אני חושב שזה מחלוקת הפוסקים באם צריך לאוויר שמתחת ויש הבדל בין רגליים אטומות לרגליים מופרדות.

אין לי פנאי להביא את המקור כרגע ואינני זוכר אותו בע"פ. זה סוף פרק רביעי או תחילת חמישי אם אינני טועה.

עריכה: סביב דף לב (לא זוכר בדיוק) עיין שם בעין משפט יש על זה שו"ע עם הגהה של הרמ"א אם אני זוכר נכון.

ראשית אזכיר שהפורום הוא לא מקום לשאלות הלכתיות אלא רק לדון בדברי תורה, הלכה למעשה צריך לשאול רב.

אז אביא את הצדדים לענ''ד:

א. אין בניין בכלים - מהתורה אין דין בניין בכלים, ולכן אין איסור להרכיב כלי שמיועד לכך (בניגוד לכלי שאינו מיועד לפירוק והרכבה, בו יש איסור דאורייתא אחר של מתקן כלי - 'מכה בפטיש'). כל התשובות שראיתי מתירות להרכיב שולחן בשבת על בסיס ההיתר הזה (לא ראיתי סיוג כלשהו, וזה תמוהה לי מאוד משתי הסיבות דלקמן).

ב. איסור תוקע - על אף שאין בניין בכלים יש איסור 'תוקע', כלומר חיבור של שני עצמים, שהוא תולדה של בונה.

[יש מקום לדון אם הגדרת תוקע תלויה במהות החיבור (כלומר אם הוא קבוע או עראי) או באופן ואיכות החיבור (כלומר אם מדובר באיחוד שני העצמים כגון ע''י מסמר או דחיקה חזקה, או בחיבור אחר), כך שיש לחלק בין שולחן בו רק מניחים פלטות זו לצד זו לבין שולחן שיש בו זיזים וכנגדם חורי קיבול ואפילו סוגרי מתכת לחיזוק הסגירה (נראה לי שרוב השולחנות היום כאלה), בהם יכול להיות איסור של תוקע להבנה זו (ולהבנה זו יהיה אסור גם לפרק את השולחן ע''מ להרחיבו במקרה שהוא מורכב באופן כזה...). לענ''ד שתי ההבנות נכונות ושתיהן יחד הן הגדרת תוקע, כלומר שללא אחד מהם אין איסור]

ג. גזירת 'לא יחזיר' - בין שתי הקצוות של היתר גמור מחמת 'אין בניין בכלים' לבין איסור דאורייתא של תוקע יש את גזירת חכמים שאסרו להחזיר "דתניא: מלבנות המטה, וכרעות המטה, ולווחים של סקיבס (הרמב"ם נותן כדוגמה גם "שולחן המפוצל") - לא יחזיר, ואם החזיר - פטור אבל אסור. ולא יתקע, ואם תקע - חייב חטאת... אם היה רפוי - מותר". כלומר יש שני שלבי ביניים - הרכבת כלי מתפרק באופן רגיל, והרכבת כלי כזה באופן רפוי - הראשון אסור מדרבנן (בשבת ומותר ביו''ט) והשני מותר לכתחילה.

['רפוי' אפשר להבין בכמה דרכים, כמו בלא לחץ כלל ואפילו אם הוא מחובר היטב באופן אחר (לפיה יהיה אפילו מותר להכניס את הזיזים אם אינם נכנסים בדוחק כלל), אבל ההגדרה הקולעת לענ''ד היא - בצורה חלשה ובהנחה בעלמא "ואפשר שיפול במהרה"]

לסיכום:

1. אין איסור בנייה בהרכבה עצמה.

2. באופנים מסוימים יכול להיות איסור דאורייתא של תוקע [אם החיבור חזק ונעשה לקבע (נפקא מינא גדולה להחזרה למצב הרגיל..!), ולהבנה השנייה אפילו רק בחיזוק ו/או הכנסת זיזים בחורים].

3. יש איסור דרבנן על הרכבה רגילה.

4. אין איסור בהרכבה רפויה.

לכן מה שאני הייתי עושה זה מניח את פלטות ההרחבה בצורה שיהיו רק מונחות בלי חיבור כלשהו, ואם ישנם זיזים הייתי מניח אותם לכיוון השני ולא לכיוון החורים או נזהר לא להכניס וכל שכן לא להחזיר למצב הרגיל באופן כזה.

שאלה:
יש בעיה ב’הגדלת’ השולחן בשבת? בשולחן שבפינת אוכל שלנו צריך לפתוח 2 קליפסים מתחת השולחן, ואז מרחיקים את 2 הלוחות הגדולים ומחברים ביניהם עוד 1/2 לוחות כדי שיהיה יותר מקום. יש בזה בעיה של סותר/בונה? אולי צריך רק לפתוח את הקליפסים ביום שישי?

תשובה:
אין בזה בעיה, משום שאין אנו צריכים את החלל שתחת השולחן.

הרב דב ליאור מתוך אתר ישיבה

לרוב הדעות מותר. הרב מרדכי אליהו חושש לתוקע לכן אומר שלהרחיב את החריצים איפה שנכנס ההגדלה של השולחן ואז לא יהיה בעיה

מותר בשבת?

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום