אם יתברר לכם שזה "לא כלום" מבחינה מקצועית, אפשר לעשות "עבודת המידות" (זה לא ממש כך - כי הוא לא בוחר ברע. אבל בעיקרון, לתרגל אחרת). אבל קודם כל לאבחן. לפעמים ילד סופג הערות על משהו שבכלל צריך טיפול מול מאפיינים מוכרים וקונקרטיים.

גם אני אמרתי שזה דבר שצריך איבחון מקצועי.

ותיאורטית הוספתי, שאם יגידו ש"אין כלום", אז אפשר לעבוד עם הילד על איך מתייחסים לדברים כאלה.

והדגשתי שהביטוי "עבודת המידות" הוא ביטוי מושאל - כי אינו שייך כאן...  (אבל לפעמים, יש באמת דברים שאפשר לעבוד בבית בשכל ישר, ולא דווקא עם איש מקצוע).

איך פונים לאבחון מקצועי? מה השם של בעל המקצוע ששייך לפנות אליו על מנת שיאבחן ומה התהליך? האם צריך לפנות לרופא ילדים וכיוצא בזה?

היה אפשר לפנות לפסיכולוג של הגן. זו הדרך הכי קצרה.

כעת, לא ברור אם תספיקו, כי עוד כשלושה שבועות שנה"ל נגמרת.

ואז, אפשר דרך רופא ילדים לקבל הפניה לפסיכולוג ילדים במימון הקופה.

ויש עוד דרך - שבד"כ היא מהירה יותר.. - והיא, לנצל את האפשרות לקבל "יעוץ רופא מומחה" מטעם הקופ"ח, בהשתתפות עצמית. דומני שלילדים הקופ"ח מממנת דברים כאלה, ברוב הסכום. תשאלי בקופ"ח שלכם.

אני דווקא לא הייתי מציע לפנות לביה"ס טרם שהילד התחיל ללמוד שם.

התחיל שם. מעדיפה שיתחיל דף חלק. מה גם שבגן ממש לא מכירים את ההתנהגות הזו והם לא מודעים לכך-הוא ילד טוב גם שם. זה קורה לו במקרים מסוימים כשאנחנו בחוץ בחברת אנשים.  אני פשוט רוצה לתת לו כלים ולשחרר אותו מהרגשות שהוא כלוא בהם וגורמים לו להתפרצויות שיש להם השלכות חברתיות(עם ילדים ב"ה הוא מסתדר בסדר).

בגן אין פסיכולוג...

לכל גן יש פסיכולוג. רק יתכן שהוא מגיע לעיתים רחוקות.

מכל מקום, זה לא סיפור גדול לקבוע תור לפסיכולוג ילדים. קודם כל, איבחון אם זו "תופעה". אם לא, אז כלים להתמודד בנחת וביעילות. תשימו לב למישהו טוב.

ואם עם ילדים הוא בסדר, אז זה ממש משמח. זה העיקר.

שם ב"ה,  אני אישית בוחרת להשאיר אותו במקום הנקי הזה.. תודה

כל עוד אפשר לטפל במסגרת הבית בלי ליידע את בית הספר זה ממש ממש עדיף

ובטח שלא כדאי לתת אמון עיוור ביועצת/מורה שעדיין לא מכירים. 

לא בכל בית ספר יש יועצת כל כך נפלאה.

ולא צריך להתפס לקיצוניות, יכול להיות בית ספר טוב ויועצת לא משהו.. זה לא השיקול היחיד.

ככל שאני קוראת בעיון את דברי התחושה שלי שהבעיה היותר גדולה כאן זה התגובה שלכם. יתכן גם שהתגובה שלכם גורמת להקצנת ההתנהגות של הילד.

