ככה זה שממהרים להתחתן.

נכון יש מי שמשקר ואומר שהאהבה באה עם הזמן.

מה שבא עם הזמן זה שנאה ותסכול והשלמה ודיכאון ויאוש.

אתה לא יכול לכפות על עצמך לרצות רק את אשתך, כמו שאתה לא יכול לכפות על עצמך לחשוב רק על דובים לבנים.

אבל יכול להיות שאתה יכול לעבור איזה טיפול נפשי קבוע, שיאפשר לך להיות טיפה פחות משוגע ואולי עם הזמן, תראה את הדברים בפרופורציה ותבין שלא כל בחורה מדליקה ברחוב , היא באמת גן העדן האבוד שלך.

אבל האמת היא, שאין לך הרבה תקווה. נישואי בוסר הן טעות שקשה מאוד לתקן בלי להתגרש או בלי לקחת איזו הפסקה רצינית.

אתה "ממציא" את הבעיה שלו, לצורך האג'נדה שלך..

הוא לא כתב שנישא נישואי בוסר. מאיפה לקחת ש"מיהר להתחתן", בחור בן 23, שנישא לפני לא הרבה זמן...

הוא כתב בדיוק ממה זה בא. זו תוצאה של תרבות-פרוצה, שמאפשרת "קשרים" עם כל מיני בנות טרם נישואין. 

אולי זה לא היה ככה לפני מאתיים שנה, כשרוב בני האדם כבר פרנסו את עצמם בגיל 13 - 14.

אבל במאה השנים האחרונות, עם התפתחות המדע והתעשיה, נוצר צורך בחינוך ממושך וכך גם תקופת גדלה והתמשכה עד לשלהי שנות העשרים.

הבגרות הנפשית היא תוצאה של אינטראקציה חברתית ואחריות והיא לא קיימת בכלל בתחילת שנות העשרים , אלא רק מתחילה להתפתח אז.

לענייננו הבגרות היא זווית ראיה רחבה על המציאות שלוקחת בחשבון את התא המשפחתי ואת כל מה שמסביבו כך שאדם בוגר יבין שהוא קושר את חייב לבן או לבת זוג, תוך כדי זה שהוא מודע למרחב ההיצע הריגשי והמיני שנמצא מסביבו.

זו הבעיה של הבחור הזה, לא הסיסמאות החרדיות השקריות על "חברה פרוצה", כי מי שמכיר את החברה החרדית כמוני יודע שהתופעות האלו וגם תופעות חריפות הרבה יותר מצויות בה בשפע רב, אלא העדר בגרות נפשית ורגשית, שאין לו וגם לא יכולות להיות לו, בגלל גילו הצעיר ובגלל שהתחתן כל כך מוקדם. 

"התפתחות המדע והתעשיה" אינה קשורה לענין.

הבגרות הנפשית של האדם, הנצרכת לזה, היא בעיקר תוצאה של חינוך ערכי. שלא לדבר על בשלות רגשית. אם כי אכן גם נסיון החיים תורם לה - ובד"כ אדם בגיל זה הוא כבר אחרי צבא/ישיבה, זה לא ילד קטן.

נישואין זה לא "מפעל טכני" - ואדרבה, יש יתרון לרעננות של גיל צעיר יחסית (והגיל שלו אינו ממש כזה..) לקשר העמוק.

נכון שיש גם מציאות של נישואי בוסר - בד"כ בגיל הרבה יותר צעיר - אבל יש גם ההיפך. אנשים מחכים יותר מידי, וכבר אינם קושרים קשר עמוק ורענן כפי שהיו יכולים קודם. כמובן, לא חייב להיות - תלוי באדם.

ולעיתים, לגמרי לא מזיק ש"גדלים ביחד".

וזה לא מספיק ש"יבין שהוא קושר את חייו"... האדם הזה "מבין" מצוין. אדם זה לא רובוט - וה"הבנה" אינה פותרת הכל.

