ככה זה שממהרים להתחתן.

נכון יש מי שמשקר ואומר שהאהבה באה עם הזמן.

מה שבא עם הזמן זה שנאה ותסכול והשלמה ודיכאון ויאוש.

אתה לא יכול לכפות על עצמך לרצות רק את אשתך, כמו שאתה לא יכול לכפות על עצמך לחשוב רק על דובים לבנים.

אבל יכול להיות שאתה יכול לעבור איזה טיפול נפשי קבוע, שיאפשר לך להיות טיפה פחות משוגע ואולי עם הזמן, תראה את הדברים בפרופורציה ותבין שלא כל בחורה מדליקה ברחוב , היא באמת גן העדן האבוד שלך.

אבל האמת היא, שאין לך הרבה תקווה. נישואי בוסר הן טעות שקשה מאוד לתקן בלי להתגרש או בלי לקחת איזו הפסקה רצינית.

אתה "ממציא" את הבעיה שלו, לצורך האג'נדה שלך..

הוא לא כתב שנישא נישואי בוסר. מאיפה לקחת ש"מיהר להתחתן", בחור בן 23, שנישא לפני לא הרבה זמן...

הוא כתב בדיוק ממה זה בא. זו תוצאה של תרבות-פרוצה, שמאפשרת "קשרים" עם כל מיני בנות טרם נישואין. 

אולי זה לא היה ככה לפני מאתיים שנה, כשרוב בני האדם כבר פרנסו את עצמם בגיל 13 - 14.

אבל במאה השנים האחרונות, עם התפתחות המדע והתעשיה, נוצר צורך בחינוך ממושך וכך גם תקופת גדלה והתמשכה עד לשלהי שנות העשרים.

הבגרות הנפשית היא תוצאה של אינטראקציה חברתית ואחריות והיא לא קיימת בכלל בתחילת שנות העשרים , אלא רק מתחילה להתפתח אז.

לענייננו הבגרות היא זווית ראיה רחבה על המציאות שלוקחת בחשבון את התא המשפחתי ואת כל מה שמסביבו כך שאדם בוגר יבין שהוא קושר את חייב לבן או לבת זוג, תוך כדי זה שהוא מודע למרחב ההיצע הריגשי והמיני שנמצא מסביבו.

זו הבעיה של הבחור הזה, לא הסיסמאות החרדיות השקריות על "חברה פרוצה", כי מי שמכיר את החברה החרדית כמוני יודע שהתופעות האלו וגם תופעות חריפות הרבה יותר מצויות בה בשפע רב, אלא העדר בגרות נפשית ורגשית, שאין לו וגם לא יכולות להיות לו, בגלל גילו הצעיר ובגלל שהתחתן כל כך מוקדם. 

"התפתחות המדע והתעשיה" אינה קשורה לענין.

הבגרות הנפשית של האדם, הנצרכת לזה, היא בעיקר תוצאה של חינוך ערכי. שלא לדבר על בשלות רגשית. אם כי אכן גם נסיון החיים תורם לה - ובד"כ אדם בגיל זה הוא כבר אחרי צבא/ישיבה, זה לא ילד קטן.

נישואין זה לא "מפעל טכני" - ואדרבה, יש יתרון לרעננות של גיל צעיר יחסית (והגיל שלו אינו ממש כזה..) לקשר העמוק.

נכון שיש גם מציאות של נישואי בוסר - בד"כ בגיל הרבה יותר צעיר - אבל יש גם ההיפך. אנשים מחכים יותר מידי, וכבר אינם קושרים קשר עמוק ורענן כפי שהיו יכולים קודם. כמובן, לא חייב להיות - תלוי באדם.

ולעיתים, לגמרי לא מזיק ש"גדלים ביחד".

וזה לא מספיק ש"יבין שהוא קושר את חייו"... האדם הזה "מבין" מצוין. אדם זה לא רובוט - וה"הבנה" אינה פותרת הכל.

