לא מחייב שהוא עצלן.

בכיתה י' ויא' התעסקתי לרוב בלימוד לחידון התנ"ך, ברוך השם.

היא כתבה "מעסיק את עצמו בתחביב אחד בו הוא עוסק כל הזמן"

האם זה תוצאה של נסיבות מסוימות שבגללן הוא נמצא בתקופה פחות עסוקה? מה הוא מתכנן לעתיד? מה היה בעבר?

ממה שהעלית קודם או לפחות ממה שרוב האנשים פירשו. קיבלת תגובות שברובן הביעו חשש מעצלות (למשל, שהוא יישב כל היום בבית ואת תצטרכי לעבוד ולעשות הכל). בנאדם שלא מצליח להביא את עצמו לעשייה בדברים נצרכים זו באמת בעיה, וזו סוגיה רצינית. אבל אני מאמינה שזה די נדיר. אנשים לרוב הם לא עצלנים - חוסר עשייה נובע בעיניי לרוב מסיבות אחרות, והוא מתבטא בתחומים מסוימים ובתקופות מסוימות. ייתכן שכרגע הוא בתקופה בלי הכרח ו(בין היתר כתוצאה מכך -) בלי רצון לעשות יותר מדי ולכן הוא לא עושה הרבה - אבל כשיהיה יותר עול וצורך הוא יעשה בשמחה ועל הצד הטוב. ילך לעבודה, יטפל בבית, בילדים, וכו'. וייתכן גם שלא - שזו בעיה יותר עמוקה, אני לא מכירה אותו. לכן שאלתי לגבי הנסיבות בהווה, לגבי העבר ולגבי העתיד.

אבל את העלית כאן עניין אחר - של שאיפות. האם זה מה שמפריע לך בעצם?

אין לו חיים חוץ ממך?

החבר שלך מציג ערך נמוך כתוצאה מכך שאת מרכז החיים שלו, ולא הוא מרכז החיים של עצמו

ברכותיי, את יוצאת עם זכר בטא.

אני מציע לך להיפרד ממנו.

כשגבר מתנהג בצורה לא גברית, או סמרטוטית (יותר גרוע) מתרחשת "ירידה חדה בנוירוטרנסמיטר דופאמין" (אצל הבחורה).

"לנוירוטרנסמיטר אוקסיטוצין לוקח יותר זמן לרדת. אדרנלין (נוראפינפרין) גם מעורב בתחושת הריגושים והפרפרים והדופק העולה, המוכר לכולנו.

בשביל קשר רומנטי ארוך ויציב, צריך את שניהם. דופאמין שומר עליך בעיניה בתור גבר מושך ומיני. תפקידו, מעין סם הממכר את בני הזוג אחד לשני. אוקסיטוצין תפקידו לקרב בין בני הזוג (bonding), רגשות של אינטימיות.

לפיכך, יכול להיות מקרה (והרבה מכירים זאת מניסיונם האישי ומשאלות כאן באתר) שהבחורה כבר לא מאוהבת בגבר (דופאמין ירד לאפס), אבל עדיין אוהבת אותו "כמו אח" (שאריות אוקסיטוצין, שגם ייעלמו במהרה) ומאוד עצובה להיפרד, אבל עדיין מרגישה שזה הדבר הנכון. אין מה לנצל את העצב שלה; כל רדיפה אחר הבחורה רק תעורר יותר אנטגוניזם ותנקה אותה אפילו יותר מהר משאריות הרגשות שנותרו לה.".

אגב, הוספתי עוד בהודעה אז תקראי אותה

כנראה שלא היית שוקלת להיפרד ממנו.

הוא זכר בטא.

כלפיו דועכת.

פקטורים שגורמים לבחורה לא להימשך לגבר - היא התנהגות לא גברית, ויותר גרוע מזה, סמרטוטית. (לא מתחיל לפרט עכשיו)

יש תקופות בחיים שבהם הקצב של המירוץ הוא באמת יותר איטי אבל זה לא מעיד על הכושר והיכולות האמיתיות של האדם. ויש אנשים שגם אם הם אמורים לרוץ הם יעדיפו לשבת בזולה שלהם. 

אם את בטוחה שמדובר בבחור שאין לו משמעת עצמית בהתנהלות היומיומית שלו, שהוא יותר מדי גמיש ולא דוחה סיפוקים מתי שצריך, אז כן. כדאי לחתוך מימנו אפילו אם הוא יפה תואר ונשמה טובה. 

גבר ראוי לא חייב להיות מולטי טאסקר באמת אם אין לו את היכולת לזה. להרבה אין וזה בסדר. הוא גם לא חייב להיות מוכשר ומצליחן במה שהוא עושה. הכי חשוב שהוא מתמיד לקיים את ההלכה "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת הבורא" והגבורה הזאת מלווה אותו לאורך היום. 

אחרת, עול הנישואים ימעך אותו וגם הילדים יתקשו לראות בו דוגמה וסמכות אפילו אם הוא ידרוש את זה מהם.  

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.