המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הורות

בהנהלת:
מכתב פתיחה
חשוב - אני מנסה להבין עד כמה ההורים שלי פגועים[עם ישראל]
אני בן 19, אני אחד שאוהב את הפינה שלו, את השקט, להיות לבד וכו' (יש רגעים ביום שבהם אני 'יוצא לשטח' ומרים את האווירה, אני משפיע על אנשים בקלות ובעוצמות), כרגע אני נמצא בתקופה מאוד מאתגרת ואני אף פעם לא מספר לאף אחד את הבעיות שאיתן אני מתמודד.

ההורים שלי העירו לי על זה מדי פעם בעדינות אבל אני לוקח בחשבון גם את מה שטוב לי ושם מול הרווח שזה יתן להם ויוצא שאני פשוט עושה מה שטוב לי, אבל אני תוהה אם אני מעריך את המצב בצורה מספיק מדויקת.

דרך אגב, הם יוצאים לנופש/מלונות פעמיים - שלוש בשנה(כל חופשה היא במשך שבוע) ואני לא הולך איתם כבר שנתיים שלוש.
למשל הם רוצים ללכת למסעדה או סתם לבלות ואני כמעט תמיד מסרב(בעצם תמיד).

אז השאלה שלי היא להורים - איך אתם הייתם מרגישים אם היה לכם בן כזה(אנחנו 3 ילדים כולל אותי)? ואולי יש לכם עצות איך לשפר את המצב
תודה
יכולה לענות רק בשם עצמי- אי אפשר להפסיק לאהוב ילדיםרפואה שלמה
הם בודאי מצטערים שאתה לא משתף בבעיות. זה חבל גם בשבילך אולי..
בנוגע לחופשה בגיל 15 ומעלה כבר אפשר להבין מתבגר שלא רוצה חופשה עם ההורים במלון.
ולגבי המסעדות- למה?
אתה חושב ש"בתמורה" ינסו לדובב אותך?
מהניסיון שלי ילדים / נערים בסוף כן משתפים
מה הסוד הגדול? קשור באמונה? אתה סתם כועס עליהם? אתה לא בצבא/ מסגרת אחרת?
לא קשה לשפר את המצב.. תגיד כמה מילים טובות להםרפואה שלמה
מהלב על מה שרוצים לתת לך...
הייתי מרגישה שהמצב הזה מכאיב לימחי
אני יכולה להבין למה לא מתחשק לך לצאת איתם לחופשות, אבל למה לא ללכת איתם למסעדה מדי פעם? אתה סובל מלשבת ולאכול איתם? הם מתנהגים אליך בצורה לא נעימה? מה גורם לך לסרב כל פעם?
לשתי המגיבות למעלה:[עם ישראל]
אני לא אוהב להיות איתם, עכשיו אני בצבא אבל כשהייתי בישיבה כמעט ולא הייתי בבית בגלל שאני מנסה להתרחק מהם.
אני לא בדיוק יודע מה לעשות.
הם רבים מדי פעם ואין לי כוח לשטויות האלה
יש גיל שבו "שופטים" את ההורים- או לפחות אחד מהםרפואה שלמה
ואחר כך נתחילים לראות את התמונה הרחבה יותר.
נשמע שהריחוק מפריע גם לך.
אז תבחר את ההורה שפחות מרגיז ומדי פעם תשחרר קצת מידע.. אתה בתקופה מאתגרת הם יוכלו לתת כתף. בהצלחה.. הם לא כועסים אלא התרגלו שככה אתה ואין להם דרך אם אתה לא תפתח..
התכוונתי האמת לכל המשפחה חוץ מאחי הקטן[עם ישראל]
אלה ריבים רציניים שהיו מאז שנולדתי ותמיד רציתי משפחה אחרת, תמיד הסתכלתי על משפחות אחרות וקינאתי בשלום בית שיש, בערכים וכו'.
ואני אחד שאוהב מישהו עד הסוף או שונא אותו עד הסוף, אני די קיצוני בקטע הזה אז אפשר להגיד שאני לפעמים נגעל מהם.
ובנוגע לפתיחות - אף פעם לא שיתפתי מישהו בבעיות שלי, אני מנסה להתמודד לבד, אם היה מישהו שהייתי חושב שיכול לעזור אז בכיף הייתי משתף אבל אין מישהו כזה בחיים שלי.
סליחה אם אהיה תקיפה..חמישייה ב"ה
יש לך בעיה רצינית בכיבוד הורים והכרת הטוב.
הבעיה לא אצל ההורים שלך. הם לא קשורים לסיפור בכלל. הנקודה היא אתה. תלמד להעריך ולאהוב ולדעת שמה שקיבלת זה מה שנכון לך באופן הכי מדוייק משמיים, ממש השגחה פרטית לאיזו משפחה היית צריך להיוולד.

ולהגיד "ואני אחד שאוהב מישהו עד הסוף או שונא אותו עד הסוף"- סליחה חבר, זה לא תירוץ. תעבוד על המידות, תדע לגלות (קודם כל בעצמך ואחכ גם כלפיהם) רגישות, עדינות, עין טובה.
אם אתה מתכנן לבנות את ביתך בשנים הקרובות(וגם אם לא), עבודת המידות והכרת הטוב הן תכונות בסיסיות שכדאי לך לרכוש אחרת תמצא את עצמך במקומות קשים מאוד.

ולכבד ולאהוב לא אומר שאתה חייב לשתף. אבל אולי עם שינוי המבט תגלה שלשתף הורים או אחרים זה דבר שמקל ונעים וחשוב-דאגה בלב איש ישיחנה. וזה גם כלי חשוב לסוגיות טהורות בהמשך
לא בדיוק[עם ישראל]
לא אמרתי שאני לא מעריך שום דבר ממה שהם נתנו לי, פשוט להיות איתם לא עושה לי טוב.
ומאיפה לך שלא עבדתי על המידות? שימי לב שכתבתי ש-'לפעמים' אני נגעל מהם, רגשות צפים לפעמים ממקרים מסוימים או סתם מהמחשבה, והשאלה מה אני עושה כשאני מרגיש ככה, וזה שאני לפעמים שונא אותם לא אומר שאני רב איתם או עושה להם משהו לא טוב, אם שמת לב, אני מההתחלה חושב על איך מצד אחד לא לפגוע בהם ומצד שני איך אני שומר על עצמי, כנראה שאת לא מודעת להשפעה של משפחה שמלאה בריבים.
ועוד פעם - אני לא מחפש לשתף אותם, דיברתי על משהו אחר.
מה שכתבת זה לא לפי גדר מצוות כיבוד הורים<מריומה>

מה שהבחור תיאר זה לא בעיה בכיבוד הורים.