הבעיה של הבחור הזה, שניכר שהוא לא מ"החברה החרדית" שכנראה יש לך נוגדנים אליה, היא בדיקו כמו שהוא כתב: חי בחברה פרוצה לפני כן, וזה מה שמקשה עליו כעת להיות מחוייב לבחורה אחת. וזו בעיה שרק מתעצמת עם השנים בתרבות כזו, אלא אם כן האדם כבר מאבד את הטעם האמיתי של הנישואין, והופך את זה לאיזו "חברה בע"מ"...

"בגרות נפשת ורגשית" - זה לגמרי קיים בגיל כזה.

[והסיבה העיקרית לגירושין כיום - שקורים ברובם בחברה שאכן מתחתנים בה מאוחר....  היא בדיוק מאובדן תחושת הייחודיות של נישואין, איש ואשתו]

וכמוהם לנפנף באצבע מאשימה נגד המציאות שלא מסתדרת , עם האינטרסים הפוליטיים שלך.

בינתיים מבולבלים ואומללים כמו הבחור למעלה, ימשיכו להתפדק על כל הדלתות בלי מענה ובלא תוחלת , כאשר האשם האמיתי הוא תפיסת העולם האוטיסטית שהיא עד כדי עקורה מכל פרספקטיבה , עד שהיא יכולה לטעון כמוך ש "התפתחות המדע והתעשיה" אינה קשורה לענין, או לנקוט בגישה החרדית המזהירה נגד "סכנות הטכנולוגיה".

אלא שהקדמה היא כאן , תהילה לאל ולנביאיו, והיא לא ממש מבקשת ממכם אישור או תעודות כשרות

זה אתה בלבד.

אתה לא תיתן למציאות של מה שהוא כותב בעצמו שקרה לו, לבלבל אותך. אתה לא תיתן למציאות של מה שגורמת צורת החיים המופקרת לבלבל אותך, אתה לא תיתן לסטאטיסטיקה לבלבל אותך. אתה תמשיך לומר על אחרים שיש להם "אינטרסים פוליטיים" (מה הקשר...), "סכנות הטכנולוגיה" (מי הזכיר..), ולעצום עיניים מהאינטרס שיש למי שכותב כמוך - שהוא חיי הפקרות עם אידיאליזציה, ונסיון להרוס לאחרים אפשרות להקים משפחה נורמלית, בשביל היצר מחד, והנוגדנים/שנאה מאידך.,

ובחורים כאלה, מוטב שיתדפקו על דלתות ששם הם מבקשים לעזור להם לעשות שינוי ממה שהורגלו לו - מאשר שצעירים ממנו יתדפקו על דלתות שמציעות להם איך להגיע בדיוק לאותן בעיות שהוא מציין שעבר, ויותר מהן. כמובן, הכל "בהכשר ברסלב", כביכול..

האוטיסט היחידי, הוא מי שכבר איבד את היכולת לחוש מה זה בנין בית באמת, באהבה ונקיות וקרבה, מרוב "מיצוי החיים" של הפריצות. מילא על עצמו, אבל לנסות לסחוב אחרים איתו...

ואכן, ב"ה הקידמה היא כאן; את סדום ועמורה כבר עברנו לפני הרבה שנים. וה"כאילו-קידמה" הנוכחית, השואפת אליהן, מראה את "הצלחתה המרובה" בבנין בתים מוצלחים ואוהבים.....

ומכל מקום, אנחנו ענינו לבחור הזה - אף אחד לא ראה שמץ ענין לתת לך "אישור או כשרות". כתיבתך אינה חדשה, וכל זמן שערוץ 7 רואה לנכון לתת גם לדברים כאלה להיכתב, זה לא ענייננו. סביר שעדיף להפסיק להזין אותם.

אבל כידוע, גם שעון מקולקל צודק במשך שתי דקות ביום

זה לא ממש מעניין אותי.

יש עקרונות פשוטים ונכונים ובאותה מידה יש גם יוצאים מהכלל.

כדי להחוות דעה על הנישואים שלך , אני צריך לדעת הרבה יותר עליך ועל אישתך ועל הסביבה שבה אתם חיים והנסיבות שאתם צריכים להתמודד איתן. 

וכבר אמרתי לך קודם, זה לא מעניין אותי.

אבל באופן כללי, אני לא נוטה לעשות עניין מיוצאים מהכלל, הם קיימים מצד אחד ומצד שני הם לא חלק מהדיון.

