אם הוא סבבה עם זה - סבבה גם לך.

אם הוא צריך כרגע את היחס שלך, הוא קודם.

לא אומרת שתמיד אני פועלת כך, אבל זה האידיאלי.

איך כתבה פעם חביבתי @מישי' מאפושו' : אני פורשת, סדר העדיפויות שלי הגיע.

הבעל אכן קודם.

ראוי ורצוי להגיד מראש בעלי עוד מעט אמור להגיע ואז אצטרך לסיים (בהנחה שיודעים שהוא יגיע )

ודאי שאם זו שיחה חריגה וקורעת לב שהיא לא פטפוט בעלמא ראוי לסמן או לעצור רגע ולהגיד לו שזה משהו יוצא דופן ולהמשיך עוד קצת מתוך כבוד ל2 הצדדים.

אבל בשורה התחתונה- הבעל והזוגיות קודמים.

סתם, לא רוצה להגזים..

אבל אצלי, חברות שלי עדכנו אותי מראש, אז לא ציפיתי..

להפך , אהבתי את זה. ואני יודעת שגם אצלי זה יהיה ככה בעז"ה.

אבל הם חברות כמו אחיות שלי .. אז לקחנו את זה בקטע טוב.. 

כאילו, אפילו אם היינו באמצע שיחה וואחד חשובה זה היה כזה " טוב בעלי הגיע" 

ואח"כ המשכנו את השיחה בהזדמנות אחרת.. 

גם היית מקבלת את זה שאת חוזרת מלימודים/עבודה וכדו'.. והוא מסמן לך שעוד מעט הוא מסיים?

זוגיות זה הרבה הרבה יותר חשוב מהכל!! 

ומאמינה שאת מבינה ובכל זאת רוצה שיהיה קצת אחרת.

רוב מי שענה לך פה כבר התנסה ב"ה בענייני שלום בית.

ומסתבר שחלק נכבד בעניינים החשובים האלו קיים בזמנים שיש לבני הזוג זמן להיפגש יחד

במיוחד בזמן שמקבלים אחד את השני!

מקווה בשבילך שבע"ה תחושי את זה ממש בקרוב

ואז תביני שלא סתם כולם ענו  לך כפי שענו.

מאמינה שתזכרי את זה גם אחרי שתתחתני אבל אז גם בטוח תדעי לדון לכף זכות בקלות יותר.

אבל בוודאי שזה אינסטינקט שלא נובע רק מאהבה אלא גם ממקום של כבוד 

ורצון להיות זמינה גם מאהבה וגם כדי לא להגיע למצב של פגיעה שאחרי זה יצטרך תיקון.

ובהחלט קוראים לזה שלום בית.

כל אחד והגדרותיו

בס"ד

מניחה שרוב הבעלים שם אברכים [או זאת לפחות השאיפה] אז ההנחיה מסתדרת עם הלוז..

שיש מצבים שבהם דרך העולם זה להתפנות מיידית לבן-הזוג,

וזה יהיה לא ראוי לסמן לו עם היד שהיא תתפנה אליו אח"כ..

נכון שלא בכל מצב, אבל יש לא מעט מצבים כאלו.

נכון שקשר עם חברות הוא חשוב, אבל קשר עם הבעל הוא יותר חשוב.

אם זה קרה מעט פעמים, אז אני מציע לך לדון אותה לכף-זכות.

"הקשר עם חברות", עם כל הצער, כן פחות חשוב....  

ה"הצלחה", זה כשאשה יודעת לומר לחברתה בטלפון, בעלי הגיע - אתקשר אח"כ בעז"ה.

[לא מדבר במצב חריג שמישהי מתקשרת במשבר... ואז אפשר להפסיק שניה, לומר בשקט לבעל, "חברה במצב קשה"... עוד כמה דקות... ולהמשיך אחרי שיהנהן בראשו..]

