙏

הייתי מוותרת.

זו תעודת הביטוח שלך לעתיד.

בסוף זו השתדלות שברוך ה' שהיא כרגע ממומנת על ידי המדינה.

והקב"ה רואה גם את ההשתדלות שלך וגם את הצער שלך.

בשנים עברו לא היה לנשים כאלו פיתרון בסל וממש שווה לנצל את זה על פי דעתי. 

בשורות טובות!

אבל דווקא בגלל שראית כמה קצת יצא זה מחזק את הצורך להזדרז עם השימור פוריות

ואחכ בעז"ה תוכלו להביא עוד כמה ילדים.

ואיזה נס שעליתם על זה כשעוד אפשרי לשמר

יש לי חברה שלצערה פספסה את הרכבת וזה קצת בגלל רשלנות של הרופאים.

חיבוק ענק והרבה כוחות

לנסות שיטת אביבה

בין אם את מתכננת לנסות להקלט

אבל גם אם את רוצה להמשיך לסבב של שימור פוריות.

תקבעי מפגש אחד עם מדריכה שתלמד אותך תרגילי ביוץ לתרגל בשבועיים הראשונים של המחזור,

זה יכול לעשות שיפור ממש משמעותי.

(תרגול מסודר יכול גם להשפיע על הירידה ברזרבה השחלתית).

אני מתרגלת קצת לפי סרטונים שראיתי אבל בטח תרגול ממוקד יהיה יותר יעיל

יש לך המלצה למישהי מהדרום/ שפלה?

אם עדיף אפנה בפרטי מהניק הרגיל שלי

ממליצה עליה בהחלט.

@אנונימית בהו"ל

באתר שיטת אביבה יש מדריכות לפי איזורים בארץ. 

אל תתייאשי.

הקב"ה מכין  לך הפתעות

ואין לו מעצור להושיע כלל!

התגובות שלכן מחזקות אותי❤️

בנתיים החלטתי להמשיך לעוד סבב, בהצלחה לי בלהשיג את ההתחייבויות וכמובן בעיקר בטיפול עצמו אמן

שלושה ימים בלבד כל פעם, אבל זה הרגיש כמו נצח...

באחת הפעמים זה היה גם בשבת (התאשפזנו בשבת), והכי קשה היה שלא התארגנו על זה מראש... אתם לפחות יודעים עכשיו מראש שהוא יהיה שם בשבת, אז תנסו לחשוב מי הכי מתאים שיהיה איתו, ותדאגו לכל הדרכים להקל על השהות בשבת... (בגדים להחלפה, חומר קריאה, אוכל ונשנושים...)

מתפללת בשבילכם שבקרוב מאוד יגלו מה יש לו והוא ישוחרר בבריאות שלמה!

ובינתיים תנסו להקל על עצמכם כמה שאפשר - להתחלף ביניכם במשמרות על הילד, אולי גם לגייס בני משפחה נוספים, ולפנק את עצמכם (ואת הילד וגם את אחיו) במה שאפשר...❤️

כמה ימים בגלל הקאות וחשדו בזעזוע מוח כי הוא קיבל מכה בראש.

זה היה סיוט סיוט סיוט.

הקושי שלך הכי מובן.

תנסי להקל על עצמך איפה שניתן.

רפואה שלמה!!!

(ותקשיבי לתחושות בטן שלך)

במצב חסר אונים שכזה,

רוצה לעזור ואין כ''כ איך...

ממש קשוח. חיבוק גדול!

רפואה שלמה ❤️

מה שעוזר לי במצבים כאלה לעשות לעצמי בראש זום אאוט של זמן ולדמיין אותך

במעמד של עוד 10 שנים מספרת על הסיטואציה הזאת, היא תהפוך לסיפור שהיה מזמן. 

גם לנו יש גם ניסיון עם כמה שבתות כאלו.

אצלנו אני נשארתי בביה"ח (המאושפז הוא תינוק יונק, לא באמת היתה אופציה אחרת), ובעלי נסע עם הילדים להורים שלו.

ממליצה לדאוג מראש למיץ ענבים וכוסות לקידוש (בשע"צ הגיע מישהו שעשה קידוש, אבל לא תמיד היה לי נוח לצאת ידי חובה איתו. עזר לי שלא הייתי תלויה בזה), וגם כמה לחמניות/פיתות שיהיה לחם משנה מסודר לכל הסעודות. וכדאי שיהיה גם סידור עם תפילות שבת, אפשר ספר תהילים, ספרי קריאה.

וחיבוק על הדיקור מותני שלא הלך. איזה מתסכל זה... וגם על האנטיביוטיקה שרוצים לתת ולא ברור אם באמת צריך. גם אצלנו היתה פעם כזאת (אני כן נתתי, אבל מזדהה עם השאלה).❤️

ממליצה לשתף את הסביבה הקרובה. אנשים רוצים ושמחים לעזור, וזה נותן הרגשה טובה להרגיש את העזרה והשותפות של אחרים (ככה לפחות היה אצלי).

אולי מי שנשאר שיסע לשבת עם הילדים למקום שיהיה בו נעים יותר?

ולהבא בעז"ה שלא תצטרכו אבל אני לא הסכמתי לניקור מותני בלי הרדמה.

התעקשו איתי, אבל אני התעקשתי יותר

ואני לא יודעת איפה אתם אבל בהרבה בתי חולים מחלקים אוכל למלווים לשבת, וממליצה לדאוג שיהיו גם פינוקים אם אפשר להנעים את השבת.

באחד האישפוזים שלנו, שהגעתי בשישי בצהריים דאגתי להביא בגדי שבת, להחליף וזה השפיע מאוד על ההרגשה.

שיהיה בבריאות במהירות 

עברתי הרבה כאלה עם הילדים ומבינה אותך מאוד, במיוחד האי ודאות

ממליצה לברר בבית החולים האם יש סעודות שבת ואם לא אז להתארגן

מראש גם עם פינוקים לשבת ומשהו לקריאה כי זה הכי קשה -שבת בבית חולים

אבל נס שזה שבתות קצרות עכשיו

ותזכירי שברוך ה' הוא מטופל ובהשגחה וזה הכי הכי חשוב כרגע

רפואה שלמה🫂