צום י"ז בתמוז.
צום שפותח את שלושת השבועות-"בין המצרים."
זמן עצירה והתאבלות על חורבן המקדש.
זמן להתעורר,לכסוף,לצפות,לקוות ולהאמין בטוב העליון!
זהו זמן לדמעה וזמן לדמיון.
דמעה על העבר,
ודמיון לעתיד.
לגאולה!!
"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה"
ההתאבלות על העבר,על ההווה שעוד אינו שלם...
והראיה בשמחת ירושלים,בנחמתה ובבנינה,היא בעזרת הדמיון..התקווה לגאולת עולם.
יום לא פשוט ותקופה שאינה פשוטה..לעם ישראל.
כולם רוצים מקדש,לשוב לאבא,להיגאל!
קשה לנו,קשה בלב.
וקשה לנו להבין..וקשה לפעמים להתאבל.
ורבי נחמן מגלה לנו-
"לב נשבר ועצבות אינו עניין אחד כלל.
כי לב נשבר הוא בלב,
אבל עצבות הוא בא מן הטחול.
ועצבות שהיא מהטחול היא סטרא אחרא והקב"ה שונא אותה.
אבל לב נשבר היא חביב לפני השי"ת..
והיה טוב שיהיה לו לב נשבר כל היום..."(שיחות הרן מא)
העצבות היא סתם,עצבות.
גורמת לשקיעת הרוח ודכדוכה.
אנחנו צריכים לפעול לגאולה,צריכים לבקש ולרצות!השי"ת מקבל ומחבב את ליבנו השבור.
והרבי מקוצק מספר לנו ומבקש אותנו;
" משיח יושב בשער ירושלים.
מחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה.
הוא אסור באזיקים,
ואנשים שלמים הוא צריך,שיתירוהו מכבליו.
די לו מחסידים,די לו ברוחב.
עכשיו הוא דורש בעומק..באנשי אמת."
קדושים!
בואו נשתדל לקרב את הגאולה.
להוסיף בנו עומק ואמת.
שנזכה להשכיל לרצות להיות אנשי אמת.
שנזכה כבר להיות ראויים לגאולה!