ואפילו עוד יותר

החיים עמוסים, מלאים, שוחקים. כל כך חשוב שכשנפגשים בסוף יום אחרי יום עמוס ומלא מתפנים אחד אל השני, מקבלים אחד את השני בחיוך, במאור פנים. 

נכון שאם חברה בדיוק באמצע לשפוך את הלב והיא נסערת וכו' אני לא אקטע אותה בחוסר רגישות ואסמן לו שתכף גומרת אבל מאד מאד משתדלת שזה לא יקרה

בדר"כ לא אתחיל שיחות כשהוא אמור להגיע ואם חברה מתקשרת איידע אותה שכשבעלי יגיע נסיים את השיחה או שמראש אני לא עונה, אני לא חייבת להיות זמינה 24/7 לכל מי שמתקשר אלי. מקסימום חוזרת אליה אח"כ  או למחרת ואומרת - ראיתי שחיפשת אותי..

אבל לא גורף. מותר לבעל להיות בעל אורך רוח וסבלנות, אם זה לא קורה. החיים בין בני זוג זו לא רק הכניסה הבייתה. אני מניח שאת לא רוחצת את פניו ורגליו כשהוא נכנס. למרות שזה כתוב ברמב"ם...

בס"ד

הו - אני מבינה לליבך! כמה שזה מעצבן! גם עם הכנה זה מעצבן אבל לפחות יש הכנה רגשית שהבעל עוד מעט מגיע והשיחה תצטרך להסתיים לעת עתה.

עם התחושה הזאת הסתובבתי כמה שנים.

יום אחד שמעתי שיעור של הרבנית האמריקאית לורי פולוטניק שנתנה טיפים לזוגיות טובה ואחד מהם היה - "אם את בטלפון ובעלך בדיוק ניכנס תגידי מייד 'אני צריכה לסיים כי בעלי בדיוק הגיע'... אתן יודעות איך הוא ירגיש טוב עם עצמו כשהוא ישמע את זה? וכמה זה יקרב ביניכם"?

אחרי ששמעתי אותה אומרת את זה פתאום הבנתי לראשונה למה זה חשוב לעשות את זה.

והמסקנה שלי היום היא שאני כבר יותר מבינה למה חברות עושות לי את זה לפעמים (האמת, רק חברה אחת עולה לי לראש. והאמת היא כבר עושה את זה פחות כיום אחרי כמה שנים טובות של נישואין) ומצד שני אני עדיין עם אמפתיה כלפי עצמי. אני מבינה אותי שזה מעצבן.

לא צריך לבחור. זה גם נכון וגם מעצבן.

לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. 

ולא יקרה כלום אם הבעל יחכה קצת.

לא אוהבת את ההגזמה הזאת. הבעל הוא לא ילד קטן והוא יכול לחכות עד שנסיים את השיחה (כן גם לחברה שלי יש חשיבות ואין שום קשר בין זה לבין זה שברור שמשפחה זה קודם ).

אצל הילדים שלי זה שונה ואני כמובן חייבת להתפנות אליהם והם פחות מבינים מה זה לחכות.

אותו דבר גם הפוך אם בעלי באמצע שיחת טלפון הוא לא צריך להפסיק בגלל שהרגע נכנסתי הביתה.

איך אפשר להגיד שהכל מתגמד כשמתאהבים?
זה מצב מאוד לא בריא בעיני.
אני חושבת שהניסוח הזה לא מדוייק..
ושוב כמו ש@גפן36 כבר כתבה למעלה (ואני מצטטת "זה לא אומר שבעלי לא בראש סדר העדיפויות, אלא שהמציאות מורכבת ושנינו אנשים בוגרים ומסוגלים לתעדף גם צרכים של אנשים אחרים בתוך סדרי העדיפויות שלנו."

בס"ד

גפן הביעה את דעתה וסיפרה איך היא מתנהגת. את הבעת את דעתך ושלום על ישראל.

לא הבנתי מה הכעס עליה.

היא יפה מאד ייצגה את הצד ה[לצערי] לא רווח כאן וזה לגיטימי שגם הדעה הזאת תושמע בדיוק כמו ששלך מושמעת וזה לגיטימי שזוג אחד ינהג כך וזוג אחר ינהג אחרת.

שאני חושבת שחשוב מאוד שהושמעו גם דיעות קצת אחרות מגל התגובות החוזרות שנכתבו כאן לפני כן.
לא בגלל שאני או שאר התומכות חושבות שהיא צריכה לשפוט את חברה שלה ולחשוב שהיא לא בסדר והיא יכלה לסמן לבעלה, והיא בדיוק השתפכה בפניה וכו' וכו'.. אלא בעיקר, לפחות ככה אניי חושבת, חשוב להבין שבאמת כמו שאמרת לכל אחד ואחת יש זוגיות שונה. ואני חושבת שבריא מאוד לדעת שזה לא חייב להיות ככה. והנה, אם היא בעצמה לקחה את זה בצורה כזו כנראה שזה משהו שחשוב לה ואולי זה ישפיע על ההתנהלות שלה אח"כ בחיים הזוגיים שלה עם החברות.
וחוץ ממנה, יש עוד הרבה שקוראות את התגובות כאן והמצב הזה נשמע מאוד מלחיץ. זה אולי נשמע קיצוני ומוגזם, אבל באמת שבדקות הראשונות שראיתי את התגובות כאן הרגשתי איך אני פתאום לא רוצה להתחתן. הרגשתי לרגע שזוגיות אידיאלית היא כובלת. כאילו ברגע שאני ובעלי באותו חדר כבר אין חברות ואין כלום. רק הוא והעולם עומד דום. עד שקצת "העזתי" לחשוב אחרת מהתגובות כאן.. בחצי אמונה שאולי אני טועה לגמרי ואולי רק "כשאני אתחתן אני אבין". אבל למזלי היו פה גם עוד כמה תגובות לצד השני שהרגיעו אותי.. זה לא חייב להיות ככה. הרעיון בגדול הוא נראלי די מוסכם על כולם. ברור שבסדר העדיפויות הבעל והמשפחה הם בטופ של הטופ, אבל זה לא אומר שעוצמים עיניים ומתעלמים מכל מה שמסביב, וזה לא אומר שהכל מתגמד ונהיה לא חשוב. לפחות לדעתי. יש עוד הרבה פרמטרים שמשפיעים בקבלת החלטות בחיים. ולנתק לחברה זאת החלטה לכל דבר. זה מה שחברה שלה החליטה ואני לא שופטת אותה. אולי אל מול שאר השיקולים זאת הייתה ההחלטה הנכונה ביותר עבורה. אבל גם יכול להיות שלא, או שהייתה דרך אחרת לעשות את זה.. כולנו טועים לפעמים. בכל מקרה, את זה כמובן אנחנו לא יכולים לדעת ובוודאי שטוב לדון לכף זכות..
אבל שוב, זה פשוט חשוב חשוב חשוב שעלתה פה גם דעה אחרת.

ולא חושבת שזה משקף שאצל כולם זה ככה. 

על אף נישואיי המאושרים, אני זאת שבדרך כלל לחברות שלה אין זמן אליה, ואני מקבלת זאת בהבנה, ושמחה שזכיתי בחברות איכותיות.

זה גם עניין של אופי, יכולת לחוש אמפאטיה, ניסיון חיים..

וגם קצת יכולת תמרון.

חושבת שאם היית שומעת בקולה צער אמיתי על הצורך לנתק כשאת כל כך נסערת, לא היית פותחת שרשור

נראה לי שהייתי מתנצלת בכזו סיטואציה, אבל קשה לדעת.

לפעמים אדם מדבר מדם ליבו, השומע לא קולט את התדר...