^^אני די מסכימה עם מה שכתבה חמישייהמקופלת
יחד עם זאת, הפתרונות שהציעו כאן באמת יכולים להיות נהדרים של שיחות קצרות והתעניינות בהם.
אבל זה שאתה לא נהנה מהקשר? מבינה את הצורך והכיף בדבר של להנות מקשר משפחתי ונורמלי.
מצוין שהעלית את הנושא כאן כדי למצוא דרכים לשפר, זה מראה על כוונה טובה
אבל מי אמר שחייב להנות מהקשר?
זה קשר מחייב, לא אתה בחרת את המשפחה אבל זו המשפחה שלך. וחשוב לשמור איתם על קשר טוב, לא היית רוצה שהילדים שלך יתרחקו ממך כי הם לא נהנים מהקשר איתך.
גם אני לא נהנית מכל הקשרים שיש לי, גם חברים וגם חלק מהמשפחה.
וגם אני גדלתי למציאות מורכבת בילדות, לא פחות משלך.
לכל אחד יש את התיק שלו, ועם זה צריך להתמודד ולא לברוח בטענה שלא טוב לך ואתה מחפש להתרחק.
חיזוק הקשר ביניכם יהיה טוב גם לך וגם להם, גם עכשיו וגם בעתיד הרחוק.
במיוחד שאתם משפחה קטנה, ועל כן כל אחד מכם הוא עוגן חשוב ליציבות ולאחדות ביניכם.
לא יודעת כמה יהיה רלוונטי בשבילך כי זה באמת לא פשוט (מניסיון) להיות אבן מרכזית במשפחה שלך, ליצור עניין וכיף ביניכם כדי לעשות גיבוש. זה לא קל, אבל זה אפשרי. וזה יעזור גם לשאר המשפחה להרגיש כיף בין כולם.

ובלי קשר למשפחה שלך, הדברים שהעלית על האופי שלך, לדעתי מצריכים עבודת המידות.
אהבה עזה או שנאה עזה כאשר אין שטח אפור, ואי שיתוף ורצון להיות לבד, לא טובים בזוגיות שהיא מטבע הדברים מאוד דינאמית ומלאה בשינויים
אז מתי שזה יקרה ותחליט לנכון להתקדם לשלב הזה, קח בחשבון שיש צורך בעבודה עצמית.


בהצלחה
זה לא שאני מנסה להתנתק:[עם ישראל]
אני פשוט חושב מה הגבול בין להיות עם המשפחה לבין לשמור על עצמי
כנראה לא הבנת אבל התכוונתי שיש לי נטייה לרגשות כאלה וזה נורמלי, אבל אני שולט בעצמי ובפעולות שלי, המטרה של השאלה הייתה פשוט לחשוב אם אני שם את הגבול במקום הנכון ולנסות להעריך מחדש את החשיבות להיות איתם, וזה לא שאני מתנתק לגמרי.
מבחינת מידות ההורים שלי גאים בי ומאחלים לכל אחד בן כמוני, להגיד שהכל נמצא בחוסר הערכים שלי ושאני כפוי טובה - זה פשוט הסתכלות לא נכונה על המצב.
הריבים שלהם משפיעים עליי לרעה ואני עוד חושב איך לא לפגוע בהם תוך כדי שאני שומר על עצמי - ואת קוראת לזה כפוי טובה?
סליחה אם לא הובנתי נכוןמקופלת
לא רשמתי שאתה כפוי טובה, ולא יודעת איך השתמע כך מדבריי.
שמחה לשמוע שאתה כן מודע לזה ויודע לשים את הגבול הנכון.
ואם כך,אז באמת לשים לב לשיחות קצרות ותכופות להתעניינות בשלומם.
וכן הייתי ממליצה לצאת איתם מידי פעם, ולא לסרב כאורח קבע
אה אז סליחה[עם ישראל]
פשוט כתבת שאת מסכימה עם זאת שאמרה כך במילים עדינות
נשמע מאוד קשהחדשה ישנה
(ומוכר..)

אתה לא חייב ללכת איתם לנופשים, קשה מאוד להיות באווירה של מתח, מריבות ולחץ....
אבל כדי לא לפגוע בהם תנסה לדבר , להיפגש, להתקשר יותר פעמים אבל שיהיו פעמים קצרות שלא תצטרך להיות באווירה הזאת הרבה.

וחוצמיזה, אפשר גם להסביר ברמיזה בעדינות, אם אמא פעם תגיד לך- אנחנו יוצאים למסעדה, רוצה לבוא? אז אפשר להגיד'' הייתי שמח אבל לא בא לי לשמוע כל היום ויכוחים...'' (תחשוב טוב אם זה מתאים, לא שייך לכל אחד).

והכי חשוב- תתפלל שכשתתחתן לא תחזור על המנטרה הזאת כי זה עלול לדבק אם לא שמים לב..... בהצלחה!
אני עובד ברצינות על האישיות שלי כבר שנים[עם ישראל]
אני עובד קשה על המידות שלי כבר כמה שנים ושומר על ביקורת שכלית גבוהה בשילוב שווה לפתיחות וקבלה בלב שלם של טעויות, אם קורות.
תמיד אני חושב על הבית שאני רוצה שיהיה לי ואני רוצה לגרום לאישה שלי בע"ה להיות תמיד מאושרת ושתדע שהיא המלכה בבית הזה, וגם הילדים שיהיו מאושרים ושיגדלו על ערכים ויהיו אנשים טובים.

אם אני ארמוז להם שום דבר טוב לא יצא מזה.
אתה יודע שכל זוג רב?עדן ירושלים
למה שהם יריבו אנשים אחרים כשאתה נמצא אצלם בבית?
אל תסתכל אצל אנשים אחרים. אתה לא יכול לדעת מה קורה שם.
כל הורה וכל בן זוג רב גם אחרי 20 שנה.
וכך גם אתה תרצה עם אשתך.
איזו מין זוגיות זה בלי מריבות?

אל תצפה מההורים שלך לכלום. ככה הם וזהו.
לא מתפקידך לשנות אותם. מתפקידך לכבד אותם.
תלך איתם למסעדה. אולי תגלה שאתה נהנה בחברתם.
אני יודע שלכל זוג יש ריבים וקשיים אבל:[עם ישראל]
אל תהפכי בעזרת המשפט הזה כל מערכת יחסים לתקינה
ברור. תתייחס אז לשאר הדברים שכתבתי. לדעתי הם נכונים.עדן ירושלים
כל כך לא נכון. יש מריבות ויש מריבותהודיה60

בזוגיות תקינה יכולות להיות אי הסכמות או אי הבנות שמגיעות אפילו לויכוחים או מריבות בקטנה פה ושם אבל עיקר השאלה זה אם בדרך כלל יש הרמוניה, כבוד הדדי, רצון לגשר על פערים ועבודת המידות של כל אחד עם עצמו וגם הדרך שבה מתמודדים עם אי הסכמות/ויכוחים ואיך מתפייסים זה מאד משנה

 

יש זוגות שהמריבות שלהם חורגים מהנורמה ומזיקים גם לילדים בפן הרגשי/נפשי

 

סתם דוגמא - אני מכירה זוג שרוב הילדים שלהם כבר נשואים וכל כמה חודשים או שבועות יש ביניהם פיצוץ כזה שלא מדברים כמה ימים, האמא מתקשרת לילדים שיגידו לאבא X Y Z הולכת להיות כמה ימים אצל הילדים הנשואים, אחרי כמה ימים איכשהוא נרגעים, או שמתפייסים או שלא, היא חוזרת הביתה וחוזר חלילה עד הסצנה הבאה

ילד בבית הזה (ולא משנה אם מדובר בילד נשוי או רווק) אם ישאל אותי - צריך לשמור על עצמו, להתרחק ולהתנתק, כן להשתדל לכבד הורים עד כמה שהוא יכול בלי להפגע. אבל למשל - הבקשה של האמא לדבר עם האבא - זה נוראי בשביל ילד, ברור שאסור לילד לעשות את זה והוא ודאי לא עובר על כיבוד הורים אם הוא מסרב. הוא גם לא מקיים מצוות כיבוד הורים אם הוא מסכים.

