טוי
ואיזה שיר של עדן בן זקן...
משגע לי את השכל!!!
טוי
ואיזה שיר של עדן בן זקן...
משגע לי את השכל!!!
(מותר לשאול מה היה בסוף בבת מצווה שלה?)
המקדש השלישי בדרךהיא בסוף אלול...לכן היה לי קל להגיד שאני לא אבוא.
כי אני אהיה כבר בישיבה בזמן הזה...
סדר ערב...
אני לא בא למסיבת ערסיות...
לבת מצווה יש משמעות חשובה.
מניח שבסוף אני אבוא... אני אהיה חייב.
זה מכבד להגיע לשם. פשוט לתת כבוד לאחותך..
אבל מה שאתה מרגיש ומחליט.. בהצלחה!
ואני מעדיף את זה ככה.
זה לא עניין של לא לשמוע.
זה בעיקר עניין של חילול הקודש...
ודאי.
קשה לי עם חילול הקודש. לבת מצווה אני אבוא בשמחה ובכיף. לבת עדן בן זקן מצווה- אני לא מוכן.
אני הייתי גוזר על זה עבירה.
במקום להיכנס למצוות נכנסים בריקודים ושירים טמאים למשהו שלא מדברים עליו בכלל.
חילול ה' זה עבירה. בהחלט.
ולא ככה נכנסים. זה ההפך הגמור.
הכל נהיה מחובת חינוך שהיא דרבנן לחובה רגילה, שכוללת גם דאורייתא..
לאיודע
צדקה
יש הרבה
גם תפילין זה מחובת האב לחובת הבן
בטח שכן
חוצמזה,
הנה, דוגמא
אישה חייבת ב"וקדשתו" על הכהן.
אז מחיוב דרבנן נהיה דאורייתא.

נפש חיה.
נפש חיה.חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול