כי בסך הכל אני במתח..בפרט אם אני מעונינת.
בבוקר זה מצוין כי אז יש לי הזדמנות לשמוע את הכיוון הכללי כן/ לא ..ומקסימום שיחה יותר ארוכה עושים בערב...
ובכלל
הכלל ערב שאחרי- התאים לזמן שאין פלאפונים וסמסים ווצפ . אלא רק טלפון בבית. אז הניחו שאדם מגיע הביתה בערב .ורק אז ניתן לשוחח.
אבל כיום- ש כל היום התקשורת עם כ ו ל ם חו ג ג ת בוצפ/מסרונים ... זה קצת מיותר להשהות דוןקא את ההודעה על המשך/ לא לערב..
אלא אם כן בן אדם מתלבט..
אבל אני בתור בת כבר מתוחה מהבוקר. (אלא אם כן בסיום הפגישה עצמה כבר אומרים לי שמעונינים ואז אני לא במתח)
אל תהסס לומר לה גם בפגישה 
אבל כן, אפילו צהריים אחרי זה מספיק..
דייט ראשון, לא חושבת שיש יותר מדיי מה לחשוב או להתלבט..
קרה לי אולי פעמיים..
וזה הרגיש הכי טבעי ונכון..
כלומר
הרבה פעמים בסוף הפגישה בחור אומר היה נחמד נהניתי.. וגם אני יכולה הגיד כן היה נחמד וכדו... זה אנושי ןטבעי.. בס"ה מדברים על דברים אישיים..וקצת נחשפים..אז זה נורמלי לקבל יחס אנושי ולא מהו קר כזה פתאומי -טוב נדבר מחר בערב..
וגם קרה שבתוכי לא רציתי להמשיך, ובחור אמר שהיה נחמד, אז אמרתי בנימוס כן גם לי היה נחמד ונדבר מחר..
ואז אם הוא הוסיף "אני אשמח שניפגש שוב" פשוט אמרתי משהו כמו- אה תודה, אני מבינה, אני מציעה שנדבר מחר כי אני אוהבת לעבד את הדברים בלילה ככה..בסדר? " בחיוך בנועם...
וקרה שמישהו אמר שרוצה להמשיך בסוף פגישה, וגם אני רציתי, אז אמרתי כן אני גם אשמח..וזה הכי כיףף 
בקיצור הכל בפשטות בטבעיות באנושיות ...מצד אחד צורה מכבדת וצנועה מצד שני לא תגובה קרה כזו שניה אחרי שדיברנו על דברים אישיים..זה לא מתאים.
לא צריך לפחד. ובנות לא צריכות להילחץ. בסך הכל שני הצדדים באו לפגישה כי הם רו צ י ם ק ש ר . אז *אין מה להתבייש* להביע רצון.
רק שצריך לכבד ולהשאיר פתח מילוט. למשל אם אומרת שרוצה לחשוב ולדבר מחר זה בסדר.
ועדייןןןןןן חשוב לי לשמוע את הרצון שלו...אין בזה שום פסול אם אני חשה אחרת...זה לא מוריד ממנו. לי אישית זה מעלה את הערך של בחור אקטיבי ורציני לקשר...גם אם בסוף אומרת בטלפון שלא מתאים.
ומנגד אני חושבת שבחורה צריכה גם להגיב בצורה נעימה גם כשמסרבת. ומקוה שהן עושות זאת...
בסך הכל אנחנו רוצות ושמחות בבחור שמחזר ומוביל את הקשר באופן אקטיבי.. אז ראוי לא לייבש אותו ולעשות הכל בצורה עדינה..
אתה צריך להבחין בין 2 מצבים:
בחור שבסיום פגישה אומר:
1. היה כיף.
2. היה כיף + אני רוצה להמשיך.
(גם יש הבדל בין נחמד לבין כיף נהניתי וכו.. נחמד זה יותר פרוה כזה . לכיוון אפס.. אצל בנות נחמד זה כמעט נימוסי ותו לא. גם על בגדים וחוויות)
אני בדרך כלל לא יוזמת בעצמי להגיד היה כיף..
אם בחור אומר אז ברור שאני אגיד גם לי היה נחמד.. אחרת זה ממש ייבוש. מה לא להגיד כלום??
אבל אם בתוכי אני לא ממש מתלהבת אלא יותר לכיוון שלילי, אני לא מגיבה בהתלהבות אלא בעדינות ואומרת אני אשמח לדבר מחר.
**
אבל ההנחה שלך לא נכונה. זה לא למרוח.
בחור שמציע בסיום פגישה להמשיך, ובחורה מגיבה אני רוצה לעבד ונדבר מחר-
**כל בחור סביר** יבין שהיא לא משלה אותו... ויש לה לפחות קצת ספק. כי אחרת היתה עונה במקום כן אני גם רוצה להמשיך.
***
לגבי עצמי: אם החלטתי שזה לא
אז בדרך כלל אני רוצה גם לעבד את זה בכל זאת.
וגם בדרך כלל אני מרימה טלפון בהקדם כלומר על בוקר-צהרים... תלוי יום שישי/ אחר...
כלומר מה שאני זקוקה כדי להגיד לא.
חלילה לא מריחה.
גם לא ככ נעים להגיד לא בפרצוף. וגם רוצה קצת לעבד כדי להיות שלמה.
אבל להגיד את האמת כשנראה לי זה מאוד יפה
וזה כיף להתיר הספקות על הבוקר. בפרט אם אני מעונינת.
מקסימום מסכמים לדבר בערב.
אני זוכרת שזה קרה לי פעם ראשונה שיחסית היה פחות מקובל לפני די הרבה שנים,
שבחור התקשר בבוקר אחרי סביבות 11 ואמר לי "מה נשמע... אנחנו ממשיכים נכון ?" וזה היה נורא כיף כי רציתי להמשיך אמרתי כן, ודיברנו אחכ בערב... והמשך היום היה די נפלא אז למה למנוע טוב מבעליו ::)))
לא כולם מבינים את זה וחשים את זה
פעם לפני עידן הסמסים ווצפים
דיברתי עם בחורה שסיפרה לי שם בחור מתקשר אליה -הטלפון הראשון/ אחרי פגישה 1 - והיא לא היתה בסביבה ולכן לא ענתה,
אז היא *לא חוזרת אליו* אלא מחכה שיתקשר שוב...
הייתי בשוק מזה...
כאילו מה הוא אמור עכשיו לחייג שוב ושוב--- ולנסות לקלוע לשניה שבדיוק תהיי ליד הפלאפון בטווח שמיעה ?!..
ניסיתי להסביר לה,
תביני הוא בן אדם, הוא כן התקשר , את *רק חוזרת* אליו, ..
וגם- סתם לא חבל על הזמן שלך שלו שלכם ככה למרוח כמה ימים ..עד שיצליח לתפוס אותך ?איפה ההיגיון בזה ?
תאמת היא לא השתכנעה. עניין שלה.
מתלבט, לשלוח הודעה שבע"ה תתקשר בערב.
ככה זה משאיר את הבחורה בפחות מתח, היא יודעת שלא נעלמת ויודעת מתי לצפות לטלפון (ולא כל היום להיות במתח אם הוא יתקשר עוד כמה דק'...)
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
אני חושב שכל אישה גם אם היא מלאה בתוכן, או חזקה ועצמאית, בסוף צריכה גבר להישען עליו, הנק הייתה שזה שהבחור רגיש, לא אומר שאין אישה שתרצה גבר כזה, אצלו זה יכול לבוא לידי ביטוי ברגישות שלו שביא תחפש אותה בתור מענה וכו. כי בסוף ככה השם ברא את העולם, האישה היא המקבלת והגבר הוא המשפיע, בעולם הבא כנראה הדברים יחזרו להיות כמו אצל אדם וחווה, אבל כרגע המציאות היא כזו.
ולגבי הקללה, שמעתי פירוש יפה ממש, אם אתה בתור בעל תוריד ממנה את הקללה של "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" אז השם יתברך יוריד ממך את "בזיעת אפך תאכל לחם" היינו הפרנסה, וזה מסתדר יפה עם "אוקירו לנשייכו כי הכי דתתעתרו" כי ברגע שאדם מייקר את אשתו ונותן לה יחס וממלא אותה בתשומת לב, ממילא כבר היא לא צריכה את "ואל אישך תשוקתך" כי הוא ממלא אותה ביחס, ואז ממילא הפרנסה ברווח ובקלות יותר.
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.
