אם הוא סבבה עם זה - סבבה גם לך.
אם הוא צריך כרגע את היחס שלך, הוא קודם.
לא אומרת שתמיד אני פועלת כך, אבל זה האידיאלי.
איך כתבה פעם חביבתי @מישי' מאפושו' : אני פורשת, סדר העדיפויות שלי הגיע. 
+mp8הבעל אכן קודם.
ראוי ורצוי להגיד מראש בעלי עוד מעט אמור להגיע ואז אצטרך לסיים (בהנחה שיודעים שהוא יגיע 
)
ודאי שאם זו שיחה חריגה וקורעת לב שהיא לא פטפוט בעלמא ראוי לסמן או לעצור רגע ולהגיד לו שזה משהו יוצא דופן ולהמשיך עוד קצת מתוך כבוד ל2 הצדדים.
אבל בשורה התחתונה- הבעל והזוגיות קודמים.
לב אוהבסתם, לא רוצה להגזים..
אבל אצלי, חברות שלי עדכנו אותי מראש, אז לא ציפיתי..
להפך , אהבתי את זה. ואני יודעת שגם אצלי זה יהיה ככה בעז"ה.
אבל הם חברות כמו אחיות שלי .. אז לקחנו את זה בקטע טוב..
כאילו, אפילו אם היינו באמצע שיחה וואחד חשובה זה היה כזה " טוב בעלי הגיע"
ואח"כ המשכנו את השיחה בהזדמנות אחרת..
גם היית מקבלת את זה שאת חוזרת מלימודים/עבודה וכדו'.. והוא מסמן לך שעוד מעט הוא מסיים?
זוגיות זה הרבה הרבה יותר חשוב מהכל!!
)ענבלכלה נאהומאמינה שאת מבינה ובכל זאת רוצה שיהיה קצת אחרת.
רוב מי שענה לך פה כבר התנסה ב"ה בענייני שלום בית.
ומסתבר שחלק נכבד בעניינים החשובים האלו קיים בזמנים שיש לבני הזוג זמן להיפגש יחד
במיוחד בזמן שמקבלים אחד את השני!
מקווה בשבילך שבע"ה תחושי את זה ממש בקרוב
ואז תביני שלא סתם כולם ענו לך כפי שענו.
מאמינה שתזכרי את זה גם אחרי שתתחתני אבל אז גם בטוח תדעי לדון לכף זכות בקלות יותר.
אבל בוודאי שזה אינסטינקט שלא נובע רק מאהבה אלא גם ממקום של כבוד
ורצון להיות זמינה גם מאהבה וגם כדי לא להגיע למצב של פגיעה שאחרי זה יצטרך תיקון.
ובהחלט קוראים לזה שלום בית.
כל אחד והגדרותיו
ענבלבס"ד
מניחה שרוב הבעלים שם אברכים [או זאת לפחות השאיפה] אז ההנחיה מסתדרת עם הלוז..
שיש מצבים שבהם דרך העולם זה להתפנות מיידית לבן-הזוג,
וזה יהיה לא ראוי לסמן לו עם היד שהיא תתפנה אליו אח"כ..
נכון שלא בכל מצב, אבל יש לא מעט מצבים כאלו.
נכון שקשר עם חברות הוא חשוב, אבל קשר עם הבעל הוא יותר חשוב.
אם זה קרה מעט פעמים, אז אני מציע לך לדון אותה לכף-זכות.
"הקשר עם חברות", עם כל הצער, כן פחות חשוב....
ה"הצלחה", זה כשאשה יודעת לומר לחברתה בטלפון, בעלי הגיע - אתקשר אח"כ בעז"ה.
[לא מדבר במצב חריג שמישהי מתקשרת במשבר... ואז אפשר להפסיק שניה, לומר בשקט לבעל, "חברה במצב קשה"... עוד כמה דקות... ולהמשיך אחרי שיהנהן בראשו..]
ואפילו עוד יותר
החיים עמוסים, מלאים, שוחקים. כל כך חשוב שכשנפגשים בסוף יום אחרי יום עמוס ומלא מתפנים אחד אל השני, מקבלים אחד את השני בחיוך, במאור פנים.