יכול להיות גם, שהחברה לא משתפת אותך בכל הקשיים שלה,

ולכן את חושבת שהיא מספיק חזקה כדי לתמןך גם כשלא נוח, ובעצם זה לא כך, קשה לדעת..

אם זה ממש מפריע לך, כדאי שתשאלי אותה לפני שאת משתפת אם היא פנויה לשיחה רצינית 

אני ממש לא מנתקת מיד שיחה בכל מקרה.

לפעמים כשאני רואה צורך לנתק שבעלי מגיע אז אני אומרת אפילו משהוא אחר ולא בעלי הגיע.

אלא טוב אני צריכה לנתק כי אני צריכה שרותים/ או משהוא אחר.

אבל כל זה זה בחירה שלי!!!!

החברה לא יודעת מה נעשה בבית של החברה. אולי הבעל של החברה בא עם פנים זועפות עצבני והיא חיבת לסיים את השיחה?

היא צריכה לדון את החברה לכף זכות שאם סימה כנראה יש סיבה וזה לא שהחברה לא מעניינת אותה.

חיים נשואים מורכבים וזה רק מי שנשואה מבינה !!!

במציאות את לא תמיד כל כך מחושבנת ולפעמים תפוסה בעוד אלף דברים אחרים

לא תמיד זוכרת להזהיר מראש מתי בעלך יגיע ולא תמיד יודעת מראש מתי הוא יגיע ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה

לא מכיר שום מקור לדבר כזה שמשהו קודם לבעל חוץ מה'

אפילו כיבוד אב ואם נדחה מפני כבוד הבעל.

שווה לבדוק איתו פעם... לפעמים יש הפתעות

אני מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת שהוא בנ"א טוב.

ויודעת שהוא סומך עלי שאם אני ממשיכה לדבר עם החברה- אז יש לי שיקול דעת וכנראה שזה חשוב יותר.
אני גם יודעת שברור לו שחברות שלי זה משהו חשוב, ושחשוב שאני אשקיע גם בהן.

והפוך.

אני התחתנתי עם בנ"א בוגר, בעל שכל ושיקול דעת.

אני סומכת עליו ועל ההחלטות שלו.

ולכן אני לא מחליטה במקומו. אף פעם.

ואם הוא מחליט שמשהו חשוב יותר מלהגיד לי שלום כמו שצריך- אני אכבד את ההחלטה שלו.

זה לא ילד קטן שאני צריכה לחנך ולעזור לו להבין מה זה סדר עדיפויות.
זה אדם בוגר, וכן, אני יודעת ומודעת שב"ה יש לו עוד חיים מלבדי. וטוב שכך. יש לו חיים עשירים, משפחה, המון חברים, תחביבים, עבודה, לימודים וכו'.

ב"ה שאין לנו משחקי כבוד כאלו של "אוי אוי אוי, לא אמרת לי שלום, הייתי צריכה לחכות 5 דק'.."

(ומאמינה שרוב הא.נשים אחרי שנה בערך כבר מכירים מספיק טוב את האיש.ה שלהם כדי לדעת אם הוא אחד שצריך את היחס כשהוא מגיע או לא...)

אבל צר לי. אני אומרת את האמת

לדעתי יש פה שמץ של קנאה בזוגיות של חברתך!!

וגם אולי יש התנשאות טיפה של חברתך עליך להראות לך שהיא מאוהבת.

ואת אמורה לשמוח שחברתך מאוהבת ובעלה הכי חשוב ויקר לה ולא להיות מהחברות המתקרצצות בלי טאקט

חיי זוגיות יכולים להית עם כל כך הרבה פרטים. אפילו בנושאים של טהרה ובדיקות ולהספיק שקיעה. וכל מיני דברים שבאמת לא תביני עד שלא תתחתני.

אם מישהיא עשתה בדיקה והיא צריכה לדעת אם היא טובה בעלה חייב לרוץ לרב לשאול אז ברור שהחברה כרגע לא מעניינת. ויכולים להיות מלא אסטואציות שלא תביני עד שלא תתחתני

אני הכי אמתית. אומרת בתחילת שיחה . היום בעלי בחתונה אז יש לי זמן...