 

ולגבי זה - 

כל הורה וכל בן זוג רב גם אחרי 20 שנה. 

וכך גם אתה תרצה עם אשתך. 
איזו מין זוגיות זה בלי מריבות? 
 

לא דומה מריבות בתחילת הקשר למריבות אחרי20 שנה, חלק מהבניה הזוגית מתבטא גם בנושא של המריבות, מריבות של התחלה לא דומות בכלל למריבות של אחרי כמה שנים, אחרי שכבר לומדים להכיר לעומק ולומדים לתקשר גם כשלא מסכימים על דברים

 

אני לא אמשיך מכאן כי זה נושא רגיש אצלי.עדן ירושלים
אבל כן. יש מריבות בין כל בני זוג.
אני ממש מתנצלת אם הכאבתיהודיה60

ומאחלת לך הרבה טוב!

 

זה בסדר אין לך איך לדעת הכל טוב!!עדן ירושלים
אם נדמה לך שיש משפחות ללא מריבות- אתה חי בסרטאחותו
זה פשוט מסווה יותר טוב לפעמים.
גם בני זוג והורים וילדים ש"אוהבים עד הסוף" כהגדרתך רבים בעוצמות שלא תתאר מעצם זה שהם שני בני אדם שחיים יחד עם רצונות וצרכים שצריך לגשר ביניהם.
כאמא- זה מצער כשאחד הילדים נמנע מלהגיע לחופשות משפחתיות. זה גם נותן לגיטימציה לשאר האחים "לשבור את הכלים" כשקשה במקום להתאמץ ולבקר את ההורים כאילו זה חחק מהתפקיד של בן (וזה לא). זה גם פוגע באחים שלך- כאילו אתה עליון עליהם או חכם מהם או משהו. במילים אחרות: אתה בורח, עושה זאת כשיטה ואחרים מרגישים ונפגעים מזה. מסעדה- ראוי שתתגבר , נופש- אז קפוץ ליום אחד להיות עם כולם. לא חייבים את כל הנופש.

ואגב- "לאהוב עד הסוף" כולל בתוכו שיתוף בקשיים והתיעצות.
לכל משפחה יש ריבים אבל:[עם ישראל]
כמו שאמרתי מקודם, אל תהפכי בעזרת המשפט הנחמד הזה כל מערכת יחסים לתקינה, יש ריבים ויש ריבים.
כשאני מבלה איתם יותר מדי זמן ועוד תקוע איתם ברכב אחד - הם משפיעים עלי לרעה(אני לא אתאר כרגע איך) ובגלל שאני לא רוצה להיכנס לזה את קוראת לזה לברוח? נו באמת, קצת מודעות, את כנראה לא מודעת למשפחות שבהן המצב די קשה מבחינת שלום בית.
זה שאני אוהב מישהו לא אומר שאני חייב לשתף אותו בקשיים שלי ועוד להתייעץ איתו, מה אם אין לו את היכולת או שזה רק יזיק?
ממרומי גילי וממקצועי- לפחות קצת מודעות לבעיות כבר יש לי.אחותו

לא אמרתי שכל מערכת יחסים היא תקינה

מצד שני לא היית מצווה על כיבוד הורים אם התורה היתה יודעת שזה כל כך פשוט וקל וכל משפחה היא "נורמטיבית". דוקא אז יש משמעות לדרישה לכיבוד הורים (אחרת כנראה לא היינו מצווים על זה בכלל כי זה היה מובן מאליו)

יש לי בני גילך בבית. ואני יודעת טוב מה זה "לברוח".

 לא נדרשת לשהות איתם ימים שלמים. אבל מסעדה, לקפוץ ליום אחד לטיול איתם, זה משהו שאפשר להתאמץ בשבילו.

ואתה גם לא נדרש לשנות אותם או לטפל בהם. רק לכבד אותם קצת וזהו

 

דומני שיש לך טעות בגדרי מצוות כיבוד הורים<מריומה>


מוזמנת לעיין.אחותו

כיבוד ויראת הורים מחייבת גם כאשר ההורה לא לגמרי בסדר.

מבלי להנזק כמובן

אך לא נראה שעשוי להיות כאן נזק בלתי נסבל עבורו אם יפעל במינון הנכון.

 

 

גם לי יש הורים את מתארת לעצמך, כן? ( טוב, לפחות היו. )

איך את יכולה לדעת אם עשויאו לא עשוי להיות כאן נזק בלתי נסבל?הודיה60


לא לכך התכוונתי<מריומה>

התכוונתי שמצוות כיבוד הורים לא כוללת חיוב לשתף בחיים שלך, לא כוללת איסור לחשוב שההורים טועים בדרכם, וכו' וכו'. הדברים שהוא תיאר פה הם לא מנוגדים למצוות כיבוד הורים.

 

ואני משתתפת בצערך על הורייך.

מסכימה איתך לגמרי<מריומה>


בקיצור- שאלת את דעת ההורים כאן:אחותו

נתתי לך כאן את דעתי כהורה למתבגרים ובוגרים:  מעשיך עלולים להיות פוגעים. 

( לא רק שהם מתמודדים עם מריבות הם נאלצים גם להתמודד עם הריחוק)

שאלת איך ניתן לשפר? אמרתי את דעתי.

אך לכל דבר כזה יש לך מענה. כך שלא ברור לי לשם מה שאלת. כדי להתמקח על זה? או כדי לשמוע את זוית הראיה של הורים לילדים גדולים? 

 

מאחלת לך שכאשר תאהב את אשתך עד הסוף- כן תשתף אותה בכל הקשיים וההתלבטויות. ככה הופכים את בן הזוג לחבר הכי טוב שלך...