אני רוצה קודם כל להדגיש שאני מאד מבינה את ההתמודדות שלכם. ממש מבינה מנסיון של אמא שעמדה בסטואציות לא פשוטות שההתנהגות של הילדים שלי לפעמים היתה מאד לא נעימה ומאד מביכה ועשיתי הרבה עבודה עם עצמי בענינים האלה, איך להכיל את הסיטואציה ואיך לנווט את הילדים למקומות טובים ב"ה ובאמת הגישה די הוכיחה את עצמה אז מהמקום הזה אני משתפת בתובנות שלי, אנא אל תקחי את דברי כביקורת

אז ככה - אני לא בטוחה שיש לילד איזושהי בעיה רצינית, יש ילדים שמתנהגים ככה וזה לא כל כך נורא. כמו שאת אומרת בעצמך, סיטואציות בחוץ שהוא מרגיש חוסר בטחון, בושה או שצוחקים עליו. 

דוקא בגלל שההתנהגות שלו גורמת לכם מבוכה או רגשות אשמה לכן אתם לא מגיבים נכון ומחמירים את התופעה.

אתם מרבים להסביר לו למה זה לא בסדר ולמה הוא לא בסדר ושאנשים רואים אותו באור לא טוב אבל הוא לא מצליח לשלוט בעצמו אז התוצאה היא שהדימוי העצמי שלו נהרס עוד ועוד.

למעשה נדרשת פה עבודה עצמית של ההורים להכיל את הילד, לא להתביש בו, לתת לו המון חום ואהבה וגם לתמוך בו בפועל כשקורים דברים. למשל אם מישהו מנסה לתקשר איתו ואת יודעת שזה לא נעים לו אז לעצור את זה באיזשהיא דרך - או באמירה ישירה או בפעולה עקיפה, לא משנה. העיקר - להיות שם בשביל הילד שלך שבסה"כ עדיין קטן וצריך את עזרתך בפועל. לאט לאט הוא ילמד שהעולם הוא מקום בטוח יותר וההתנהגויות האלה ילכו ויפחתו.

יתכן שתגלי שאת מתבישת להציב גבולות למבוגרים אחרים בסביבה - אז זה רק מראה לך שבאמת יש לך קושי אמיתי עם העניין, את מצפה שהילד שלך שבסה"כ בערך בן 6 יציב גבולות לאנשים שלך עצמך לא נעים להציב להם את הגבולות.

בסופו של דבר הילדים שלנו מביאים אותנו למקומות שאנחנו נדרשים לעבוד על עצמינו... 

כנראה שבאמת זה מה שנדרש ממך - לעבוד על עצמך להיות גב חזק לילד שלך מול אנשים אחרים

את תמיד יכולה להציב לעצמך דד-ליין שאם אתם פועלים ככה במשך נאמר חצי שנה או שנה ואין שום שינוי אז תעשו חשיבה מחודשת לפני כיתה ב' או בפסח הבא או בחנוכה, מה שמתאים לכם.

אם תלכו בדרך שהצעתי קשה לי להאמין שלא תראו שינוי לטובה, אבל בואו בראש פתוח, קחו את זה כניסוי.

גם אם תתנו לו חצי שנה כזאת של חום ואהבה ועזרה מעשית לא תגרמו לו לשום נזק לטווח הארוך... יהיה לו מספיק זמן ללמוד להתמודד

עוד עצה שיכולה לעזור אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם - ללכת ליעוץ/טיפול אצל פסיכולוג ילדים - לבד. בלי הילד. חשוב לחפש פסיכולוג שמאמין בכך שהדרך הכי טובה לטפל בילד זה טיפול דרך ההורים. אתם תקבלו כלים וכוחות איך להוביל נכון את הסיטואציות שקורות, איך להתמודד איתו ואיך לכוון אותו.

לדעתי כמעט ואין שום טעם לקחת את הילד לטיפול ישירות בו. כל עוד אתם מובכים ומתביישים בו ולא יודעים איך להכיל אותו שום טיפול ישיר בילד לא יעבוד. במציאות התגובות שלכם יהרסו את מה שהטיפול בילד ישיג

אם לא לילדון החמוד, אז לפחות לכם כהורים תוכלו לקבל כלים להתמודד.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....