אני חייתי בחברה החרדית הרבה שנים, המשפחה שלי ברובה עדיין שם.

בחברה הזאת הבנות מתחתנות עד גיל 22 והבנים עד גיל 24 או 25.

יש קהילות ששם זה קצת יותר מוקדם ויש כאלו שהגיל טיפה יותר מאוחר.

בדרך כלל התוצאות גרועות.

יש גם הצלחות פה ושם. אז מה? 

יופי לך.

הלאה

אם היה ממשיך כך - היה עוד יותר "לא בשל" מעוד יותר הרגל של נסיבות כאלה.

אין אפילו רמז שהתחתן בגלל "לחץ חברתי". וגם לא ש"מת שמה". יש לו אשה טובה, שמח בה. ויש לו בעיות בגלל מה שמקודם.

אז צריך לפתור בהתאם לבעיה, ולא להלביש "בכח" אג'נדות שלקוחות ממציאויות אחרות, ולא מתאימות למקרה הזה.

עצמי

באה מניתוב כחות למקום אחד אמיתי, מתוך קשר נפשי עמוק, חייב, משפחתי, קדוש.

ולא עושים תעמולה מצד אחד ל"נישואין" בגיל מאוחר - אבל מאידך, חיי פריצות במצב בוסרי בינתיים, קוראים להם "ניצול כחות"..

מרחם על מי שמקים כך משפחה. ומי שמשלה עצמו, שאחרי חיי פריצות יקים משפחה עם קשר אוהב וחזק בינו לבין אשתו, כפי שהיה יכול לכתחילה, יכול להמשיך להשלות את עצמו. "לא עבדו ישראל ע"ז, אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא"..

[מוזר, שכבר השני כאן שעושה תעמוה לפריצות עם "ברסלב" בחתימה. אלא אם כן זה אותו אדם]

בגיל שלושים זה כבר לא נראה ככה , אלא באמת אם המוח שלך מוטרף בגלל נישואי בוסר.

יבינו יותר את הנזק בכל מיני "קשרים" טרם נישואין..

אלא מבין יפה ובכנות את ה"תרבות" הרעה שגרמה לך את הבעיה הקשה הזו (אתה לפחות מבין. לצערנו, עושי האידאולוגיה מההפקרות, ימצאו תמיד מה להאשים - את ה"בגרות", ושלא נתנו להם מספיק ליהנות מההפקרות וכו' - רק לא את עצמם, שלא שמרו את תום רגשותיהם למי שמיועדת להיקשר עימה בקשר נשמה לתמיד).

ובאמת, אחרי חרטה אמיתית על מה שעברת, צריך להשתדל קודם כל בפעל לא "להסתכל לכל כיוון", זה יכול להתחיל להרגיע את ההרגל. אח"כ, להשתדל לשבת בתוך הבית, זמן קצר, כמה פעמים ביום, ולהתבונן בינך לבינך, כמה טובה אשתך, כמה טוב שיש לכם קשר בלעדי, כמה טובה הנאמנות והקביעות ולא ארעיות שנמשכת אחרי משיכת הרגע החיצונית; כמה תלוי במה שבונים ביחד בתהליך, שזה מצריך התמדה, צעד אחרי צעד, לבנות משהו עמוק פנימי ויציב.   

תודֶה לקב"ה על שלמרות מה שעברת, זיכה אותך באשה כזו - ותתפלל אליו על בנין טוב איתה, של קשר אמיתי וטהור ובלעדי. יד ה' לא תקצר.

[וזה לא "ברסלב" כמובן, אלא ההיפך... לא הראשון שנושא את שמם לשווא]

והתמכרות ילדותית להפקרות בשם ה"אני עוד לא בוגר מספיק כדי לעשות את זה בצורה אחראית ומחוייבת" - זה עוד יותר סימן לבגרות...

הוא קיבל את המחמאות על היושר שלו מול עצמו, בצדק. ועל כן גם יש לו סיכוי לצאת ממה שאתה מנסה לגרום לאחרים.