 

אם הורה בא בגישה כזאתl666
הוא סולל דרך לחורבן יחסים תקינים בינו לבין ילדיו. כיבוד הורים כולל עזרה במקרה הצורך ואיסור להרים קול ולהגיד להורים מה לעשות, ובערך זהו. אין שום חובה לשתף אותם או לנסוע איתם לנופש. מותר גם לשכור בן אדם אחר לצורך העזרה. כך שכדור הוא בעצם בידי הורים. ילד לא יכול להגיד להם שהם לא בסדר או לשנות אווירה. זה או שהם לוקחים אחריות או שקשר ייהרס.
וככל שהורה מתחפר בגישה שצעקות באות מאהבה ושממרומי הגיל הוא יודע יותר טוב כך מצב מחמיר יותר.
אל תדאג לקשרים שלי עם ילדי. הם מצויינים ב"האחותו
מי דיבר על צעקות בכלל?
אני אמרתי שהורה צריך לצעוק?
דברתי בכלל על חובות ההורה?
זה עניין אחר ולא על זה הוא שאל.
הוא שאל על פעולותיו כנער/בחור בן 19.

אמרתי שחובתו לשתף ? לא אמרתי. רק הבהרתי לו שאם הוא טוען שהוא "אוהב עד הסוף" אז שיקח בחשבון שזה חלק מהעניין
וממרומי גילי אמרתי שאני מודעת לבעיות בבתים מסויימים כי הוא חשש שמא לא.

אין צורך לעוות את דברי.
הוא לא טען שהוא<מריומה>

אוהב את הוריו עד הסוף. הוא אמר דבר אחר.

(ומי שהגבת לה היא אישה).

הוא כתב בפירוש שאפילוl666
נסיעה באוטו יכולה להפוך לריב אצלם. ושיש אווירה קשה. מה הקשר לילדים שלך ולגיל שלך? אצלך זה ככה ואצלו זה אחרת. שנית , לפעמים הורים בטוחים שיש קשר מצוין כשזה ממש לא ככה.
שלישית, הורה לא אמור לדרוש מילד בוגר לנסוע איתו לנופש. זה הזמן והגיל להתחיל להשקיע בזוגיות ולא לרדוף אחרי ילדים בוגרים שאולי יעדיפו טיול אתגרי יותר או עם חברים בגילם.
עזבי . את ממשיכה לעוות את דברי. מיותר.אחותו
לפעמים שואלים משהו ומצפים לחיבוקים.
אבל כששואלים בכנות על מנת לשמוע את רגשות הצד השני לפעמים צריך להיןת מוכן לשמוע דברים שלא להם ציפית.
גם שיוצאים למסעדה ולמלון הם רבים?כלה נאה
אני חושבת שהם כן צרכים לדעת שזה מפריע לך האוירה בניהם. לא טוב להדחיק רגשות.
אולי הם ישתדלו לידך להתנהג אחרת העיקר שלא תתרחק
אם הם רבים בעוצמות שלא תתוארl666
הם בבעיה רצינית שצריכה טיפול. ובטוח לא אוהבים עד הסוף, אולי אוהבים קצת. במקום עבודה לא רבים בעוצמות שלא תתואר למרות שנמצאים שם שמונה שעות רצוף אז למה בבית מותר? ילדים או בן זוג לא כרית אגרוף ולא מכונה לפריקת לחצים.
אם הורים רוצים קשר טוב עם ילדים ובטח עם ילדים בוגרים הם חייבים להתנהג בצורה סבירה. אם הם לא יודעים לשמור בעיות של ילדיהם בסוד, לא לצעוק ולא לקבל התקפי לב ולעשות שיחות אכזבה אז שישכחו משיתוף.
אם הורה הפך לשדה מוקשים שלא יודעים איפה ומתי יתפוצץ איך הוא מצפה שמישהו ירצה לבלות איתו או לשתף אותו?
עוצמת הריבים לא מעידה על אהבה אלא על חוסר חינוך וחוסר כבוד.


בקיצור אתה נותן פה מתכון מצוין לחינוך הורים. לגזור ולשמור.tx,rxukyi

ולענייננו-

החובה לכבד הורים לא קשורה בנעל להתנהגות שלהם. (ואפילו הפוך, אם תרצה מקורות יש לי)

וההתניה הזו של 'תתנהגו יפה ואז 'תזכו' שאני אשתף אתכם' עקומה מכמה כיוונים.

 קודם כל נודף ממנה ריח חזק של חינוך של ההורים שוואלה זה ממש אבל ממש לא התפקיד שלך וגם לא כיבוד הורים לעשות את זה, וגם המחשבה שמשאת הנפש של ההורים זה שישתפו אותם- היא מצחיקה.

הורה רוצה שישתפו אותו בגלל שהוא רוצה שיהיה טוב לילד שלו והוא רוצה לעזור לו. המוקד הוא הילד, לא האינטרס האגואיסטי של ההורים. 

אני תוהה אם את מודעת לזה<מריומה>

שהתגובה שאת מגיבה לה היא לא של הפותח, אלא של אמא לילדים...

 

ומה הקשר לחובה לכבד הורים? מה גורם לך לחשוב שהוא לא מקיים אותה כהלכתה? זו לגמרי זכותו לא לרצות לשתף אותם בחייו, ואין לזה שום נגיעה להלכות כיבוד הורים.

למה זה לא קשור לכיבוד הורים?tx,rxukyi

לא הגבתי לפותח השרשור אלא לזה (או זו) שכתבו 

"אם הורים רוצים קשר טוב עם ילדים ובטח עם ילדים בוגרים הם חייבים להתנהג בצורה סבירה. אם הם לא יודעים לשמור בעיות של ילדיהם בסוד, לא לצעוק ולא לקבל התקפי לב ולעשות שיחות אכזבה אז שישכחו משיתוף"

 

אני מנסה להבין את השאלה שלך- מה גורם לי לחשוב שהוא לא מקיים את מצוות כיבוד הורים כהלכתה. זה לא כתוב בתגובה בצורה ברורה?

אני אנסה להבהיר את עצמי:

כשמישהו אומר- הורים צריכים להתנהג בצורה סבירה - הוא שיפוטי מול ההורים שלו וזה לא כיבוד הורים.

כשמישהו תולה את היחס המכבד (נניח במקרה שההורים רוצים שישתפו אותם- אז לכבד אותם זה לשתף אותם. טריוויאלי) להורים בתנאי שהם יתנהגו כמו שנראה לו נכון להתנהג- הוא לא שם לב שחובת כיבוד הורים אינה תלויה במעשי ההורים. 

(אפשר להציץ ברמב"ם שכותב 'היה אביו רשע ובעל עברות- מכבדו ומתיירא ממנו') 

על מצוות כיבוד הורים, מתוך פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד:<מריומה>

"באיזה נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים? 
ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, היינו שלא לומר לאביו או לאימו בדרך של התנצחות "אתם טועים!", אבל מותר להתדיין עמם בדרך כבוד. כן מצווה לשמוע בקולם ולמלא את רצונם, אלא שאין זו חובה וכשהשמיעה בקולם מתנגשת בדבר שחשוב לו, אינו חייב לשמוע בקולם. לדוגמא: אמא המבקשת מבנה ללבוש סוודר ביום חם, מתוך דאגה מופרזת שמא יתקרר... אמנם אם ילבש הסוודר יקיים מצווה, ששמע בקולה ושימח אותה. אבל למעשה הוא אינו חייב ללובשו, כי עיקר מצוות כיבוד הורים הוא לסייע להם בדבר שיש להם ממנו תועלת אישית, כגון שמלבישם או מאכילם, אבל השמיעה בקולם אינה חובה, וכיוון שמאוד לא נוח לו ללבוש סוודר ביום חם, אינו חייב לשמוע לה. וגם מצד מצוות מורא הורים אינו חייב לשמוע לה, כי עיקר המורא הוא שלא לפגוע בכבודם. לפיכך בדבר שאינו נוגע להם ישירות, אין חובה לשמוע בקול ההורים. 