הבעיה של הבחור הזה, שניכר שהוא לא מ"החברה החרדית" שכנראה יש לך נוגדנים אליה, היא בדיקו כמו שהוא כתב: חי בחברה פרוצה לפני כן, וזה מה שמקשה עליו כעת להיות מחוייב לבחורה אחת. וזו בעיה שרק מתעצמת עם השנים בתרבות כזו, אלא אם כן האדם כבר מאבד את הטעם האמיתי של הנישואין, והופך את זה לאיזו "חברה בע"מ"...

"בגרות נפשת ורגשית" - זה לגמרי קיים בגיל כזה.

[והסיבה העיקרית לגירושין כיום - שקורים ברובם בחברה שאכן מתחתנים בה מאוחר....  היא בדיוק מאובדן תחושת הייחודיות של נישואין, איש ואשתו]

וכמוהם לנפנף באצבע מאשימה נגד המציאות שלא מסתדרת , עם האינטרסים הפוליטיים שלך.

בינתיים מבולבלים ואומללים כמו הבחור למעלה, ימשיכו להתפדק על כל הדלתות בלי מענה ובלא תוחלת , כאשר האשם האמיתי הוא תפיסת העולם האוטיסטית שהיא עד כדי עקורה מכל פרספקטיבה , עד שהיא יכולה לטעון כמוך ש "התפתחות המדע והתעשיה" אינה קשורה לענין, או לנקוט בגישה החרדית המזהירה נגד "סכנות הטכנולוגיה".

אלא שהקדמה היא כאן , תהילה לאל ולנביאיו, והיא לא ממש מבקשת ממכם אישור או תעודות כשרות

זה אתה בלבד.

אתה לא תיתן למציאות של מה שהוא כותב בעצמו שקרה לו, לבלבל אותך. אתה לא תיתן למציאות של מה שגורמת צורת החיים המופקרת לבלבל אותך, אתה לא תיתן לסטאטיסטיקה לבלבל אותך. אתה תמשיך לומר על אחרים שיש להם "אינטרסים פוליטיים" (מה הקשר...), "סכנות הטכנולוגיה" (מי הזכיר..), ולעצום עיניים מהאינטרס שיש למי שכותב כמוך - שהוא חיי הפקרות עם אידיאליזציה, ונסיון להרוס לאחרים אפשרות להקים משפחה נורמלית, בשביל היצר מחד, והנוגדנים/שנאה מאידך.,

ובחורים כאלה, מוטב שיתדפקו על דלתות ששם הם מבקשים לעזור להם לעשות שינוי ממה שהורגלו לו - מאשר שצעירים ממנו יתדפקו על דלתות שמציעות להם איך להגיע בדיוק לאותן בעיות שהוא מציין שעבר, ויותר מהן. כמובן, הכל "בהכשר ברסלב", כביכול..

האוטיסט היחידי, הוא מי שכבר איבד את היכולת לחוש מה זה בנין בית באמת, באהבה ונקיות וקרבה, מרוב "מיצוי החיים" של הפריצות. מילא על עצמו, אבל לנסות לסחוב אחרים איתו...

ואכן, ב"ה הקידמה היא כאן; את סדום ועמורה כבר עברנו לפני הרבה שנים. וה"כאילו-קידמה" הנוכחית, השואפת אליהן, מראה את "הצלחתה המרובה" בבנין בתים מוצלחים ואוהבים.....

ומכל מקום, אנחנו ענינו לבחור הזה - אף אחד לא ראה שמץ ענין לתת לך "אישור או כשרות". כתיבתך אינה חדשה, וכל זמן שערוץ 7 רואה לנכון לתת גם לדברים כאלה להיכתב, זה לא ענייננו. סביר שעדיף להפסיק להזין אותם.

אבל כידוע, גם שעון מקולקל צודק במשך שתי דקות ביום

זה לא ממש מעניין אותי.

יש עקרונות פשוטים ונכונים ובאותה מידה יש גם יוצאים מהכלל.

כדי להחוות דעה על הנישואים שלך , אני צריך לדעת הרבה יותר עליך ועל אישתך ועל הסביבה שבה אתם חיים והנסיבות שאתם צריכים להתמודד איתן. 

וכבר אמרתי לך קודם, זה לא מעניין אותי.

אבל באופן כללי, אני לא נוטה לעשות עניין מיוצאים מהכלל, הם קיימים מצד אחד ומצד שני הם לא חלק מהדיון.