ואתה קיבלת את גל הסלידה מהתייחסות לבנות ככלי לפריקת תאוות עטופה באידיאולוגיה, עד לזמן שכבר יהיה אפשר (בדמיון) להתחייב (כאילו..) באופן פרווה ופושר כלפי הקרבן שתגיע בשלב ההוא - בצדק.

אתה מייחס לי דברים שמעולם לא אמרתי.

אתה טרול.

סיימתי איתך

אחרי שאמרו לך את זה הרבה - אז מצאת לומר לאחרים.... "הפוסל, בטרוליותו פוסל".. 

ואני באמת שמח לשמוע שאתה רואה לנכון לומר שלא אמרת. סימן שגם אתה מבין שלפחות כלפי חוץ, ואולי מעבר לכך, זה אכן נשמע גרוע מאד..

אבל זו בדיוק (לפחות, ומעבר לכך) המשמעות של מה שאמרת; ה"קידמה" של לצאת עם מלא בחורות - בכוונה מראש שלא על מנת להתחתן - ו"להבחין" על גבן, מה זה "חשק פתאומי" ומה הם "צרכיו". כמובן, לשבור את ליבותיהן - ולא פעם גם את גופותיהן - על מזבח ההסתכלות "הבוגרת" הילדותית-אנוכית הזו. אח"כ, כביכול, תגיע "ההתאמה האמיתית", זה כבר יהיה פרווֶה ומסכנה.

בדיוק אשר אמרתי. גישה של התבכיינות ילדותית, שמאשימה את ה"חוסר בגרות" של עצמו, במה שגורם לקרבנותיו. "בגרות"...  

ואתה לא "סיימת איתי", כי מעולם לא היתה לי שמץ התחלה של דיון עם הכיוון הזה. וכן לאחרים פה, שהביעו סלידתם בפה מלא.

הנוכל היחידי בענין זה, הוא אתה. שמנסה להכניס בערוץ כזה, גישות-פריצות כאלה, במסוה של כאילו דיון, עם חותמת "ברסלב".. (לא הראשון, כבר אמרנו). החנופה גם היא מום שבך, שמנסה "לשכנע" אנשים שכיוונם ברור, שבעצם רק את "טובתם" הוא דורש. גם המיסיון עובדים כך.

זו כנראה גם הסיבה לרוגז והגידופים כשזה נחשף.

ואני מעריך שכולם כאן ישמחו, אם באמת "תסיים", בכלל עם הערוץ הזה - ותמצא מקומות אחרים, "נאורים", עם גישה כשלך, לשפוך שם את הדברים הללו..

הבלוג הזה אינו מיועד לשו"ת הלכתי. מי שמאמין בציות להלכה, בוודאי יכול למצוא מקורות הילכתיים שונים כדי לקבל תשובות הלכתיות.

זאת באמת אחת הבעיות בקשרים קודמים,

בדיוק למדתי על זה קטע יפה-"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר *נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח* "(דברים כד,מ)

ספר החינוך רושם את טעם המצווה:"כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניינה דרך זרות, כי כל טבע ברב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחק האדם דרכו מאשה זרה, ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו.."

התורה מודעת שרב האנשים יצאו לפני החתונה, והדייטים והקשרים הקודמים משאירות צלקות בלב ובכללי הרגל לבנות אחרות.

לכן התורה גם נותנת הדרכה למצב הזה- "נקי יהיה לביתו שנה אחת", אני חושבת שזה גם מה שיכול לעזור לך במצב הזה..

שנה ראשונה זה בסיס ויסוד חשוב מאוד לחיי הנישואין(גם אם עבר שנה כדאי להתחיל עכשיו את יסודות "השנה הראשונה").

זאת שנה שהאדם צריך להיות 'נקי לביתו'- כלומר להיות בבית, להרגיש את הבית.. שהבית יהיה סגור, לא להזמין אליו כל היום חברים וללכת לאנשים (אפשר ללכת, אבל לא כדרך הרגל).