...

אם ההורים תובעים מבנם שילמד רפואה, ואילו הוא רוצה ללמוד מחשבים. אם ישמע בקולם יקיים מצווה. אך אינו חייב לעשות כן, כי זוהי החלטה שקשורה לחייו ואינה קשורה ישירות לענייני הכיבוד או המורא. ואף אם ההורים יטענו שבנפשם הדבר, ואם לא ילמד רפואה יחיו כל ימיהם ביגון, אינו חייב לשמוע בקולם, כי אין זה דבר הקשור ישירות אליהם ואם הוא בטוח שעדיף לו ללמוד מחשבים, כי מקצוע זה מתאים לו יותר ובו יוכל להצליח, עדיף שילמד מחשבים. מכל מקום עליו להציג זאת בפני ההורים בדרך ארץ ולא בחוצפה וההורים חייבים ללמוד להכיר בעצמאותם של ילדיהם, כדי שלא יטעו ויקימו שערוריה סביב כל החלטה עצמאית של ילדם."

 

כתבת "הוא שיפוטי מול ההורים שלו וזה לא כיבוד הורים". מהדברים כאן מובן שלהתנצח אסור, אבל לחשוב בלב שההורים טועים בדרכם (ואפילו לדון איתם על זה בנעימות, אם כי מזה הפותח נמנע על פי דבריו) - מותר. כך שאין בעניין זה מקום להוכיח אותו שהוא עובר על מצוות כיבוד הורים. הוא לא מתנצח איתם.

 

כתבת "נניח במקרה שההורים רוצים שישתפו אותם- אז לכבד אותם זה לשתף אותם. טריוויאלי". מהדברים כאן עולה שאין חיוב כזה. לא מדובר בתועלת ההורים אלא בעולמו הפרטי של הבן, ויש כאן מקום לשיקול דעתו אם הדבר מזיק לו.

 

כך שאת צודקת שאין לתלות את כיבוד ההורים במעשי ההורים, אבל בכלל לא דובר כאן על כיבוד הורים. זה לא שהוא מסרב לפנות להם את הכיסא הנוח יותר, או לתקן להם את המזגן. הוא מסרב לשתף אותם בעולמו הפרטי, וזה מותר על פי דיני כיבוד הורים.

 

גבר בוא נעשה סדר[עם ישראל]
אני לא התכוונתי בפתיחת השאלה לדעת אם זה בסדר להתרחק מהם קצת כדי לא לתת לריבים להשפיע עליי - כי פשוט שזה בסדר וזה חובה על הילד.
הקשר של הילד עם ההורים בהכרח תלוי ביחס שלהם אליו.
אל תהפכו את מצוות כיבוד הורים להרס החיים של הילד
ואם אתה בא דרך ההלכה אני גם אבוא מההלכה:
פניני הלכה ג': "אמנם מבחינה ממונית אין הבן צריך לשאת בנזק שגרמו לו ההורים. ולכן הוא יכול לתבוע אותם למשפט בבית הדין, וכמובן שהם יתחייבו לשלם לו. ואם הוא יכול לעצור אותם בכוח, שלא יזרקו את ארנקו, יש אומרים שעדיף שיעצור אותם בכוח, ובתנאי שלא יפגע בהם אלא רק יבלום אותם. ויש אומרים, שהואיל והוא יכול לתובעם לאחר מכן בבית דין, אין לו לעוצרם בכוח הזרוע. ורק כאשר ברור לבן, שלאחר מכן, ההורים עצמם יצטערו, ויטענו נגדו, למה לא עצרת בעדנו בכוח, מותר לבן לעצור אותם, הואיל וזהו בעצם רצונם (רמ"א יו"ד רמ, ח)."
אם בממון מותר לבן אדם לבלום אותם ולמנוע מהם בקצת אקטיביות להזיק לממונו, קל וחומר בפסיביות ובאישיותו שמותר לו להציל את עצמו מהם.
אתה צודקהודיה60

ואני אומרת את זה גם כבת שהתמודדתי עם הסוגיה הזאת

וגם כאמא למתבגרים - ברור שהורה לא אמור לבקש או לצפות מהילד שלו לשתף אותו בעולמו הפנימי בשם מצוות כיבוד הורים.

בדר"כ ילד ירגיש בנח לשתף או ירצה לשתף אם האווירה בין ההורים לילדים מהווה מצע נח לזה - אווירה נינוחה, מכבדת לא ביקורתית.

וגם אז יש טיפוסים שונים, יש מופנמים יותר ומופנמים פחות

 

 

הוא לא חייב לשתפם משום כיבוד הוריןאחותו
אבל להופיע למסעדה או יום אחד בנופש- שעל זה הוא שאל- ראוי שיעשה.
הוא שאל אם הם נפגעים- ענו לו בכנות: כן. נפגעים.
ולמי שציטט את הרב מלמד ראוי שיצטט גם את דבריו שדוקא בהורים א-נורמטיבים דיברה תורה. כי כשהכל טוב ויפה ונחמד אין צורך בציווי הזה. כי אז זה יקרה באופן טבעי.

והאמת היא ששואל השאלה היה נכון יותר לשמוע תגובות מאשר כל המגינים ומחלצים שבאו להגנתו.

וברור שמי שדורש כך לילדיו דורש כך גם לעצמו וחייב לעמוד בזה כלפי הוריו.(שזה כמובן החינוך הכי טוב לילדים שלנו- דוגמא אישית)
מעניין אותיl666
האם את עומדת בזה גם בתור בת או רק כותבת בתור אימא. דווקא זקנים לקראת 80 צריכים נואשות שיבקרו אותם, שידברו איתם. ומן הסתם רוצים שישתפו ויתייעצו.
האם את תבלי איתם כמה שבא להם ותשתפי גם אם תקבלי ביקורת וחוסר הבנה או שבכל זאת תעשי את זה לפי היכולת שלך?
גם וגםtx,rxukyi

כל הורה רוצה לעזור לילד שלו. זה טבוע בנו כהורים.

גם כבת- אני משתפת כמה שאני יכולה. אבל העיקר- וכאן אני עונה גם לכמה שכתבו מעליך (בכל זאת אני אמא עסוקה...)

זה העמדה הנפשית שלי מולם.

פחות משנה מה אתה עושה, הרבה יותר משנה מה אתה חושב ואיך אתה מרגיש כלפי ההורים שלך.

יכול להיות שמתאים יותר לא לשתף בדברים מסוימים- אבל אפשר לעשות את זה בצורה יפה- "אני מאוד מעריך את זה שאתם רוצים בטובתי, אבל בסיטואציה המסוימת הזו נכון לדעתי לשתף מישהו אחר או להתמודד לבד" או בצורה לא מכבדת- "אל תידחפו לי לחיים, אתם בעצמכם לא יודעים להגיב נכון, אני הולך לחפש מישהו טוב יותר שיעזור לי"

 

וזה נכון גם לשאלת הסוודר שהובאה אצל הרב מלמד. אני יכולה לומר "הגוף שלי זה העסק שלי, את לא יכולה לומר לי מה לעשות ואפילו מבחינת ההלכה אני לא צריכה לשמוע לך" ואפשר לבוא מעמדה נפשית מכבדת ולומר שלא קר לי ותודה על הדאגה.

 

ועוד משהו- גם את המשפטים ה"טובים" אפשר לומר ממקום לא מכבד. ולכן העיקר העיקרי שעליו צריך לעבוד זה לכבד בלב, ממקום עמוק. ותאמין לי שההורים מרגישים מצוין מאיפה אתה מדבר איתם. (ואת זה אני אומרת גם כבת וגם כאמא וגם כאחת שמתעסקת בסיפורים כאלה)

את יודעת שזה לא פשוטl666
אם בן אדם מזיק הוא מזיק ולא משנה אם זה בא מאהבה, שנאה או חוסר הבנה. ואם זה קורה כל הזמן כנראה אהבה או רצון להועיל אין שם.
והורים לא תמיד מבינים או מרגישים במיוחד אם הם ממשיכים להתעקש על סוודר.
אימא שלי תמיד הייתה בטוחה שאני משתפת אותה בכל דבר וכל פעם שגילתה שלא שיתפתי בדברים חשובים הייתה בשוק. היא לא הכירה אותי לעומק כשאני כן הכרתי אותה.
אותו דבר עם חמות, היא חיה באיזה סרט איך ילדים שלה חיים וחבל לנפץ לה אותו. זה פשוט גרם תמיד לצרחות ובכי. כשבן אדם רוצה לדעת ולראות הוא יידע וישים לב. אם הוא לא רוצה אין מה לעשות. ובמקרה של סוודר זה לא תמיד כזה פשוט. ממש דוגמא מאימא שלי. מה שעובר לה בראש שילד עכשיו מצטנן ואז תופס חיידק ואז חולה בדלקת ראות ואז רופאים לא מבינים מה קורה והוא מת כי לשרה ולשפרה משכונה פעם מת תינוק באמצע החורף. זה מה שהיה עובר לה בראש. אז בסדר אני מודעת שמבחינתה היא מצילה אותי ממוות וודאי בייסורים אבל מה זה עוזר לי? והיא כאמור לא תקבל תגובת פרווה כי מבחינתה זה קריטי .
אכן. מצוות הן לא תמיד דבר פשוט.אחותו
והילדים ומתבגרים שלנו מריחים טוב טוב את כיבוד ההורים שלנו ומזה לומדים.
לכבד גם כשקשה.
יש לי יותר מדי מה לומרtx,rxukyiאחרונה

אני אנסה לקצר:

 

א- הקטע של הנזק. 

לאדם יש בחירה חופשית איך לפעול בתוך תנאי החיים שלו.

למשל מי שהוריו גרושים יכול להיות שיתגרש גם הוא, ויכול להיות שהוא ידע בדיוק מה גורם לגירושין ויתאמץ יותר להיות בן זוג עוד יותר טוב.

מה יקבע איך הוא יפעל?

אי אפשר לדעת. זו בחירה שלו.

אותו כנ"ל לגבי אמא שמשתפת בחייה או דאגנית או משחררת או מגבילה.

לילד יש בחירה חופשית איך להגיב לנתוני החיים שלו. אחת ההוכחות לזה (מלבד האמונה כמובן) זה שילדים באותה משפחה יכולים להגיב בצורה שונה לחלוטין לאותו הורה.

 

ב- העמדה הנפשית

בכל הסיטואציות שאתה מתאר לא נשמע שאתה מצדך באת ממקום מכבד(!) וניסית להסביר את עמדתך. ומכבד זה לא מנומס. מכבד זה מלמטה. לכן קשה לי להתייחס לזה.

אפשר גם בלי מריבותגבעת הרקפות

לא לכל זוג יש מריבות. אפשר לחיות יחדיו בהרמוניה ולא לריב , כך זה אצלנו, גם בהתחלה וגם אחרי עשרים שנה. אני מודעת לכך שיש כיום כמעט "אידיאל" צריך לריב , שצריך לפעמים לעמוד על שלך , לא להסכים ודוקא לריב, אבל לא ברור לי מאיפה הגיע "אידיאל" מוטעה כזה, כי באמת אפשר לחיות יחדיו לאורך שנים ולא לריב ולא, אנחנו לא חיים בסרט, אנחנו חיים ב"ה טוב , לא רבים !

מה עם שיחות טלפון?l666
נגיד, להקפיד להתקשר לרבע שעה כל כמה ימים או שיחה ארוכה פעם בשבוע. ולפני שיחה לעשות שיעורי בית, כלומר להכין נושאי שיחה שאתה כן רוצה לדבר, אם אתה מפחד משאלות אז למצוא תשובות או ללמוד להעביר נושא, להתעניין בשלומם ובחיים שלהם.
לדעתי זכותך להחליט במה אתה משתף ובמה לא.
לא חיפשתי דרך לחזק איתם את הקשר, התכוונתי שאני לא בטוח אם..[עם ישראל]
אם מה שאני עושה זה נכון
לא כדאי לך לפספס קשר עם המשפחה. תיזהר מלאבד אותם...נפש חיה.
זה הקטע, אני מנסה להתרחק בלי להתנתק לגמרי[עם ישראל]
ניסית לשלוח להם מסר כתוב?נפש חיה.
מה זאת אומרת מסר כתוב? כרגע יוצא שאני הרבה פעמים בבית[עם ישראל]
לפעמים אפשר לכתוב מכתב ולתת להם לקרא.נפש חיה.
ככה אתה יכול לומר בפירוש את מה שמפריע
וליזום שיחה בעקבות הקריאה שלהם.
לפעמים מכתב כשאתה לא רואה את התגובה ב"לייב" עשוי להיות מאודחמישייה ב"ה
עשוי להיות מאוד פוגע. במיוחד אם הדברים הם קשים ומורכבים ונשמע שבה הכיוון
ככה אתה תיתן להם הרגשה טובהl666
והרגשה של שיתוף אבל באמת אתה תבחר במה אתה משתף ובמה לא. אם תצליח לנהל איתם שיחות יזומות בנושאים פחות חשובים או יותר תתעניין בהם אולי הם לא ישימו לב שאתה לא משתף באמת ואף אחד לא ייפגע.
אם השאלה היא אם ההורים פגועים מהמצב<מריומה>

אז התשובה היא שסביר שכן.