אני חייתי בחברה החרדית הרבה שנים, המשפחה שלי ברובה עדיין שם.

בחברה הזאת הבנות מתחתנות עד גיל 22 והבנים עד גיל 24 או 25.

יש קהילות ששם זה קצת יותר מוקדם ויש כאלו שהגיל טיפה יותר מאוחר.

בדרך כלל התוצאות גרועות.

יש גם הצלחות פה ושם. אז מה? 

יופי לך.

הלאה

אם היה ממשיך כך - היה עוד יותר "לא בשל" מעוד יותר הרגל של נסיבות כאלה.

אין אפילו רמז שהתחתן בגלל "לחץ חברתי". וגם לא ש"מת שמה". יש לו אשה טובה, שמח בה. ויש לו בעיות בגלל מה שמקודם.

אז צריך לפתור בהתאם לבעיה, ולא להלביש "בכח" אג'נדות שלקוחות ממציאויות אחרות, ולא מתאימות למקרה הזה.

עצמי

באה מניתוב כחות למקום אחד אמיתי, מתוך קשר נפשי עמוק, חייב, משפחתי, קדוש.

ולא עושים תעמולה מצד אחד ל"נישואין" בגיל מאוחר - אבל מאידך, חיי פריצות במצב בוסרי בינתיים, קוראים להם "ניצול כחות"..

מרחם על מי שמקים כך משפחה. ומי שמשלה עצמו, שאחרי חיי פריצות יקים משפחה עם קשר אוהב וחזק בינו לבין אשתו, כפי שהיה יכול לכתחילה, יכול להמשיך להשלות את עצמו. "לא עבדו ישראל ע"ז, אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא"..

[מוזר, שכבר השני כאן שעושה תעמוה לפריצות עם "ברסלב" בחתימה. אלא אם כן זה אותו אדם]

בגיל שלושים זה כבר לא נראה ככה , אלא באמת אם המוח שלך מוטרף בגלל נישואי בוסר.

יבינו יותר את הנזק בכל מיני "קשרים" טרם נישואין..

אלא מבין יפה ובכנות את ה"תרבות" הרעה שגרמה לך את הבעיה הקשה הזו (אתה לפחות מבין. לצערנו, עושי האידאולוגיה מההפקרות, ימצאו תמיד מה להאשים - את ה"בגרות", ושלא נתנו להם מספיק ליהנות מההפקרות וכו' - רק לא את עצמם, שלא שמרו את תום רגשותיהם למי שמיועדת להיקשר עימה בקשר נשמה לתמיד).

ובאמת, אחרי חרטה אמיתית על מה שעברת, צריך להשתדל קודם כל בפעל לא "להסתכל לכל כיוון", זה יכול להתחיל להרגיע את ההרגל. אח"כ, להשתדל לשבת בתוך הבית, זמן קצר, כמה פעמים ביום, ולהתבונן בינך לבינך, כמה טובה אשתך, כמה טוב שיש לכם קשר בלעדי, כמה טובה הנאמנות והקביעות ולא ארעיות שנמשכת אחרי משיכת הרגע החיצונית; כמה תלוי במה שבונים ביחד בתהליך, שזה מצריך התמדה, צעד אחרי צעד, לבנות משהו עמוק פנימי ויציב.   

תודֶה לקב"ה על שלמרות מה שעברת, זיכה אותך באשה כזו - ותתפלל אליו על בנין טוב איתה, של קשר אמיתי וטהור ובלעדי. יד ה' לא תקצר.

[וזה לא "ברסלב" כמובן, אלא ההיפך... לא הראשון שנושא את שמם לשווא]

והתמכרות ילדותית להפקרות בשם ה"אני עוד לא בוגר מספיק כדי לעשות את זה בצורה אחראית ומחוייבת" - זה עוד יותר סימן לבגרות...

הוא קיבל את המחמאות על היושר שלו מול עצמו, בצדק. ועל כן גם יש לו סיכוי לצאת ממה שאתה מנסה לגרום לאחרים.

ואתה קיבלת את גל הסלידה מהתייחסות לבנות ככלי לפריקת תאוות עטופה באידיאולוגיה, עד לזמן שכבר יהיה אפשר (בדמיון) להתחייב (כאילו..) באופן פרווה ופושר כלפי הקרבן שתגיע בשלב ההוא - בצדק.

אתה מייחס לי דברים שמעולם לא אמרתי.

אתה טרול.

סיימתי איתך

אחרי שאמרו לך את זה הרבה - אז מצאת לומר לאחרים.... "הפוסל, בטרוליותו פוסל".. 

ואני באמת שמח לשמוע שאתה רואה לנכון לומר שלא אמרת. סימן שגם אתה מבין שלפחות כלפי חוץ, ואולי מעבר לכך, זה אכן נשמע גרוע מאד..

אבל זו בדיוק (לפחות, ומעבר לכך) המשמעות של מה שאמרת; ה"קידמה" של לצאת עם מלא בחורות - בכוונה מראש שלא על מנת להתחתן - ו"להבחין" על גבן, מה זה "חשק פתאומי" ומה הם "צרכיו". כמובן, לשבור את ליבותיהן - ולא פעם גם את גופותיהן - על מזבח ההסתכלות "הבוגרת" הילדותית-אנוכית הזו. אח"כ, כביכול, תגיע "ההתאמה האמיתית", זה כבר יהיה פרווֶה ומסכנה.

בדיוק אשר אמרתי. גישה של התבכיינות ילדותית, שמאשימה את ה"חוסר בגרות" של עצמו, במה שגורם לקרבנותיו. "בגרות"...  

ואתה לא "סיימת איתי", כי מעולם לא היתה לי שמץ התחלה של דיון עם הכיוון הזה. וכן לאחרים פה, שהביעו סלידתם בפה מלא.

הנוכל היחידי בענין זה, הוא אתה. שמנסה להכניס בערוץ כזה, גישות-פריצות כאלה, במסוה של כאילו דיון, עם חותמת "ברסלב".. (לא הראשון, כבר אמרנו). החנופה גם היא מום שבך, שמנסה "לשכנע" אנשים שכיוונם ברור, שבעצם רק את "טובתם" הוא דורש. גם המיסיון עובדים כך.

זו כנראה גם הסיבה לרוגז והגידופים כשזה נחשף.

ואני מעריך שכולם כאן ישמחו, אם באמת "תסיים", בכלל עם הערוץ הזה - ותמצא מקומות אחרים, "נאורים", עם גישה כשלך, לשפוך שם את הדברים הללו..

הבלוג הזה אינו מיועד לשו"ת הלכתי. מי שמאמין בציות להלכה, בוודאי יכול למצוא מקורות הילכתיים שונים כדי לקבל תשובות הלכתיות.

זאת באמת אחת הבעיות בקשרים קודמים,

בדיוק למדתי על זה קטע יפה-"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר *נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח* "(דברים כד,מ)

ספר החינוך רושם את טעם המצווה:"כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניינה דרך זרות, כי כל טבע ברב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחק האדם דרכו מאשה זרה, ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו.."

התורה מודעת שרב האנשים יצאו לפני החתונה, והדייטים והקשרים הקודמים משאירות צלקות בלב ובכללי הרגל לבנות אחרות.

לכן התורה גם נותנת הדרכה למצב הזה- "נקי יהיה לביתו שנה אחת", אני חושבת שזה גם מה שיכול לעזור לך במצב הזה..

שנה ראשונה זה בסיס ויסוד חשוב מאוד לחיי הנישואין(גם אם עבר שנה כדאי להתחיל עכשיו את יסודות "השנה הראשונה").

זאת שנה שהאדם צריך להיות 'נקי לביתו'- כלומר להיות בבית, להרגיש את הבית.. שהבית יהיה סגור, לא להזמין אליו כל היום חברים וללכת לאנשים (אפשר ללכת, אבל לא כדרך הרגל).