נכון שאם חברה בדיוק באמצע לשפוך את הלב והיא נסערת וכו' אני לא אקטע אותה בחוסר רגישות ואסמן לו שתכף גומרת אבל מאד מאד משתדלת שזה לא יקרה
בדר"כ לא אתחיל שיחות כשהוא אמור להגיע ואם חברה מתקשרת איידע אותה שכשבעלי יגיע נסיים את השיחה או שמראש אני לא עונה, אני לא חייבת להיות זמינה 24/7 לכל מי שמתקשר אלי. מקסימום חוזרת אליה אח"כ או למחרת ואומרת - ראיתי שחיפשת אותי..
את פניך אבקשליאןאבל לא גורף. מותר לבעל להיות בעל אורך רוח וסבלנות, אם זה לא קורה. החיים בין בני זוג זו לא רק הכניסה הבייתה. אני מניח שאת לא רוחצת את פניו ורגליו כשהוא נכנס. למרות שזה כתוב ברמב"ם...
בס"ד
הו - אני מבינה לליבך! כמה שזה מעצבן! גם עם הכנה זה מעצבן אבל לפחות יש הכנה רגשית שהבעל עוד מעט מגיע והשיחה תצטרך להסתיים לעת עתה.
עם התחושה הזאת הסתובבתי כמה שנים.
יום אחד שמעתי שיעור של הרבנית האמריקאית לורי פולוטניק שנתנה טיפים לזוגיות טובה ואחד מהם היה - "אם את בטלפון ובעלך בדיוק ניכנס תגידי מייד 'אני צריכה לסיים כי בעלי בדיוק הגיע'... אתן יודעות איך הוא ירגיש טוב עם עצמו כשהוא ישמע את זה? וכמה זה יקרב ביניכם"?
אחרי ששמעתי אותה אומרת את זה פתאום הבנתי לראשונה למה זה חשוב לעשות את זה.
והמסקנה שלי היום היא שאני כבר יותר מבינה למה חברות עושות לי את זה לפעמים (האמת, רק חברה אחת עולה לי לראש. והאמת היא כבר עושה את זה פחות כיום אחרי כמה שנים טובות של נישואין) ומצד שני אני עדיין עם אמפתיה כלפי עצמי. אני מבינה אותי שזה מעצבן.
לא צריך לבחור. זה גם נכון וגם מעצבן.
לכל כלל יש יוצאים מן הכלל.
ולא יקרה כלום אם הבעל יחכה קצת.
לא אוהבת את ההגזמה הזאת. הבעל הוא לא ילד קטן והוא יכול לחכות עד שנסיים את השיחה (כן גם לחברה שלי יש חשיבות ואין שום קשר בין זה לבין זה שברור שמשפחה זה קודם ).
אצל הילדים שלי זה שונה ואני כמובן חייבת להתפנות אליהם והם פחות מבינים מה זה לחכות.
אותו דבר גם הפוך אם בעלי באמצע שיחת טלפון הוא לא צריך להפסיק בגלל שהרגע נכנסתי הביתה.
את פניך אבקשאיך אפשר להגיד שהכל מתגמד כשמתאהבים?
זה מצב מאוד לא בריא בעיני.
אני חושבת שהניסוח הזה לא מדוייק..
ושוב כמו ש@גפן36 כבר כתבה למעלה (ואני מצטטת "זה לא אומר שבעלי לא בראש סדר העדיפויות, אלא שהמציאות מורכבת ושנינו אנשים בוגרים ומסוגלים לתעדף גם צרכים של אנשים אחרים בתוך סדרי העדיפויות שלנו."
גפן36בס"ד
גפן הביעה את דעתה וסיפרה איך היא מתנהגת. את הבעת את דעתך ושלום על ישראל.
לא הבנתי מה הכעס עליה.
היא יפה מאד ייצגה את הצד ה[לצערי] לא רווח כאן וזה לגיטימי שגם הדעה הזאת תושמע בדיוק כמו ששלך מושמעת וזה לגיטימי שזוג אחד ינהג כך וזוג אחר ינהג אחרת.
שאני חושבת שחשוב מאוד שהושמעו גם דיעות קצת אחרות מגל התגובות החוזרות שנכתבו כאן לפני כן.
לא בגלל שאני או שאר התומכות חושבות שהיא צריכה לשפוט את חברה שלה ולחשוב שהיא לא בסדר והיא יכלה לסמן לבעלה, והיא בדיוק השתפכה בפניה וכו' וכו'.. אלא בעיקר, לפחות ככה אניי חושבת, חשוב להבין שבאמת כמו שאמרת לכל אחד ואחת יש זוגיות שונה. ואני חושבת שבריא מאוד לדעת שזה לא חייב להיות ככה. והנה, אם היא בעצמה לקחה את זה בצורה כזו כנראה שזה משהו שחשוב לה ואולי זה ישפיע על ההתנהלות שלה אח"כ בחיים הזוגיים שלה עם החברות.
וחוץ ממנה, יש עוד הרבה שקוראות את התגובות כאן והמצב הזה נשמע מאוד מלחיץ. זה אולי נשמע קיצוני ומוגזם, אבל באמת שבדקות הראשונות שראיתי את התגובות כאן הרגשתי איך אני פתאום לא רוצה להתחתן. הרגשתי לרגע שזוגיות אידיאלית היא כובלת. כאילו ברגע שאני ובעלי באותו חדר כבר אין חברות ואין כלום. רק הוא והעולם עומד דום. עד שקצת "העזתי" לחשוב אחרת מהתגובות כאן.. בחצי אמונה שאולי אני טועה לגמרי ואולי רק "כשאני אתחתן אני אבין". אבל למזלי היו פה גם עוד כמה תגובות לצד השני שהרגיעו אותי.. זה לא חייב להיות ככה. הרעיון בגדול הוא נראלי די מוסכם על כולם. ברור שבסדר העדיפויות הבעל והמשפחה הם בטופ של הטופ, אבל זה לא אומר שעוצמים עיניים ומתעלמים מכל מה שמסביב, וזה לא אומר שהכל מתגמד ונהיה לא חשוב. לפחות לדעתי. יש עוד הרבה פרמטרים שמשפיעים בקבלת החלטות בחיים. ולנתק לחברה זאת החלטה לכל דבר. זה מה שחברה שלה החליטה ואני לא שופטת אותה. אולי אל מול שאר השיקולים זאת הייתה ההחלטה הנכונה ביותר עבורה. אבל גם יכול להיות שלא, או שהייתה דרך אחרת לעשות את זה.. כולנו טועים לפעמים. בכל מקרה, את זה כמובן אנחנו לא יכולים לדעת ובוודאי שטוב לדון לכף זכות..
אבל שוב, זה פשוט חשוב חשוב חשוב שעלתה פה גם דעה אחרת.
ישנה חדשהולא חושבת שזה משקף שאצל כולם זה ככה.
על אף נישואיי המאושרים, אני זאת שבדרך כלל לחברות שלה אין זמן אליה, ואני מקבלת זאת בהבנה, ושמחה שזכיתי בחברות איכותיות.
זה גם עניין של אופי, יכולת לחוש אמפאטיה, ניסיון חיים..
וגם קצת יכולת תמרון.
חושבת שאם היית שומעת בקולה צער אמיתי על הצורך לנתק כשאת כל כך נסערת, לא היית פותחת שרשור
נראה לי שהייתי מתנצלת בכזו סיטואציה, אבל קשה לדעת.
לפעמים אדם מדבר מדם ליבו, השומע לא קולט את התדר...
יכול להיות גם, שהחברה לא משתפת אותך בכל הקשיים שלה,
ולכן את חושבת שהיא מספיק חזקה כדי לתמןך גם כשלא נוח, ובעצם זה לא כך, קשה לדעת..
אם זה ממש מפריע לך, כדאי שתשאלי אותה לפני שאת משתפת אם היא פנויה לשיחה רצינית
אני ממש לא מנתקת מיד שיחה בכל מקרה.
לפעמים כשאני רואה צורך לנתק שבעלי מגיע אז אני אומרת אפילו משהוא אחר ולא בעלי הגיע.
אלא טוב אני צריכה לנתק כי אני צריכה שרותים/ או משהוא אחר.
אבל כל זה זה בחירה שלי!!!!
החברה לא יודעת מה נעשה בבית של החברה. אולי הבעל של החברה בא עם פנים זועפות עצבני והיא חיבת לסיים את השיחה?
היא צריכה לדון את החברה לכף זכות שאם סימה כנראה יש סיבה וזה לא שהחברה לא מעניינת אותה.
חיים נשואים מורכבים וזה רק מי שנשואה מבינה !!!
יעל מהדרוםבמציאות את לא תמיד כל כך מחושבנת ולפעמים תפוסה בעוד אלף דברים אחרים
לא תמיד זוכרת להזהיר מראש מתי בעלך יגיע ולא תמיד יודעת מראש מתי הוא יגיע ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה
לא מכיר שום מקור לדבר כזה שמשהו קודם לבעל חוץ מה'
אפילו כיבוד אב ואם נדחה מפני כבוד הבעל.
שווה לבדוק איתו פעם... לפעמים יש הפתעות
אני מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת שהוא בנ"א טוב.
ויודעת שהוא סומך עלי שאם אני ממשיכה לדבר עם החברה- אז יש לי שיקול דעת וכנראה שזה חשוב יותר.
אני גם יודעת שברור לו שחברות שלי זה משהו חשוב, ושחשוב שאני אשקיע גם בהן.
והפוך.
אני התחתנתי עם בנ"א בוגר, בעל שכל ושיקול דעת.
אני סומכת עליו ועל ההחלטות שלו.
ולכן אני לא מחליטה במקומו. אף פעם.
ואם הוא מחליט שמשהו חשוב יותר מלהגיד לי שלום כמו שצריך- אני אכבד את ההחלטה שלו.
זה לא ילד קטן שאני צריכה לחנך ולעזור לו להבין מה זה סדר עדיפויות.
זה אדם בוגר, וכן, אני יודעת ומודעת שב"ה יש לו עוד חיים מלבדי. וטוב שכך. יש לו חיים עשירים, משפחה, המון חברים, תחביבים, עבודה, לימודים וכו'.
ב"ה שאין לנו משחקי כבוד כאלו של "אוי אוי אוי, לא אמרת לי שלום, הייתי צריכה לחכות 5 דק'.."
(ומאמינה שרוב הא.נשים אחרי שנה בערך כבר מכירים מספיק טוב את האיש.ה שלהם כדי לדעת אם הוא אחד שצריך את היחס כשהוא מגיע או לא...)
אבל צר לי. אני אומרת את האמת
לדעתי יש פה שמץ של קנאה בזוגיות של חברתך!!
וגם אולי יש התנשאות טיפה של חברתך עליך להראות לך שהיא מאוהבת.
ואת אמורה לשמוח שחברתך מאוהבת ובעלה הכי חשוב ויקר לה ולא להיות מהחברות המתקרצצות בלי טאקט
חיי זוגיות יכולים להית עם כל כך הרבה פרטים. אפילו בנושאים של טהרה ובדיקות ולהספיק שקיעה. וכל מיני דברים שבאמת לא תביני עד שלא תתחתני.
אם מישהיא עשתה בדיקה והיא צריכה לדעת אם היא טובה בעלה חייב לרוץ לרב לשאול אז ברור שהחברה כרגע לא מעניינת. ויכולים להיות מלא אסטואציות שלא תביני עד שלא תתחתני
אני הכי אמתית. אומרת בתחילת שיחה . היום בעלי בחתונה אז יש לי זמן...
בדר"כ כשיש לי הרבה זמן אז אומרת .. אבל על זמן קצר אני לא ממש יודעת... וכן אני גם עוברת לממתינה אם מתקשר. אז יש את החברות שינתקו כי אין להם סבלנות שעברתי לבעלי.
דוקא אני היום במקום מהצד השני. חברה טובה שלי התחתנה והיתי רגילה שנים שהיא רווקה ושיחות איתה שעות ופתאום היא תפוסה ואני לא מתקשרת אליה!! בערב לפחות . וזה מאוד קשה לי. היינו מדברות על בסיס יומי.
אבל אני מזכירה לעצמי שהיינו זוג צעיר לא היה לי פניות לחברות כל כך ואני עכשיו צריכה לתת לה את המרחב לבעלה.
ואני מחכה לטלפונים ממנה. כשהיא יכולה היא מתקשרת
אז אני לא במקום הנעלב עכשיו ששנים היתי לצידה כשהיתה רווקה ועכשיו התחתנה לא צריכה אותי ולי יש בור ענק של חסר. אלא יושבת ומחכה בסבלנות ובהבנה
ואין פה כללים. וצריך לדעת ליצור איזון
זה תלוי באיזו חברה (רווקה מבוגרת? שאת יודעת שזה נושא כאוב ומשפט כזה יכאיב לה?)