כשאתה בשנה הראשונה בונה את הבסיס החזק הזה, שזה רק אתה ואישתך, אח"כ לצאת,להזמין אנשים ולהתקל בעוד נשים יהיה פחות קשה, כי כמו שספר החינוך כותב- אדם אוהב את מה שהוא רגיל, את מה שהוא מכיר. ואם בנית משהו עמוק עם אשתך, לא תחשוב על משהי אחרת שיותר טובה מאישתך, כי לך עם אישתך יש משהו שהוא מעל "היא חכמה, היא יפה" יש לך קשר עמוק, שאם בונים אותו נכון, קשה לערער אותו בעזרת נשים אחרות..

לומר על ה"נקי יהיה לביתו שנה" ועל הסבר ספר החינוך לכך - שזה בגלל ש"התורה מודעת שרוב האנשים יצאו לפני החתונה".... זה לא נכון.  זה להלביש מציאויות עכשוויות-לפעמים, על דברי התורה. בזמנים ההם, זה לא היה כך. ובכלל, חלילה לחשוב שהתורה בונה על "דייטים וקשרים קודמים".. 

ההדרכה של נקי יהיה לביתו, והסבר החינוך על זה, זה לגבי ההמשך. שאדם יתרגל להתרכז באשתו. לא בגלל דברים שהיו קודם.

ואכן, כשאדם נפגש, זה צריך להיות לשם בירור אופציית נישואין בלבד; ולזכור גם תוך-כדי שזה הענין, ולא איזו "חוויה" בפני עצמה.

לא סותר את התוכן של מה שהצעת, שהוא בוודאי נכון.

זו נטייה די טבעית סה"כ להסתכל על הדשא של השכן

הוא בחר באחת והוא נאמן לה ורוצה להיות נאמן לה גם במחשבה- זה דבר טוב וראוי 

וממש לא בעיה של אישתו, להפך אשריה שיש לה גבר אמיתי וכנה ונאמן

זה בכלל לא משנה

(ברור שכל אישה רוצה לשמוע את זה שהיא הכי טובה הכי יפה וכו)

עצם זה שבחרת בה התחתנת איתה ...

והחתונה היא לא הפיק של הכל, היא אמצעי, בחרת בה כדי לגלות איתה את שניכם ביחד

כך שזה לא משנה אם תפגוש פתאום מאה נשים יפות ומדהימות, כי כבר בחרת, כי עברת את השלב הזה

כי רק עם אישתך אתה מפתח אינטימיות, כי רק בזוגיות אפשר להגיע לאינטימיות אמיתית אחד של השני עם ההשקעה אחד בשני ועם הזמן

שלום וברכה

לעניות דעתי כמה נקודות.

א. לימוד תורה, כדאי להתחבר ולמעשה חייב לתורה ולבית מדרש אם אתה לא מחובר כמובן שללמוד אצל רב זה בעל משמעות גדולה מעבר לעניין הלימודי, לימוד התורה יש בכוחו לטהר את הלב.

ב. להציב לעצמך גדרים. אני לא יודע באיזה מסגרת אתה כרגע, אבל אם זה עבודה, אקדמיה, או כל מסגרת אחרת.

לזכור שעל פי ההלכה מיעוט שיחה עם האישה מה טוב. אין צורך באינטרקציה אם זה לא למטרות עבודה או לימודים וכמובן שגם זה בהגבלה גדולה.

לצערי אני לומד באקדמיה ורואה נשואים ורווקים ששכחו את דברי רוב ככל ספרי המוסר בעניין זה. 'אדם עובר עבירה ושונה בה נעשית לו כהיתר'

ג. עבודה על עצמך, אני בטוח שעבודה על המחשבה יכולה לקדם אותך, אולי זה לא יקח יום או יומיים אבל תאמין בעצמך ותראה פירות.

ד. אתה מכיר את עצמך ויודע איפה כדאי לגדור את עצמך ואיפה כדאי לחזק את עצמך ובהתאם לכך תתנהל.

ברור לגמרי מהודעותיך שלא התחתנת בגלל "לחץ" ושאר הבלים. מה שאנשים מוציאים תיסכול של עצמם על אחרים, אינו צריך לגעת בך.

ציינת בעיה ספציפית, לא קשה להבין; קיבלת הצעות טובות וגם חיזוק להתחזק מתוכך עצמך - בעז"ה תצליח.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?