כשאתה בשנה הראשונה בונה את הבסיס החזק הזה, שזה רק אתה ואישתך, אח"כ לצאת,להזמין אנשים ולהתקל בעוד נשים יהיה פחות קשה, כי כמו שספר החינוך כותב- אדם אוהב את מה שהוא רגיל, את מה שהוא מכיר. ואם בנית משהו עמוק עם אשתך, לא תחשוב על משהי אחרת שיותר טובה מאישתך, כי לך עם אישתך יש משהו שהוא מעל "היא חכמה, היא יפה" יש לך קשר עמוק, שאם בונים אותו נכון, קשה לערער אותו בעזרת נשים אחרות..

לומר על ה"נקי יהיה לביתו שנה" ועל הסבר ספר החינוך לכך - שזה בגלל ש"התורה מודעת שרוב האנשים יצאו לפני החתונה".... זה לא נכון.  זה להלביש מציאויות עכשוויות-לפעמים, על דברי התורה. בזמנים ההם, זה לא היה כך. ובכלל, חלילה לחשוב שהתורה בונה על "דייטים וקשרים קודמים".. 

ההדרכה של נקי יהיה לביתו, והסבר החינוך על זה, זה לגבי ההמשך. שאדם יתרגל להתרכז באשתו. לא בגלל דברים שהיו קודם.

ואכן, כשאדם נפגש, זה צריך להיות לשם בירור אופציית נישואין בלבד; ולזכור גם תוך-כדי שזה הענין, ולא איזו "חוויה" בפני עצמה.

לא סותר את התוכן של מה שהצעת, שהוא בוודאי נכון.

זו נטייה די טבעית סה"כ להסתכל על הדשא של השכן

הוא בחר באחת והוא נאמן לה ורוצה להיות נאמן לה גם במחשבה- זה דבר טוב וראוי 

וממש לא בעיה של אישתו, להפך אשריה שיש לה גבר אמיתי וכנה ונאמן

זה בכלל לא משנה

(ברור שכל אישה רוצה לשמוע את זה שהיא הכי טובה הכי יפה וכו)

עצם זה שבחרת בה התחתנת איתה ...

והחתונה היא לא הפיק של הכל, היא אמצעי, בחרת בה כדי לגלות איתה את שניכם ביחד

כך שזה לא משנה אם תפגוש פתאום מאה נשים יפות ומדהימות, כי כבר בחרת, כי עברת את השלב הזה

כי רק עם אישתך אתה מפתח אינטימיות, כי רק בזוגיות אפשר להגיע לאינטימיות אמיתית אחד של השני עם ההשקעה אחד בשני ועם הזמן

שלום וברכה

לעניות דעתי כמה נקודות.

א. לימוד תורה, כדאי להתחבר ולמעשה חייב לתורה ולבית מדרש אם אתה לא מחובר כמובן שללמוד אצל רב זה בעל משמעות גדולה מעבר לעניין הלימודי, לימוד התורה יש בכוחו לטהר את הלב.

ב. להציב לעצמך גדרים. אני לא יודע באיזה מסגרת אתה כרגע, אבל אם זה עבודה, אקדמיה, או כל מסגרת אחרת.

לזכור שעל פי ההלכה מיעוט שיחה עם האישה מה טוב. אין צורך באינטרקציה אם זה לא למטרות עבודה או לימודים וכמובן שגם זה בהגבלה גדולה.

לצערי אני לומד באקדמיה ורואה נשואים ורווקים ששכחו את דברי רוב ככל ספרי המוסר בעניין זה. 'אדם עובר עבירה ושונה בה נעשית לו כהיתר'

ג. עבודה על עצמך, אני בטוח שעבודה על המחשבה יכולה לקדם אותך, אולי זה לא יקח יום או יומיים אבל תאמין בעצמך ותראה פירות.

ד. אתה מכיר את עצמך ויודע איפה כדאי לגדור את עצמך ואיפה כדאי לחזק את עצמך ובהתאם לכך תתנהל.

ברור לגמרי מהודעותיך שלא התחתנת בגלל "לחץ" ושאר הבלים. מה שאנשים מוציאים תיסכול של עצמם על אחרים, אינו צריך לגעת בך.

ציינת בעיה ספציפית, לא קשה להבין; קיבלת הצעות טובות וגם חיזוק להתחזק מתוכך עצמך - בעז"ה תצליח.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.