אם  אדם רואה מראש שיש מישהי במדרכה במקום מסוים ולדוגמא היא לא צנועה ויש חשש שיהיה לו יצר להסתכל, ברור שמעיקר הדין הוא מצווה למנוע את מה שיכול להביא אותו לידי נסיון...כולל אם זה לעבור מדרכה

מחיצה בחתונה?

אתה מצטט חלקית מכדי להבין מה אתה מנסה להגיד, וגם מה הרב עצמו אומר.

מוזר לי מה שאתה אומר על הרב פיינשטיין. ידוע שדברי הלבוש, שהיה הראשון בעניין, רק היו לימוד זכות.

זה פשט דברי הלבוש, כברור לכל רואה. זה שפרשנו את זה, זה עניין אחר כבר...

זאת תשובה שלמה מה שציטטת למעלה?! לא ראיתי כזאת באגרות משה עד היום

כתוב שם על פסח דווקא, ושבביה"כ זה מדאורייתא. מאיזה טעם? מטעם שזאת תפילה? אז ניחא. מטעם שזאת לא סעודת חובה שיש בה חובה מדאורייתא להמנות בחבורה אחת? אז אין ראיה משם לכאן.

ומשם משליך לרשות (לא יודע למה).

אבל לא ציטטת את החלק שהוא מביא בו את הטעם של הבי"כ

כי אי אפשר אחרת וזאת חובה דאורייתא (אתי עשה ודחי לא תעשה וכו').

לא רואה את הגאוניות, אבל אני כבר לא מונח בדיון אז זה לא רלוונטי

והעתקת לכאן רק חלק.

גם אם אפשר אחרת, שאלה אם אתי עשה וכו'

יש כמה הלכות לגבי קרובים שברור בהן שלא מדובר על קרבה ראשונה.

למשל קרבה שניה - דודות, דודים וכו'. ודנתי באחד המקרים ("מניחה לדבר עם קרוביה" בנדה או גיטין לא זוכר כרגע), עם פוסקים, והם אמרו שבאמת לא ברור מה גדר הקרובים לעניין זה! (הסיבה היא שבוודאי שלאדם אין למנוע מאשתו לדבר עם מי שמותר לה לגעת בהם, ואין רבותא בדברי ר"מ שם, ולכן ברור שלא מדובר בקרובים הראשונים)

"שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה", מכאן ברור שקרוביה הם לא קרבה ראשונה (אחיה, קרוביה בנפרד).\

לא הבנתי את הקשר לרבי חיים

לא מסכים כל-כך עם ההוכחה, בעיקר כי לא ממימי הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל אנחנו שותים.

אבל יכול להיות שאני פשוט לא מיושב מספיק להבין את הכוונה בדבריך

נ.ב, תודה שאתה מחלק לי ציונים על דבריי

על ההבנה המוטעית שלך כבר עניתי מפשט הדברים. אחיה וקרוביה, למה היה צריך לחלק בין אחיה לקרוביה? אם תאמר שבאחים החמירו במעט יותר מההורים, אז למה לא לכתוב "אחיה, סביה, נכדיה וקרוביה"?

מכאן פשוט שכך הדברים. וככה גם מבינים את זה פוסקים. מה גם שאם בנגיעה מותרת, בדיבור איצטריך למימר?

בקיצור, פשוט שלא מדובר שם על קרובים שהיא מותרת בהם בנגיעה.

דרכי לימוד הכי בסיסיים. אין צורך להגיד את המובן מאליו, וכשהגמרא לא שואלת "פשיטא", זה אפילו לא הוה אמינא.

לא זוכר אם באריכות, ולא מצאתי

לחלוטין, וזאת פשוט שזאת הפרזה.

לא מדובר על שיחות של צחוקים ואיסורי ייחוד, ברור שזה אסור עם כל אחד שאינו בעלה.

אז ברור שאדם שיאסור דבר כזה על אשתו הוא כמו ההוא ששופך את כל הכוס עם החרק.

ואם תאמר שמותר לה לדבר עם סתם אדם, זה בדיוק שמניחה לדבר עם כל אחד.

ואם תאמר שמדובר בכך שמניח אותה לדבר עם מי שהיא מותרת בהם בחיבוק ונישוק, מאי רבותא באת להשמעינן? וכי היינו צריכים לך?!

הבנת?

קח את זה בחשבון. כל מה שאתה עושה אלה פלפולים מנותקים מההלכה.

אם באמת זאת הייתה ברייתא שלא להלכה, הגמרא הייתה אומרת שחולקים עליה.

כשאני אומר שאפשר, זה רק כי אי אפשר אחרת. כבר הסברתי למה.

מי שאומר שזה "כל מי שבקשר קרוב אליה" לא רק סותר את שאר דברי חז"ל (שאסור לה לדבר עם כל אדם), הוא גם מתיר איסורי עריות.

סב ונכד הם בדיוק כמו אחים, אתה מבין את זה? הגמרא, ובטח המשניות/ברייתות, לא אומרים דברים מיותרים.

הראיה מפפוס בן יהודה לא רלוונטית. רבי מאיר הביא את דרכו כדוגמא אחת, אבל יש גם המשך. וגם את עניין ההלכה. לגבי קינוי, זה לא רלוונטי בכלל. בקינוי יש יחוד ודברים לא צנועים שהם איסור בפני עצמם. אותו האדון אסר עליה לדבר עם אף אחד ולצאת מהבית אפילו.

אתה עדיין לא חושב שהסברות שלך הן להלכה?

אתה שוב אומר שאסור לאישה לדבר עם אף אחד שהיא לא מותרת לגעת בו. ברור לך שזה מוגזם?

הוא בסך הכל ענה לשאלה ספציפית ולא טרח לפברק החמרות.

צ"ע למה מתעקשים להחמיר ללא בסיס

אולי כאן המקור לפסיקה שהזכרת?

אתה רוצה לצטט שטויות של רבנים מהמגזר שלך גם? רק תגיד לנו לאן אתה משתייך, ונראה לך איך בליצנות אפשר לדחות כל דבר שתביא.

אני מוחה נמרצות!

מדובר בפסקי הלכה מובהקים ומבוססים שיצאו תחת ידו של תלמיד חכם גדול

הנה עוד אחד

דמותו, וזה נכון לכל המגזרים.

והתקשורת עושה את זה חדשים לבקרים.

מי שתופס את הצד שלהם הוא רשע ומבזה ת"ח בכוונה תחילה.

לא עשו את זה לכל גדולי ישראל? לרב עובדיה, לרב אליהו?

לא עשו את זה לת"חים פוסקים עצומים? לרב אבינר, לרב שמואל?

אתה חושב שאם מישהו יצטט את המאמרים האלה, הוא לא חוטא? נו, מילא...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום