א"א לפספס את זה שממש בא לך עליו, אז יאללה.

אם לא תנסי, אף פעם לא תדעי.

מקסימום ניסיתם ולא יצאה מזה חתונה.

הספק של הכאב שווה את הודאי תחושת פספוס שלך.

אם את צריכה תמיכה ואומץ - אני אשתדל להעניק לך קצת

בהצלחה!!

אני לא לגמרי מכיר אותך, אז אני מדבר בהיסוס:

תנסי לפתוח איתו את זה, למה זה מפריע לו,

מה חשוב לו בזוגיות וכו'.

תנסי להביא אותו למסקנה שההפרש הזה כ"כ שולי בשיקולים של זוגיות ושלום בית,

שבינינו - זה העיקר בסוף.

זה דורש מלא אומץ, ועלול ממש לכאוב,

אבל אני לא רואה דרך אחרת לשכנע אותו.

כמובן אפרש באופן עקיף, אבל נראה לי לא שייך במקרה שלך.

ווא, מנסה לתמוך קצת מרחוק...

המון הצלחה לך!!

גיל זו סיבה מספיק מרתיעה, אבל לפתוח עשוי לעזור.

לגבי דרך חבר, נראה לי מיותר כמו שזה נשמע ממך.

נשמע שיש ביניכם שיח טוב ודי פתוח,

אז חבר זה קצת לחזור אחורה.

זה כמו שלא תנסי לחזור לבחור שיצאתם חצי שנה באמצעות חבר,

(הקצנתי כדי לחדד למה זה נראה לי לא שייך).

יאללה, תסתערי

ההפרש יפסיק להפריע ברגע שתתעלמו ממנו, לדעתי.

את גם נשמעת די צעירה ברוחך, אז בכלל לא נורא.

הפרש זה סימפטום לפער נפשי עמוק, לא סיבה עצמית לבעיות, לדעתי.

ו-@הולם במיוחד ניסחה את זה יותר טוב ממני,

לא רואה שום עניין לנסות דרך החבר, אלא דרכו.

מניחה שזה מרתיע אותו בגלל העיניים שיפתחו עליו..

אני הייתי פונה ישירות אליו, כי כבר פתחת את זה מולו. נראה לי מוזר לערב עכשיו את החבר..

אבל אם את מרגישה שזה כבד לך מדי אז אולי בכ"ז עדיף.

בהצלחה רבה! בעז"ה שתצאי מהפלונטר בקרוב, לכאן או לכאן...

כשהאישה באותו גיל/ קטנה יותר, בהרבה מהמקרים גם היא לא יכולה לעבוד כ"כ ומתחילים את חיי הנישואין ממצב כלכלי מעפן למדי.

ובעיניי היכולת להשתחרר מהתבניות האלו היא חשובה מאוד. אז כל הכבוד לך..

(יש לי נאום שלם בנושא היתרונות כשהאישה גדולה יותר מהגבר, אולי בפעם אחרת..)

בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

יכולה כבר להציץ שם בכל השרשור..

אני אישית מכיר כמה וכמה זוגות עם פער של 3-4 שנים לטובת האישה..

בסופו של דבר כמו שכתבו פה- אם יש חיבור, והבנה והערכה, מה משנה הגיל?

מקסימום הוא יצטרך להרים אותך על כיסא יותר פעמים ביומולדת..

הדבר היחיד שבו הוא משמש כפקטור זה לעניין ילדים.. אבל זה לא רלוונטי בגילאים שלכם. זה רק בגילאים מבוגרים.

מסברה די פשוטה,

הפער אכן יקטן עם השנים

(גם אם לא יצטמצם לגמרי),

וככל שהחתונה תתרחש בגיל יותר מאוחר,

פער הגילאים יהיה פחות משמעותי.

אולי חוץ ממסיבות יום הולדת שאז ישימו לב לגיל. בחיי היום-יום את אפילו לא תחשבי על זה

רק שלא תגיד לי "כשתגדל תבין"  והכל יהיה בסדר 

מישהי גדולה ממני זה מדליק יותר מאשר מישהי צעירה ממני.

יותר אכפת לי שהיא לא תהיה גבוהה ממני (ברוך השם אני 1.80).

הימים פה לפי תאריך לועזי, אתמול הכוונה ליום שישי.

יש שם סימן שאלה

אני גם לא יודע בת כמה את אבל אם את בת 35-37 אני יכול להבין בנאדם שצעיר ממך ב-5 שנים, זה נורמלי בהחלט.

אבל אין לך מה לפחד, שיגיע הבחור אז הוא יגיע.

אם כן צריך לראות מה מקובל שם. אם לא אז מה אכפת לך? תמציאי מישהו מתאים לך ואת תתאימי לי ותחיו בכיף. אפשרי זה גם כן, עובדה יש זוגות מכל הסגנונות ומכל הסוגים.

אני חושב הדילמה שלרוב הגברים תהיה זה מבחינת פוריות. זאת בעיקר השאלה שתישאל. (לא בינך לבין הגבר. בינו לבין עצמו)

זאת הדילמה שיש לגברים (אין מה לעשות, הפוריות של אישה בגיל 30 לא כמו בגיל 40)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.