זה לקרוא לקרוא לקרוא.
להרגיש אתזה לצחוק לבכות.
להתגעגע למה שהיה למרות שלא היה מזמן.
להתגעגע בשביל העתיד שזה נגמר
ולא ישוב על עצמו יותר.
שזה ישמח אבל יכאיב גם.
זה משהו שישאיר טעם מתוק וטוב וטוב וטוב.
וזה משפיע על כל ההתנהלות.
אבל לפחות המחשבות והזכרונות עוד שמורים.
שאם יש פרץ געגוע אני אוכל להציץ שם.
ושוב לקרוא לצחוק ולבכות.
ואז שוב להתגעגע.
וחוזר חלילה.
פעם ראשונה שדבר כזה קורה ולכן הכאב כ"כ חד.
אבל זה שזה קרה ומה שהיה זו הזכיה
הכי גדולה שיכלה להיות לי.
ואני צריכה להודות על זה יום יום רגע רגע.
כן כן זה מה שאת חושבת.
אהיי.
שהשם יעזור ויהיה גם הרבה יותר
טוב אחרי זה.
ובכלל גמני יהיה ככה בקרוב בעז"ה.
השם טוב ,טוב באמת באמת!!
הלב הזה כל פעם מחדש הוא נשבר