אם השאלה היא אם אתה תיפגע משינוי המצב ויותר קשר איתם ושיתוף בחייך - אז שוב, נשמע מדבריך שסביר שכן.

אם השאלה היא במי עדיף לפגוע, בך או בהם - אז כנראה שעדיף להיות חכמים ולמצוא את דרך האמצע, שתפגע בהבם הכי פחות תוך שמירה על המרחב הפרטי שלך.

ולכן נתנו לך עצות כן לחזק את הקשר, אבל למקד אותו בהם ולא בעצמך. לא כ"כ לשתף אבל כן לשמוע מהם ולהתעניין בהם. זה נשמע כמו פשרה הגיונית.

לא חייבים כל הזמן, וזה בסדר גם לא להנות מזה. אפשר פשוט לקחת על עצמך משימה של גמילות חסדית ושל ואהבת לרעך, ולקבוע יעד שנגיד פעם בשבוע אתה מנהל איתם שיחה באכפתיות. סובל את זה איכשהו ואח"כ מתאוורר באיזו דרך שטובה לך.

ואפשר גם לא, שיקול שלך. רק שאז הם כנראה יישארו די פגועים.

לשתי המגיבות האחרונות:[עם ישראל]
זה נראה לי הכי טוב באמת לנסות לעשות מדי פעם פעולות כמו שיחות קצרות וכו' שיחזקו איתם את הקשר בצורה שזה יתמקד בהם יותר.
מקווה שיהיה טוב, תודה על העזרה ועל ההבנה
מנסה לענות לשאלה המקוריתחיפושית אדומה

יישר כוח שהעלת את השאלה ושאתה בכלל חושב על זה!

 

בתור אחת שמכירה את הקושי בלגדול בבית שאין בו אווירה טובה, אני מאוד מבינה אותך. גם אני בגיל הנעורים ממש קינאתי במשפחות אחרות (ולמרות שגם פגשתי משפחות שהיו בדיוק כמו אצלנו, אז זה ריכך קצת את ההרגשה)

 

 

ולשאלתך:

אני מניחה שכשאתה מסרב להיות איתם אז זה פוגע בהם בכל מקרה. כל בן אדם שמישהו יסרב להיות איתו באופן קבוע כנראה יפגע מזה. ואם זה אדם כמו הבן שלך שהשקעת ונתת לו ככ הרבה - אז זה פוגע שבעתיים... אני כאימא בטוח הייתי נעלבת ומתאכזבת.

מצד שני - אני ממש מבינה את הקושי שלך להיות איתם. זה הרבה יותר קשה להיות עם הורים שלא מעריכים מאשר עם כל אדם אחר שלא מעריכים. פשוט בגלל שהם ככ קרובים אלינו, נרצה או לא...

 

אז מה לעשות? אני כותבת לך מניסיוני. מקווה שזה אכן יעזור גם לך

 

ראשית, אתה יכול לבלות איתם כל אחד בנפרד וככה לא להיחשף למריבות ביניהם.

ולא חובה שזה יהיה דווקא ביציאות למסעדות. לפעמים מספיק לשבת לשיחה פתוחה לבד בבית. שיחה שבה אתה מתעניין בהם, שומע מה עובר עליהם, מהנהן גם במקומות שאתה לא מסכים... משתף קצת בהווי החיים שלך (לא חובה לפתוח בעיות, אפשר סתם סיפורים קטנים...)

זה לא קל אבל עם הזמן אתה תראה שזה ממש לא נורא ומתרגלים לזה. במיוחד אם אתה מכוון את מעשיך להחזיר להם טובה על שהביאו אותך לעולם וגידלו אותך (כאמא ל-4 אני יכולה לומר שגידול ילדים זה דבר שדורש השקעה עצומה - ואני מדברת אפילו רק ברמה הטכנית).

 

שנית, כשאתה נמצא איתם ביחד תנסה למצוא טכניקות איך להסיט דיבורים שמובילים למריבות אל מקומות פחות טעונים (זאת מיומנות חשובה גם כשלך יהיו ילדים בע"ה). זה עניין של ניסוי וטעייה עד שתגלה איך בדיוק לעשות את זה

(אצלנו למשל, עוזר לשנות את הנושא לכדורגל או לחדשות . אפשר גם להחמיא לכל אחד מבני המשפחה על משהו, מחמאות תמיד מרככות אווירה. אם יש מישהו שבאופן ספציפי מגיע טעון אז לנסות לשאול אותו על דברים שהוא אוהב לעשות וכד'...)

 

אני ממש מבינה שקשה לחוש קירבה ואהבה אל מישהו שלא מעריכים. זה טבעי ביותר. וזה בדיוק הקושי של מצוות כיבוד הורים (ברמה המהותית שלה ולא ברמה הטכנית). וזאת חלק מעבודת המידות שאתה נמצא בתוכה.

איך עושים את זה: כל הזמן מנסים לשפוט בעין טובה, להבין את המצוקות שלהם, לחפש מה הם כן עושים טוב. 

ובאמת לעבוד על האמונה שזה מה שה' נתן לך ולא סתם. הקב"ה מזמן לנו רק אתגרים שאנחנו יכולים לעמוד בהם, ושאם נעמוד בהם זה יגדל ויעצים אותנו. זה דורש הרבה מחשבה ולימוד כדי להפנים את האמונה הזאת, אבל זה אפשרי ביותר!

 

אם יעלו לי עוד טיפים אכתוב אותם בהמשך. 

ואשמח גם לענות על שאלות אם לא הובנתי פה. ובכלל.

 

בהצלחה!

 

 

כתבת מאד יפה הודיה60


וואו! כתבת מקסים!!נורה

וכל כך נכון!

מדהים!אך טוב לישראל

בתור בת, אמא וסבתא... מזדהה עם כל מילה שכתבת. ניסחת נפלא את המסר והתובנות!

תודה על ההשקעה, אהבתי את התגובה[עם ישראל]
מקווה שהכל יסתדר
בע''ה . הרבה הצלחה!נפש חיה.
נפלא! איזו תגובה! כתבתי תגובה לפני שקראתי את דבריך וחבלרשש

מרגישה מיותר, נתת עיצות מעשיות ונפלאות

כל הכבוד על ההשקעה!

בכלל לא חבל! העצות שנתת חשובות לא פחות!חיפושית אדומה


2 עיצות מעשיות שאולי יעזרורשש

 

הי

 

באופן כללי, אתה חייב להבין שהשאלה שהצגת למעלה היא מחוסרת פרטים חיוניים שאתה מטפטף בהמשך בתגובות

לכן אני לא חושבת שתקבל בפורום הזה תשובה שממש תעזור לך

מה שכן, אני רוצה להגיד לך לימוד זכות על עצמך (למקרה שנפגעת בתגובות שבאו לפני שהבהרת את מורכבות הסיטואציה):

נשמע שהמצב בבית הוא כזה שמעורבות רגשית אמיתית שוברת אותך או מכאיבה לך, והריחוק הוא סוג של גדר שבנית

זה טוב ובריא (כל עוד אתה לומד בעיון ספרי מוסר ע"מ לדעת כיצד באמת צריך להתנהג, ובעז"ה כשתתחתן וקצת תתרחק מהבית בטח גם תלמד לראות יותר טוב בהוריך וכו)

 

וכעת 2 עיצות מעשיות שעלו בדעתי:

1) 

יש איזו אישה בסביבה שיכולה ליעץ לך? סבתא, דודה, אמא של חבר ממש ממש טוב. יש לנשים לפעמים פתרונות למצבים סבוכים רגשית שיכולים ממש להפתיע, כיון שכל חיינו אנחנו עוסקות באיזונים עדינים עם הילדים ושאר בני המשפחה

2)

גש לרב רציני (שאתה לא מכיר, במידה ואתה מתביש) ותציג את השאלה על כלללל פרטיה ותברר מה אתה מחויב עפ"י ההלכה היבשה, אני משערת שעל הדרך שטיחת הדברים על השולחן תסייע לך למצוא פתרונות טובים שינעמו להורים ולא יציקו לך, ובנוסף הרב עצמו יתן לך עיצות מעשיות שהן מעבר לחובה ההלכתית. אבל בראש ובראשונה תדע מה חובתך, כך מצד אחד תדע שאין מנוס מלקיים את שנדרש אבל במקביל הלב יהיה נקי לעשות כך ולא יותר

 

 

בכללי, אתה נשמע בחור רגיש שעמל להשתפר ולתקן את מידותיו

וכאמא אני מצדיעה לך על כך

 

בהצלחה!

 

מודה שהצגתי את העניין בצורה לא טובה, פשוט -[עם ישראל]
פשוט כתבתי את זה בצבא אחרי שלא ישנתי בלילה.

סבתא שלי לא יכולה לעזור לי, היא לא ממש תבין.
אין לי דודות שאני אוכל להסביר להן את המצב, אז לפנות למישהי זה לא אפשרי.

ובנוגע למצב הכללי, יש רב שיודע עליו והוא עזר לי להבין איך לתפקד אבל אני לא יכול לתקשר איתו יותר.

ותודה
פגועים נוראtx,rxukyi

וממרומי גילי אני יכולה לומר לך שאם אתה מחפש דרך לצאת מהבעיות שלך בחיים- לכבד את ההורים שלך יוכל להיות צעד ראשון מאוד מועיל בכיוון הזה.

אני בכלל לא נכנסת לשאלה הכמותית- כמה ללכת איתם וכמה לא. ממה שכתבת נשמע לי שאתה בעמדת נפש די שיפוטית מולם, ודי מרוכז בעצמך במקום במה שנכון לעשות. 

 

העזת לומר ביקורת...צפי פגיעהאחותו
חחח למה ככה, אין בעיה להגיד ביקורת:[עם ישראל]
אבל לא כל ביקורת היא נכונה, אז הביקורת קופצת לבדיקה אצל השכל
אצל חלק כן אצל חלק לאאחותו
בקורת אמורה להניב שיג ושיח עליה.
לא אמירות עוקצניות כמתקפה או דחיה מכל וכל כמגננה.

שאלת הורים.
אני מניחה שרוב ההורים כאן אינם הורים לבני גילך ולכן עונים בהתאם לתפיסת עולמם של צעירים. אבל ההורים שלך כנראה יותר קרובים דוקא לגיל שלי ושל זו שענתה מעלינו כאן (ניק סבוך מדי לכתיבת שמו) לכן רצוי היה אולי שלא כולם יכנסו למגננה ומתקפה אלא יאזינו גם לצד המבוגר יותר.

ושוב לעניין שאלתך: כשההורים שלך ישאלו כיצד עליהם לפעול אני בטוחה שיגידו להם מה עליהם לשנות. אבל אתה שאלת על עצמך וטוב שכך כי היחיד שאותו תוכל לשנות הוא כנראה עצמך. לכן ענו לך.
ושאלת אם פוגע? קבלת מענה: כן, זה פוגע. (בלי קשר לנסיבות שגררו אותך להתנהגות זו)
עכשיו תחשוב אם אתה מסוגל לקבל עליך שינוי או לא.
משפחה, בסופו של יום, היא הדבר הכי חשוב שיש לאדם בחייו גם אם לטעמו היא לא היתה הכי מעולה שבעולם. צריך לזכור שגם הוריך הם נסיבות של התנהלות חברתית וסביבתית ותפיסתית רחבה שבה הם צמחו.
מחילה היא תכונה מנצחת.
לא מרוכז במה שנכון לעשות?<מריומה>

אז למה הוא פתח את השרשור הזה אם לא כדי להתייעץ על מה שנכון לעשות?

וואו, אני די המומה מהצליבה ההמונית הזאת...

תקראי את התשובות למה שהמבוגרים יותר (אלו שיש להם ילדים בגיל)אחותו
הציעו.
כל מה שאמרן- נשלל.
די ליגיטימי שזה מעורר שאלה אם הוא אכן רוצה לשמוע ולהתייעץ או רק להשמיע ולקבל חיזוקים.
זה מקום אחר לחלוטין מבחינת מוכנות לתיקון.
לא כל ביקורת היא צליבה.
תשמעי<מריומה>

דבר ראשון, את לא יודעת בני כמה הילדים שלי.

ואת לא יודעת בני כמה הילדים של עוד מגיבים, וגם אני לא, וגם השואל לא. מה שיש להתייחס אליו בתגובות שהתקבלו כאן הוא לא המעמד והגיל, אלא הדעות (שלגיטימי שיהיו מגוונות), וסגנון הכתיבה. וכמובן סביר מאוד שמי שעונה באופן נעים ומלמד זכות - הדברים שלה ייפלו על אוזניים קשובות יותר.

אבל אני באמת לא יודעת מה את רוצה מהבחור. הוא בהחלט הסכים וקיבל חלק מהתגובות שהמליצו לו על דרכים טובות לחזק קשר עם ההורים. אני לא מבינה למה לחשוד בו שהוא לא רוצה להתייעץ. וגם התגובות שלא התקבלו על דעתו (וזה לגיטימי לגמרי שמתייעצים ולא מקבלים אוטומטית כל עצה) - הוא הגיב בנועם ובכבוד. איפה הבעיה?

כתבת שלא כל ביקורת היא צליבה ואני לגמרי מסכימה איתך. יש ביקורת ויש ביקורת. כשאדם פותח שרשור כי מטרידה אותו השאלה אם הוא בסדר או לא, וחוטף עוד ועוד הודעות שמאשימות אותו שהוא עובר על כיבוד הורים (האשמה לגמרי לא מוצדקת), ושהוא רק מחפש לשמוע שהוא צודק (שוב, רואים בשרשור שזה לא כך) וכו' וכו' - זה מקומם אותי מאוד. זה לא הוגן להתייחס ככה, וזה מרחיק אנשים מלהתייעץ.

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...