בדר"כ כשיש לי הרבה זמן אז אומרת .. אבל על זמן קצר אני לא ממש יודעת... וכן אני גם עוברת לממתינה אם מתקשר. אז יש את החברות שינתקו כי אין להם סבלנות שעברתי לבעלי.

דוקא אני היום במקום מהצד השני. חברה טובה שלי התחתנה והיתי רגילה שנים שהיא רווקה ושיחות איתה שעות ופתאום היא תפוסה ואני לא מתקשרת אליה!! בערב לפחות . וזה מאוד קשה לי. היינו מדברות על בסיס יומי.

אבל אני מזכירה לעצמי שהיינו זוג צעיר לא היה לי פניות לחברות כל כך ואני עכשיו צריכה לתת לה את המרחב לבעלה.

ואני מחכה לטלפונים ממנה. כשהיא יכולה היא מתקשרת

אז אני לא במקום הנעלב עכשיו ששנים היתי לצידה כשהיתה רווקה ועכשיו התחתנה לא צריכה אותי ולי יש בור ענק של חסר. אלא יושבת ומחכה בסבלנות ובהבנה

ואין פה כללים. וצריך לדעת ליצור איזון

זה תלוי באיזו חברה (רווקה מבוגרת? שאת יודעת שזה נושא כאוב ומשפט כזה יכאיב לה?)

זה תלוי בקשר הכללי של בני הזוג ומה מקובל אצלם (לפעמים זה ממש חשוטב להם לפעמים פחות)

במה קרה באותו יום נניח (רבו בבוקר וחושב לה לקבל אותו נינוחה יותר, אמורה לטבול הערב, טבלה אתמול, נאסרו בדיוק.. )

ואיך האיש נראה כשהוא נכנס הביתה (נניח היא רואה מהפרצוף שלו שעבר עליו יום קשה אז גם אם החברה עכשיו משתפכת- הוא עדיין יותר חשוב)

בכללי אנחנו גם בשנה הראשונה היינו פחות כאלו. אם הייתי חוזרת הביתה והוא היה באמצע טלפון לא הייתי נעלבת אם הוא היה ממשייך לדבר.

וקרו לנו גם מצבים שנניח הלך עם חבר טוב לשחנ"ש אחרי קשר שנגמר עד אמצע הלילה (כי זה הכי כואב שהיא זרקה אותך, ואותו חבר טוב שכבר בזוגיות וטוב לו אפילו לא יכול להיות אוזן קשבת...) 
והיה לי ברור שזה הדבר הנכון. ושכרגע החבר קודם.

מהצד השני- כרווקה הייתי במקום הזה. שבדיוק נפרדתי מקשר טעון והחברות הטובות בדיוק היו מאורסות\נשואות ולכי תמצאי אצלן טיפת מקום בלב. ויש לי חברה שאחרי החתונה התנתקה, ועשתה את זה בצורה פוגעת. אז אחרי שנתיים כשהיא רצתה לחזור לקשר- לא רציתי. 

אח שלי בכללי מאמין ששיחה פנים אל פנים חשובה יותר משיחת טלפון. לכן אני יודעת שאם אני אתקשר אליו והוא יפגוש באמצע מישהו (אלא אם באמת השיחה תהיה חשובה או רגישה) הוא יתנצל יגיד יפה שלום ויתפנה לאדם שנמצא מולו. ויחזור אלי אח"כ.
או שאם אני מתקשרת והוא באמצע שיחה עם מישהו פא"פ- הוא לא יענה.


ויש משהו באמירה שלו, והוא מצליח לעשות את זה מנומס וחביב ולא מעליב.

