מה לאמר עכשיו? איך לעכל את זה?
לא ליפול גם כשלא מבינים.
ואני מאמינה בזה,
שאם בחרת אותי מכל האנשים בעולם,
להיות במקום הזה, בתקופה הזאת, להדריך דווקא אותה
אז זאת השליחות שלי.
ואבא אני באמת מאמינה בזה, בכל ליבי
שיש בי את הכוחות להתמודד עם זה. הרי אם לא היו בי לא הייתי במקום הזה.
ואפילו זה מפליא אותי שדווקא אותי בחרת. דווקא אותי.
אתה חושב? זאת אני?
כנראה.
תודה טאטע
ובבקש תן לי את הכוחות והתעצומות להתמודד
ושים בפי את המילים הנכונות והנחמות
ולתת חיבוק עצום, ואפילו לשתוק. לא לאמר יותר מידי.
רק להיות שם בשבילה.
שבוע טוב.
