שלום,
יש לי ילד שאוטוטו עולה לכיתה א'.
הוא ילד מתוק מקסים וחכם אבל יש לו בעיה עם אנשים חדשים ומפגשים חברתיים.
כמובן שזה לא קורה תמיד, אבל יש מצבים ואנשים שגורמים לו להרגיש לא בנוח.
וכשזה קורה-כווללללםם יודעים על זה. איך? הוא פשוט מבטא את הרגשות בצורה ממש חזקה ודי חסרת שליטה.
אם הוא כועס הוא ממש יצרח על אותו בן אדם, ואם צוחקים עליו או איתו הוא לא תמיד מבין ומתחיל להתעצבן די אל תצחקו עליי. אם במקרה אותו אדם ממשיך לחייך או לצחוק קלות הוא כבר עובר לצרחות ובכי וזה מעכיר את האוירה.
היה לו מאז שהוא קטן קטע כזה שהוא מתבייש מאנשים מסוימיים ואז אומר להם "די" אם הם מנסים לתקשר איתו ואם ממשיכים (תן לי כיף וכו') צורח עליהם ולפעמים מתחיל לצרוח בבכי.
מיותר לציין שזה גורם לנו למבוכה גדולה ועוד יותר- גורם לאנשים להסתכל עליו בצורה עקומה. כילד בעיתי שצורח וקפריזי וחסר שליטה בזמן שהוא הכי לא כזה!!! בבית הוא מתוק ומקסים ורגוע וזה רק המצבים בחוץ שלדעתי מרגיש סוג של חוסר ביטחון,
בושה או שצוחקים עליו שגורמים לו להתנהג כך.
אנחנו ממש מנסים לדבר איתו על כך לאחר שזה קורה (הרבה פעמים זה ממש מכעיס אותי) וגם עושים לו לפעמים הקדמות- אנחנו הולכים לXYZ בבקשה לא לצעוק, לא להתנהג לא יפה לאנשים וכו'. ולאחר מעשה מסבירים לו שזה לא ראוי,
ושאנשים רואים אותו באור לא טוב כשהוא מתנהג כך ועוד הסברים ופירוט מעשיו הבעיתיים..
עוד נק', יש אנשים שאיתם הוא מרגיש בנוח ולא משנה אם יצחקו או ינסו לפתוח איתו בשיחה-לא נתקלתי במצב שהוא "יצא" עליהם. זה כנראה מצבים וסיטואציות מסוימות שמביאות אותו לשם. השאלה, מה עושים עם זה? איך להימנע ולתת לו דרכי התמודדות אחרות?<
מאמינה ומקווה שיש לכם עצות טובות. ואולי בכלל צריך לפנות לאנשי מקצוע? גם הכוונה לשם תתקבל בברכה.
ולסיום, אם יש מישהו עם ניסיון אישי, יעזור מאוד לשמוע.
רק טוב!