כמו שכשילד עונה לטלפון ואמא ב"מקום חשוב" הוא לא אמור לדווח שהיא בשירותים אלא לענות "אמא לא יכולה עכשיו" (ככה לפחות אני מנסה לחנך את ילדי), ככה גם כאן, זה בעצם מידע מיותר. אני לא חייבת להסביר לחברה למה אני צריכה לנתק ואפילו מרגיש לי קצת "דריכה על היבלות" להגיד בעלי הגיע לחברה שאין לה בעל כרגע והיא בצער מזה.

אני מעדיפה להגיד, "יואוו, אני צריכה רגע לנתק, אני אחזור אליך", לקבל את בעלי יפה ואחרי זה לבקש רשות מהבעל בזמן שמתאים, ולחזור אליה בנחת. 

אולי אני מתחמקת, לי היה מרגיש יותר נעים מאשר לשמוע "בעלי הגיע" פעם אחר פעם...

איך אפשר להשוות בין חובה דאורייתא, שנה ראשונה, לדבר אחר?

ובכלל כל החיים אח"כ אין מה להשוות בין קשר עם חברים/ות לבין עם בן/בת הזוג.

הכבוד של הבעל קודם לכיבוד ההורים, איך מצאתם מקום להשוות את זה לקשר עם חברות?

ועוד לעשות את זה על דעת עצמכם בלי להתחשב בצד השני?

הכבוד של בן או בת הזוג הוא דבר חשוב מאוד וקודם להרבה דברים.

לדבר עם חברה זה חשוב ביותר.. גם בעלך חשוב ביותר.. אפשר לשלב בניהם... רק שימי לב שאת לא שקועה בטלפון שעות.. בכל זאת גם בעלך צריך יחס... אני מאמין שאם תסמני לו שאת בטלפון הוא יבין...

בס"ד

גם אני רווקה, עם רוב רובן של החברות שלי נשואות. פחות או יותר אני מכירה את הלו"ז שלהן ומנסה להתקשר בזמנים מתאימים, שכולל כאשר הבעל לא נמצא. אם חשוב לי לדבר עם חברה בזמן שאני יודעת היתכן היא נמצאת עם בעלה אני שולחת הודעה לבדוק אם נוח לה לדבר. לפי השאלה שלך רואים שאת לא באמת מבינה את החשיבות של הזוגיות. לא, א"א לסמן לו משהו, ולצפות ממנו לחכות רבע שעה תוך כדי שהיא מדרת איתך. זה גס מאד. וסליחה, שאני אומרת, אבל באמת מה כל כך דחוף שלא סובל דחוי למחרת (בסדר פעם ב, יכול לקרות, אבל לרוב, אולי זה משהו חשוב לך, אבל לא באמת דחוף.) וזה לא רק לשנה הרשאונה, זה לכל החיים. 

ושוב, לא, הקשר הכי חשוב זה בתוך הזוגיות, ולא עם החברות. חברות זה דבר מאד חשוב, אבל אם את באמת רוצה לדעת, הבעל יותר חשוב לחברה שלך. את צריכה ללמוד על זוגיות וגם באופן כללי קצת להתחשב באנשים אחרים. אני מבינה שכל הנושא הזה קשה לך, וזה בגלל גישה שגוייה. קודם כל תחשבי על איך להקל על הזולת ואז תרוויחי קשר הרבה יותר טוב עם החברות. ובאמת אני מאחלת לך בהצלחה.

אני לא אומרת שהבעל הוא הבוס, אבל אם היא הייתה צריכה לנתק כי הבוס הגיע היית לגמרי מבינה. לי נראה שאת לא מבינה שהחיים של החברה שלך השתנו. ברור שבתור החברה הרווקה קשה לך אבל את לא יכולה לצפות ממנה אותה זמינות של קודם. תחשבי שאם חברתך הייתה מתמנה לאיזה תפקיד חשוב ותובעני את היית מבינה שהיא כבר לא זמינה כמו קודם. והאמת היא שהיא כן התמנתה לתפקיד חשוב ...

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם