אם את מרגישה שזה בעייתי אל תעשי את זה, זה כנראה יפריע לך להכיר. אם את לא מרגישה עם זה בעיה כנראה שאין כזאת (או שאת ממש קהת חושים, ממה שפחות סביר, אבל את יודעת).
ובשעה כזאת כל אסוציאציה שעולה בראש גם יוצאת החוצה, אז זה מזכיר לי שהתנדבתי במקום מעורב תקופה, ובהתחלה לא ראיתי את שאלת ההימצאות במקום מעורב כשאלה שצריך לשאול, זה היה בשבילי חלק מהחיים, כאילו, ברור שזה לא בעיה. אבל עם השנים התחלתי יותר להבין שאני צריך לשאול את השאלה הזו, ובשביעית שאלתי את הר"מ שלי (ר"מ שאני מאוד מעריך עד היום, לא "סתם אחד") אם מותר להמשיך להתנדב במקום כזה. אז הוא שאל אותי: אתה מרגיש שאתה עושה עבירה? משם למדתי שכנראה יש תחום בהלכות צניעות שתלוי בלב, סובייקטיבי. לא כזה קשור כי מה שאת מדברת לא קשור לצניעות, אבל זאת האסוציאציה שעלתה לי מהתשובה שעניתי לך, שזה תלוי איך את מרגישה עם זה. אם את מרגישה עם זה טוב - סבבה. אם את מרגישה עם זה לא טוב (שזה עושה לא טוב להיכרות, שזה תופס מקום מרכזי מידי, שזה מתרחב מעבר לגבולות הסבירים שלו) - תוותרי על זה. אינטואיציה.