מאוחר מאוד. לילה עכשיו.
החיים שלי קשים.
החיים קשים.
אותם חלומות אותן משאלות יפות
להכנס לנעליים ברגליים יחפות
כמה טוב זה שאיפות
פעם חשבתי שאהיה גדול, היום אני גדול ואני מנחם את עצמי שעוד אגדל
ר' עקיבא התחיל את דרכו בבית המדרש בגיל ארבעים, זה אמור לנחם.
אבל רחל שלחה אותו, והיא התחתנה איתו כי הוא היה מעלי וצניעא.
לא נראה לי שמגיעה לי רחל.
אני עייף עכשיו, ועדיין אין לי יותר מדי זמן לכתוב אז החלטתי לכתוב עכשיו.
בסה"כ אדם יכול לחשוב שהחיים עוברים לידו.
באמת- הוא עובר לידם.
החלומות שלו הם נוף.
פעם לטייל היה נחשב מאוד.
לפני שלשה חודשים הייתי בטיול והגענו למקום מאוד יפה ולא הרגשתי כלום.
אולי כי היום יש כבר תמונות והראיה של הנוף כשלעצמה היא לא מקושרת לנו עם ההויה ליד הנוף.
אנשים היום מצלמים נוף עם המצלמה שמעל מסך הפלאפון, הם מצלמים את הנוף עם עצמם. בכללי חשוב לאנשים שמשהו טוב הם יהיו בו. אולי כי אדם רואה משהו יפה והוא רוצה להיות חלק מזה?
אולי זה ככה גם עם העולם, עם אלהים?
אולי.
אז כל מה שצריך לעשות זה לראות איפה אני עכשיו ומה אני עושה היום.
הרצוי הקרוב לא הרצוי הרחוק.
אוי אלקים אני מבלבל במוח.
אוי טאטע אני עייף.
עייף ויגע ולא ירא אלהים.
אוי.
צריך לברוח מכל השטויות.
מליצנות.
מיצר הרע.
הפורומים פה, מעולם לא הרגשתי שהם מדרדרים אותי מדי, זה היה חלחול של מים.
אני עייף.
ואני רוצה לרצות.
ואני רוצה להתקדם, להתקדם באמת.
אוי.
- לקראת נישואין וזוגיות