זה תלוי בקשר הכללי של בני הזוג ומה מקובל אצלם (לפעמים זה ממש חשוטב להם לפעמים פחות)
במה קרה באותו יום נניח (רבו בבוקר וחושב לה לקבל אותו נינוחה יותר, אמורה לטבול הערב, טבלה אתמול, נאסרו בדיוק.. )
ואיך האיש נראה כשהוא נכנס הביתה (נניח היא רואה מהפרצוף שלו שעבר עליו יום קשה אז גם אם החברה עכשיו משתפכת- הוא עדיין יותר חשוב)
בכללי אנחנו גם בשנה הראשונה היינו פחות כאלו. אם הייתי חוזרת הביתה והוא היה באמצע טלפון לא הייתי נעלבת אם הוא היה ממשייך לדבר.
וקרו לנו גם מצבים שנניח הלך עם חבר טוב לשחנ"ש אחרי קשר שנגמר עד אמצע הלילה (כי זה הכי כואב שהיא זרקה אותך, ואותו חבר טוב שכבר בזוגיות וטוב לו אפילו לא יכול להיות אוזן קשבת...)
והיה לי ברור שזה הדבר הנכון. ושכרגע החבר קודם.
מהצד השני- כרווקה הייתי במקום הזה. שבדיוק נפרדתי מקשר טעון והחברות הטובות בדיוק היו מאורסות\נשואות ולכי תמצאי אצלן טיפת מקום בלב. ויש לי חברה שאחרי החתונה התנתקה, ועשתה את זה בצורה פוגעת. אז אחרי שנתיים כשהיא רצתה לחזור לקשר- לא רציתי.
אח שלי בכללי מאמין ששיחה פנים אל פנים חשובה יותר משיחת טלפון. לכן אני יודעת שאם אני אתקשר אליו והוא יפגוש באמצע מישהו (אלא אם באמת השיחה תהיה חשובה או רגישה) הוא יתנצל יגיד יפה שלום ויתפנה לאדם שנמצא מולו. ויחזור אלי אח"כ.
או שאם אני מתקשרת והוא באמצע שיחה עם מישהו פא"פ- הוא לא יענה.
ויש משהו באמירה שלו, והוא מצליח לעשות את זה מנומס וחביב ולא מעליב.
כמו שכשילד עונה לטלפון ואמא ב"מקום חשוב" הוא לא אמור לדווח שהיא בשירותים אלא לענות "אמא לא יכולה עכשיו" (ככה לפחות אני מנסה לחנך את ילדי), ככה גם כאן, זה בעצם מידע מיותר. אני לא חייבת להסביר לחברה למה אני צריכה לנתק ואפילו מרגיש לי קצת "דריכה על היבלות" להגיד בעלי הגיע לחברה שאין לה בעל כרגע והיא בצער מזה.
אני מעדיפה להגיד, "יואוו, אני צריכה רגע לנתק, אני אחזור אליך", לקבל את בעלי יפה ואחרי זה לבקש רשות מהבעל בזמן שמתאים, ולחזור אליה בנחת.
אולי אני מתחמקת, לי היה מרגיש יותר נעים מאשר לשמוע "בעלי הגיע" פעם אחר פעם...
איך אפשר להשוות בין חובה דאורייתא, שנה ראשונה, לדבר אחר?
ובכלל כל החיים אח"כ אין מה להשוות בין קשר עם חברים/ות לבין עם בן/בת הזוג.
הכבוד של הבעל קודם לכיבוד ההורים, איך מצאתם מקום להשוות את זה לקשר עם חברות?
ועוד לעשות את זה על דעת עצמכם בלי להתחשב בצד השני?
הכבוד של בן או בת הזוג הוא דבר חשוב מאוד וקודם להרבה דברים.
לדבר עם חברה זה חשוב ביותר.. גם בעלך חשוב ביותר.. אפשר לשלב בניהם... רק שימי לב שאת לא שקועה בטלפון שעות.. בכל זאת גם בעלך צריך יחס... אני מאמין שאם תסמני לו שאת בטלפון הוא יבין...
בס"ד
גם אני רווקה, עם רוב רובן של החברות שלי נשואות. פחות או יותר אני מכירה את הלו"ז שלהן ומנסה להתקשר בזמנים מתאימים, שכולל כאשר הבעל לא נמצא. אם חשוב לי לדבר עם חברה בזמן שאני יודעת היתכן היא נמצאת עם בעלה אני שולחת הודעה לבדוק אם נוח לה לדבר. לפי השאלה שלך רואים שאת לא באמת מבינה את החשיבות של הזוגיות. לא, א"א לסמן לו משהו, ולצפות ממנו לחכות רבע שעה תוך כדי שהיא מדרת איתך. זה גס מאד. וסליחה, שאני אומרת, אבל באמת מה כל כך דחוף שלא סובל דחוי למחרת (בסדר פעם ב, יכול לקרות, אבל לרוב, אולי זה משהו חשוב לך, אבל לא באמת דחוף.) וזה לא רק לשנה הרשאונה, זה לכל החיים.
ושוב, לא, הקשר הכי חשוב זה בתוך הזוגיות, ולא עם החברות. חברות זה דבר מאד חשוב, אבל אם את באמת רוצה לדעת, הבעל יותר חשוב לחברה שלך. את צריכה ללמוד על זוגיות וגם באופן כללי קצת להתחשב באנשים אחרים. אני מבינה שכל הנושא הזה קשה לך, וזה בגלל גישה שגוייה. קודם כל תחשבי על איך להקל על הזולת ואז תרוויחי קשר הרבה יותר טוב עם החברות. ובאמת אני מאחלת לך בהצלחה.
אני לא אומרת שהבעל הוא הבוס, אבל אם היא הייתה צריכה לנתק כי הבוס הגיע היית לגמרי מבינה. לי נראה שאת לא מבינה שהחיים של החברה שלך השתנו. ברור שבתור החברה הרווקה קשה לך אבל את לא יכולה לצפות ממנה אותה זמינות של קודם. תחשבי שאם חברתך הייתה מתמנה לאיזה תפקיד חשוב ותובעני את היית מבינה שהיא כבר לא זמינה כמו קודם. והאמת היא שהיא כן התמנתה לתפקיד חשוב ...
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
המנהל?
התלמידים?
ההורים?
המפקח?
אני מנסה להזכר כמה מורים לא טובים היו לי ביסודי/חטיבה/תיכון
לא זוכר הרבה כאלה
ואם כבר.
מה שמצחיק שאחד המורים שאולי חשבתי שהוא מורה פחות טוב (הוא היה משקיע וכו' אבל פחות הצליח "בהוראה") אבל קיבל מורה מצטיין של המדינה לפני כמה שנים
ואחת הגננות של הבת שלי שהייתה עסוקה בשיווק יותר מאשר בלהיות גננת (וזה לא רק אני אמרתי. זה עוד הורים בגן אמרו) קיבלה גננת מצטיינת של חמ"ד
ככה שמורה טוב/לא טוב זה סובייקטיבי לדעתי.
האם יש מורים שחוקים שלא עושים את העבודה שלהם כמו שצריך? כנראה שכן.
האם הם הרבה כמו שאוהבים להציג? כנראה שלא.
כי בסוף רוב מי שמגיע להוראה לא מגיע בגלל שכר. אולי החופשים קורצים. אבל ברפורמות של עוז לתמורה ואופק חדש המערכת הפכה להיות הרבה פחות נוחה וגמישה לאמהות.
ויחד עם זאת זה הפכה להיות עבודה מאוד מאוד תובענית, עם ילדים שכנראה יותר קשים משנה לשנה. הורים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם ומתערבים למורה לא מעט.
אז בסוף. מי שלא בא מתוך תחושת שליחות ורצון באמת להשפיע. יסבול מאוד וכנראה יפלט מהר מהמערכת.
או איך חבר שלי שעשה הסבה מהייטק סיפר לי,
עובדים פי 5 יותר קשה ומקבלים שכר נמוך פי 5.
לא יודע כמה זה מדויק. אבל זה קיים.
ולדעתי כבר היום יש למנהלים יכולת ל"צפר" מורים טובים.
החל ממשחק עם השעות או כך שאפשר לשים למורה עוד כמה שעות מילוי מקום ודברים כאלה.
אבל כן. בשורה התחתונה צריך לחפש מנגנון שיוכל לצפר יותר מורים "טובים"
השאלה מי יקבע מי זה מורה טוב.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
יש למישהו?
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
