וכדאי בגיל הצעיר, להרבות בחום ובאהבה ובשמחה. להעסיק בעיסוקים מעניינים וכד'. היסח הדעת לדברים אחרים, כדי לא להשריש את ההרגל.

אבל יש ילדות קטנות, שהן לא במחשבה "להסתיר", ופשוט עובר להן אחרי זמן קצר.

אפשר לשים לב.

עצם העובדה שאותה בחורה מצאה לנכון לשתף, סימן שזה מטריד ומעיק עליה.

אולי אין בזה איסור, אבל הצורך בזה בגיל שהוא מעבר לגיל שבו מגלים את הגוף, מטריד והרבה פעמים נובע ממצוקה בתחום אחר בכלל.

והמינון לא משנה - זה לא חייב להיות משהו שממש מעסיק את המחשבות. מספיק שהאפשרות הזו קיימת וניגשים אליה במינון זה או אחר.

הרי אם היה מדובר בבחור היינו נזעקות.

נכון שאין להבהיל את הילדה וכו' ובעצמי הגבתי לך שכתבת יפה כשכתבת איך כאמא יש להתמודד.

מצד שני, לענ"ד יש להרבות חום ואהבה, ולהסיח את דעתה של הילדה מזה, ולשאוף ללמד את הילדה, ובהמשך את הנערה, להתמלא מדברים אחרים.

לענ"ד  ללמוד להסתיר אינו הפתרון.

ותוך כדי כתיבה אני רואה שהגבת וכתבת שזה אכן פתרון לגיל הצעיר.

התמודדות כל כך משמעותית בתחום הזה.

א. זה לא חייב להיות קשור לסבל.

ב. מה משנות התמודדויות אחרות לעניין?

באופן אישי - ובכן זה העניין, זה לא אופן אישי. זו התמודדות שבחיי הנישואין הופכת להיות זוגית, וזה הצד השני של מה שנזהרים בגיל צעיר, שבו ילדים מגלים את גופם, להבהיל או להרתיע אותם בנושא.

שבאופן טבעי מבינה שגם אם אין בעיה הלכתית, יש כאן - אם לא בעיה, משהו שמצריך התמודדות,

לא תצליחי לשכנע שאין שום בעיה.

שמבחינת התמכרות זה לא שונה.

מבחינת נורמלי - זה נורמלי.

מבחינה ההכנה הרוחנית לנישואין וזוגיות - פה השאלה.

במקרה ורוצים להתייעץ עם אישיות יראת שמים בנושא המקורי של ילדה בת 9, או בוא נאמר באופן כללי נושאים נשיים ורגישים של ילדות ונערות, האם יש אפשרות להיוועץ ברבנית ולא ברב?

אם היא גם בעלת שיעור קומה בהבנה והדרכה בענייני משפחה, ויכולה להתייעץ עם בעלה הרב בשאלות הלכתיות במקרה הצורך.

בגיל ההתבגרות מתעוררים צרכים פיזיולוגיים מסוימים. לא כולם יכולים להיות רווקים או רווקות ולא לחשוב על זה בכלל. ואני אישית חושבת שרב בנים וגם בנות כן עושים את זה בגיל ההתבגרות וגם אחרי במיוחד אם מתחתנים מאוחר. אם מתחתנים בגיל 25 זה אומר שיש יותר מ10 שנים כשגבר או אישה רוצים אבל לא יכולים. בסה''כ צורך פיזי לדעתי. דווקא התעסקות מרובה בזה לפני גיל ההתבגרות מוזרה בעיניי, גילוי הגוף כבר הסתיים בגיל ארבע ואין שם עדיין את הנעים שכולם פה כותבים עליו. 

אין חשש שהן עלולות להיפצע ?

מה רע בזה?

יכול להיות שהיא לא שטפה טוב ומגרד לה. ובכללי כדאי לשאול אותה בעדינות מה קורה. אולי זה בכלל דלקת בדרכי השתן או הכניסה לשם משהו, אולי סתם מגלה   את הגוף. 

אולי קרה משהו בבית ספר או בחצר כי בגיל 9 ילדים כן מודעים מה עושים ליד אנשים ומה לא. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....