אם  אדם רואה מראש שיש מישהי במדרכה במקום מסוים ולדוגמא היא לא צנועה ויש חשש שיהיה לו יצר להסתכל, ברור שמעיקר הדין הוא מצווה למנוע את מה שיכול להביא אותו לידי נסיון...כולל אם זה לעבור מדרכה

מחיצה בחתונה?

אתה מצטט חלקית מכדי להבין מה אתה מנסה להגיד, וגם מה הרב עצמו אומר.

מוזר לי מה שאתה אומר על הרב פיינשטיין. ידוע שדברי הלבוש, שהיה הראשון בעניין, רק היו לימוד זכות.

זה פשט דברי הלבוש, כברור לכל רואה. זה שפרשנו את זה, זה עניין אחר כבר...

זאת תשובה שלמה מה שציטטת למעלה?! לא ראיתי כזאת באגרות משה עד היום

כתוב שם על פסח דווקא, ושבביה"כ זה מדאורייתא. מאיזה טעם? מטעם שזאת תפילה? אז ניחא. מטעם שזאת לא סעודת חובה שיש בה חובה מדאורייתא להמנות בחבורה אחת? אז אין ראיה משם לכאן.

ומשם משליך לרשות (לא יודע למה).

אבל לא ציטטת את החלק שהוא מביא בו את הטעם של הבי"כ

כי אי אפשר אחרת וזאת חובה דאורייתא (אתי עשה ודחי לא תעשה וכו').

לא רואה את הגאוניות, אבל אני כבר לא מונח בדיון אז זה לא רלוונטי

והעתקת לכאן רק חלק.

גם אם אפשר אחרת, שאלה אם אתי עשה וכו'

יש כמה הלכות לגבי קרובים שברור בהן שלא מדובר על קרבה ראשונה.

למשל קרבה שניה - דודות, דודים וכו'. ודנתי באחד המקרים ("מניחה לדבר עם קרוביה" בנדה או גיטין לא זוכר כרגע), עם פוסקים, והם אמרו שבאמת לא ברור מה גדר הקרובים לעניין זה! (הסיבה היא שבוודאי שלאדם אין למנוע מאשתו לדבר עם מי שמותר לה לגעת בהם, ואין רבותא בדברי ר"מ שם, ולכן ברור שלא מדובר בקרובים הראשונים)

"שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה", מכאן ברור שקרוביה הם לא קרבה ראשונה (אחיה, קרוביה בנפרד).\

לא הבנתי את הקשר לרבי חיים

לא מסכים כל-כך עם ההוכחה, בעיקר כי לא ממימי הגאון הרב פיינשטיין זצ"ל אנחנו שותים.

אבל יכול להיות שאני פשוט לא מיושב מספיק להבין את הכוונה בדבריך

נ.ב, תודה שאתה מחלק לי ציונים על דבריי

על ההבנה המוטעית שלך כבר עניתי מפשט הדברים. אחיה וקרוביה, למה היה צריך לחלק בין אחיה לקרוביה? אם תאמר שבאחים החמירו במעט יותר מההורים, אז למה לא לכתוב "אחיה, סביה, נכדיה וקרוביה"?

מכאן פשוט שכך הדברים. וככה גם מבינים את זה פוסקים. מה גם שאם בנגיעה מותרת, בדיבור איצטריך למימר?

בקיצור, פשוט שלא מדובר שם על קרובים שהיא מותרת בהם בנגיעה.

דרכי לימוד הכי בסיסיים. אין צורך להגיד את המובן מאליו, וכשהגמרא לא שואלת "פשיטא", זה אפילו לא הוה אמינא.

לא זוכר אם באריכות, ולא מצאתי

לחלוטין, וזאת פשוט שזאת הפרזה.

לא מדובר על שיחות של צחוקים ואיסורי ייחוד, ברור שזה אסור עם כל אחד שאינו בעלה.

אז ברור שאדם שיאסור דבר כזה על אשתו הוא כמו ההוא ששופך את כל הכוס עם החרק.

ואם תאמר שמותר לה לדבר עם סתם אדם, זה בדיוק שמניחה לדבר עם כל אחד.

ואם תאמר שמדובר בכך שמניח אותה לדבר עם מי שהיא מותרת בהם בחיבוק ונישוק, מאי רבותא באת להשמעינן? וכי היינו צריכים לך?!

הבנת?

קח את זה בחשבון. כל מה שאתה עושה אלה פלפולים מנותקים מההלכה.

אם באמת זאת הייתה ברייתא שלא להלכה, הגמרא הייתה אומרת שחולקים עליה.

כשאני אומר שאפשר, זה רק כי אי אפשר אחרת. כבר הסברתי למה.

מי שאומר שזה "כל מי שבקשר קרוב אליה" לא רק סותר את שאר דברי חז"ל (שאסור לה לדבר עם כל אדם), הוא גם מתיר איסורי עריות.

סב ונכד הם בדיוק כמו אחים, אתה מבין את זה? הגמרא, ובטח המשניות/ברייתות, לא אומרים דברים מיותרים.

הראיה מפפוס בן יהודה לא רלוונטית. רבי מאיר הביא את דרכו כדוגמא אחת, אבל יש גם המשך. וגם את עניין ההלכה. לגבי קינוי, זה לא רלוונטי בכלל. בקינוי יש יחוד ודברים לא צנועים שהם איסור בפני עצמם. אותו האדון אסר עליה לדבר עם אף אחד ולצאת מהבית אפילו.

אתה עדיין לא חושב שהסברות שלך הן להלכה?

אתה שוב אומר שאסור לאישה לדבר עם אף אחד שהיא לא מותרת לגעת בו. ברור לך שזה מוגזם?

הוא בסך הכל ענה לשאלה ספציפית ולא טרח לפברק החמרות.

צ"ע למה מתעקשים להחמיר ללא בסיס

אולי כאן המקור לפסיקה שהזכרת?

אתה רוצה לצטט שטויות של רבנים מהמגזר שלך גם? רק תגיד לנו לאן אתה משתייך, ונראה לך איך בליצנות אפשר לדחות כל דבר שתביא.

אני מוחה נמרצות!

מדובר בפסקי הלכה מובהקים ומבוססים שיצאו תחת ידו של תלמיד חכם גדול

הנה עוד אחד

דמותו, וזה נכון לכל המגזרים.

והתקשורת עושה את זה חדשים לבקרים.

מי שתופס את הצד שלהם הוא רשע ומבזה ת"ח בכוונה תחילה.

לא עשו את זה לכל גדולי ישראל? לרב עובדיה, לרב אליהו?

לא עשו את זה לת"חים פוסקים עצומים? לרב אבינר, לרב שמואל?

אתה חושב שאם מישהו יצטט את המאמרים האלה, הוא לא חוטא? נו, מילא...

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו